"שחר הוא הראשון והיחיד שלי מבחינת מערכת יחסים עם גבר, לפניו היו לי מערכות יחסים רק עם נשים. שחר בעצם הוציא אותי מהארון", אומר יניב נוימן-אייל (48) על בן הזוג שלו מזה שמונה עשרה שנים. "עד שהוא הגיע, היו לי רק קשרים עם נשים. מנעתי מעצמי לחיות את החיים שרציתי לחיות. במהלך השנים הללו היו לי הבזקי מחשבות, אבל לא ידעתי לספר לעצמי מה זה היה, לא ידעתי להודות בפני עצמי שאני הומו.
"לפעמים קרה שחשבתי על זה, אבל זו מחשבה שאתה מוחק אותה מהר מאוד כי אתה מפחד. אז לא נתתי לזה לצאת החוצה. גם אם אתה פוזל רגע לכיוון של מישהו, גם אם זה תופס לך לרגע את הפוקוס ואתה מתחדד על זה, אתה מהר מאוד מוחק את זה, כאילו זה לא קרה עכשיו, זה לא קיים, ממשיכים הלאה".
הם נשואים והורים לשלושה ילדים, מתגוררים ביישובי גדרות. שחר הוא בעלים של עסק לכלבנות טיפולית, יניב מנהל בשלוש השנים האחרונות את "תמוז ישראל", חברה גלובלית העוסקת בליווי הליכי פונדקאות ותרומת ביצית. את שלושת ילדיהם הם הביא לעולם בסיוע שירותי החברה בה הוא עובד.
גלריה
יניב (מימין) ושחר נוימן-אייל בחתונתם. החיבור ביניהם היה מידי ובלתי ניתן לעצירה
(צילום: איתמר כהן)
מתי ואיפה הכרתם?
"הכרנו בזמן שגרתי בארצות הברית. הייתי בן שלושים, הוא היה שם בביקור. ישר שנפגשנו ידעתי שהוא הומו, הוא אמר את זה, אבל בזמן שרק נפגשנו גם הוא וגם אני עוד חשבנו שאני סטרייט, הייתי צריך לצאת מהארון מולו".
"לפעמים קרה שחשבתי על זה, אבל זו מחשבה שאתה מוחק אותה מהר מאוד כי אתה מפחד. אז לא נתתי לזה לצאת החוצה. גם אם אתה פוזל רגע לכיוון של מישהו, גם אם זה תופס לך לרגע את הפוקוס ואתה מתחדד על זה, אתה מהר מאוד מוחק את זה"
איך זה קרה?
"זה קרה אחרי איזו תקופה קצרה שבה התחברנו כחברים, זה לא היה דבר מידי. היה עניין כזה שלא ידעתי איך לפרש אותו. פתאום, אחרי כל השנים הקשות שעברתי מבחינת מערכות יחסים, פגשתי בן טובים כזה שמספר בלי הפסקה על המשפחה, ילד טוב כזה, שסוחב אותי ביד ואנחנו הולכים שעות ברחובות ניו יורק. זה היה משב רוח מרענן, משהו מאוד שורשי, מאוד טוב".
מתי הבנת שהיחסים ביניכם הם לא רק חבריים?
"זה היה בלילה הראשון שהוא ישן אצלי. הייתי אז על הקו, חילקתי את הזמן בין ניו יורק לבוסטון והוא בא לבקר בבוסטון, להתארח אצלי. כשנכנסנו לישון בלילה ההוא סימנתי לו על המיטה קו. אמרתי לו 'זה החצי שלי וזה החצי שלך, אף אחד לא עובר צד'. הוא חייך אלי והסכים. זה החזיק אולי עשר דקות", הוא צוחק.
חמוד. מה קרה אחרי עשר דקות?
"פשוט התנשקנו. התנשקנו במשך שעות".
מי עשה את הצעד הראשון לכיוון נשיקה?
"יכול להיות שאני. זאת אומרת, אחרי שסימנתי את הקו ועברו בערך עשר דקות, זה היה כאילו בלעתי איזה כימיקל שפשוט חרפן אותי, אני לא יודע להסביר לך מה היה שם. שם הסכר נפרץ. מאותו לילה, זהו, היינו בלתי נפרדים, ממש, כמו זוג נשוי עשר שנים. כאילו הוא תמיד היה".
"כשנכנסנו לישון בלילה ההוא סימנתי לו על המיטה קו. אמרתי לו 'זה החצי שלי וזה החצי שלך, אף אחד לא עובר צד'. הוא חייך אלי והסכים. זה החזיק אולי עשר דקות"
אחרי שהתחילה מערכת היחסים עם שחר, מתי יצאת עם זה מהארון?
"לקח לי זמן, בהתחלה אנחנו הסתרנו את זה. גרנו יחד ארבע שנים פלוס בארצות הברית, ולאט-לאט כן היינו שם מחוץ לארון אבל אני הסתרתי את זה מכל מי שהיה בארץ. רק כשחזרנו לפה יחד יצאתי סופית מול המשפחה וגם בפני כולם".
אתה בקשר עם מישהי מהנשים שיצאת איתן? מישהי מהן יודעת על השינוי שעברת?
"נשארתי בקשר עם אחת האקסיות. אני לא אשכח שהזמנתי אותה פעם לארוחת צוהריים. תוך כדי הארוחה סיפרתי לה את זה, אמרתי לה שאני הומו, שאני בזוגיות עם בחור. בחיי, היא כמעט נחנקה! היא בדיוק לקחה ביס. היא באמת ממש הופתעה, לא ציפתה לזה בכלל".
מה גרם לכם לחזור יחד לארץ?
"שחר רצה לחזור. אני זוכר שהוא אמר לי, 'אני טיפוס ישראלי, אני צריך חברים בשבת, אני צריך מטקות בים, אני לא בנוי לקור, לאפור, לבטון'. אמרתי לו 'אוקיי, נחזור, ומה אז? מה אחרי זה?'. והוא ענה לי שנתחתן, ואז נקים משפחה, וגם נזדקן ביחד. זה היה מבחינתי רגע גורלי. הרגשתי שאם לא אקפוץ יחד אתו, אפול. אמרתי כן, וחזרנו יחד".
איך קיבלו בארץ את החשיפה שלך?
"כולם קיבלו את זה בקלות ובקלילות. פשוט בזבוז זמן שלא עשיתי את זה לפני".
אתה מרגיש שפספסת משהו?
"אני לא חי בהרגשה של פספוס, אבל ללא ספק פספסתי הרבה, כמו התפתחות טבעית של לגעת במי שאני רוצה לגעת בו, לנשק פעם ראשונה את מי שאני רוצה לנשק, להסתכל על מי שאני רוצה להסתכל".
מתי אתה ושחר ידעתם שאתם רוצים להיות הורים?
"מההתחלה. היום יש לנו שלושה ילדים שנולדו בהליך פונדקאות. ארי הבכור שהוא בן חמש, והתאומים ארז ותבור שהם בני שנה וחצי, שלושתם נולדו בקנדה, שלושתם ילדי תמוז, נולדו לאותה פונדקאית".
יניב נוימן-אייל עם התאומים תבור וארז. הפונדקאית הפכה לחברה קרובה
(צילום: אלבום פרטי)
מה אתה יכול לספר על הקשר שלך עם הפונדקאית שבעזרתה נולדו ילדך?
"היא מאלברטה, קנדה, היא נתנה לנו את שלושת הילדים, היא הפכה להיות משפחה, בת משפחה לכל דבר. התחברנו איתה מהרגע הראשון, ותמיד שמרנו על קשר. היא הייתה אצלנו לא מזמן למשך חודש ימים, בסבב הקודם עם איראן, ישנה עם כולנו יחד בממ"ד. היא הגיעה ליום הולדת שנה לתאומים שלנו".
"נשארתי בקשר עם אחת האקסיות. אני לא אשכח שהזמנתי אותה פעם לארוחת צוהריים. תוך כדי הארוחה אמרתי לה שאני הומו ושאני בזוגיות עם בחור. בחיי, היא כמעט נחנקה! היא בדיוק לקחה ביס. היא באמת ממש הופתעה, לא ציפתה לזה בכלל"
מה הוביל אתכם להיעזר בה בפעם השנייה?
"אחרי ההיריון הראשון. הרעיון ללוות אותנו לתהליך נוסף הגיע ממנה ומבעלה, שבינתיים היא התגרשה ממנו. בהריון של התאומים שהיה הריון בסיכון, אני החלטתי שאני לא לוקח סיכונים ונסעתי אליה ובעצם גרתי אצלה במשך שלושה חודשים. סעדתי אותה. אסור היה לה לעלות במדרגות אז סידרנו לה חדר שינה בקומת קרקע.
"בתקופה הזו אני זה שבישלתי, ניקיתי, הקפצתי את הילדים שלה לבית ספר, קניות, עשיתי הכול כי היא בעצם לא הייתה יכולה לתפקד. לקראת הלידה הגיעו גם שחר עם ארי הבכור שלנו ועם אמא שלו. פונדקאות היא הרבה יותר מהליך רפואי. זו דרך המלווה בפחדים, בתקווה, באינספור החלטות וברגעים שמעצבים חיים שלמים. אתה לא באמת מבין למה אתה נכנס ואילו אתגרים יעמדו בפניך, לא משנה כמה מידע אתה תשמע ותספוג לפני כן".
מימין: יניב, ארי, ושחר נוימן-אייל. ידעו מהר מאוד שהם רוצים להביא יחד ילדים לעולם
(צילום: אלבום פרטי)
כיום כשאפשר לעשות הליך פונדקאות גם פה בארץ, על מה אתה ממליץ יותר, לעשות את זה בארץ או בחו"ל?
"אין תשובה חד-משמעית, כל אחד מה שמתאים לו. בתמוז יש לנו שישה מסלולים שלכל אחד מהם היתרונות והחסרונות: ישראל, גאורגיה, ארמניה, ארצות הברית, מקסיקו, וקולומביה. מי שחשוב לו שהפונדקאית תהיה קרובה אליו, שהוא יוכל לקפוץ אליה לארוחת שישי תוך כדי התהליך וחשוב לו הקשר והקרבה, בין אם זה מתוך רצון להיות קרוב לתהליך ובין אם זה מחרדה, יבחר בישראל. הקושי הוא בזה שכאן התהליך ארוך יותר. ישראל היא מדינה מחמירה מבחינת ועדות ואישורים. הבירוקרטיה המוגברת כאן מאריכה את התהליך. אבל צריך גם להוסיף שהפרופיל של הפונדקאיות הישראליות שונה מאוד מאלה ברחבי העולם. יש פה פונדקאיות מהממות".
מה באמת ההבדל בין הפונדקאיות המקומיות לבין אלה מרחבי העולם?
"הפונדקאיות בארץ מתגלות לרוב בתור נשים מאוד חזקות, משכילות, קרייריסטיות, שעושות את זה בעיקר מתוך אידאולוגיה, זה המניע המרכזי שלהן. להבדיל, יש לך מקומות שונים בעולם שנשים עושות את זה בעיקר בשביל התגמול הכספי".
רוב הלקוחות שלכם בתמוז הם זוגות של הומואים?
"הרוב כן, אבל ממש לא רוב מוחלט. אנחנו עושים פונדקאות לכולם, סטרייטים, זוגות הומואים, יחידני או יחידנית, טרנסג'נדר, לכולם".
אתה מזהה מגמת עלייה ברצון של הומואים להפוך להורים? עליה במימוש השאיפה?
"ודאי. פעם להיות גיי היה להיות סולו, או מקסימום זוגי. היום להיות גיי זה לגמרי פמילי אוריינטד. השינוי הזה בא יחד עם ההתפתחות והגדילה שלנו. אני חושב שלחברת תמוז יש חלק לא קטן במגמה הזו".
איזה טיפ אחד אתה יכול לתת למי שנכנס להליך פונדקאות?
"אורך רוח. זה תהליך שטומן בחובו המון חוסר ודאות. יכולים להיות פתאום עיכובים, חניות בכל מיני שלבים. זה יכול להיות חלילה רפואי, זה יכול להיות עניינים בזוגיות שלכם. בעיות יכולות להגיע מכל כך הרבה זוויות, לכן צריך להיות ערוכים לזה, לסמוך על התהליך, לסמוך על הכוונות הטובות ועל הרצון להפוך להורים".
