אני תמיד אומר שמטפל זוגי הוא קצת כמו אינסטלטור - פותח סתימות בדינמיקה הזוגית. במבט ראשון לא תמיד אפשר להבחין שיש משקעים שחוסמים את הזרימה הטבעית בקשר. לכן יחסי מין הם נייר הלקמוס הטוב ביותר למה שקורה עמוק בתוך מערכת זוגית, גם אם על פניו התפקוד המשפחתי אינו מקרין שיש בעיה כלשהי.
שני אנשים יכולים לחיות יחד כחברים וכשותפים למשפחה, אבל כאשר המיניות נעלמת לשנים, שלא מתוך בחירה ורצון של שניהם, זו כבר לא באמת זוגיות רומנטית, אלא סוג אחר של מערכת יחסים.
לא פעם עומד צד אחד בפני עסקה פאוסטיאנית של ממש: האם להישאר ולוותר על עצמו, או לעזוב ולוותר על האחר, ולעיתים גם על צורך אחר שלו, לא פחות חשוב - לעשות את הדבר הנכון ולהישאר עבור המשפחה.

יחסים זוגיות זוג אהבה
יחסים זוגיות זוג אהבה
כאשר המיניות נעלמת לשנים, שלא מתוך בחירה ורצון של שניהם, זו כבר לא באמת זוגיות רומנטית, אלא סוג אחר של מערכת יחסים
(צילום: oneinchpunch / shutterstock)

העניין עם יחסי מין שהם רחוקים מלהיות רק "יחסי מין". הם ביטוי לקרבה וכן לוויסות הגוף והנפש. לבני אדם יש צורך עמוק ביחסי מין שאנו לא תמיד במגע איתו, שהוא מעבר לאורגזמה. לכן היעדר, שלא מגיע מבחירה הדדית של הזוג, הוא ביטוי של הוצאת האחר מתוכנו והרחקתו באופנים לא מילוליים, אך שמהדהדים בעוצמה.
כשאין חיבור ואינטימיות, קשר מתקשה להחזיק לאורך זמן; התשוקה של ההתחלה יכולה לשאת אותו על גבה רק עד גבול מסוים
הגוף, בניגוד למילים, לא נוהג לשקר. הוא מספר סיפור על דינמיקה רגשית תקועה, שבבסיסה צרכים עמוקים יותר שלא מקבלים ביטוי: להרגיש רצויים, אהובים ונחשקים בעיני האדם שאיתו אנו חולקים חיים. הקושי הוא שסיפורים אלה מתגבשים עם הזמן לכדי הזהות של כל אחד מבני הזוג, זהות שלא מאפשרת להם לסטות ממנה, מהפחד שיוותרו חלילה על מי שהם.

איך סקס גווע?

קחו למשל זוג שלא מקיים יחסי מין כבר כמה שנים, בעקבות בגידה חד-פעמית של הגבר. היא לכאורה סלחה לו ונשארה, הם מקיימים מערכת יחסים חברית טובה, מגדלים ילדים ומתפקדים כתא משפחתי. הוא אינו ממש מצליח להסביר מדוע זה קרה, והיא אינה רוצה לחזור לקיים איתו יחסי מין, כל עוד היא לא מבינה לעומק מדוע הוא "עשה לה את זה". בין היתר, היא רואה בבגידה הוכחה לכך שהיא אינה מספיק טובה או אטרקטיבית.
האחריות למעשה הבגידה עצמו הייתה כמובן שלו, אבל הבדידות, הריחוק והיעדר האינטימיות שבתוכם התרחשה הבגידה היא באחריותם המשותפת. על פניו, הבגידה הייתה הסיבה להיעדר המיניות ביניהם. למעשה, היא הייתה גם התוצאה של היעדר החיבור ששרר ביניהם שנים קודם לכן.
בגידה
בגידה
כשאין חיבור ואינטימיות, קשר מתקשה להחזיק לאורך זמן
(צילום: Shutterstock)
כשאין חיבור ואינטימיות, קשר מתקשה להחזיק לאורך זמן; התשוקה של ההתחלה יכולה לשאת אותו על גבה רק עד גבול מסוים. רק כאשר האישה הייתה מסוגלת לעבור מסיפור על עוול שנעשה לה בגלל משהו שהיה חסר בה, לסיפור על עוול שנעשה לשניהם בגלל משהו שהיה חסר בקשר, הם הצליחו להשתחרר מהתקיעות ולחזור לקיים יחסי מין.
קשרים מתים וסקס גווע לא בגלל שיחות קשות, אלא בהיעדרן. אם אתם לא רק נמנעים מסקס אלא גם משיחה קשה סביבו, הדבר הראשון שאתם צריכים לעשות הוא כמובן לאזור אומץ ולדבר על זה. אבל בואו נודה על האמת, מאחורי זוגות רבים יש קילומטראז' של שיחות קשות, ועדיין, שום דבר לא משתנה. האם זה הזמן לעזוב? עדיין לא בטוח.
זוג שכמעט ולא מקיים יחסי מין נקלע למבוי סתום שבו הגבר לוחץ, והאישה נמנעת מתוך הלחץ שלו. הכעס שלו פוגש התגוננות מצידה, ומתחלף בייאוש שלו שפוגש פסיביות מצידה, וחוזר חלילה. הוא מרגיש לא רצוי ובלתי נראה, והיא מרגישה שהוא רוצה סקס, אך לא בהכרח אותה - והנה עוד סיפור שהופך לזהות.
לתשוקה מינית יש קשר הדוק ליכולת לרצות ולצורך להרגיש שרוצים בנו, ולתחושות עמוקות אלו יש משמעויות היסטוריות אצל כולנו. הקשיים סביבם היו שם שנים לפני שהכרנו את בן זוגנו. לא בכדי הם מתפרצים בעוצמה דווקא במקומות של נזקקות עמוקה לאדם אחר ולתלות שאנו מפתחים בו. בלית ברירה, אנו יכולים לחיות חיים רגשיים נפרדים מבן זוגנו, אך בשביל לקיים יחסי מין, אנו מוכרחים אדם אחר. בזוגיות מונוגמית בן זוגנו הוא המקרר היחידי שנמצא כשאנו הופכים רעבים, אך אם הוא סגור בפנינו, מה עלינו לעשות - להפסיק לאכול? ועד מתי?

המשימה הראשונה: להוריד את הלחץ

לכן הדבר הראשון שאני עושה בחדר הטיפול הוא לנסות להוריד את הלחץ במערכת, כדי שיהיה אפשר לעבוד בהמשך עם הצד הנמנע. לחץ הוא הגורם מספר אחת לחיסול התשוקה בטרם עת. אולם המפתח לפתרון נמצא לא פעם דווקא אצל הצד שרוצה פחות, זה שסגר את המקרר.
לרוב הוא אינו אדם חסר לב. הוא יודע שהאחר סובל, לעיתים הוא מציע לו פתרונות מחוץ לקשר, ולעיתים הוא מצפה ממנו לחרוק שיניים בשביל האהבה. מדי פעם הוא מסכים לקיום יחסים מתוך ריצוי. אני נוהג לומר ש"ריצוי זה פוי", כי אנחנו לא ממש שם, בנוכחות מלאה, והגוף קולט את המסר ומגיב בהתאם.
סקס לא חוזר משיחות חוזרות ונשנות על "למה אין לנו סקס?", ובוודאי שלא דרך לחצים ותחנונים. הוא מגיע ממגע לא מיני, מחיבור רגשי, מנוכחות ומשיתוף פעולה לצורך הצלחת הקשר
אצל חלק מהאנשים הנמנעים מיחסי מין יש קושי לרצות, שאינו קשור בהכרח רק למיניות. זה לא שהם לא אקטיביים, אלא שהאקטיביות שלהם באה לידי ביטוי בדרך של הימנעות. לעיתים זה משום שלא לרצות היא ההגנה הטובה ביותר מפני סירוב, לעיתים מתוך פחד עמוק מדחייה, ולעיתים משום שהיכולת ליזום שיחה, מגע או הזמנה נפגעה עמוקות בילדות. לעיתים הסיפור שהם מספרים לעצמם הוא שהיענות היא כניעה, בגידה או חוסר נאמנות לעצמי.
עם השנים, אמירות כמו "אני פשוט לא אדם מיני", "אין בי תשוקה", או "זה המצב ואין מה לעשות", עשויות להפוך מתיאור של מצב להגדרה של זהות. כאן טמון הפרדוקס: דווקא ההיצמדות לזהות שנועדה להגן על העצמי, היא שמונעת ממנו להתרחב, להשתנות ולהיחלץ מהקיפאון.

עם השנים, אמירות כמו "אני פשוט לא אדם מיני", "אין בי תשוקה", או "זה המצב ואין מה לעשות", עשויות להפוך מתיאור של מצב להגדרה של זהות
עם השנים, אמירות כמו "אני פשוט לא אדם מיני", "אין בי תשוקה", או "זה המצב ואין מה לעשות", עשויות להפוך מתיאור של מצב להגדרה של זהות
עם השנים, אמירות כמו "אני פשוט לא אדם מיני", "אין בי תשוקה", או "זה המצב ואין מה לעשות", עשויות להפוך מתיאור של מצב להגדרה של זהות
(צילום אילוסטרציה: shutterstock)

אולם סקס לא חוזר משיחות חוזרות ונשנות על "למה אין לנו סקס?", ובוודאי שלא דרך לחצים ותחנונים. הוא מגיע ממגע לא מיני, מחיבור רגשי, מנוכחות ומשיתוף פעולה לצורך הצלחת הקשר. אך בשביל לעשות זאת אנו צריכים להפריד את הזהות הנוקשה שגיבשנו, על הסיפורים שמרכיבים אותה, מההתנהגות שלנו.

לחזור להיות נוכחים

סיפור אחד מיני רבים הוא הסיפור של האישה המרצה והמתקשה ליזום. הגמשת הסיפור פירושה לגלות שאני יכולה גם ליזום ולפעול, במקום להתמקד רק בריצוי ובנתינה. ההבדל בין ריצוי לנתינה הוא שנתינה נעשית מתוך בחירה עבור עצמי ועבור איכות הקשר שאני נמצאת בו, שנבנה בין היתר מאיכות יחסי המין.
בנתינה, בניגוד לריצוי, יש נוכחות בתוך המעשה. בנתינה אנחנו לא מרגישים שאנו מאבדים את עצמנו כשאנו עושים משהו עבור האחר. כאן, בדיוק כמו במקרה של הצד שלוחץ, באה לידי ביטוי היכולת להפריד את הסיפור מהערך העצמי שלנו. יוזמה, היענות, דחייה ושיתוף פעולה אינם ביטויים של חוסר ערך או חולשה, הם חלק מהרפרטואר האנושי של יחסים.
אין הכוונה רק להזמנה פשטנית לקיום יחסי מין. יוזמה ונוכחות באים לידי ביטוי בצורות רבות עוד לפני: באמירה לצד הלוחץ או המבקר אתכם, "בוא לא נלך לשם, זה מקלקל", או ממקום משחקי יותר - "שקט, אתה הורס לנו את הסיכוי למין" - במקום לברוח להתגוננות או להימנעות הרגילה.

סקס אילוסטרציה
סקס אילוסטרציה
בנתינה, בניגוד לריצוי, יש נוכחות בתוך המעשה
(צילום: Shutterstock)

נוכחות צריכה להיות גם מגע שאינו מיני, כזה שמווסת את מערכת העצבים ומרגיע אותה – נגיעה קלה באחר, ליטוף השיער, או חיבוק. לעיתים עם המיניות נעלם גם המגע, למרות שהם אינם בהכרח קשורים. מיניות נעלמת לא פעם גם מהיעדר חיבור, למרות אהבה רבת שנים. אהבה וחיבור אינם זהים. חיבור מייצר אהבה, אהבה לא תמיד מייצרת חיבור. וחיבור, בטח לא תופתעו, אינו בהכרח תשוקה מינית. הוא תשוקה וסקרנות לאחר ככלל, והוא צריך לעמוד במבחן הזמן.
לכן, במקום לרדת במחילת הארנב של הסיפור הנוקשה על למה אתם לא שוכבים, נסו לעבוד יחד כדי לשחרר את עצמכם ממנו. נסו להגמיש את הזהות שלכם בתוך הקשר, דרך התנסות בהתנהגויות החורגות מהזהות הרגשית שפיתחתם, זו של הימנעות או לחץ סביב אינטימיות רגשית ומינית.
בהקשר הזה אני נזכר באחד הפרקים מהסדרה "סיינפלד", שבו סיינפלד אומר לחברו ג'ורג' ברגע של הארה: "אם אתה מרגיש שכל אינסטינקט שהיה לך עד היום הוביל אותך לטעות, אז האינסטינקט ההפוך מוכרח להיות הנכון. למה שלא תנסה את זה?".
אבל מה קורה כשאחד מבני הזוג מוכן להשתנות, והשני מסרב? לפעמים גם מי שמבקש שינוי שבוי בסיפור נוקשה משלו: "אני לא אדם שמפרק משפחה". מאחורי המחויבות מסתתר לעיתים פחד לשנות את הסיפור שהוא מספר לעצמו, ולהפוך לאדם שמסוגל לעזוב כדי לא לוותר על צרכים חשובים, ובהם הנאה ממיניות.
בסופו של דבר, אם המיניות חשובה לכם, יש רק שלוש אפשרויות: אתם תקיימו יחסי מין עם בן הזוג שלכם, לא תקיימו עוד יחסי מין לעולם, או תקיימו יחסי מין עם מישהו שאינו בן הזוג שלכם. במה אתם בוחרים?
רועי צור הוא מייסד "דרך הקשר – הבית לטיפול במערכות יחסים" העוסק בטיפול פרטני, טיפול זוגי וטיפול אונליין.