היא חשבה שהם יוצאים לארוחת ערב, אך ברגע שדלת המסעדה נפתחה, חיכו לה שם עשרות חברות ובני משפחה. כמות אסטרונומית של נרות עטרו את החלל, הזמר האהוב עליה ולהקתו עמדו על הבמה והחלו לנגן את השיר שלהם, והגבר הנרגש שלה כרע על ברכו, ושלף טבעת יהלום שיכולה לממן דירה קטנה.
זו לא הייתה עוד הצעת נישואים. זו הייתה הצגה מלאה. אבל האם המחווה הגדולה מהחיים הזאת באמת מסמלת אהבה? לא אם תשאלו את פרופ' ליאת קוליק, דיקנית בית הספר למדעי ההתנהגות במכללה האקדמית נתניה. לדבריה, אהבה אמיתית לא נמדדת במחוות גדולות, ומחקרה האחרון מוכיח בדיוק את זה.
המחקר, שבוצע באמצעות מכון פאנלס, בחן 280 נשים וגברים מכל רחבי הארץ, בני 26 עד 83, החיים בזוגיות, ובדק את שכיחות הופעתן של מחוות רומנטיות בקרב בני זוג ישראלים, ועד כמה הן משקפות שביעות רצון מהקשר.
במחקר כל משתתף התבקש לדווח הן על המחוות שהוא נוהג לעשות כלפי בן או בת זוגו והן על המחוות שהוא תופס כי הוא מקבל מהם. מטרת המחקר הייתה לנסות ולפענח את שפת האהבה בין בני זוג: כיצד היא בנויה, אילו מחוות מרכיבות אותה, האם נשים וגברים מבטאים אהבה באופן שונה, והאם שפת האהבה משתנה לאורך החיים.
הממצא הראשון היה שכאשר בוחנים את מגוון המחוות הרומנטיות, מתגלה שהן אינן אוסף מקרי של התנהגויות. הן מתארגנות לחמישה סוגים מרכזיים: מחוות פיזיות, מתנות ותשומת לב, מטלות פרקטיות, הקדשת זמן וביטויי הערכה. אפשר לראות בכל אחד מהם "ניב" אחר של אותה שפה. יש מי שמבטאים אהבה באמצעות מגע, אחרים באמצעות זמן משותף, אחרים באמצעות עשייה, ויש המביעים אותה במילים של הערכה ופרגון.
אלא שההפתעה האמיתית הגיעה כאשר נבדקה שכיחותן של המחוות: בניגוד למה שנהוג לחשוב, מתנות לא עמדו בראש הרשימה. בשלושת המקומות הראשונים כיכבו ביטויי הערכה, הקדשת זמן משותף ומחוות פיזיות.
כלומר, מחמאות, מילים טובות, הבעת הערכה, הקשבה אמיתית, שיחה משותפת, חיבוק או אחיזת ידיים התגלו כביטויי האהבה השכיחים ביותר. רק לאחר מכן הופיעו מתנות וביצוע מטלות פרקטיות עבור בן או בת הזוג, שמטרתן להקל עליו או עליה.
עוד ממצא מעניין הוא שמדובר בשפה המשותפת לשני בני הזוג. כי כאשר המשתתפים תיארו את המחוות שהם עצמם מעניקים, וכאשר הם תיארו את המחוות שהם מקבלים מבני זוגם, התקבלה כמעט אותה היררכיה. כלומר, אותו סדר של מחוות. נראה כי בני זוג אינם רק מעניקים אהבה בדרכים דומות, אלא גם מסכימים ביניהם על השאלה מהי אהבה וכיצד נכון לבטא אותה.
בנוסף, כל סוגי המחוות נמצאו קשורים זה בזה. בני זוג המרבים להחמיא, נוטים גם להקדיש זמן, לגלות קרבה פיזית ולהביע אהבה בדרכים נוספות. או במילים אחרות: אהבה אינה בנויה ממחווה אחת גדולה, אלא ממארג של התנהגויות המשלימות זו את זו. כל מחווה מוסיפה עוד מילה, עוד משפט ועוד רובד לשפה הזוגית.
פרופ' ליאת קוליק. שפת האהבה אינה רק מאפיין אישי, אלא מערכת זוגית משותפת
(צילום: אילנית קיצוני)
גם הממצאים הנוגעים למגדר היו מפתיעים. בניגוד לדימוי הרווח שלפיו נשים וגברים מבטאים אהבה בדרכים שונות מאוד, לא נמצאו הבדלים משמעותיים בין המגדרים. לפחות בכל הנוגע לביטויי אהבה יומיומיים, הדמיון בין נשים לגברים גדול מן השוני.
המחקר אפשר גם לבחון כיצד מתפתחת שפת האהבה לאורך החיים. המשתתפים חולקו לארבע קבוצות גיל: בגרות צעירה (26 עד 39), אמצע החיים (40 עד 59), בגרות מאוחרת (60 עד 69), וזקנה (70 עד 83). נמצא כי בני הקבוצה הצעירה ביותר דיווחו על תדירות מעט גבוהה יותר של מחוות רומנטיות, בעוד שבקבוצה המבוגרת ביותר נרשמה ירידה מסוימת בתדירות.
אולם דווקא הממצא החשוב יותר היה מה שלא השתנה - בכל קבוצות הגיל נשמר אותו סדר עדיפויות. גם בגיל 30 וגם בגיל 80, בני זוג המשיכו לראות בהערכה, בזמן משותף ובקרבה פיזית את הליבה של שפת האהבה. נראה אפוא שלא שפת האהבה משתנה, אלא רק עוצמת השימוש בה. כך שאם חשבתם שכולנו הפכנו לחובבני שופוני ומחוות גרנדיוזיות שלא משקפות את מצבנו הכלכלי, אפשר להירגע, לפחות במקום הזה.
"הרומנטיקה שלנו הרבה פחות דרמטית מהסרטים"
"המחקר מראה שדווקא המחוות היומיומיות כמו מחמאה, הקשבה והקדשת זמן, ביטויי הערכה והוקרה, הם הלב של שפת האהבה", אומרת פרופ' קוליק, עורכת המחקר. "הפתיע אותי גם לגלות עד כמה נשים וגברים דומים. למרות הדימוי הרווח שלפיו 'כל מגדר מדבר בשפת אהבה אחרת', לא מצאנו הבדלים מובהקים בין נשים לגברים במדרג שכיחות המחוות שהם מביעים כלפי בן או בת הזוג".
איך את מסבירה את העובדה שמחמאה, הקשבה וזמן משותף חשובים יותר ממחוות גדולות?
"אני חושבת שאהבה אינה נבנית מאירועים יוצאי דופן אלא מהמפגש ומהחיכוך היומיומי בין בני הזוג. מתנה גדולה אפשר להעניק פעם בכמה חודשים, אבל מחמאה, הקשבה, חיבוק או זמן משותף יכולים להופיע כמעט בכל יום. דווקא משום שהמחוות האלה חוזרות על עצמן שוב ושוב, הן יוצרות תחושת קרבה, ביטחון ונחת. במובן הזה, הרומנטיקה בחיי היום-יום שונה מאוד מהאופן שבו היא מוצגת בסרטים. היא פחות דרמטית והרבה יותר יומיומית".
במה נבדל המחקר שלך מהמחקר המפורסם על שפות האהבה של גארי צ'פמן?
"תיאוריית שפות האהבה של גארי צ'פמן מבוססת על ההנחה שלכל אדם יש שפת אהבה אישית, וכי הצלחת הקשר תלויה ביכולתם של בני הזוג ללמוד את שפת האהבה של האחר. לעומת זאת, המחקר הנוכחי מציע נקודת מבט שונה. הממצא המרכזי הוא שבני זוג אינם מדברים בהכרח ב'שפות אהבה' שונות, אלא חולקים במידה רבה שפה זוגית משותפת.
"ללא קשר למגדר או לגיל, נמצאה היררכיה כמעט זהה של מחוות רומנטיות: בראשן ביטויי הערכה, לאחריהם זמן משותף ומגע פיזי, ורק לאחר מכן מתנות ומעשי שירות. בנוסף, נמצא כי סוגי המחוות אינם פועלים בנפרד אלא משתלבים זה בזה. מי שמרבה להביע הערכה נוטה גם להקדיש יותר זמן לבן או בת הזוג ולהרבות במגע ובקרבה.
"לפיכך, תרומתו המרכזית של המחקר היא בהעברת מוקד הדיון מן השאלה 'מהי שפת האהבה האישית של כל אדם' אל השאלה 'כיצד נראית שפת האהבה של זוגות בפועל'. הממצאים מצביעים על כך ששפת האהבה אינה רק מאפיין אישי, אלא מערכת זוגית משותפת של מחוות יומיומיות בעלת מבנה והיררכיה יציבים. בכך המחקר אינו סותר את תיאוריית שפות האהבה, אלא מרחיב ומעדכן אותה באמצעות ממצאים אמפיריים.
"בנוסף, מצאנו קשר חזק מאוד בין המחוות שאנשים מעניקים לבין המחוות שהם תופסים שהם מקבלים מבן או בת הזוג. כלומר, ככל שאנשים מרבים לבטא אהבה באמצעות מחוות, כך הם גם תופסים את בני זוגם כמבטאים יותר אהבה כלפיהם. כמובן שאין בכך כדי להוכיח סיבתיות, אך הוא בהחלט מצביע על כך ששפת האהבה היא במידה רבה תהליך הדדי".
גם בגיל 30 וגם בגיל 80, בני זוג המשיכו לראות בהערכה, בזמן משותף ובקרבה פיזית את הליבה של שפת האהבה
(shutterstock)
האם זה אומר שזוגות מאושרים עושים יותר מחוות, או שהמחוות הן שיוצרות את האושר?
"זו אחת השאלות החשובות ביותר שעולה מן המחקר, אולם אופיו של המחקר הנוכחי אינו מאפשר להשיב עליה באופן חד משמעי. הסיבה לכך היא שמדובר במחקר חתך, שבו המשתנים הבלתי תלויים, כלומר המחוות הרומנטיות המבטאות אהבה בין בני הזוג, והמשתנים התלויים, ובהם מדדי רווחה נפשית זוגית כגון שביעות רצון מהקשר הזוגי ואהבה כלפי בן או בת הזוג, נאספו כולם באותה נקודת זמן.
"אהבה אינה נמדדת בגודל המחווה, אלא ברצף המחוות הקטנות שאנחנו בוחרים לעשות יום אחר יום. הן בונות לא רק את הזוגיות, אלא קשורות גם לאופן שבו אנחנו חווים את חיינו"
"כדי להסיק מסקנה סיבתית, שלפיה המחוות הרומנטיות הן הגורם לעלייה במדדי הרווחה הנפשית וביניהם אושר ולא להפך, היה צריך לבצע מחקר במערך אורך, ואז היו נאספים תחילה נתונים על המחוות הרומנטיות, ולאחר פרק זמן היו נאספים מאותם משתתפים מדדי הרווחה הנפשית, ובהם האושר. איסוף נתונים לאורך זמן היה מאפשר לבחון באופן מהימן יותר את כיוון הקשר הסיבתי בין המשתנים. לפיכך, מן המחקר הנוכחי ניתן להסיק על קיומו של קשר בין מחוות רומנטיות לבין מדדי רווחה נפשית זוגית וכללית, אך לא על קיומו של קשר סיבתי.
"הממצאים שלנו כן מצביעים על קשרים ברורים ועקביים בין ריבוי מחוות רומנטיות לבין מדדים מרכזיים של רווחה נפשית. ככל שהמשתתפים דיווחו על יותר מחוות רומנטיות, כך הם דיווחו גם על שביעות רצון גבוהה יותר מהקשר הזוגי, על תחושת משמעות גבוהה יותר בחיים ועל רמות גבוהות יותר של אפקט חיובי. לכן, גם אם איננו יכולים לקבוע שהמחוות הן הגורם הישיר לאושר, ניתן לומר בביטחון כי קיים קשר הדוק בין שפת האהבה המתבטאת במחוות רומנטיות לבין איכות הזוגיות ואיכות החיים בכלל, וזה ממצא לא מבוטל".
אם הקוראים יאמצו כבר הערב מחווה אחת מתוך המחקר, מה היית ממליצה להם?
"האמת היא שלא הייתי ממליצה להם לקנות מתנה. הייתי מציעה להם לעצור לכמה דקות. להניח את הטלפון בצד. להסתכל על בן או בת הזוג. להגיד משהו אחד שהם באמת מעריכים בהם, ולהקשיב באמת למה שיש להם לומר. אלה מחוות קטנות שאינן דורשות כסף או מאמץ מיוחד, אבל המחקר שלי מלמד שהן נמצאות בלב שפת האהבה.
"יתרה מכך, ככל שאנשים דיווחו על יותר מחוות כאלה כמו הקדשת זמן לבן הזוג וביטויי הערכה כלפיו, כך הם גם דיווחו על יותר משמעות בחיים, יותר רגשות חיוביים ושביעות רצון גבוהה יותר מהזוגיות. לכן, שפת האהבה אינה רק הדרך שבה בני זוג מבטאים אהבה, אלא גם חלק ממארג רחב יותר של רווחה נפשית ואיכות חיים. אהבה אינה נמדדת בגודל המחווה, אלא ברצף המחוות הקטנות שאנחנו בוחרים לעשות יום אחר יום. הן בונות לא רק את הזוגיות, אלא קשורות גם לאופן שבו אנחנו חווים את חיינו".
