נועה בנוש. מה לגבי מי שמספקת את שירותי המין?נועה בנוש. מה לגבי מי שמספקת את שירותי המין?
נועה בנוש. מה לגבי מי שמספקת את שירותי המין?
(קרדיט: תמר קרוון)

מחר (ו') ייכנס לתוקפו חוק איסור צריכת זנות, שנה וחצי לאחר שאושר. החוק, שזכה לכינוי "חוק הפללת הלקוח", קובע שאדם הצורך זנות או מנסה לצרוך זנות עובר עבירה פלילית. עד כה התמקד החוק בצד המארגן את שירותי המין, ולכן אסר על הפעלת בתי בושת, סרסרות ושידול לזנות, פרסום שירותי זנות וכיו"ב, אולם כעת מפנה המחוקק את הזרקור אל ה"זנאי", אותו לקוח שרוכש את שירותי המין.
כך, למעשה, כל מי שצורך מגע מיני בתמורה לתשלום (כספי ושאינו כספי), יוגדר על פי החוק החדש כעבריין, וצפוי לעמוד בפני קנס של 2,000 ש"ח לעבירה ראשונה, 4,000 ש"ח לעבירה חוזרת ועד 75 אלף ש"ח אם בוצעה העבירה בנסיבות חמורות או באופן חוזר ונשנה. במקרה של צריכת זנות מקטין, אגב, צפוי לעמוד הזנאי בעונש של עד חמש שנות מאסר.
מטרת החוק היא להביא לצמצום הזנות, כמובן, אבל ייחודו הוא בהפניית האחריות אל מי שצורך את שירותי המין ולא אל מי שמספק אותם, מתוך ההכרה כי מדובר באוכלוסייה מוחלשת וכי הנמצאים במעגל הזנות זקוקים להגנה, טיפול ושיקום.
על פי הפרסומים הרשמיים של משרד המשפטים, מדובר על "מהלך משולב הכולל חינוך והסברה לציבור והרחבת דרכי טיפול ושיקום לאוכלוסיות בזנות, מתוך הכרה במאפייניה הפוגעניים של הזנות ובנזקים הכרוכים בה. התפיסה היא שהנמצאים במעגל הזנות הם קורבנות שעל המדינה לסייע להם".
למרבה הצער, גם שנה וחצי לאחר אישור החוק עוד לא יושמו פתרונות הרווחה והשיקום שעבורם הוא עוכב עד עכשיו, ובלעדיהם יופקרו עובדות ועובדי המין, כלומר ייפגעו אלו שעליהן בא החוק להגן.

מה גברים חושבים על מין בתשלום?

בקונטקסט הזה צורם במיוחד לראות מחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת The Journal of Sex Research, שכל כולו שיר הלל לזנות ולאופן שבו גברים יכולים להיתרם ממנה. לא רק לשם מילוי צורכיהם הגופניים חלילה, אלא בראש ובראשונה כמענה לצורכיהם הנפשיים והרגשיים.
אך מה לגבי הצד השני, מהם הצרכים של האישה ואיזה מחיר עליה לשלם כדי למלא את צורכי הגבר - תשאלו? ובכן, עדיף שלא תשאלו, כי המחקר הזה, שנערך ע"י מוניק יוזמן מאוניברסיטת קייפטאון, מתעלם כליל מנוכחותה של האישה כצד במעשה הזנות. לא כקורבן ולא כסובייקט, כאילו שאינה נמצאת שם.
"המאמר מספק ניתוח שיח של נרטיבים גבריים לגבי מין בתשלום", כותבת החוקרת בהקדמה למאמרה. "טענת המאמר היא שהלחצים החברתיים המוטלים על גברים לתפקד מינית, מייצרים תנאים שהופכים סקס בתשלום לרצוי".
המחקר התבצע באמצעות ראיונות עם 43 גברים בגילי 22-67, שגרים בדרום-אפריקה ושילמו בעבר על שירותי מין. בראיונות, שבוצעו פנים מול פנים, בשיחת וידיאו או באמצעות הצ'ט, ביקשה החוקרת להתחקות אחר הנסיבות שהובילו אותם למין בתשלום והצרכים שעליהם הוא ענה.

שריפה מכוונת של כרטיסי זנות שמפוזרים ברחבי תל אביבשריפה מכוונת של כרטיסי זנות שמפוזרים ברחבי תל אביב
שריפה מכוונת של כרטיסי זנות שמפוזרים ברחבי תל אביב
(צילום: רון בארי)
כרבע מהנחקרים סיפרו שהם צרכו מין בתשלום לצורך איבוד הבתולים. החוקרת מציינת שגברים אלו נטו להתייחס לבתולים שלהם כמשהו שלילי או מביך, ובאופן כללי חשו בושה או מבוכה באינטראקציה עם נשים. סקס בתשלום יצר עבורם מרחב שבו הם יכלו להיפטר מבתוליהם באופן שעוקף את חוסר הביטחון והמבוכה שלהם מנשים.
חלק מהגברים במחקר צרכו זנות מתוך פחד מדחייה מצד נשים. הם הביעו חשש שמא האישה שאיתם הם יוצאים לא תרצה לראות אותם שוב לאחר האקט, והדבר יתפרש על ידם כתוצאה של תפקוד מיני גרוע מצידם. כלומר, סקס בשלבים המוקדמים של מערכת היחסים הולך עבורם יד ביד עם פוטנציאל לדחייה. זאת בניגוד לסקס בתשלום שבו יש הבנה משותפת שלא תהיה המשכיות.
אחרים הביעו חשש בשל הדרישה החברתית מגברים להפגין כישורים מיניים. הם סיפרו שבקונטקסט של מין בתשלום, לחצים אלו פחתו, והם חשו פחות מחויבים "לתת עבודה", כפי שמתבקש עם אישה שאיתה הם יוצאים. לבסוף, מין בתשלום גם תואר כקונטקסט בטוח לעשות סקס למרות חששות מיניים של גברים, כמו הפחד שלא יצליחו להגיע לזקפה, ובקונטקסט הזה הם חשו יותר בנוח לבקש שצרכים מיניים ספציפיים יתמלאו.
החוקרת מציינת שחלק מהגברים נשמעו פגיעים או חסרי ביטחון לגבי הצרכים המיניים שלהם, בעוד אחרים תיארו התמקדות בלעדית בצורכיהם – לעיתים עד לנקודה שמבזה או כופה שליטה על האישה. מניתוח הראיונות מסיקה החוקרת שמין בתשלום עבור גברים מאפשר להם לנהל את החרדות והנקודות הפגיעות שלהם, לטפל בבעיות מיניות ולהימנע מדחייה אפשרית בעולם הדייטינג. היא טוענת שכאשר גברים משלמים על מין הם לא קונים רק מין, ומציעה שייתכן שאנו לא מעריכים מספיק את התפקיד הרגשי שמסופק באמצעות עובדות המין.
"תשלום עבור סקס מספק לגברים מרחב בטוח מציפיות להפגין ניסיון, יכולות מיניות וכושר עמידה", היא אומרת. "יתרה מכך, גברים העריכו מפגשים מיניים בתשלום עם עובדות מין כמקום שבו יכלו לרכוש ניסיון ויכולות מיניות כדי ליצור לעצמם גרסאות אידיאליות של מיניות גברית הטרו-נורמטיבית. המחקר חוקר את האספקטים הרגשיים הכרוכים ברצון של גברים לשלם עבור סקס, ושופך אור על המורכבות במערכת היחסים של קליינט ועובד מין", סיכמה.

להתעלם מיחסי הכוחות

אלא שהשימוש בתיאורים הניטרליים שמשרטטים סיטואציה של זנות כמערכת יחסים בין נותן השירות - 'עובד מין', לבין מקבל השירות – 'הקליינט', הוא לא יותר ממכבסת מילים שמטרתה להציג את הסיטואציה כנורמטיבית. כאילו המדובר הוא במערכת יחסים או קשר בין שווים, כשההבדל היחיד ביניהם הוא שאחד בתפקיד נותן השירות והשני בתפקיד המקבל, במהלכה של עסקה כלכלית שבה מתקיימים יחסי גומלין של חליפין.
ההתעלמות המופגנת מיחסי הכוחות המובנים בסיטואציה, במציאות של ניצול ופגיעות נפשיות וגופניות, סרסרות וסחר בבני אדם, היא היתממות וזריית חול בעיניים במקרה הטוב, ומסוכנת במקרה הרע. מספיק להתבונן בנתוני הזנות בישראל כדי להכיר בכך שמדובר באוכלוסייה מוחלשת.
הסקר הלאומי על תופעת הזנות בישראל מצא ש-95% מהאנשים בזנות הן נשים, יותר מעשירית מהנשים הן קטינות, וכ-5% הן טרנסג'נדריות, שהן הקבוצה החברתית החלשה ביותר. ולא, נשים אינן מגיעות לזנות כי נורא בא להן להיות זונות. כחמישית מהנשים נכנסו לזנות לפני גיל 18, כשני שלישים מהן מדווחות שנכנסו לזנות מתוך מצוקה כלכלית, ועשירית בשל היעדר חלופות תעסוקתיות. 9% מהן החלו לעסוק בזנות בעקבות שידול. 76% מהנשים היו מעוניינות לצאת בשלב כלשהו מהזנות, אבל מהמעגל הזה קשה מאוד לצאת בהיעדר מקור הכנסה אחר.

"76% מהנשים היו מעוניינות לצאת בשלב כלשהו מהזנות""76% מהנשים היו מעוניינות לצאת בשלב כלשהו מהזנות"
"76% מהנשים היו מעוניינות לצאת בשלב כלשהו מהזנות"
(צילום: מוטי קמחי)

ייאמר לזכות החוקרת שהיא עומדת בהבטחתה ואכן מספקת שיח של נרטיבים גבריים. אלא שנדמה שהנרטיבים הללו מתקיימים בתוך ראשו של ג'ון מלקוביץ', בעולם שמכיל אותם בלבד כך שאינם יכולים לראות דבר מלבד עצמם.
בנרטיבים האלה אישה בזנות היא ישות נטולת שם ופנים, מעין אובייקט פסיבי המשמש כמכשיר לאיבוד הבתולים, לקיום יחסי מין ולמילוי כל צורך ספציפי של הלקוח. בנרטיב של מלקוביץ', על אף ששני אנשים מרכיבים את הסיטואציה, למעשה יש רק אחד שהצרכים שלו נחשבים ונשמעים. אחד שהוא אדם שלם ושני שהוא השיקוף שלו. אחד שהוא סובייקט, שנייה שהיא אובייקט, ודרך האינטראקציות החד-צדדיות והכוחניות האלה מבנים הגברים את המיניות הגברית ההטרו-נורמטיבית, ויוצקים את חוסר ראיית האחר אל תוך מערכות היחסים שלהם.
אבל האמת היא שהבעיה היא פחות עם הנרטיבים הגבריים, ויותר עם פרשנותה של החוקרת, המייצרת אווירה של רומנטיזציה מתקתקה שכזאת. כאילו שאם אישה בזנות ממלאת צורך נפשי ולא רק פיזי, הדבר מכשיר את היחסים, מעניק להם לגיטימציה כדבר מה שיכול ואולי אף צריך להתקיים בחברה.
ולמה לא בעצם כשתפקידה של האישה בזנות מזכיר כל כך את התפקיד שממלאות תמיד הנשים? הלא גם במערכות יחסים רומנטיות מצופה מאיתנו להכיל ולמלא את צורכיהם הרגשיים של הקרובים אלינו על חשבון אלו שלנו. מחקרים מסוג זה רק מזכירים מדוע כל כך חשוב לקעקע את ההכשר שזכו לו הזנאים, ולהחזיר את האחריות לפתחם. אתם לא הצד הפגיע, אתם הצד הפוגע, והגיע הזמן שתישאו באחריות לכך.