הכירו את טרנד הפרידה החדש ששבר את טיקטוק, #לב שבור. מיליונים של אנשים משתפים בפרידות שעברו ולא משאירים שום מקום לדימיון. הם לא מתביישים לצלם את עצמם בוכים עם כל האיפור שנמרח, מכונסים במיטה או אוכלים לצורך נחמה רגשית. הם מתעדים את היום הראשון לפרידה כשהם מרוסקים ושבורי לב ואת כל התהליך עד להחלמה של לב שבור. העוקבים, שעד כה היו רגילים לצפות בצד הנוצץ והשמח של החיים, מתמכרים לטרנד החדש וצופים בלופים.
אביבית בר זוהר מתייחסת לפרידה
רון אלוני, 28, רווק מהרצליה, העלה לטיקטוק סרטון המתעד את הרגעים הקשים והבכי שלאחר פרידה שהגיעה בהפתעה: "הייתה זו האהבה המשמעותית בחיי. היינו בזוגיות שנתיים ומאורסים ופתאום ללא כל הודעה מוקדמת, ביום שישי ולפני קידוש, האדם שחשבתי שאיתו אתחתן פשוט התחיל לארוז את החפצים שלו בטענה שהוא כבר לא אוהב יותר, ותוך חצי שעה קם ועזב.זה היה קשה מלהכיל ולא ידעתי איך להתמודד עם הפרידה. אני מאמין גדול בבורא עולם ויודע שהכול לטובה, אבל לקח לי זמן להגיע לתובנות חיוביות ובהתחלה והייתי בוכה ימים שלמים. אפילו לקום בבוקר וללכת לעבודה לא יכולתי.
"הרגשתי חסר אונים והתאבלתי על קשר שנגמר כי היה בינינו ניתוק מוחלט, חתכתי כל זכר ממנו ומכל מי שהיה קשור אליו וגם דאגתי לחסום אותם ברשתות. חיפשתי דרכים להתמודד עם המכה ואחת הדרכים הייתה השיתוף בטיקטוק. החלטתי לתעד את הרגעים אחרי הפרידה ולאגד אותם לסרטון שהעליתי כבר בשבוע הראשון של הפרידה. צילמתי את עצמי בוכה במיטה בשבוע הראשון של הפרידה וגם בשבוע השני, אבל בשבוע השלישי כבר יצאתי מהבית ונפגשתי עם חברים. לאט לאט הגעתי לתובנות ושיתפתי את העוקבים במסר שמה ששלי שלי, ומה שלא לא. מי שקם ועזב אותנו לא שווה אותנו וכן, מותר לבכות ולהתאבל כשכואב, אבל גם את זה צריך לעצור מתישהו".
מאיפה הגיע הרעיון? נתקלת בסרטון דומה בטיקטוק?
"לא נתקלתי בסרטונים אחרים כאלו כי לפני הפרידה השתמשתי בטיקטוק לצורך עסקי בלבד ולא פתחתי בפני העוקבים נושא אישי שלי. בשבוע הראשון של הפרידה החלטתי לצלם את עצמי כעוד דרך שלי לחזק את עצמי, לבטא את עצמי ולפרוק רגשות שליליים. אני גם מורה לחינוך מיוחד ומלמד את הילדים שצריך לפתוח את הלב ולשתף, אז החלטתי ליישם זאת בעצמי. הסרטון היה סוג של דרך לריפוי עצמי כשהמטרה הייתה לעזור קודם כל לעצמי ואחר כך גם לאחרים שמתמודדים עם פרידה ולב שבור".
איך רצית לעזור לאחרים דרך הסרטון?
"היה לי חשוב שהצופים יבינו שזו לא בושה לבכות ולכאוב. אני בכיתי בסרטון ועדיין זה היה סרטון העצמה ולא סרטון של רחמים עצמיים. מספיק להציג רק את הטוב. אנשים צריכים להפסיק להסתיר ולהעמיד פנים שהכול בסדר כשלמעשה שום דבר לא בסדר. אסור לשמור בבטן. להיפך, כדאי להציף כי זה משחרר ועוזר בהתמודדות. אפילו אני, שתמיד הייתי בעל ביטחון עצמי והערכה עצמית גבוהה, הייתי זקוק לתמיכה וחיזוקים מהסביבה. ידעתי בתוך תוכי שאני מציאה ושיש לי המון מה להציע ובכל זאת, רציתי לשמוע שאני שווה גם מאחרים. רציתי שינחמו אותי ושיגידו לי שגם זה יעבור".
ד"ר יצחק אלפסי, פסיכולוג חברתי, מסביר שלפי מחקרים, ההחלטה לשתף בפרידה שעברנו במדיה החברתית מושפעת משיקולים רבים, וביניהם תשומת לב, הרצון לקבל תמיכה חברתית והצורך להציג שליטה בנרטיב האישי. בנוסף, לדבריו, השיתוף והשיח בנושא משחררים וגורמים לנו להרגיש טוב יותר. התמיכה החברתית מהעוקבים מקלה את הרגשות השליליים בזכות סימפטיה המתבטאת בתגובות ובלייקים, שמאשרים שהרגשות לגיטימיים.
אלוני נמצא בתחילה בצד שזקוק לחיזוק, ועם הזמן הפך לצד שמעניק אותו - אחרי שאנשים שנחשפו לסרטון, פנו אליו לעזרה. "קיבלתי תגובות פשוט מדהימות, חיוביות ותומכות. הסרטון קיבל חשיפה של אלפי צפיות, שיתופים ולייקים והעוקבים עפו עליי ברמות. זה חימם לי את הלב וגם חיזק אותי. היו כאלו ששלחו לי הודעות וביקשו עצות בנושא פרידה או זוגיות באופן כללי. אני חושב שהסיבה לכך הייתה שהעוקבים הבינו שלא מדובר על סרטון פרידה של מישהו שרוצה לחזור לאקס, אלא מישהו שעובר תהליך של גדילה והארה בעקבות משבר, ואנשים התחברו לכך ושאבו השראה. יש לי חברה שבעקבותיי צילמה סרטון דומה לשלי והעלתה לטיקטוק כחלק מתהליך ההחלמה שלה. היא קראה לי 'המושיע שלה' כי עזרתי לה לקום ולעזוב זוגיות שלא הייתה טובה לה".
"סרטוני הפרידה ברשתות אכן אינם מכוונים לאקס, אלא לקהל העוקבים של המשתף", מחזק ד"ר אלפסי את דבריו של אלוני. "הם נועדו לשדר שהמשתף הוא אנושי, פגיע, ויחד עם זאת בעל חוסן נפשי להתגבר ולהמשיך. חשיפה של רגשות וכאב לאחר פרידה משדרת אותנטיות, ואותנטיות זה משהו שאנשים מתחברים אליו ומגיבים אליו בחיוב, אבל צריך לדעת לעשות זאת בצורה הנכונה. ברשתות החברתיות אנשים בעיקר משתפים את הצדדים הזוהרים של החיים כדי לבנות את הדימוי החיובי שלהם בפני העוקבים, כאשר לכישלונות ואכזבות אין הרבה רייטינג. כדי לקבל אהדה מהעוקבים, הפרידה צריכה להיות מועברת לקהל בדרך מתוחכמת: המשתף שולט בנרטיב של האירוע ולא מדבר על הסיבות שבגללן עזבו אותו, שיכולות להיות תלויות בתכונות לא אטרקטיביות, אלא מציג את עצמו כ'הצד שנפגע' בפרידה. כך הכישלון הוא בעצם לא כישלון ומה שבולט במקום זה דווקא אנושיות, פגיעות, כנות ואותנטיות. העוקבים, שמתחברים לרגש הזה, מנחמים ומחמיאים וכך עוזרים להעלאת הערך העצמי בתקופה פגיעה יותר מתמיד".
ובאמת, לא יותר פשוט להעלות סרטון של מסיבות ובילויים ולהראות לאקס או לעצמנו שטוב לנו אחרי הפרידה? "אני חושב שצריך לנתק כל קשר מהאקס, החברים והמשפחה וכל מי שקשור אליו כדי להתרכז בעצמנו", אומר אלוני. "לצאת למסיבות ולהראות שהכול בסדר זה פייק ולא בריא כי המשמעות היא להתרכז באחרים ולא בנו, וזו בריחה מהמציאות. מי שבוחר לצאת ולבלות צריך להבין שמדובר בהנאה רגעית, כי כשחוזרים הביתה אחרי המסיבה ונכנסים למיטה, הראש מלא במחשבות וכאב. אני לא שופט אף אחד - אבל להיות אותנטי וחשוף ולהראות גם את הרגעים הפחות מחמיאים שלנו, דורש אומץ, וזה מרענן. אני חושב שדווקא עכשיו בעקבות המלחמה אנשים התחילו להתחבר יותר לרגש ולהעלות גם סרטונים עצובים וכואבים, מה שהיה נדיר לפני כן".
בסופו של יום, האם הסרטון באמת עזר להתגבר על הפרידה?
"בוודאי. הסרטון נתן ביטוי לרגשות והפלטפורמה סיפקה תמיכה וחיזוק שלא הייתי מקבל באף דרך אחרת כנראה. ובכל זאת, לקח לי שנה להחלים ועם הזמן להגיע לתובנות. גם היום הלב שלי לא שלם במאה אחוז, אבל למדתי מהטעויות שלי ועשיתי דרך. אני אוהב את עצמי ומקבל את עצמי למרות החסרונות ויותר מכל, שם את עצמי במרכז. פרידות ומשברים הם חלק מהחיים וצריך ללמוד לחיות איתם, וההתמודדות הכי טובה היא לא להדחיק, אלא לשתף".
"גם הצד שנפרד כואב את הפרידה"
שחר סולטן (23) מפתח תקווה תיעדה גם היא את תהליך הפרידה שעברה, והעלתה לטיקטוק רגע משבר ורגעי התמודדות וצמיחה במשך חצי שנה.
"אני בן אדם מאוד טוטאלי ונכנסתי לזוגיות הזו, שגם הייתה הראשונה שלי, בכל הכוח. לצערי, עם הזמן דברים לא הסתדרו וראיתי שזה לא הולך למקום טוב. הרגשתי כל הזמן שמגיע לי יותר, אבל נשארתי כי מאוד אהבתי אותו ולא ידעתי איך לקום וללכת וגם לא רציתי להיות להיות לבד. אחרי חודשים של התלבטויות וריבים החלטתי להיפרד ממנו, כשהדהד בי משפט משיר: 'אפשר לחיות חיים שלמים על יד, אבל לי מגיע יותר'. האקס קיבל זאת בהבנה ולא נלחם עליי וזה כאב. לא נפרדתי ממנו בגלל שלא אהבתי אותו, אלא דווקא בגלל שאהבתי ורציתי ממנו יותר. אחרי הפרידה עברתי תקופה מטלטלת ואז התחלתי לצלם סרטונים של פוסט פרידה ולהעביר את המסר שלי".
מה היה המסר שהעברת בסרטון?
"שגם הצד שנפרד כואב את הפרידה. אנשים חושבים שלצד שנפרד קל יותר, אבל זה לא בהכרח נכון - כי כשנפרדים ממך אין יותר מדי אופציות ולא נותר אלא להתמודד עם התוצאות. לעומת זאת, להיפרד ממישהו שאוהבים זה מורכב נפשית ויש תהיות ומחשבות ולעיתים מתגנבת חרטה, על אף שהייתי מאוד שלמה עם ההחלטה. למעשה, צילמתי את הסרטון הראשון שלושה ימים אחרי הפרידה ופשוט בכיתי ואמרתי למצלמה שלפעמים אהבה זה לא מספיק וצריך מעבר ושכל אחד צריך לעשות מה שטוב לו, גם אם זה לא מרגיש טוב. העוקבים הבינו מכך שאני ובן הזוג נפרדנו וקיבלתי מבול של הודעות לפרטי, לייקים ושיתופים. היו המון תגובות מחבקות ומחזקות שהכול לטובה ויהיה בסדר. היו גם כאלה שכתבו תגובות מרושעות כמו 'די לחפש צ'ומי', אבל פחות. היו גם המון הודעות של: 'היי, אני עובר/ת פרידה'. בהתחלה הייתי עונה להודעות ודרך התגובה והחיזוק שלי אליהם, חיזקתי את עצמי. עם הזמן ועם כל סרטון נוסף שהעליתי המשכתי לקבל מאות פניות להתייעצות או תמיכה, והרגשתי שאני לא מסוגלת להכיל יותר. שאלו אותי המון: 'שחר, איך התגברת על הפרידה?' ואני לא התגברתי בכלל".
יכול להיות שהעלית סרטונים "ורודים" שהראו שהתגברת?
"ממש לא. הייתי מעלה סרטונים שאני אוכלת שמונה קילו גלידה ובוכה, או סרטונים שעבר עליי יום גרוע ואני צריכה להתאפס. צילמתי את עצמי במכון כושר, אוכלת או מנהלת שגרת טיפוח מול המצלמה ובוכה. באותה תקופה עשיתי הרבה 'לייבים' של איפור והיו עוקבים ששאלו פתאום איפה האקס שלי, ואז הייתי פורצת בבכי וסוגרת את הלייב. זה יותר קשה לחוות פרידה כשהעוקבים מכירים את האקס שלך ושואלים עליו בלי הפסקה. לא העליתי סרטונים כדי שהאקס יראה וירצה לחזור, אלא כי רציתי להתגבר עליו לגמרי".
ואיך בכל זאת התגברת?
"פשוט נתתי לזמן לעשות את שלו והתמודדתי עם כל שלבי האבל של הפרידה. בהתחלה לקחתי את זה סופר קשה ואפילו עזבתי את העבודה. הפסקתי לענות ללקוחות והסתגרתי בבית ארבעה חודשים וגם הפסקתי לאכול וירדתי 12 קילו. תמיד רציתי לרדת במשקל אבל היה זה מסיבות לא טובות, אז החלטתי לקחת את עצמי בידיים ולעשות זאת בצורה מפוקחת עם תזונה וכושר. ביליתי כל היום במכון כושר כדי להעסיק את עצמי, וכך הייתי מתאמנת ובוכה - וגם מצלמת את עצמי ומתעדת. ידעתי שיום אחד אסתכל על הסרטונים האלו ואהיה גאה בעצמי על התהליך שעברתי, והמחשבה הזו הייתה חלק בלתי נפרד מהריפוי. שידרתי מסר לעוקבים שזה בסדר לבכות ולהרגיש רע כי אנחנו אנושיים. בכיתי בלי הפסקה במשך חמישה חודשים עד שחוויתי סוג של סגירת מעגל".
לא כולם אותנטיים והרבה מציגים רק את הטוב. מאיפה מגיעה הפתיחות לצלם את עצמך בוכה ולשתף גם ברע?
"בכי הוא דבר טבעי ולכן הרגיש לי הכי טבעי לשתף. בכלל, תמיד הרגשתי שהטיקטוק הוא הפסיכולוג שלי. אני לא מפרסמת סרטונים בשביל תשומת לב וגם לא כדי שירחמו עליי, אלא כי זה משחרר ועושה לי טוב. זו הדרך שלי לפרוק וכבר לא אכפת לי מי יגיד מה. בתחילת הפרידה שיתפתי משפחה וחברים, אבל בשלב מסוים הרגשתי כבר לא נעים ושאני מכבידה עליהם. למעשה, צילמתי את עצמי בוכה או צוחקת ותיעדתי רגעים שלי עם עצמי מאז שהייתי ילדה. השיתוף בטיקטוק התחיל בכך שכהרגלי צילמתי לעצמי סרטון ביום רע, וחברה הפצירה בי להעלות אותו לטיקטוק. הסרטון הפך ויראלי וזכה לחצי מיליון צפיות וכך הפך טיקטוק להמשך הטבעי של הסרטונים שצילמתי לעצמי".
סולטן מודה שהשיתוף בתהליך הפרידה היווה חלק בלתי נפרד מתהליך ההחלמה שלה: "נאחזתי באמונה באלוקים והתחלתי להתפלל ולקרוא תהילים, וגם בעוקבים שהיו שם לצידי לאורך כל הדרך. הכול יחד היווה רשת של תמיכה שהייתי זקוקה לה. לא כולם מסוגלים להיחשף, ואלו שכן, מפחדים מהתגובות. אני ממליצה לא להירתע מהתגובות ולתעד ולשתף כי זו דרך התמודדות מעולה לכל דבר בחיים, וגם נמאס מכל הפייק שיש ברשתות. אנשים רוצים לראות את האני האמיתי ולכן אני חושבת שיש לי עשרות אלפי עוקבים. לשמחתי, זכיתי להראות להם שאחרי החושך מגיע האור. אחרי שנה בערך נכנסתי לזוגיות חדשה ושיתפתי את העוקבים שלי. הסרטון גרר כל כך הרבה תגובות ופירגונים כי הם חיכו לזה. העוקבים עברו איתי את כל הקושי ולכן מגיע להם גם לשמוח איתי".
ד"ר אלפסי מזכיר לנו כי מאז ומתמיד אנשים שיתפו ברגשותיהם. חלק כתבו לעצמם "יומני היקר" וחלק שיתפו את שעל ליבם בארוחות משפחתיות ומפגשים חברתיים. ככל שהרשתות החברתיות תופסות מקום יותר משמעותי בחיים שלנו, הלגיטימציה לחשוף ולשתף כל פרט בחיינו הולכת וגוברת, ובעוד שבהתחלה שיתפנו במסעדות ובטיולים, היום משתפים גם בדברים הכי אינטימיים, לטוב או לרע, כל אחד בדרכו. "הכלים לשיתוף רגשי וגם הלגיטימציה הרבה יותר עוצמתיים מבעבר ואפילו יש ציפייה חברתית לחשוף רגשות. היתרון ברשתות הוא שניתן לחלוק ולפרסם רגשות בזמן אמת ולקבל פריקה מיידית וגם תמיכה מיידית. זוהי דרך תרפויטית לעבד את מה שקרה, ואם לא קיבלנו קלוז'ר עם האקס - אז לפחות נקבל קלוז'ר עם עצמנו".
ובכל זאת, לדבריו של אלפסי צריך להיזהר ולא להתמכר לחיזוק הרגעי ולאישור החיצוני של העוקבים: "לפי הספרות המקצועית בתחום, יש השפעה חיובית ארוכת טווח לשיתוף של אנשים הקרובים אלינו בקשר משמעותי. אנשים בכלל וצעירים בפרט גדלים לעולם ממכר של רשתות חברתיות שמעניק להם אישור, שופט ומכמת אותם לפי לייקים, וזאת עוד לפני שחלק גיבשו זהות של עצמם. לכן חשוב לוודא שהעוקבים בעולם הוירטואלי, שמשולים ל'זר ברכבת', לא יהוו תחליף לאנשים משמעותיים בחיינו איתם יש לנו אינטימיות רגשית".
