"אני לא גאה בזה שהייתי שנים במעגל הזנות, לא רציתי בזה, אבל אני חושבת שהזנות גם הצילה אותי, הצילה אותי מעוני", מודה לינור אברג'ל, פעילה מובילה בקהילה הטרנסג'נדרית, ואקטיביסטית שבשנים האחרונות גם מחוזרת מבחינה פוליטית. "מאז שעבר חוק הפללת הלקוח יש הרבה יותר אכיפה, אבל הזנות לא נעלמה.
"זה שהטרנסיות ירדו למחתרת, לא אומר שזה נגמר. אני שומעת מחברות שלי שלקוחות יותר נורמטיביים כבר לא מגיעים כי הם מפחדים מהחוק, ושיש עלייה במקרים חדשים של HIV כי הלקוחות שנשארו הם אלה שרוצים לעשות את זה בלי אמצעי מניעה. יש עלייה בצריכת סמים בקרב העובדות ויותר מקרי אלימות. זנות הרחוב אומנם כמעט נעלמה, אבל זנות הבתים גדלה. האכיפה בסופו של דבר רק פוגעת בנשים".
כבר כמה שנים שהיא פעילה אקטיבית בתחום, פה לנשים בזנות שאיש לא חשב להקשיב להן. "כשהתחילו לדבר על החוק לאיסור צריכת זנות, ניגשו אליי בנות טרנסיות. הן חשבו שאני יכולה להוביל את המאבק, וככה הגעתי לוועדות הכנסת. חיפשתי וחברתי להמון בנות מהמעגל וגייסתי אותן, יצרתי קשרים עם חברי כנסת מכל הקשת הפוליטית, הכרתי את איתן גינצבורג ואת עידן רול, עוד כשהיו באופוזיציה, את אמיר אוחנה כשהיה השר לביטחון פנים, ישבתי לארוחת שישי עם תמר זנדברג. התחברתי לכל הארגונים הקהילתיים והייתי מהמקימות של עמותת 'ארגמן', ארגון לנשים עובדות.
"בהמשך הקמתי את עמותת 'טרנסיות ישראל', שהיום אני היו"ר והמנכ"ל שלה בהתנדבות מוחלטת. זה הארגון היחיד בישראל שמוקדש רק לנשים טרנסיות ויש לו כבר הישגים מרשימים מול ביטוח לאומי ומול משרד הבריאות, אבל יש עוד הרבה מה לעשות".
"אני שומעת מחברות שלי שלקוחות נורמטיביים כבר לא מגיעים כי הם מפחדים מהחוק, ושיש עלייה במקרים חדשים של HIV כי הלקוחות שנשארו הם אלה שרוצים לעשות את זה בלי אמצעי מניעה"
את מרגישה שאולי נכשלתן במסרים שרציתן להעביר בכל הקשור לזנות?
"לא, כי נאבקנו ואנחנו ממשיכות להיאבק על השיקום. בוא, הקהילה הטרנסית היא המודרת ביותר בקהילה הגאה, ואתה חייב להודות שזה לא סקסי להיאבק למען נשים בזנות. יותר נוח להיאבק על פונדקאות".
"בהתחלה חשבתי שאני הומו. לא ידעתי שאפשר להחליף מגדר"
היא נולדה וגדלה בטירת הכרמל לז'קי ולז'קלין, הורים מסורתיים יוצאי מרוקו. "אבא שלי היה נכה צה"ל. הוא היה שתיין. אמא הייתה עקרת בית שקיבלה קצבת נכות. היא לא ידעה קרוא וכתוב. ידענו מה זה עוני וזו חוויה טראומטית לילד קטן לגדול בעוני. אני זוכרת שהייתי הולכת למכולת והייתי צריכה לעבור השפלה כשבעל המכולת צועק עליי שאמא תבוא כבר לשלם את החוב. הייתי בוכה בדרך חזרה הביתה, ואז חוטפת צעקות מאמא שלי בגלל שאני הולך עקום. הייתי ילד עדין מאוד".
מה לגבי בית הספר? איזו תלמידה היית?
"לא השתלבתי טוב. נחשבתי למופרעת, לא הייתי ברורה מבחינה מגדרית. הבנים בכיתה החרימו אותי, כמעט כולם התרחקו ממנו, לא רצו לדבר איתי בכלל. היו מעט בנות שהסכימו לתקשר איתי אבל הרוב לא. הייתה לי רק חברה אחת או שתיים וכל השאר ממש דחו אותי. אף אחד לא רצה לישון איתי בטיולים השנתיים. גם בבית האחיות שלי היו מקניטות אותי, קוראות לי 'קוקסינל' ושמות גנאי אחרים. בשנים האלה כשהתחלתי להכיר את המיניות שלי חשבתי שאני הומו, לא ידעתי שיש בכלל אפשרות להחליף מגדר".
מתי נחשפת לקהילה הגאה?
"המפגשים הראשונים שלי עם גברים היו דרך צ'אטים של הומואים ברשת. הייתי הולכת לחברה שהיה לה אינטרנט, משוחחת עם גברים ונורא מתרגשת, עד שפעם אחת נתתי את מספר הטלפון הציבורי שליד הבית שלי לאחד הגברים ואמרתי לו להתקשר.
"התחלנו לקיים שיחות, אבל פחדתי להיפגש. הייתי בת 16 והוא בן 38. בפעם הראשונה שהוא בא לאסוף אותי ממש לא ידעתי מה לעשות, אבל כן הרשיתי לעצמי להיות אישה. קבעתי איתו במקום מרוחק מהבית, הוא לקח אותי לזכרון יעקב לבית מלון מפואר ואני זוכרת שמאוד התפעלתי. שכבנו וזאת הייתה הפעם הראשונה שלי. עד היום אני זוכרת את ריח הבושם שלו. בבוקר הוא לקח אותי למסעדה, כשבילדות שלי שיא המותרות היה אוהל בטבריה.
"המשכתי להיפגש איתו והוא גם זה שהכיר לי את תל אביב. מיד הבנתי שזה המקום לאנשים כמוני. בטירת הכרמל עוד הלכתי עם כיפה על הראש, אבל בתל אביב לא הזדקקתי לה יותר. אחרי כל בילוי הייתי לוקחת איתי הביתה את עיתון 'הזמן הורוד' ומחביאה אותו מתחת למזרון. הייתי קוראת את כל העיתון מההתחלה עד הסוף, את כל הכתבות והמודעות, היה לי כבר אוסף של עיתונים.
"יום אחד, כשהייתי בת 17, אחי הגדול מצא את העיתונים האלה וראה שזה של גייז והראה לאמא שלי שכעסה בטירוף. הייתה מלחמה בבית. היא אמרה לי, 'אם אתה הומו, צא לי מהבית', אז יצאתי מהבית. לקחתי רכבת ונסעתי לתל אביב עם תיק גב בלבד. ירדתי ברכבת והלכתי ברגל לגן העצמאות. באותו הלילה ישנתי על ספסל, והתעוררתי כי מישהו נגע בי. ברחתי משם לחוף הים הקרוב, וככה מצאתי את חוף הדתיים שבו ישנתי הרבה בהמשך".
היית חסרת בית?
"כן, השנתיים הראשונות שלי בעיר היו הישרדותיות. לפעמים ישנתי בחוף או בגן, אבל ישנתי גם אצל גברים שלרוב היו מבוגרים ממני בהרבה. הם היו מזהים את המצוקה שלי ומציעים לי לבוא לישון אצלם. אחר כך הם היו אומרים לי להיכנס למיטה ונוגעים בי. שכבתי איתם כי לא רציתי שיזרקו אותי באמצע הלילה.
"לא הבנתי בהתחלה שמה שאני עושה זה בעצם זנות. זה היה מבחינתי ממש אקט של לשרוד כדי לאכול. היו פעמים שלא הייתה לי ברירה והייתי מחפשת אוכל בפחים, לוקחת שאריות משולחנות בתי קפה מיד אחרי שאנשים היו קמים, מחפשת חתיכת סבון או מגבת שמישהו שכח במלתחות".
"ישנתי אצל גברים שלרוב היו מבוגרים ממני בהרבה. הם היו מזהים את המצוקה שלי ומציעים לי לבוא לישון אצלם. אחר כך הם היו אומרים לי להיכנס למיטה ונוגעים בי. שכבתי איתם כי לא רציתי שיזרקו אותי באמצע הלילה"
פנית אז לעזרה? קיבלת סיוע?
"עברתי לגור אצל חברה שעזרה לי מאוד. עם הזמן, התחלתי להכיר את הקהילה, הכרתי מלכות דראג וגם התחלתי להופיע בברים, תחת שם הבמה 'דייזי ביצ''. כך הכרתי גם את הטרנסיות, ורק אז נפל לי האסימון שאפשר לעשות שינוי מין. בשנים שהגיעו אחר כך התחלתי את התהליך המגדרי.
"במשך תקופה ארוכה הייתי חצי בן-חצי בת, לא מוגדרת. ניסיתי להשתלב בכל מיני עבודות אבל זה לא הצליח, ושם באמת הגעתי למעגל הזנות. יצאתי לכבישים והתחלתי לעבוד כדי לשרוד. הפחד הגדול שתמיד ישב לי בעורף היה לחזור לרחוב, לחזור לגן העצמאות ולאכול מהפחים. לא הרגשתי שיש לי אופציה לחזור לאמא שלי הביתה, והיא גם לא קיבלה את התהליך המגדרי".
התקופה הזו לא גרמה לנזקים?
"אני חושבת שהזנות הצילה אותי מעוני. בגיל 24, בתור טרנסית, הלכתי בפעם הראשונה ללונה פארק ולגן חיות, חוויות שלא היו לי בילדות. זו הייתה הפעם הראשונה בחיים שראיתי זברה וגמל. התחלתי לחיות חיים נורמליים מבחינה כלכלית. הלכתי ללמוד אנגלית, הוצאתי רישיון, קניתי רכב. התהליך המגדרי והזנות קרו אצלי במקביל באותן שנים, אז גם מימנתי את ההורמונים, זריקות סיליקון, לייזר בכל הגוף, ניתוחים, גרדרובה חדשה כי לא היה לי".
איך יצאת מזה בסוף?
"יצאתי מהזנות רק אחרי שהתחלתי לעבוד ביבוא ובמכירת פאות ומוצרי שיער. זה לא קרה ביום, כי בתחום העסקי היו בהתחלה עליות ומורדות. אבל לפני עשר שנים פתחתי את 'טרסים', חנות משלי בדיזינגוף סנטר, ולפני חמש שנים יצאתי רשמית מהזנות".
"כשהייתי בגמילה מוחלטת מהזנות אז גם תקופה ארוכה לא עשיתי סקס בכלל. היום יש לי בן זוג ואנחנו חיים יחד. הוא אהבת חיי"
יש לך כיום קשר עם המשפחה שלך?
"הקשר עם אמא והמשפחה התחדש בשנים האחרונות והיום הוא טוב. כשסבתא שלי הייתה בבית חולים על ערש דווי, אחותי התקשרה ואמרה לי לבוא להיפרד ממנה. סבתה, לפני שנפטרה, אמרה לאמא שלי, 'תקבלי אותה, זאת הבת שלך'. הייתי כבר אחרי התהליך המגדרי, נשארתי שם כל השבעה".
מה בדבר זוגיות?
"כשהייתי במעגל הזנות לא רציתי זוגיות, לא סמכתי על גברים ולא האמנתי להם, וכשהייתי בגמילה מוחלטת מהזנות אז גם תקופה ארוכה לא עשיתי סקס בכלל. היום יש לי בן זוג ואנחנו חיים יחד, הוא אהבת חיי. אני יכולה לספר שהוא סטרייט, אבל מעבר לזה אני מעדיפה לא לפרט עליו כי הוא רוצה לשמור על פרטיותו ומעדיף לא להיחשף".
מה את חושבת על גל המי-טו שעובר על הקהילה?
"אני חושבת שיש במי-טו גם מקרים של ציד מכשפות וזה בטח מוציא את הקהילה רע. מרגיש לי שמחפשים לצוד אנשי מפתח שתרומתם לקהילה אדירה".
נשמע שיש כאן האשמת הקורבן.
"חלילה, אני לא מאשימה את המתלוננים, אבל אני ואתה יודעים שפגיעות מיניות קיימות בכל המגזרים ובכל השכבות, אז מוזר לי שהתלונות הן בעיקר על בכירי הקהילה. גם אני יכולתי להגיד שנוצלתי אבל אני לא. עשיתי הכול מרצוני ובכל אקט מיני לא ויתרתי על עצמי כבן אדם והייתה לי שליטה. אם לא רציתי לעלות עם לקוח מסוים, לא עליתי. עמדתי על שלי".
יש לך ספקות לגבי אמינות התלונות?
"לא, אני מאמינה למתלוננים, אני פשוט חושבת שזה לא היה נכון לרוץ לתקשורת עם הסיפורים האלה. היה עדיף לסגור את הדברים האלה בתוך הקהילה".
את לא חושבת שהחשיפות יתרמו למרחב קהילתי בטוח ומכבד יותר?
"אני לא חושבת שזה באמת ישנה דפוסי התנהגות בקהילה, אבל יכול להיות שזה ירתיע אנשים מפורסמים שיחשבו פעמיים לפני שהם מתחילים עם מישהו".
לפני שנתיים פורסם כי סגן שר החוץ, עידן רול, צירף לצוות הלשכה שלו את אברג'ל, ובכך הפך אותה לאישה הטרנסג'נדרית הראשונה שתעבוד במשכן הכנסת, אולם כשהוקמה הממשלה החדשה הוא כבר לא נזקק לשירותיה.
התאכזבת מסגן השר עידן רול?
"לא. שנינו קיבלנו חשיפה מההתקשרות, לי זה פתח דלתות. מאז קיבלתי לא מעט הצעות ממפלגות, אבל סירבתי כבר פעמיים כי אני רואה את עצמי משתלבת במפלגת העבודה. אני סוציאליסטית ומאמינה ברווחה. הנושאים שהכי חשובים לי קשורים בעוני, יוקר המחייה, הקהילה הגאה ונשים מזרחיות. אין היום אופק לעניים ולכן אני מתכוונת להתמודד על מקום ברשימה לכנסת במסגרת הפריימריז שיתקיימו במפלגת העבודה. ראינו כבר מספיק הומואים לבנים מייצגים את הקהילה. הגיע הזמן למשהו אחר".
