הכרויות רבות מקבלות מומנטום מתוך תחושת דחיפות הנובעת משעון ביולוגי, לחץ חברתי, עייפות מתהליך החיפוש ובדידות. אין כמעט רווק שלא מכיר את התחושה החמוצה שעולה בסיומה של עוד היכרות שלא צלחה. לכן כשמגיע אדם שכבר מוצא חן בעינינו, הרצון שהפעם זה יצליח עלול לגרום לנו לרדוף אחר אהבה בכל מחיר – ולהפוך את האחר לחשוב מדי, מוקדם מדי.
אלא שבתנועה הזו, שלרוב נובעת מכוונות טובות, הופכת מהר מאד למכשול. בניסיון לקצר את הדרך אל הוודאות, אנו עלולים לחבל בדבר שאותו אנחנו כל כך רוצים שהוא אינטימיות. מדוע זה קורה – ואיך אפשר למנוע את זה?
כל קשר רציני מתחיל מקשר לא רציני, וקשר לא רציני מאופיין מטבע הדברים באי-ודאות, בחשש מהבאות, בהיעדר שליטה ובחרדה מפני דחייה אפשרית. ככל שקשה לנו יותר להכיל את התחושות האלו, כך נבקש לזרז את העניינים כדי לקצר את סבלנו. המהירות משמשת כאן כמנגנון הגנה: כשהכול קורה מהר, אין צורך לשהות, לעצור, להרגיש באמת, להיחשף או להראות פגיעות, ואני אסביר.
בחור מסוים מקבל טלפון ממישהי, מתקשר מיד ומזמין אותה לצאת. הדייט נמשך שעות, וכבר באותו ערב הוא כותב שישמח לראותה שוב. הם יוצאים בתכיפות גבוהה. כל עוד הוא מרגיש שהיא עדיין בודקת, הוא נחוש ומלא מוטיבציה. אך ברגע שהיא מביעה עניין ממשי במערכת יחסים, הוא מתחיל להסס. אמביוולנטי, ובלי לרצות לפגוע, הוא ממוסס את הקשר, בתקווה שהיא תסיים אותו במקומו. מה שקורה הוא שברגע שהוא זוכה בתחושת הרצויות, משהו בו נרגע, ומפנה מקום לקשיים עמוקים יותר סביב אינטימיות.
אנשים נוטים לסגת כשהם מרגישים שהם קיבלו מהר מדי תפקיד מרכזי בחייו של מישהו – תפקיד שעדיין לא הרוויחו. כשמשהו טוב קורה לנו, אנחנו רוצים להרגיש שזכינו בו בזכות, לא בחסד
בקליניקה אני פוגש לא מעט אנשים שמשקיעים מאמצים כבירים כדי להרגיש שהם כבר בתוך מערכת יחסים, גם כשהיא קיימת בעיקר בדמיונם. אלא שתנועה מהירה, שאינה קשובה לקצב ההתפתחות של הקשר או לרצונות הצד השני, עלולה לגרום לאחר להרגיש שמשתמשים בו.
בחור אחר מעיד על עצמו שהוא בררן וממעט לצאת לדייטים. אבל כשהוא כבר פוגש מישהי שמוצאת חן בעיניו, הוא מתמסר במהירות, משקיע ומתלהב מאוד. בכל פעם מחדש הוא בטוח שמצא את אהבת חייו. בתחילה היא משתפת פעולה ומתרגשת יחד איתו, אך לאחר זמן קצר היא מסיימת את הקשר להפתעתו.
אנשים נוטים לסגת כשהם מרגישים שהם קיבלו מהר מדי תפקיד מרכזי בחייו של מישהו – תפקיד שעדיין לא הרוויחו. כשמשהו טוב קורה לנו, אנחנו רוצים להרגיש שזכינו בו בזכות, לא בחסד. אחרת מתעוררת בנו תחושה שאנו מתחזים. כשאנחנו מנסים להכניס מישהו למעמד משמעותי, ללא כל תהליך שנבנה בינינו – אנחנו מאותתים לו שאנחנו לא באמת רואים אותו, אלא משתמשים בו כדי להירגע, כדי להרגיש בעלי ערך, אולי כדי להוכיח לעצמנו שאנחנו מסוגלים להיות בזוגיות.
2 צפייה בגלריה
יש את הבחור הזה שבכל פעם מחדש בטוח שמצא את אהבת חייו
(צילום: GettyImages IL/Ascent Xmedia)
כתגובה, אותו אדם עלול להרגיש כמו סטטיסט בהצגה פרטית, כאילו אנחנו מאוהבים ברעיון של זוגיות יותר מאשר בו. התלהבות יתר עלולה גם לחזור כבומרנג: אדם שהופך בין רגע לאידאלי בעינינו, עלול לחשוד שהאינטנסיביות שלנו נובעת מנואשות או מהיעדר אלטרנטיבות. כשמישהו מרגיש שהוא "ברירת מחדל", קשה לו להרגיש מיוחד. וככל שאנחנו רוצים יותר – הערך שלנו בעיניו עלול לרדת.
האם הוא מכבד אותי?
במקביל להתאהבות המהירה, אנחנו עצמנו עלולים לפתח חרדת נטישה: אם שכנענו את עצמנו שמדובר באדם יחיד ומיוחד שאין כמותו, אנחנו מתחילים להיאבק עליו כעל משאב נדיר. החרדה גורמת לנו להיות אובססיביים לשאלה האם האחר כבר אוהב אותנו. אך ייתכן שזו אינה השאלה הנכונה. שאלה מדויקת יותר היא האם האחר מכבד אותנו?
אהבה בתחילת קשר יכולה להיות סוערת ומשתנה, אבל כבוד והערכה נוצרים כאשר איננו מאבדים את עצמנו בתוך הסערה. כשאנחנו מצליחים לשמור על הסטנדרטים החשובים לנו ועל גבולות העצמי שלנו — גם בתוך התלהבות רגשית — אנו מניחים יסוד אחר לגמרי לקשר. והנה ההיפוך שרבים מפספסים: שמירה על גבולות ועל אותנטיות עלולה בתחילה ליצור חיכוך, ואולי אף להפחית מעט את ההתלהבות הראשונית. אנחנו לא תמיד "עושים חיים קלים" לצד השני.
אנשים שמרעיפים עליכם תשומת לב תוך כדי חיזור אינטנסיבי, יכולים להיות נעדרי כוונות רציניות – הם עושים זאת מתוך בדידות, מתוך צורך בכיבוש, ולעיתים מתוך דפוסים נרקיסיסטיים של "הפצצת אהבה"
אך דווקא החיכוך הזה מאפשר לכבוד להיווצר, וכשיש כבוד — מתרחש שינוי שקט בדינמיקה: במקום שאנחנו נהיה עסוקים בשאלה אם הוא אוהב אותנו, הוא מתחיל לשאול את עצמו אם אנחנו נאהב אותו. הרצון שלו לזכות בהערכתנו נעשה משמעותי יותר מהרצון שלנו לזכות באישור שלו. כך, מבלי לרדוף, אנחנו יוצרים תנאים שבהם אהבה יכולה לצמוח מתוך בחירה הדדית ולא מתוך חרדה.
בן הזוג ששם כדי להישאר
ככל שאנו מורעבים לתשומת לב רגשית, כך אנו עלולים לבלבל בין תשומת לב לבין כוונה. אך תשומת לב היא אנרגיה של הרגע – והיא יכולה להיעלם כפי שהופיעה. אנשים שמרעיפים עליכם תשומת לב תוך כדי חיזור אינטנסיבי, יכולים להיות נעדרי כוונות רציניות – הם עושים זאת מתוך בדידות, מתוך צורך בכיבוש, ולעיתים מתוך דפוסים נרקיסיסטיים של "הפצצת אהבה".
כוונה אמיתית, לעומת זאת, מוכוונת עתיד, ומתבטאת בעקביות ובהדדיות. אנשים יציבים בעלי כוונות רציניות עשויים דווקא לקחת את הזמן, להפגין עקביות מדודה ולא להיסחף לסערה מוקדמת. בחורה שאינה מסוגלת לשאת עמימות תפרש כל היסוס של הצד השני כדחייה אישית. אם הוא לא מתקשר בתדירות שהיא מצפה לה, או מבקש לקחת דברים לאט, היא חותכת מיד. מבחינתה, העמימות היא הוכחה לחוסר ערך. אך ייתכן שהתנהגותו משקפת פחד או זהירות שלו – לא פגם בה.
נכון, לא תמיד קל להבחין בין תשומת לב לכוונה רצינית. לכן אולי הצעד הראשון הוא להאט. להוריד מעט את האינטנסיביות ואת הציפיות שאנחנו מעמיסים על מה שהוא עדיין רק פוטנציאל. בהתלהבות הראשונית קל לבלבל בין מה שקיים לבין מה שאנחנו מקווים שיהיה. לקראשים כידוע יש נטייה להיכבות באותה מהירות שבה נדלקו.
אינטימיות, לעומת זאת, אינה נוצרת מסערה אלא מתנועה מדודה. היא מתפתחת בהתקדמויות קטנות, בשני צעדים קדימה וצעד אחורה, בעליות ובנסיגות, במרחב שמאפשר גם ספק ועמימות. היא זקוקה לזמן. כשאנחנו ממהרים, לרוב אנחנו מנסים להשיג ודאות. כשאנחנו סקרנים באמת לגבי מי שמולנו, אנחנו מפנים מקום להיכרות אמיתית. סקרנות אינה שואלת "איך אני גורם לזה להצליח?", אלא "מי האדם שמולי?". היא מתעניינת בערכים שלו, בהיסטוריה שלו, במה שעיצב אותו.
לכן אולי כדאי להגדיר מחדש מי הוא בן־זוג פוטנציאלי: זה שמציף במחוות גדולות כבר בדייט הראשון או מתכנן חופשה משותפת אחרי שבועיים? או דווקא מי שמגלה עניין עקבי ואמיתי בכם, שמקשיב, שמתחשב ושנשאר גם כשההתלהבות הראשונית מתייצבת.
רדיפה אחר אהבה מרחיקה אותה מאיתנו, משום שהיא מנסה להקדים את הקשר לפני שהוא הספיק להיווצר. אהבה אינה תוצאה של לחץ אלא של הבשלה. וכמו כל דבר שמבשיל לאט – היא זקוקה לזמן, לקצב ולסבלנות שאינה ממהרת להוכיח דבר.
רועי צור הוא מייסד "דרך הקשר – הבית לטיפול במערכות יחסים" המציע טיפול פרטני, טיפול זוגי וטיפול אונליין בנושאי יחסים, זוגיות ומציאת אהבה.
