לפני כמה חודשים, במהלך סדנה שהעברנו לתלמידי תיכון, אחד הנערים כתב בעילום שם שאלה בזו הלשון: "אם בן נפגע מינית, מותר לו גם לפנות?"
אני חוזרת לשאלה הזאת הרבה, לא רק בגלל החשש שמשהו קרה לנער שכתב אותה, אלא משום שהיא מצליחה ללכוד את מה שאנחנו עדיין מתקשים כחברה להבין: יש גברים שלא רק חוששים לספר שנפגעו, אלא כלל לא בטוחים שמותר להם להיות בצד שנפגע.
סקר עמדות חדש בנושא פגיעה מינית בגברים, שיוצג בכנס "מהשתקה להכרה" ביום חמישי הקרוב, ה-12 בנובמבר, בוחן בדיוק את המקום הזה: מה אנחנו חושבים על גברים כשהם נפגעים, ואיך התפיסות שלנו משפיעות על היכולת שלהם לזהות את הפגיעה ולספר עליה.
בנים עדיין מתקשים להבין שגם להם מותר לפנות ולשתף במקרה של פגיעה מינית. צילום: אילוסטרציה
(צילום: דנה קופל)
ממצאי הסקר חושפים פער מטריד בין הכרה עקרונית למציאות: בעוד ש-84% מהמשיבים מכירים באפשרות שגברים ייפגעו מינית, רק 20% מעריכים שפגיעה בגברים בוגרים מתרחשת בישראל במידה רבה, לעומת 76% ביחס לנשים בוגרות.
22% עדיין מאמינים ש"גבר אמיתי" יכול למנוע פגיעה מינית כלפיו, ו-44% סבורים שבנים וגברים שנפגעו נמצאים בסיכון להפוך לפוגעים בעצמם. מאחורי המספרים מסתתרת תרבות שמתקשה לראות בגבר כנפגע, מייחסת לו אחריות למנוע את הפגיעה ולעיתים אף מטילה עליו חשד, למרות היותו קורבן.
עו"ד נטע פטריקצילום: הגר לויןאלא שהסקר מלמד עד כמה התפיסות האלה נטמעות בנו מוקדם. בעוד שהורים מלמדים בשיחות עם הבנות שלהם איך לזהות מגע לא רצוי, ומנכיחים בהן את ההבנה שאם קרתה פגיעה אזי היא אינה באשמתן, בשיחות עם בנים מודגש יותר האיסור לפגוע באחרים. אנחנו מלמדות בנים לא להפוך לפוגעים, אבל לא תמיד מסבירות להם שגם הם עצמם עלולים להיפגע.
בשנת 2025, מתוך אלפי בני ובנות נוער שפגשנו בסדנאות, נערות שיתפו את המנחות בסיפורי פגיעה, בעוד שפניות דומות מצד נערים היו נדירות עד כמעט לא קיימות. המסר הזה ממשיך ללוות נערים גם בבגרותם, ומשפיע על האופן שבו הם מפרשים את מה שקרה להם, על נכונותם לחשוף את הפגיעה ועל יכולתם להאמין שמישהו יקשיב להם מבלי לפקפק בגבריותם. להכחשה החברתית הזאת יש מחיר נוסף - לא זו בלבד שהיא מותירה נפגעים לבד עם תחושות של בושה ואשמה, אלא שהיא גם משרתת את מי שפוגעים בהם ומאיימים לבל יספרו.
אף על פי כן, נדמה שמשהו בכל זאת מתחיל להיסדק: מאז 7 באוקטובר אנחנו רואות עלייה דרמטית בפניות לקווי הסיוע לגברים שמפעיל מרכז סיוע תל אביב וגוש דן, ובתוך שנתיים זינק מספר הפניות ב-81%. מתקשרים אלינו גברים צעירים, אבל גם בני חמישים-שישים שנושאים במשך עשרות שנים פגיעה שאיש לא ידע עליה; חלקם מעולם לא קראו למה שקרה להם "פגיעה מינית", ואחרים למדו שהתגובה הגברית הראויה היא להמשיך לתפקד ובעיקר לא לבקש עזרה.
אנו סבורים כי העדויות של גברים ששבו משבי חמאס ושיתפו באומץ אודות הפגיעות המיניות שעברו, אילצו את החברה הישראלית להחזיק יחד שתי תמונות שנדמו עד אז כסותרות: גבר יכול להיות אמיץ, חזק ושורד, ובאותה נשימה גם מי שנפגע מינית. ההכרה הזאת פתחה בפני גברים אחרים אפשרות לספר את סיפורם, גם שנים רבות לאחר הפגיעה.
לסיכום, כדי לחולל שינוי אמיתי עלינו להרחיב את מנעד האפשרויות שאנחנו מציעים לבנים ולבנות, ולאפשר להם לגדול מבלי להיכלא בתפיסות נוקשות של גבריות ונשיות. אנחנו צריכות ללמד בנים שהם יכולים להיות חזקים וגם פגיעים, בטוחים בעצמם וגם זקוקים לעזרה, ושאמפתיה ורגישות לא הופכות אותם לפחות גבריים. באותה מידה עלינו ללמד בנות שמותר להן להיות נחושות, לכעוס, להביע רצון ולסרב, בלי לחשוש שהן חורגות מההתנהגות המצופה מהן.
מניעת פגיעה מינית מתחילה הרבה לפני השיחה על הסכמה כן או לא, היא מתחילה באופן שבו אנחנו מלמדים ילדים ונוער מה מותר להם להרגיש, מי מותר להם להיות ואילו גבולות מותר להם להציב. אולי אז נער שנפגע מינית כבר לא יצטרך לשאול אם מותר לו לבקש עזרה.
עו"ד נטע פטריק היא מנכ"לית מרכז סיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית תל-אביב וגוש דן, המפעיל קווי סיוע ארציים לגברים נפגעים.
ב-12.11 יתקיים כנס "מהשתקה להכרה", ביוזמת מרכז סיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית תל אביב בשיתוף איגוד מרכזי הסיוע והרשות לחוסן ושוויון מגדרי בעירית תל אביב-יפו. הכניסה חינם אך יש להירשם מראש כאן.
