המשנה מספרת שבט"ו באב היו בנות ירושלים יוצאות בבגדים לבנים שאולים ורוקדות בכרמים. הבגדים היו שאולים כדי לא לבייש את אלה שאין להן. בנקודת הפתיחה הזאת טמון שיעור זוגי נאה: אהבה אמיתית מתעניינת פחות במותג שעל החולצה ויותר באדם שבתוכה. לא במה שיש בארון אלא במה שיש בלב. פחות מותגים טובים ויותר מושגים טובים.
המסר הרלוונטי להיום: בעידן שבו אנשים משקיעים שעות בבחירת תמונת הפרופיל וכמה שניות בלבד בבחירת המילים שיאמרו לבן זוגם, כדאי לזכור שהלב אינו קורא תגי מחיר.
הכרמים היו אז מה שהרשתות החברתיות הן כיום - אתרי היכרויות, רק בהבדל קטנטן: שם איש לא יכול היה להעלים קמטים באמצעות פילטר, להוסיף לגובהו עשרה סנטימטרים או לכתוב בפרופיל "אוהב ספורט", כשהמאמץ הספורטיבי העיקרי שלו הוא לחפש את השלט שנפל בין כריות הספה.
יש הסבורים שאהבה היא סופת ברקים ואחרים בטוחים שהיא מופע זיקוקים. לי נראה שהיא דומה לסוללת טלפון: אם לא טוענים אותה מדי יום, היא מתרוקנת בדיוק ברגע שבו הכי זקוקים לה
הכרם היה יישומון ההיכרויות היחיד שבו החיבור היה תמיד יציב, משום שהאינטרנט טרם הומצא. אגב, גם אז, בכרמים, היה צריך לקוות שהצד השני יעשה לייק, אבל אז קראו לזה מבט.
יש הסבורים שאהבה היא סופת ברקים ואחרים בטוחים שהיא מופע זיקוקים. לי נראה שהיא דומה לסוללת טלפון: אם לא טוענים אותה מדי יום, היא מתרוקנת בדיוק ברגע שבו הכי זקוקים לה. והמטען? פשוט וזול להפליא: מחמאה, חיוך, מילה טובה, חיבוק, הקשבה אמיתית, מיסרון "חשבתי עלייך". זהו מטען אוניברסלי, מתאים לכל הדגמים.
אהבה היא אולי התחום היחיד שבו גם אנשים חכמים מתנהגים לפעמים כאילו שִׂכלם יצא לחופשה ללא הודעה מוקדמת. בלז פסקל כתב: "ללב יש היגיון שהשכל אינו מכיר". לפעמים הלב לא רק מתעלם מההיגיון. הוא אפילו לא טורח לעדכן אותו. ואולי טוב שכך. אילו האהבה הייתה עסקה כלכלית, היינו מבקשים תחזית תשואה, בודקים סיכונים ודורשים ביטחונות. היינו מזמינים שמאי ללב, רואה חשבון לרגשות ואקטואר שיעריך מה הסיכוי שההתלהבות תשרוד עד סוף המשכנתה.
כעורך דין לענייני משפחה אני פוגש זוגות רבים שמגיעים אליי כשהם משוכנעים שהוויכוח האחרון הוא שגרם למשבר. מניסיוני ברור לי שהבעיה אינה הסער הקולני אתמול אלא המחוות הקטנות שלא נעשו, המחמאות שלא נאמרו והחיוכים המלטפים שלא שוגרו
אבל האהבה אינה מאזנים - היא מסע שמזכיר נסיעה בסיוע הווייז: אתם בטוחים שאתם יודעים לאן אתם נוסעים, ואז נשמע הקול המוכר, "מחשב מסלול מחדש". לפעמים זו פנייה אל הסליחה, לפעמים אל הפשרה ולפעמים מתברר שהמסלול המהיר ביותר אינו זה שבו אנחנו מוכיחים שאנחנו צודקים, אלא זה שבו אנחנו זוכרים שאנחנו עדיין חבוקים.
כעורך דין לענייני משפחה אני פוגש זוגות רבים שמגיעים אליי כשהם משוכנעים שהוויכוח האחרון הוא שגרם למשבר. מניסיוני ברור לי שהבעיה אינה הסער הקולני אתמול אלא המחוות הקטנות שלא נעשו, המחמאות שלא נאמרו והחיוכים המלטפים שלא שוגרו. גירושים, כמו חלודה, אינם מופיעים ביום אחד.
הומור - מחומרי הסיכה המשובחים של האהבה
חז"ל לא ראו באהבה רק רגש מתפרץ אלא מלאכה יומיומית. קל לקנות זר פרחים. קשה יותר להשקות כול יום את העציץ הבלתי נראה של מערכת היחסים. חישבו על אהבה כעל מדורה: לא די להצית אותה ולהצטלם לידה. צריך להוסיף לה מדי פעם ענפים של הקשבה, מחמאות, מגע, נדיבות ולא אחרון ברשימה: הומור. אחרת הלהבה דועכת ומשאירה אחריה רק אפר של זיכרונות.
ההומור הוא אחד מחומרי הסיכה המשובחים של הזוגיות. בני זוג שמצליחים לצחוק יחד - גם כשהמזגן נכנס לנבצרות באמצע אוגוסט - מגלים שהצחוק אולי לא מתקן את המזגן, אבל בהחלט מונע מהם להתרתח זה על זה. כמובן שיש הבדל בין לצחוק עם בן הזוג לבין לצחוק עליו. הראשון מקרב לבבות, השני מקרב מריבות ועורכי דין.
בני זוג שצוחקים יחד, חיים טוב יותר ואוהבים ליותר זמן
(צילום: Shutterstock)
ט"ו באב מזכיר לנו שהאהבה אינה זיקוק חד-פעמי אלא משימה הדורשת תחזוקה כול ימות השנה. היא אינה רק לומר "אני אוהב אותך" אלא גם לשאול "איך עבר עליך היום?" היא להכין כוס קפה בלי שהתבקשנו, לזכור את המאכל האהוב על בן הזוג או להקשיב לסיפור שכבר שמענו ארבע פעמים כאילו זו הפעם הראשונה.
וגם אתגר גדול ולא קל: להניח את הטלפון בצד ולהביט בעיניו של היושב מולנו. מבט אחד כזה שווה לעיתים יותר ממאה הודעות עם לבבות אדומים.
יום האהבה חשוב כי אנחנו זקוקים לתזכורת. אבל אהבה אמיתית אינה חיה מתזכורות בלבד. היא חיה מהתמדה ומהרגלים. ההמלצה? השנה, במקום להסתפק בפרחים שינבלו בעוד כמה ימים, כדאי להעניק מתנה שתאריך ימים: מחמאה שנשכחה, התנצלות ברוכה, הקשבה דרוכה.
ט"ו באב הוא יום יפה לאהוב בו אבל ט"ז באב חשוב לא פחות. האהבה אינה צריכה יום אחד בשנה. היא צריכה שנה שלמה של ימים.
בני דון-יחייא הוא עורך דין לדיני משפחה וירושה, שכתב 19 ספרים. האחרון יוצא בימים אלה, "לאניות דעתי", ובו 80 מאמרים על פוליטיקה, חברה, יהדות, הומור ומשפט.
