הם אולי נראים כמו ספרים רגילים על המדף, אבל עבור מאות הנשים שהציפו ביום רביעי האחרון את קניון עזריאלי בתל אביב, לרגל כנס "אהבה ממבט ראשון" שערכה רשת סטימצקי לחובבות הרומן הרומנטי, מדובר בהרבה יותר מטקסט ספרותי - עבורן ספרות רומנטית היא קהילה, פנטזיה ומפלט מהמציאות.
בשנים האחרונות הז'אנר הרומנטי רשם זינוק של עשרות אחוזים במכירות, וביקור קצר בכנס בהחלט מאשר את ההתלהבות. התורים הארוכים שהצטברו במקום לא נועדו לשופינג במבצעי סוף עונה, אלא לקבלת חתימה מהסופרות הישראליות המובילות בז'אנר, בהן אילת סוטיצקי, שרון חיון גינת ואבישג צ'רחי.
נשים מכל קשת הגילאים ומכל קצוות הארץ, שרבות מהן מנהלות חיי קהילה שוקקים בקבוצות וואטסאפ ופייסבוק המוקדשות לז'אנר, הגיעו לאירוע כשהן מצוידות בתיקים גדולים ובמזוודות, ורכשו קילוגרמים על קילוגרמים של ספרים.
משיחות איתן גיליתי שהספרים הללו הם הרבה יותר מסיפור אהבה – הם המקום שבו הן יכולות להניח לרגע את עומס החיים בצד, ולברוח קצת מהמציאות הישראלית הדוחקת. סתיו (33), אמא לשניים, מספרת על השקט הנפשי שהז'אנר מעניק לה: "אני קוראת את זה בערך מ-2016. התעניינתי ונשאבתי. עבורי זאת ממש בריחה מהמציאות. הקריאה נותנת לי קצת שקט מהילדים. אני אומרת להם, 'ביי, אני קוראת. לא להפריע'".
2 צפייה בגלריה
הסופרת אבישג צ'רחי ומעריצות. "בספרים שלי אין סצנות אהבה מפורטות"
(צילום: באדיבות סטימצקי)
קורה שסצנות האהבה המפורטות מביכות אותך? אני שואלת, "מובכת אני לא", היא עונה, "אבל בהחלט יש חלקים מאוד קשים בכל מיני ספרים - סיפורים על מאפיה, תיאורים גרפיים לא קלים, אונס, רציחות, חטיפות, ובתוך זה יש גם סיפורי אהבה מקסימים. יש שם גיבורים חזקים, גיבורות חזקות, חלקם גם דומים למציאות, אז אפשר להזדהות עם חלק מהמקרים".
סיאל: "לאחרונה קראתי את הספר 'מים סוערים' של טלי ברלב וממש הזדהיתי עם הדמות הראשית הנשית, שהוריה התגרשו והיא נכנסה למערכת יחסים רעילה. היה לה קושי עם קבלה עצמית, והתהליך שהיא עברה שם גרם לי להיזכר במה שחוויתי כשהייתי בגילה"
גם נועם בת ה-30, שקוראת רומנטיקה מגיל צעיר, עוקבת אחר ההתפתחות של הז'אנר הרומנטי: "זה התחיל מפנטזיות רומנטיות קלילות כאלה ומאוד נחמדות, וזה נהיה יותר ויותר אפל עם השנים. אלה ספרים שאפשר ללמוד מהם הרבה מאוד, גם על מערכות יחסים שהן בריאות. כלומר, זה לא ז'אנר שמציג רק מערכות יחסים רעילות – וחשוב לי להבהיר את זה".
לא רק אהבה: ביטחון עצמי וגילוי עצמי
באופן מפתיע, הז'אנר הרומנטי מצליח לגעת גם בנקודות רגישות כמו דימוי גוף וביטחון עצמי, במיוחד אצל בנות הדור הצעיר. ליאל (15) הגיעה לכנס כשהיא כבר חמושה בספרייה מרשימה: "יש לי ספרייה עם כאלף ספרים. אני אוהבת לקרוא ספרים רומנטיים, זה מאוד עוזר לי מבחינת הביטחון העצמי , כי יש מלא ספרים על בחורות שהן לא הכי רזות, חלקן מתקשות חברתית".
גם סיאל (20) חשה שהספרים הללו עוזרים לה להתמודד עם החיים. "לאחרונה קראתי את הספר 'מים סוערים' של טלי ברלב וממש הזדהיתי עם הדמות הראשית הנשית, שהוריה התגרשו והיא נכנסה למערכת יחסים רעילה. היה לה קושי עם קבלה עצמית, והתהליך שהיא עברה שם גרם לי להיזכר במה שחוויתי כשהייתי בגילה".
מסתבר שהז'אנר, שנתפס מבחינה חברתית כנשי בלבד, מושך אליו גם קוראים גברים שמחפשים בו ערך מוסף. אלעד (22) משתף: "בקריאת הז'אנר אני מגלה על עצמי המון דברים שלא ידעתי קודם, מעצם זה שאני קורא דברים בסגנון הזה ונחשף אל העולם".
הצצה למפגש המעריצות
(צילום ועריכה: ספיר גורדון)
מעבר לדפים המודפסים, הכנס הוכיח שהכוח האמיתי טמון בקהילה שנוצרה סביב הספרים. סיאל מספרת איך הספרים עזרו לה לצלוח תקופות בודדות: "האהבה שלי לספרים האלה נולדה ממקום של בריחה מקשיים מסוימים, גם בקורונה וגם מול חברים שהיה לי קשה למצוא. כשנכנסתי לקהילה, נחשפתי לכל האנשים המדהימים שנמצאים פה. הכרתי חברות שאיתי כבר שנים. זה ממש מדהים הקהילה הזאת".
גם ליאל מחזקת את התחושה: "הכרתי פה מלא חברות טובות שהן כבר כמו משפחה שלי". ניכר שהצעירות הללו לא רק קנו סיפור אהבה דמיוני, אלא מצאו מקום שבו הן יכולות להיות בדיוק מי שהן.
"השעמום הוא ההשראה הכי טובה"
הסופרות שהגיעו למפגש עם המעריצות מתארות קשר בלתי אמצעי וחשוף עם הקהל שלהן. שרון חיון גינת, מחברת "הלביאה הלוחמת" ו"האריה האגדי", מסבירה שההשראה נמצאת בכל מקום: "אני שואבת השראה לספרים מכל דבר בחיים. השעמום הוא ההשראה הכי טובה, כשמשעמם לי אני מבשלת עלילות טובות בראש".
עבורה, מלאכת הכתיבה היא תהליך רגשי עמוק, שעובר מהמקלדת ישירות ללב של הקורא. "זה תמיד אישי", היא אומרת. "כשכותבים ספרים אנחנו שופכים את הנשמה שלנו פנימה. היו לי מלא תגובות מפתיעות של קוראים, בעיקר כאלה שמספרים איך הספר עזר להם בחיים, שינה תפיסה. תמיד יש איזושהי הודעה שמרגשת אותי ומעלה לי דמעות. אנשים שלא מכירים אותך אבל קראו אותך מרגישים בנוח להיפתח ולספר לך דברים".
אבישג צ'רחי: "אני לא כותבת סצנות מפורטות, אני נמנעת מזה גם בקריאה, כי אני לא מתחברת. יש לי אהבה ותשוקה לדת ולארץ ישראל, בכל הספרים שלי הזוגות מסורתיים - עושים קידוש, מניחים תפילין, כולם עשו צבא, כולם קרביים, קודש קודשים"
גם אבישג צ'רחי, מחברת "עד אחרי הנצח", הגיעה לכתיבה כמעט במקרה, מתוך הקהילה עצמה. "התחלתי לכתוב ספרות רומנטית בעקבות דחיפה של חברות. הן ממש אמרו לי שאני חייבת לכתוב בעצמי, והשאר היסטוריה". עבור צ'רחי, הכתיבה היא גם שליחות דתית וערכית: "השם נותן לי את הבינה לכתוב. כל דבר הכי קטן שאני רואה נותן לי רעיון. אני יכולה לראות זוג עובר ברחוב וזה נותן לי רעיון לסצנה. קיבלתי הרבה תגובות שבזכותי אנשים התקרבו לדת ולמדו דברים שהם לא ידעו. בשבילי זאת שליחות. זה נותן לי סיפוק עצום".
צ'רחי מציעה אלטרנטיבה "נקייה" יותר בתוך הז'אנר: "אני לא כותבת סצנות מפורטות, אני נמנעת מזה גם בקריאה, כי אני לא מתחברת. יש לי אהבה ותשוקה לדת ולארץ ישראל, בכל הספרים שלי הזוגות מסורתיים - עושים קידוש, מניחים תפילין, כולם עשו צבא, כולם קרביים, קודש קודשים".
הכנס הזה הוא עדות לכוחה של קהילה. הוא מספק למאות נשים מקום שבו הן יכולות להרגיש שייכות, לחלוק חוויות ולמצוא הבנה ללא שיפוטיות. לראות את המרחב הזה, שמאפשר לכל אחת למצוא את עצמה בתוך הסיפורים ובתוך הקבוצה, זה דבר מעורר השראה.
