"הורות היא צורך אנושי כל כך בסיסי, אבל עבור להט"בים היא ממש לא אפשרות מובנת מאליה. בשביל להפוך להיות הורה, במידה ואתה רוצה בזה, אתה צריך לעבור מסע לא פשוט שהוא מסובך, ייחודי, יקר, מסע שדורש בנייה של משמעות. השאיפה להורות אצל להט"ב מושפעת מאוד ממדיניות הרשויות בכל מדינה, כאשר יש לאקלים התרבותי-חברתי תפקיד קריטי בעיצובה", אומר פרופ' גבע שנקמן לכברג, ראש המעבדה לפסיכולוגיה להטב"קית בבית הספר לרפואה באוניברסיטת רייכמן.
לאחרונה, הוביל פרופ' שנקמן לכברג מחקר בינלאומי חדש, לצד יובל שעיה, ד"ר כפיר יפרח מהמרכז האקדמי רופין וג'רזי בנדל מאוניברסיטת אדם מיקביץ' בפולין, שבחן כיצד הקשר חברתי-תרבותי וחקיקה במדינות שונות משפיעים על השאיפה להורות ועל תחושות של סטיגמה סביב הורות גאה. המחקר, שפורסם בכתב העת Sexuality Research & Social Policy, בחן שאיפות להורות והשווה בין להט"בים בישראל לבין להט"בים בפולין בהקשר הזה.
"המסקנות הברורות של המחקר הם שהמדיניות והחקיקה, שהיא שונה בין מדינות, משפיעה על השאיפה להורות. גילינו פער חד בין המדינות. לפי הממצאים, להט"בים בישראל מדווחים על רצון חזק יותר להיות הורים, על כוונות מגובשות יותר להקים משפחה, ועל הערכה גבוהה יותר שהם יוכלו לממש את רצונם, בהשוואה ללהט"בים בפולין.
"בנוסף, משתתפים מישראל דיווחו על רמות נמוכות יותר של סטיגמה כלפיהם, והוד שהם פחות נחשפו למקרי אלימות ואפליה שהופנו כלפיהם, והם גם פחות חששו מזה שתופנה כלפיהם סטיגמה בעתיד על זה שהם יהיו הורים גאים. עשינו במחקר גם ניתוח סטטיסטי בשביל לנסות לראות מה מנבא שאיפות להורות בשתי המדינות, וזיהינו בתוצאות את החשיבות של שני משתנים: גם של פרו-נטליזם (עמדה חברתית וממשלתית המעודדת אנשים ללדת יותר ילדים - ח.א.), וגם של הציפייה לסטיגמה לגבי הורות עתידית.
"אפשר לגזור מזה שבמדינות אשר מחויבויות לפעול ליצירת סביבה חוקית וחברתית בטוחה יותר עבור להט"בים, אנשים שהם להט"בים יכולים יותר להרשות לעצמם לחלום להיות הורים. חקיקה ושוויון זכויות לא רק מסדירים מציאות, הם מעצבים את האופן שבו אנשים מדמיינים את עתידם".
אילו סוגים של הורות נכללים בקטגוריה של הורות גאה?
"יש כל מיני וריאציות הנכללות תחת המטרייה של הורות גאה. יש הורות של גברים המשתמשים בפונדקאות, בין אם כזוג ובין אם כיחידנים. יש הורות של זוג לסביות שנעזרו בתרומת זרע, או של לסבית יחידנית שהשתמשה בתרומת זרע. זה גם יכול להיות הורות משותפת של גבר הומו עם אישה לסבית או עם אישה סטרייטית. אצל נשים וגברים בגיל מבוגר יש גם אנשים שמגדירים את עצמם כיום כלהט"בים אבל הגדירו את עצמם בעבר כהטרוסקסואלים והביאו ילדים במסגרת מערכות יחסים הטרוסקסואליות, לפני שיצאו מהארון".
איך בודקים ומודדים את השאיפה של אדם להורות?
"בשונה מרוב המחקרים שלנו, במחקר הנוכחי עסקנו רק באוכלוסיה שעוד לא הפכה להיות הורים. השאיפה להורות מורכבת משלושה אינדיקטורים: מידת הרצון להיות הורה, הכוונה המעשית להפוך להורה, והערכת הסיכוי שזה יקרה. שלושת הפרמטרים האלה מרכיבים את המשתנה שנקרא שאיפה להורות. יש בעיניי חשיבות גדולה לעבודת מחקר המתמקדת ספציפית בשאיפה להורות ומנסה לשפוך אור על מה בעצם גורם ותורם לשאיפה הזו".
"ישראל מרתקת במורכבות שלה. מבחינה משפטית, להטב"קים בישראל הצליחו לשריין המון זכויות, במיוחד בכל הקשור להורות גאה. ישראל מאפשרת ללהט"ב לאמץ. היא אומנם לא מאפשרת נישואים גאים, אבל היא מכירה בזוגיות חד-מינית ובזכויות של בני זוג במסגרתה"
למה בחרתם לבחון בהקשר הזה דווקא את ישראל ואת פולין?
"בגלל האקלים החברתי והתרבותי הייחודי לכל מדינה. ישראל ופולין מאוד שונות בכל הנוגע לזכויות להט"ב. פולין היא דוגמה למדינה הנמצאת באופן עקבי בתחתית הדוחות הבינלאומיים שבוחנים זכויות להט"ב במדינות השונות. פולין לא מכירה בזוגיות חד-מינית, היא לא מאפשרת אימוץ ולא מאפשרת פונדקאות בקרב זוגות חד-מיניים. יש שם המון סטיגמה ואפלייה כלפי להטב"קים, הדת שם מגיבה אליהם בשמרנות חריפה. פולין היא דוגמה יחסית קיצונית להעדר זכויות להט"ב".
ישראל היא לא בדיוק ההיפוך המוחלט.
"נכון, ישראל היא לא היפוך מוחלט, אבל היא מרתקת במורכבות שלה. מבחינה משפטית, להטב"קים בישראל הצליחו לשריין המון זכויות, במיוחד בכל הקשור להורות גאה. ישראל מאפשרת ללהט"ב לאמץ. המדינה אומנם לא מאפשרת נישואים גאים, אבל היא מכירה בזוגיות חד-מינית ובזכויות של בני זוג במסגרתה. בהיבטים האלה, יש משהו מאוד שונה בין שתי המדינות.
4 צפייה בגלריה
פרופ' גבע שנקמן לכברג. פולין היא דוגמה יחסית קיצונית להעדר זכויות להט"ב
(צילום: גלעד קוולרצ'יק)
"הבדל משמעותי נוסף הוא נושא המשפחתיות: החברה בישראל היא הרבה יותר משפחתית, היא מעודדת ילודה. מספר הילדים הממוצע למשפחה פולנית הוא 1.4 ובישראל המספר עומד על 2.9, יותר מפי שתיים. רוב מוחץ של הטרוסקסואלים בישראל הופכים להיות הורים, כי המסרים התרבותיים לגבי הורות הם מאוד חזקים. הורות בחברה שלנו היא כרטיס הכניסה לקונצנזוס. ישראל גם משגשגת בתחום טיפולי הפריון, כאשר הדת היהודית מאפשרת טיפולי פוריות, בשונה מהדת הקתולית. ישראל גם מאפשרת למשל חופשת לידה גם לגברים".
"לנשים לסביות יש יותר סיכוי להפוך לאמהות, לביסקסואלים יש סיכוי יותר גבוה, לגברים הומואים פחות, ולטרנסים סיכויים נמוכים יותר. זה קשור מאוד לנגישות להורות ולמשאבים הקשורים למעבר להורות"
יש נתונים אודות אחוז הלהט"בים בישראל שהופכים להורים?
"בעשור וחצי האחרונים הרבה מהמחקר שלי עוסק בסוגיות שונות של הורות גאה, ובאמת הצטברו כבר לא מעט נתונים. אי אפשר לדבר על אחוזים מדויקים של הורות גאה, כי ברישומי מנהל האוכלוסין בישראל אנשים לא נרשמים על פי נטייה מינית.
"אנחנו כן רואים מהמחקרים כי אחוז הלהט"בים שהופכים להיות הורים הוא נמוך בצורה דרמטית מאשר בקרב הטרוסקסואלים. בעוד שאצל הטרוסקסואלים הרוב המוחץ הופך להיות הורים, בטח בישראל, בקרב להט"בים אנחנו מדברים על אחוזים נמוכים יותר באופן מובהק. ביחס למדינות אחרות, השאיפה להורות בישראל היא באופן עקבי גבוהה, גם ספציפית אצל להט"ב. השאיפה להורות בקרב להט"בים ישראלים גבוהה משמעותית מאשר אצל להט"בים במדינות אחרות, אבל עדיין נמוכה באופן מובהק ביחס להטרוסקואלים בישראל".
האחוזים הנמוכים באים לידי ביטוי באופן שווה אצל כל האוכלוסיות של אותיות הלהטב"ק?
"לא. לנשים לסביות יש יותר סיכוי להפוך לאמהות, לביסקסואלים יש סיכוי יותר גבוה, לגברים הומואים פחות, ולטרנסים סיכויים נמוכים יותר. זה קשור מאוד לנגישות להורות ולמשאבים הקשורים למעבר להורות. צריך לומר שאצלנו בישראל מאז שנת 2022, סביב השינוי בחוק הפונדקאות שמאפשר גם לגברים להשתמש בה, אנחנו רואים עלייה דרמטית של גברים הומואים שהפכו להורים בזכות האופציה הזו. התיקון הזה לחוק סיים אפליה ממוסדת ומתמשכת כנגד גברים הומואים".
העלייה בכמות ההומואים שהפכו להורים קשורה רק לתיקון חוק הפונדקאות?
"אנחנו מזהים את המגמה הזו, שאנחנו קוראים לה בהומור 'גייבי-בום' - בהשאלה מבייבי-בום, לאורך חמש עשרה השנים האחרונות. המגמה התחילה בפיק קטן שהיה בזכות אפשרויות אימוץ שנפתחו ממזרח אירופה, ודי מהר נסגרו. אחר כך היה פיק סביב אפשרויות לפונדקאות ממזרח אירופה, שגם נעלמו, ובהמשך פיק, שהוא בהחלט מתמשך, של פונדקאות בארצות הברית.
"בשלוש השנים האחרונות יש פיק משמעותי בעקבות השינוי לחוק הפונדקאות. מעבר לזה, אנחנו רואים בחמש השנים האחרונות עליה מתמשכת בהורות משותפת וגם בהורות יחידנית".
המעבדה לפסיכולוגיה להט"בקית
פרופ' שנקמן לכברג (46), פסיכולוג קליני, עבד במשך עשור בחטיבה הפסיכיאטרית בבית החולים שיבא בתל השומר. כיום הוא חבר סגל אוניברסיטת רייכמן, מרצה בבית הספר לפסיכולוגיה ובבית הספר לרפואה, וראש המעבדה לפסיכולוגיה להטב"קית. הוא גם מנהל קליניקה פרטית בתל אביב. נשוי לערן, בן זוגו בעשרים השנים האחרונות, והם הורים גאים לבת ולבן מתבגרים.
4 צפייה בגלריה
הורות חד מינית. בשלוש השנים האחרונות יש פיק משמעותי בעקבות השינוי לחוק הפונדקאות
(צילום: shutterstock)
באילו תחומים ונושאים עוסקת המעבדה לפסיכולוגיה להטב"קית? יש סוגיות ספציפיות שאתם מתמקדים בהן יותר?
"אנחנו עושים במעבדה פרויקטים מחקריים מגוונים הקשורים לאוכלוסיה הגאה, בהקשר של רווחה פסיכולוגית, ובריאות פיזית ונפשית של האוכלוסייה הגאה, עם דגש על נושאים של זוגיות, הורות, והזדקנות גאה. המטרה היא לקבל תמונה כמה שיותר נקיה ועדכנית של הסוגיות המעסיקות להטב"קים לאורך החיים, וליצור מחקר שישפוך אור וייתן מידע על האוכלוסייה הגאה ועל האתגרים שהיא ניצבת בפניהם, אבל גם על החוזקות והחוסן שאנחנו מזהים אצל האוכלוסייה הזאת.
"עד לפני שני עשורים היה חסר ידע בכל הנושא של זוגיות, הורות, והזדקנות גאה, כמעט ולא היה מחקר. הרגשתי שאנחנו חייבים לייצר גופי ידע, לראות איך אנחנו יכולים לסייע טוב יותר למחקר".
מה בעצם מייחד את הפסיכולוגיה הלהט"בית? מה מבדיל אותה מהפסיכולוגיה הכללית?
"בתור פסיכולוג קליני אני עסוק בסוגיות של בריאות נפשית ורווחה פסיכולוגית. הבריאות הנפשית של מיעוטים מיניים, של להטב"קים, היא מעט שונה, יש סוגיות שהן ייחודיות לאוכלוסיה הזו. להטב"ק יותר פגיעים לדווח על דיכאון, על חרדה, אובדנות, שימוש בחומרים ממכרים, פוסט טראומה. זה על פי נתונים שאנחנו מכירים גם ממחקרים שלנו בארץ וגם מאלפי מחקרים מרחבי העולם שמראים את הפערים האלה בבריאות הפיזית והנפשית".
"יש לנו רצף של מחקרים שמראים שבקרב האוכלוסייה הספציפית של הורים גאים אנחנו לא רואים את רמת הפגיעות שמוצאים אצל להט"ב שאינם הורים. אנחנו אפילו רואים עלייה במדדים חיוביים של משמעות חיים ושל אושר"
מה גורם להרבה להטב"ק להיות פגיעים יותר מבחינה נפשית?
"אני חושב שהסיבה לזה היא לחץ מיעוטים, שזה בעצם לחצים כרוניים של סטיגמה, דעות קדומות ואפליה. יש לחצים כרוניים חיצוניים ויש לחצים פנימיים כמו קשיים בקבלה עצמית של הנטייה המינית, או הומופוביה מופנמת. כשמחברים את כל הדברים האלה יחד, הם בעצם מייצרים איזשהו סטרס עמוק, שיכול להסביר את הפערים בבריאות הנפשית.
"לכן, כשאנחנו מסתכלים על הפסיכולוגיה של להטב"קים אנחנו צריכים קודם כל לצאת מנקודת המוצא הזו, להיות עסוקים גם בפגיעות וגם לנסות לאתר מקומות של חוסן. אגב, יש לנו רצף של מחקרים שמראים שבקרב האוכלוסייה הספציפית של הורים גאים אנחנו לא רואים את רמת הפגיעות שמוצאים אצל להט"ב שאינם הורים, אנחנו אפילו רואים עלייה במדדים חיוביים של משמעות חיים, של אושר".
