לעיתים אהבה מגיעה מהמקום הכי פחות צפוי – וברגע הכי לא מתוכנן. דין (30), לוחם קרבי במיל' מיחידת גולני, לא ציפה שיציאה לילית לבר בסנטה מוניקה, תוביל למפגש עם האישה שתהפוך לאהבת חייו.
"הכרנו ב-2019 בבר פופולרי של סטודנטים מ-UCLA. שוחחנו והחלפנו פרטים, אבל לא באמת שמרנו על קשר. רק בתקופת הקורונה התחלנו לדבר שוב", הוא נזכר. "בדיוק הייתי בישראל והעליתי תמונה לאינסטגרם של מסעדה פרסית בשוק לוינסקי. היא ראתה את זה וכתבה לי, 'וואו, ממש יפה'. עניתי לה שלא התראינו הרבה זמן, והצעתי שנצא כשאחזור לאל.איי".
כמה חודשים לאחר מכן, כשחזר לארה"ב, הוא הרים אליה טלפון והשניים נפגשו לדייט ראשון. מהר מאוד הם הפכו לזוג, והיום הם מאורסים. לכאורה, סיפור אהבה רגיל, חוץ מהעובדה הקטנה שהשניים מגיעים מעולמות שונים, דתות שונות וממדינות אויבות - דין הוא ישראלי ואהובתו מגיעה מאיראן.
אזדה: "העובדה שהוא יהודי ריגשה אותי כי אני באמת אוהבת יהודים ומאוד הסתקרנתי. רציתי לשאול אותו הרבה שאלות על התרבות שלו ועל ישראל"
אזדה (שמה השתנה כדי לשמור על פרטיותה) אינה יהודיה ואינה מוסלמית. היא מסבירה שרבים מתושבי איראן אינם מגדירים עצמם כמוסלמים, מאחר שהאסלאם כבש את פרס בתקופות קדומות, אך איראן במקור לא הייתה מעצמה מוסלמית. זאת גם הסיבה שהעובדה שדין הוא יהודי מישראל, לא הפריעה לה.
"אני לא מסתכלת על אנשים לפי הדת שלהם. זה בכלל לא אכפת לי ולא רלוונטי מבחינתי", היא אומרת. "למעשה, העובדה שהוא יהודי ריגשה אותי כי אני באמת אוהבת יהודים ומאוד הסתקרנתי. רציתי לשאול אותו הרבה שאלות על התרבות שלו ועל ישראל".
אזדה היגרה לארה"ב מאיספהאן ב-2013, כשהיתה בת 18. היא מספרת כי כלל לא רצתה לעבור לארה"ב למרות המגבלות והקשיים שחוותה בילדותה. דודתה היא זאת שלחצה עליה לעבור. אמה טסה איתה ללוס אנג'לס, השאירה אותה עם הדודה ושבה לאיראן, שם היא גרה עם בנה.
אזדה לא ראתה את אמה ואחיה מאז. בשל החשש לביטחונם, היא מבקשת לא לחשוף את שמה ותמונתה בכתבה. החשש ממעצר היה מוחשי גם לאורך חייה באיראן, אך הוא לא עצר אותה מלהתמרד בדרכה שלה. "בדר כלל, כשאת מגיעה לגיל תשע, את חייבת ללבוש חיג'אב על פי האסלאם, אבל הייתי ילדה כל כך רזה ולא היה לי חזה או צורה של נערה, כך שהתחמקתי ולבשתי בגדי בנים. כשמלאו לי 14 כבר לא הייתה לי ברירה. אמא שלי לא רצתה שאיעצר, היא ידעה מה הם עושים לבנות בכלא".
דין: "אני אוהב אותה בגלל האדם שהיא בחרה להיות – טובת לב, נדיבה, תומכת – כל מה שיכולתי לבקש באישה. אין לנו שליטה באיזו מדינה נולדנו ולאיזו דת נולדנו, אך יש לנו שליטה על מי שאנו הופכים להיות"
למרות האיסורים והמגבלות הרבות, היא הצליחה לצפות בתוכניות אמריקאיות דרך שירותי לוויין, שהציגו בפניה את אורח החיים בחו"ל. "ביקרתי גם בלונדון ובדובאי אבל למרות שראיתי איך צעירים אחרים חיים בחוץ, לא חשבתי מעולם לעזוב. אם זה היה תלוי בי ואמא שלי היתה מקשיבה לי, הייתי נשארת באיראן עד היום. הייתי רוצה להיות שם כדי לראות את הפלת המשטר".
דין למד בארה"ב מדעי התזונה והנדסת המזון. עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל באוקטובר 2023, הוא שב לארץ והצטרף ליחידה שלו. במהלך המלחמה איבד רבים מחבריו, כולל את המפקד שלו, אליו היה קשור מאוד. "הוא היה עבורי דמות של אבא, במיוחד כי אבא שלי לא היה חלק מחיי. הוא עודד אותי כשרציתי ללמוד בארה"ב, ואמר: 'אני יודע שיש לך את הכישרון, אני מאמין בך, תעשה את זה. תגרום לאמא שלך להתגאות בך'. המלחמה הזאת השפיעה עליי מאוד. הייתי במקום לא טוב. המוות שלו מאוד השפיע עליי".
חצי שנה לאחר שהתחילו לצאת, הגיעה הצעת הנישואים. משפחתו כמו משפחתה של אזדה, קיבלה את ההודעה על האירוסין בשמחה רבה. למרות שאזדה לא שוללת אפשרות שתתגייר, היא מדגישה שזה יהיה רק למענה ולא למטרת הנישואים.
"זה לא יהיה בשבילו ולא בשביל הילדים העתידיים שלנו", היא אומרת. "את הילדים שלנו נגדל כיהודים בכל מקרה, והם יהיו חופשיים להחליט אם להיות דתיים ולקיים מצוות או לא".
דין, מבחינתו, לא לוחץ עליה להתגייר. הוא אומנם מניח תפילין כל יום ומתפלל, אך מסתכל על זוגתו קודם כל כעל האדם שהיא. "אני אוהב אותה בגלל האדם שהיא בחרה להיות – טובת לב, נדיבה, תומכת – כל מה שיכולתי לבקש באישה. אין לנו שליטה באיזו מדינה נולדנו ולאיזו דת נולדנו, אך יש לנו שליטה על מי שאנו הופכים להיות".
לפני מספר שנים, הצטרף לעמותת ישראליז, ארגון הסברה שהוקם ב-2017 על ידי קבוצת קצינים צעירים, יוצאי יחידות עילית בצה"ל. אחרי שסיימו את השירות הצבאי ויצאו לטייל ברחבי העולם, הם נתקלו בתגובות קשות ובתפיסות מוטעות מצד מטיילים אחרים, רק משום שהם ישראלים.
לאור התחושות הקשות שהתקבלו במהלך הטיול, הצוות החליט להקים את העמותה. בהתחלה, היא התמקדה בהכשרת אלפי צעירים ישראלים לפני הטיול הגדול, כדי להקנות להם כלים להתמודד עם מציאות מורכבת ומגוון עמדות שונות. עם הזמן, התרחבה ישראליז לפעילויות מגוונות בארץ ובעולם, במטרה לחזק את הקשר בין אנשים, ולקדם הבנה הדדית.
מאז שדין הצטרף לעמותה, הוא הגיע ל-20 קמפוסים, שם דיבר בפני סטודנטים וסיפר את סיפורו האישי. לא תמיד המפגשים האלו עוברים חלק. לפעמים אנשים לא רוצים להקשיב או לנהל דיאלוג. "חזרתי עכשיו מאוקלהומה וארקנסו ובאחד המפגשים מישהו אמר לקולגה שלי, ששרד את אירועי 7 באוקטובר, 'היית צריך למות ביום ההוא'".
נורא. איך הגבת?
"האמת? זה לא הפתיע אותי. למה אני צריך להיות מזועזע? אנחנו רואים את זה לאורך כל ההיסטוריה, את השינאה הזאת ליהודים. מה שחשוב הוא איך אנו מגיבים, ואנחנו רוצים להשתמש במצבים כאלו לטובתנו. כשאנשים מאחלים לנו רע, אחרים שמסתכלים מבחוץ נמשכים לצד שמגיב בהיגיון".
לאחרונה השיק יוזמה שמטרתה להפגיש סטודנטים עם ישראלי ואיראני שידברו על חייהם ויפתחו דיאלוג עם הסטודנטים. כל מפגש נערך במעין סלון מזרח תיכוני עם שטיח פרסי, סמבר, תה וממתקים ליצירת אווירה נינוחה. "אנחנו רוצים להזמין אותם לסלון שלנו, להראות להם כיצד המשטר באיראן עיצב את חיינו כישראלים, ובו בזמן כיצד הוא עיצב את חייהם באיראן, כי רבים אינם מודעים ואנחנו רוצים לתת להם את הקולות האישיים שלנו".
דין ביקש מאיתנו לא לחשוף את פניו בכתבה, מאחר וישנה סכנה משפטית וביטחונית לחיילי צה"ל לשעבר בחו"ל. "יש ארגונים פרו-פלסטינים שמחפשים חיילים ישראלים שנמצאים בעולם. הם הולכים למדיה הישראלית על מנת לעקוב אחר האנשים האלו, וברגע שהם נמצאים בחו"ל, הם מוציאים נגדם צווי מעצר".
דין ואזדה מביטים אל העתיד אחרי המלחמה ומצפים לבקר זה את מולדתו של זה, לטייל יחד ברחובות תל אביב וטהראן, ולפגוש סוף-סוף את המשפחות האחד של השנייה.
