"אם אי פעם היו אומרים לי שאהיה בן הזוג של החבר הכי טוב שלי, הייתי אומר שאנשים איבדו את זה - אבל כנראה שיש הפתעות בחיים". את המשפט הזה אמר השחקן ניקי גולדשטיין, בריאיון שבו הודה כי בדומה לסביבתו, גם הוא הופתע מאוד לגלות שהוא מאוהב בחברו הטוב. יש משהו מרתק באנשים שבאמצע החיים טורפים את הקלפים בצורה כל כך אבסולוטית, כאילו שלא דם זורם בוורידיהם אלא אומץ.
אז הסיטואציה הפתיעה גם את גולדשטיין ובן זוגו, אבל מה אם הייתי מספרת לכם שדברים כאלו אף פעם לא קורים כרעם ביום בהיר? שקודמים להם אסימונים שנופלים בזה אחר זה, עד שלא נותרת ברירה? רותם (שמות המרואיינות שונו כדי לשמור על פרטיותן) התגרשה מבעלה בעקבות התאהבות בחבר טוב, אבל תהליך ההתרחקות שלה ממי שהיה אז בן זוגה התחיל שנים לפני כן.
"עזבתי את הבית אחרי נישואים של 20 שנה וקן עם שני ילדים", היא מספרת. "התחתנתי כי הייתי צריכה להתחתן, אבל לא הכול היה דבש, ובשנתיים האחרונות הרגשתי שאני כבויה ושאלה לא החיים שאני רוצה לחיות. רציתי זוגיות עם הרבה יותר אינטימיות, בילויים ותשוקה, כזו שיש בה הרבה יותר ממה שהיה לי.
"בשלב כלשהו התחלתי לחשוב על גירושים. פניתי למאמנת רגשית והתחלתי איתה תהליך. לקח לי הרבה זמן להבין את זה, אבל בסופו של דבר המסקנה של שתינו הייתה שאני צריכה להתגרש. העניין הוא שדווקא אז, בדיוק כשהתחלתי תהליך עם עצמי, החלה התקרבות ביני לבין חבר משותף שלי ושל מי שהיה אז בעלי. הוא ואשתו היו חברים מאוד טובים שלנו, טיילנו ובילינו איתם המון".
איך החלה ההתקרבות בינך לבינו?
"יום אחד מצאנו עצמנו בסיטואציה יומיומית שנעשתה מעט אינטימית. הוא התגלה לי כאדם רך שבעצמו מחפש את התשוקה בחיים. מאותו הרגע החל בינינו רומן, ומרגע שהזיקוק נדלק, זה היה כמו אש בשדה קוצים. הבנו שמבחינת הנישואים שלנו אנחנו יחסית באותו מקום. שנינו לא מאושרים. חשבנו שנעבור את הליך הגירושים ביחד, ואפילו הלכנו להתייעץ עם עורכי דין. אלא שאז, בדיוק כשהייתי כבר עמוק בתהליך, הוא חטף רגליים קרות ונלחץ. נפגעתי, אבל אמרתי לעצמי שכנראה שאני בשלה לגירושים ואילו הוא עדיין צריך זמן".
מה עשית?
"התגרשתי, והמשכנו את הקשר כשהוא עדיין היה נשוי, אבל אט-אט הפנטזיה שלי שנהיה יחד החלה להתנפץ. התחלתי להבין שהוא לא עומד להתגרש. חוויתי תחושות קשות מאוד והייתי מוצפת קנאה. כל אלו גרמו להרבה מתחים בינינו, לניתוקים ולפרידות".
מה קורה איתכם עכשיו?
"בחודשים האחרונים אין בינינו קשר, והאמון שלי מרוסק. בדיעבד גיליתי שהוא כן היה בהליך גירושים, אבל הוא לא שיתף אותי בכך. מאוד נפגעתי, רק רציתי לשמוע ממנו אמירה כנה ולא להסיק מסקנות בעצמי. אני מרגישה שזה לא היה שווה את מחיר החברות בינינו".
אנשים מבחוץ בטח יגידו "למה היא הייתה צריכה את זה". את מתחרטת על הגירושים?
"לא. בלעדיו אני לא בטוחה שהיה לי את האומץ להתגרש, ובמובן הזה הוא היה טריגר מצוין. יכול להיות שזה היה קורה מאוחר יותר, כשהילדים היו גדלים. אני בהחלט מתחרטת על הדרך שבה זה נעשה. היינו צריכים לעשות את הדרך שלנו כל אחד בנפרד. להתגרש, ורק אז לבוא לקשר בינינו נקיים.
"הייתה לי אשמה גם כלפי אשתו לשעבר. היא הייתה חברה טובה שלי, ומאוד רציתי לדבר איתה ולהסביר לה את הצד שלי. עד היום אני לא מוצאת שקט. אני מרגישה טיפשה שנפלתי לפנטזיה שנהיה יחד אחרי הגירושים"
"אני גם סוחבת על עצמי אשמה מטורפת. האמנתי שאם אתגרש יהיה לי יותר טוב, ואהיה גם אמא יותר טובה לילדים שלי. בפועל הקשר איתו היה מלא בכאב ובתסכול, וכתוצאה מכך גם הילדים חוו אותי כאמא לא מאושרת וחסרת סבלנות. בכנות, מרוב אשמה לתקופה אפילו רציתי למות.
"הייתה לי אשמה גם כלפי אשתו לשעבר, היא הייתה חברה טובה שלי, ומאוד רציתי לדבר איתה ולהסביר לה את הצד שלי. עד היום אני לא מוצאת שקט. אני מרגישה טיפשה שנפלתי לפנטזיה שנהיה יחד אחרי הגירושים, ולפעמים אני מרגישה שאפילו מגיע לי להיות במקום הזה. זה הכי עצוב שיש", היא חותמת בצער.
"הוא היה מוכן לקבל אותי כלסבית ושרק נמשיך להיות נשואים"
"לקום ולהחליט שאת עוזבת בית כדי לחיות עם אהבת חייך, זה לא דבר שעושים ביום אחד", אומרת ענבר, אם לארבעה שהייתה נשואה במשך 26 שנים - עד שהחליטה להתגרש בעקבות התאהבותה באישה אחרת. "הכרתי את הגרוש זמן קצר אחרי פרידה מהחבר הראשון שלי והתחתנתי צעירה. הייתי בטוחה שהכי נכון לי להיות עם גברים, אף על פי שההתנסות המינית הראשונה שלי הייתה דווקא עם החברה הכי טובה שלי בגיל 16".
מה קרה שם?
"היה בינינו קטע, שאחריו סיכמנו שנמשיך להתנסות יחד עד שלמישהי מאיתנו יהיה חבר. הקשר בינינו שרד כשנה, ואף פעם לא ייחסתי לו חשיבות מיוחדת. האמנתי שזה קרה מתוך סקרנות טבעית ורצון לחוות מיניות, דבר שלא היה מקובל לעשות בזמנו עם בחורים מבלי שיכנו אותך בשמות.
"לפני כעשור סיפרתי את זה למי שהיה אז בעלי, והוא ראה את זה כהזדמנות להכניס פלפל לזוגיות", היא משתפת. "התחלנו לחפש פרטנריות לשלישיות, רק שאצלי נפתחו פתאום כל המקומות החבויים, ועם הזמן התחלתי להרגיש לא בנוח. הלכנו והתרחקנו, כל אחד לתוך עולמו, היחסים בינינו נעשו עכורים והייתה הזנחה פושעת של הזוגיות. גם המצב הנפשי שלי היה מאוד לא טוב בשעתו. חשבתי על גירושים, וניסיתי לבנות את עצמי מחדש.
"אבל בגלל שעדיין הייתי פעילה באפליקציות היכרויות של נשים, יום אחד פנתה אליי אישה נשואה. לילה סוער הפך לרומן בן שלוש שנים, כשלפתע הרגשתי שהלב שלי מתמלא באהבה. לא האמנתי שאפשר לאהוב ככה. היא הפכה לחברה הכי טובה שלי, ונוצר בינינו חיבור מכף רגל ועד ראש. עד אז תפקדתי על אוטומט ולא חייתי את החיים, ולפתע הרגשתי שהרגש שלי מחובר לגוף. אפילו התקפי החרדה שסבלתי מהם פסקו".
מה עשית?
"מצד אחד הרצון שלי להתגרש הלך וגבר, הבנתי שאני לא יכולה לחיות חיים כפולים יותר ורוצה ללכת אחרי האמת שלי, גם במחיר של יציאה מהארון וגירושים. מצד שני, כשכבר יצאתי מהארון כולם היו נגדי. הרגשתי שאני הולכת לאיבוד".
"הקשר שלנו לא שרד את הגירושים שלי. הפערים בינינו גדלו, היא נקרעה בין שני העולמות ולבסוף החליטה שהיא צריכה לצאת למסע שלה לבד"
מה אמר בן הזוג?
"הוא היה מוכן לקבל אותי כלסבית ושרק נמשיך להיות נשואים, אבל כשהוא הבין שאני נחושה, היחסים נעשו קשים. הוא לא הבין למה אני לא מוכנה לעבוד על הקשר בינינו או אפילו להישאר נשואה ולחיות חיים מקבילים".
והמשפחה?
"לא היה לי פשוט, ועדיין לא פשוט לי, אבל היום הם מקבלים אותי כמו שאני".
ואיפה את היום?
"אהובתי עדיין נשואה. הקשר שלנו לא שרד את הגירושים שלי. הפערים בינינו גדלו, היא נקרעה בין שני העולמות ולבסוף החליטה שהיא צריכה לצאת למסע שלה לבד. הפרידה ממנה הייתה ועודנה קשה לי, אבל הבנתי שבזמן שהגעתי לסוף המסע, לה יש דרך משלה לעבור. ימים יגידו מה יהיה".
יש בך חרטה?
"לא. אני אומנם לבד, אבל אני כבר בלי מסכה ותחפושת. עבור כל מי שבוכה בלילה לכרית, גם כשיש מי שישן לידו, זו קריאה ללכת אחר האמת. העולם בחוץ פחות מפחיד משנדמה".
"הבן שלי חושב שנועדנו"
במקרה של נעמה ודנה ההווה טיפה יותר אופטימי. הן הכירו בקבוצת כדור-רשת לפני כעשור, כששתיהן נשואות ואימהות לילדים, ומהר מאוד הפכו לחברות הכי טובות. במשך השנים הן התגרשו, כל אחת מסיבותיה. "האהבה שלי נגמרה לפני למעלה מעשור והחלטתי לפרוש כנף", משתפת דנה, שהייתה הראשונה מבין השתיים שהתגרשה.
נעמה עשתה זאת זמן לא רב אחריה: "אני לא יודעת לשים את האצבע אם זו השגרה שהביאה אותנו לשם, אבל הבנתי שיותר מדי שנים אני ובעלי לשעבר חיינו כשותפים, בלי שום אינטימיות. הבנתי שלא נשאר בינינו הרבה, והחלטתי לפרק את הקשר".
יכול להיות שהגירושים של דנה נתנו לך השראה לעשות את הצעד בעצמך?
"כן. בדיעבד זה היה קטליזטור, שזירז את מה שבכל מקרה היה קורה".
אז שתיכן מתגרשות. מה קורה אחר כך?
נעמה: "היינו נפגשות כדי לשחק כדור-יד ולתמוך זו בזו, עד שיום אחד נדלקה לי נורה. הבנתי שאני מתחילה להרגיש אליה משהו, לא ידעתי מה וגם לא ידעתי איך לקרוא לזה. אנחנו מתכתבות המון בוואטסאפ, ובאחת ההתכתבויות, שהייתה מעט פלרטטנית, זרקתי לה הערה שלא משתמעת לשתי פנים. היא שאלה אותי אם אני רצינית, אמרתי שכן והיא מיד השיבה לי בצורה חיובית.
"אני רק רוצה לספר שלאף אחת מאיתנו לא הייתה ההתנסות עם נשים לפני כן, ולא היו סימנים קודמים לקשר מיני בינינו, אבל נראה שבאותו הרגע גם אצל דנה נדלקה איזו נורה, כי מאז האש בינינו רק בוערת והקשר הפך לאהבה שלמה לגמרי, כבר שלוש שנים".
איך המעבר לחיים לצד אישה?
"מאוד טבעי. לא עצרתי לרגע לחשוב אפילו מה אני עושה. מבחינתי, זה לא קשור לכך שדנה היא אישה, ואני לא יכולה לומר שאני נמשכת לנשים באופן כללי. אולי אני נמשכת אליה באופן ספציפי, לאדם שהיא. המהות של הקשר בינינו היא לא פיזית, זו אינטימיות ברובד הכי עמוק שיכול להיות. זה כאילו שהיא כבר הייתה חלק ממני, ורק היה צריך להשלים את התמונה".
"הרגשנו שזה המשך טבעי של היחסים שלנו. בעצמי הבנתי שאסור להתפשר בחיים על זוגיות, על אושר ועל אהבה. לא ניתן לחיות חיים מלאים ושלמים בלי ללכת עם האמת שלך, גם אם היא קשה או מורכבת"
דנה: "אנחנו נשמות תאומות. כנראה שפגע בנו איזה חץ של קופידון. אף על פי שהרעיון שנהיה יחד לא עלה על דעתנו לפני כן, ברגע שהרגש צף על פני השטח, שתינו הרגשנו שזה המשך טבעי של היחסים שלנו. בעצמי הבנתי שאסור להתפשר בחיים על זוגיות, על אושר ועל אהבה. לא ניתן לחיות חיים מלאים ושלמים בלי ללכת עם האמת שלך, גם אם היא קשה או מורכבת".
אילו תגובות קיבלתן מהילדים?
נעמה: "הם קיבלו את זה מאוד בטבעיות. היינו החברות הכי טובות במשך שנים ובילינו הרבה ביחד, אז הם כבר רגילים לראות אותנו יחד. הבן שלי אפילו אמר לי שהוא תיאר לעצמו שנהיה זוג, והבן שלה אמר שנועדנו להיות יחד".
מדהים ממש.
"יכולתי להסס ולא לשלוח לדנה את ההודעה ההיא, להדחיק את התחושות שלי ולספר לעצמי שהיא בטח לא בעניין, אך למזלי פשוט הבעתי את עצמי בלי פחד", מוסיפה נעמה. "למדתי לא לפחד ממה שהסביבה תגיד. הרבה אנשים מצפים לקבל תגובות לא מפרגנות כשהם עושים צעד כזה. במקרה שלי הסביבה מאוד הפתיעה. קיבלתי תמיכה וגיבוי, כשהמסר היה שהעיקר שאהיה מאושרת. אני חושבת שברגע שהדברים על השולחן וכשאדם הולך עם מה שהוא רוצה ומאמין בו, אפשר להיות מופתעים לטובה. בסוף אלה החיים שלנו, ולא של אף אדם אחר".
