שנתיים של מלחמה גבו מחירים כבדים, גם עבור זוגות רבים שלא שרדו את המערכה ונפרדו: בשנת 2024 נרשמה עלייה של 6.5% בגירושין בישראל, עם 11,542 זוגות שהתגרשו דרך בתי הדין הרבניים, לעומת 10,838 בשנת 2023, נתון שלא כולל את כל אותם הזוגות הלא נשואים שלא הצליחו לעבור את המשבר, אך לא נספרו בלשכת האוכלוסין.
אחת מהן היא ד"ר ליאת יקיר (49), ביולוגית, חוקרת הביולוגיה של הרגשות, מרצה מבוקשת בתחום היחסים שהשתתפה כיועצת בעונות ראשונות של "חתונה ממבט ראשון". זמן קצר לאחר 7 באוקטובר, ליאת נפרדה מבן זוגה אחרי שמונה שנות זוגיות.
בראיון לנועה לביא, בפודקאסט "לא מה שחשבנו", המשודר ב-Bepo, בית הפודקאסטים החדש של ynet, היא מסבירה למה דווקא במצבי הסטרס הסיכוי להיפרד עולה משמעותית. "זה מדהים, כואב וזה פיצ'ר אבולוציוני - מערכת העצבים שלנו זקוקה למערכת עצבים אחרת כדי להירגע ולהרגיש ביטחון. אנחנו מחווטים לאהבה. מרגע שיצאנו אל העולם, יש לתינוק צורך אוניברסלי לכל החיים לחפש מטפל מרכזי, להיקשר לדמות אחת, מטיבה וטובה, שתספק את הצרכים שלנו, תהיה איתנו ותעזור לנו להירגע.
"העניין הוא שהמערכת הזאת שכמהה לקשר נפגעת מאוד בזמנים לחוצים, ודווקא מצב הישרדותי של סכנה ואיום גורם להתכווצות של מערכת העצבים. זה גורם לנו להיסגר בתוך עצמנו, ולהיות הרבה יותר תוקפניים כלפי הסביבה.
"בזמן עליית קורטיזול יש לנו בחירה לברוח או להילחם, ובשני המקרים בני הזוג שלנו אינם חלק מזה. אז אנחנו תוקפים אותם ועוינים כלפיהם, המוח ההישרדותי שלנו מחזיר אותנו למצב שכל אחד לעצמו, וזה יוצר הרבה קשיים במערכות יחסים. למשל, אחד מבני הזוג יותר חרדתי והוא אומר שצריך להכין ממ"ד, והשני מתעצבן ואומר, 'את מדברת שטויות'".
במקום לתת אישור לתחושות שלך ולהיות בצד שלך, הוא למעשה יוצא נגדך?
"בדיוק. ואז מתחילים להיאבק זה בזה, או שצד אחד פשוט בורח. אגב, זה עוד באג במערכת האבולוציונית, כי אנחנו הרבה פעמים מחפשים בן או בת זוג שיגיבו שונה במצבי סטרס, כדי שתהיה אסטרטגיית התמודדות חדשה. אולם במצבי חירום זו התנגשות חזיתית, ותחושת בדידות מאוד גדולה. כי זה הבן אדם הכי קרוב אליי, שהכי אמור להבין אותי, אז איך יכול להיות שדווקא הוא פתאום לא רואה אותי ואת הצרכים שלי".
"בזמן עליית קורטיזול יש לנו בחירה לברוח או להילחם, ובשני המקרים בני הזוג שלנו אינם חלק מזה. אז אנחנו תוקפים אותם ועוינים כלפיהם. המוח ההישרדותי שלנו מחזיר אותנו למצב שכל אחד לעצמו, וזה יוצר הרבה קשיים במערכות היחסים"
יש זוגות שנפרדים ואז חוזרים וזה רק מחזק להם את הזוגיות. אבל נדמה לי שברוב המקרים זה רק מאריך את הפרידה. אז מומלץ או לא?
"תלוי מאיזה מהמצבים שדיברנו עליהם אנחנו פועלים: למשל, כשאנחנו במוד של Fight אנחנו תוקפניים לסביבה, מטיחים אשמה בבני זוג, מוציאים עצבים על כולם ולא יוצא מזה שום דבר טוב. ב-Fight אנחנו נעלמים, חוסמים בטלפון, לא מתקשרים, בורחים לעבודה עד הלילה.
"Freeze זה להיכנס למיטה, לשים שמיכה מעל הראש ושלושה ימים לא לצאת, לא לדבר עם חברים, להיות חסרי מוטיבציה וחשק. תגובה כזאת בדרך כלל מגיעה כשיש הלם מאוד גדול. אבל התגובה הגרועה מכולן היא fawn - להתחנן כדי להחזיר את הפרטנר בכל מחיר. זה אולי יעבוד זמנית, אבל צריך לזכור שכשמישהו מוכן לעשות הכל רק כדי שנחזור, אנחנו מאבדים הערכה אליו. ככה זה בנוי אבולוציונית, והערכה היא מרכיב מאוד חשוב במשיכה ובזוגיות. לפעמים אנחנו מערבבים את כל התגובות האלה, אבל הכי חשוב לא להיתקע בתוכן, כי זה בדיוק מה שיאריך לנו את הסבל וישאיר אותנו לבד".
"אצל נשים האושר יורד בצורה משמעותית בזמן הפרידה עצמה וכמה חודשים אחרי. זאת לא ירידה בבת אחת לדיכאון אטומי, אלא ירידה מתונה ואז עלייה הדרגתית חזרה. אצל גברים זה נראה אחרת: נפילה לעומק, לתהום, לבור – ואז עלייה מאוד מהירה, ובדרך כלל הם גם יותר מהר נכנסים לזוגיות חדשה"
מה עזר לזוגות להישאר ביחד? כי גם אני נפרדתי ישר אחרי פרוץ המלחמה.
"לפעמים אלו גורמים מעכבים כמו משפחה, ילדים, המצב הכלכלי. כלומר, מבחינה הישרדותית זה באמת לא הזמן להיפרד, אבל אז הרבה פעמים זה יקרה חצי שנה או שנה אחרי האירוע הגדול. אם שכשירדו הלהבות, הייתה אפשרות לחזור לקשר או שלא נעשו יותר מדי נזקים – נוכל לשרוד את המשבר. רק חשוב לשים לב אם הייתה איזושהי עבודה פנימית, או שפשוט הדחקנו את הבעיות".
"היא עדין משלמת לפסיכולוג, הוא כבר בקשר חדש"
כשאני שואלת את ד"ר יקיר מתי צריך להילחם על מערכת היחסים ומתי הזמן לחתוך הפסדים, היא מסבירה לי שהמערכת שלנו לא בנויה לשגשג, היא בנויה לשרוד – ומה שמוכר, מאפשר לשרוד. ככה אנחנו משחזרים דפוסים מהילדות. עם זאת, היא בהחלט מאמינה שברוב המקרים אפשר להציל את הקשר, אבל זה מצריך עבודה זוגית קשה. "כמובן שאם אין רצון הדדי לעבודה הזאת, צריך לחתוך הפסדים".
גברים ונשים חווים פרידה שונה?
"דומה ושונה. אצל נשים האושר יורד בצורה משמעותית בזמן הפרידה עצמה וכמה חודשים אחרי. זאת לא ירידה בבת אחת לדיכאון אטומי, אלא ירידה מתונה ואז עלייה הדרגתית חזרה. אצל גברים זה נראה אחרת: נפילה לעומק, לתהום, לבור – ואז עלייה מאוד מהירה, ובדרך כלל הם גם יותר מהר נכנסים לזוגיות חדשה".
זה קשור לדרכי ההתמודדות שונים? הכי קלאסי – היא עדיין משלמת לפסיכולוג והוא כבר עם מישהי חדשה. זה ביולוגי או חברתי?
"בגלל שאצל הגברים זו ממש נפילה אל תוך קושי מאוד גדול, מתוך הקושי הזה וההצפה הרגשית יש צורך למלא את החלל הזה בעוד אישה, בעוד נשים, בהוללות לתקופה מסוימת כדי להתמודד עם הכאב. אצל נשים מה שמסביר את הקו המתון הזה הוא מערכות התמיכה שיש להן, מערכות שהן יוצרות מאז שהן נולדות וזה בהחלט עניין ביולוגי. לגברים יש פחות מערכות תמיכה, לעיתים מי שהייתה מערכת התמיכה שלו זו בת הזוג או אשתו".
"הלב באמת נשבר לרסיסים"
מה קורה לנו בגוף כשהלב שלנו נשבר? כי זו באמת הרגשה פיזית, כאילו הוא מתפרק, נרמס ונמעך. או התחושה בבטן של מעלית נופלת ואין לזה סוף.
"זה באמת נורא. זה כמו גמילה מסמים, כי דופמין זה קוקאין. דמייני אדם שמקבל את זה כל יום, כמה שבועות, ואז לוקחים לו את זה בבת אחת, בלי חומר כלשהו שיאפשר גמילה הדרגתית. כל מערכת העצבים קורסת אל תוך עצמה. אנחנו מפתחים תלות כל כך גדולה במערכת העצבים של בן או בת הזוג שלנו שהלחץ דם מסתנכרן, ההורמונים גם, את נרגעת כשהוא נמצא, אפילו אם הוא מעצבן, אחרי הריבים יש רגיעה.
"בעצם הייתה לך תחנה שסיפקה לך דופמין – שהוא הקוקאין הטבעי שלנו, אוקסיטוצין שזה הורמון אהבה, סרוטונין שנוגד חרדות, והירידה שלהם בפרידה היא מאוד דרסטית. ודווקא הקורטיזול, הורמון הסטרס, קופץ לשמיים, וגם האדרנלין".
מה תפקידו של הלב בכל זה?
"ללב יש מערכת עצבים של 40 אלף נוירונים. זהו המוח הקטן והוא שולח למוח המרכזי מסרים של כאב אמיתי. והוא באמת נשבר. כשאנחנו אומרים 'כואב לי הלב' - זה לגמרי אמיתי, כמו סכין בלב. במצבים קיצוניים כמו שכול או אובדן, זה גם יכול להיות מפרידה מאוד לא צפויה, או בגידה - יכולה להיגרם לנו ממש צלקת בלב. תאים מתים עד כדי תסמונת הלב השבור, כאשר בגלל הצלקת החדר השמאלי משנה את צורתו, מתרחב וזה יכול להוביל לאי ספיקת הלב או ממש להתקף לב. גילו שזה יותר קורה אצל נשים בגיל המעבר, כך שהלב שלנו באמת רגיש, במיוחד במערכות יחסים".
למה זה בדרך כלל מלווה בתחושה נוראית בבטן?
"בבטן יש מערכת עצבים של 500 מיליון נוירונים, אז היא גם באמת מתהפכת ומתכווצת. יש אנשים שמפסיקים לאכול או שהם דווקא נופלים לאכילה רגשית או לאכילה של מתוקים. זה בגלל הירידה בדופמין והדרך לפצות על כך היא אלכוהול, סמים וסוכר. אף אחד לא אוכל ברוקולי בפרידה, זה לא יעבוד".
מה צריך לעשות כדי לשרוד את הדבר הנוראי הזה? האם צריך לשאוף לקלוז'ר בכל מחיר, גם כשהצד השני לא מעוניין בכך – מתוך ציפייה שזה ישחרר אותנו?
"בפרידות המוח מתחיל להתעסק בשאלה – מה זה היה בכלל? הוא אהב אותי? אני אותו? זה הלם למוח, וקלוז'ר זה בעיני יותר ביולוגי מאשר פסיכולוגי: זה צורך של שתי מערכות עצבים לפרק את הסנכרון. חבר טוב הסביר לי את זה מצוין בזמן שעברתי פרידה, והיה לי מאוד קשה להתרגל למצב החדש: 'תחשבי שיש המון חוטים דקים שמחברים אותך לבן אדם. בכל יום יפרם חוט אחד ועדין יישארו עוד כמה חוטים". זה מאוד עזר לי.
"הרבה פעמים כדי להתמודד עם פרידה, אנחנו צובעים את הבן אדם בשחור, מבטלים את הטוב שהיה. אבל לדעתי כדאי לשאוף לקלוז'ר כשאנחנו מסוגלים להודות על הדברים הטובים, כשאנחנו יכולים לקחת אחריות רדיקלית על המצב. כך נאפשר למוח לשים נקודה במקום סימן שאלה".
פרידה היא אחד האירועים הכואבים ביותר שהגוף והנפש שלנו יכולים לעבור, אבל כפי שמסבירה ד"ר יקיר – הבנה ביולוגית של התהליך יכולה לעזור לנו לעבור אותו בצורה בריאה יותר, ולא לוותר על החיפוש אחר אהבה חדשה. המשך השיחה וכל העצות – בפרק של "לא מה שחשבנו".
