"בערב שישי, יום לפני השבת הנוראית של 7 באוקטובר, כל המשפחה המורחבת הייתה אצלנו, בבית של ההורים שלי, והיה ערב שמח. זאת הייתה הפעם האחרונה שהמשפחה שלנו התכנסה, הפעם האחרונה שהכול היה בסדר, הפעם האחרונה שנפגשנו בלי שיש חוויה של אובדן באוויר", משתפת המוזיקאית נועה פיזיק (27) מתל אביב, בת דודתו של סמל רועי פרי ז"ל, ששירת כלוחם בגדוד 13 של חטיבת גולני. סמל פרי נפל בקרב על מוצב פגה אשר במגן בארי, כ-300 מטרים מהגבול עם רצועת עזה, שבוע בלבד לאחר שחגג את יום הולדתו ה-19.
"נשארתי לישון אצל ההורים, ובגלל שיש לי הפרעות שינה, יצא שהייתי ערה בדיוק כשהכול התחיל. ישבתי מול הטלוויזיה וראיתי שקורים דברים שבחיים לא חשבתי שיקרו. אני זוכרת משירות המילואים שלי שהיינו מדברים על כל מיני תרחישי קיצון, אבל אף פעם לא האמנתי שאני אראה אותם קורים בשידור חי, כשאני מול המסך. הייתי המומה. ישר חשבתי שאולי יקפיצו אותי למילואים בזירה הצפונית, כי תמיד עשיתי מילואים בצפון. כמובן שחשבתי על זה שבן דוד שלי נמצא שם באזור".
ידעתם בשעות הראשונות מה קורה איתו?
"לא ידענו מה קורה איתו או מה קורה בכלל, לא ידענו כלום, ומיד התחלנו לדאוג. שלחתי לו הודעה באזור עשר בבוקר, כתבתי לו, 'רועיקי, אתה בסדר?', והוא כבר לא ענה להודעה הזאת. מאוד קיוויתי שהוא יענה ויהיה קצת שקט. היינו במתח נוראי במשך יומיים שהרגישו כמו נצח, עד ה-9 לחודש. הרבה משפחות היו אז בחוסר ידיעה וגם אנחנו ביניהן. חשבנו שאולי הוא בלחימה".
"יום לפני 7 באוקטובר, כל המשפחה המורחבת הייתה אצלנו, בבית של ההורים שלי. היה ערב שמח. זאת הייתה הפעם האחרונה שנפגשנו בלי שיש חוויה של אובדן באוויר"
איך קיבלתם את הבשורה הנוראית?
"דוד שלי התקשר וסיפר לאמא שלי על קציני נפגעים שדפקו אצלם בדלת והודיעו להם. הגענו אליהם הביתה בערך שעה אחרי, וקציני הנפגעים עוד היו שם".
מה את יודעת על נסיבות מותו של רועי ז"ל?
"הייתה חדירת מחבלים למוצב, והמפקד של החיילים, דקל סויסה ז"ל, אמר להם להיכנס למיגונית וביקש שאחד החיילים יחבור אליו כדי לחפות על מבנה המיגונית מבחוץ. רועי התנדב ראשון, הוא תמיד היה ראשון. הוא ביקש לבוא עם דקל לעזור לו לחפות על חברים שלו. שניהם נהרגו בקרב מול המחבלים, וחברים שלהם במיגונית ניצלו כולם, בזכותו".
הייתם בני דודים קרובים?
"לאמא שלי יש אח אחד, שהוא אב לשלושה בנים, ולאמא שלי יש שלוש בנות. יש לרועי אח גדול, עידו, ואח תאום, איתי. כולנו גרים בשוהם, ואמא שלי ואח שלה גם עובדים יחד. יש להם חנות פרחים שהם שותפים בה. בגלל שאנחנו משפחה קטנה אז היינו עושים את כל החגים ביחד, ערבי שישי יחד, נפגשים בכל שבוע. הקשר שלי עם רועי ועם אחיו היה מאוד קרוב".
איך את מתארת אותו? איך זוכרים אותו הקרובים אליו?
"רועי היה תמיד שמח, תמיד חייך, בכל אתגר ובכל קושי. הוא היה בן אדם כזה שמצליח לשמור על רוח טובה גם כשהמצב קשה".
"מקווה שהשירים יגיעו לכל מי שזקוק לריפוי"
בתקופת השירות הצבאי הסדיר שלה, פיזיק שירתה בפיקוד העורף והמשיכה לשנת שירות קבע עד שהשתחררה בדרגת סרן. בשנה הראשונה למלחמה היא התייצבה לשירות מילואים שנמשך חצי שנה, בו שימשה בתפקיד קצינת הסברה. היא בוגרת מגמת כתיבה והלחנה בבית הספר למוזיקה רימון, ולאחרונה הוציאה אלבום אי.פי ראשון שנקרא "פופ חרדות". חבר שלה לכיתה מרימון, תם רוזנברג, הפיק את האלבום, הכולל שישה שירים שפיזיק כתבה, הלחינה ומבצעת. השיר, "ניפגש יום אחד" עוסק בקשיי פרידה ואובדן, והשיר "אביגיל" עוסק בטיפול אצל הפסיכולוגית שלה.
"בחתונה שלנו הקמנו עמדה לזכרו של רועי עם תמונה מאוירת שלו, וגם בחופה עצמה הזכרנו אותו ואת זה שבזכותו ובזכות החיילים שהקריבו את החיים שלהם, אנחנו כאן היום ויכולים בכלל לחגוג"
"אני כותבת בשביל להרגיע את עצמי", היא אומרת, "ואני מקווה שהשירים שלי יגיעו לאנשים שצריכים ריפוי, כי אני מאמינה ביכולת שלהם לעזור כמו שהם עזרו לי, אחרי השנתיים האחרונות שהיו כל כך קשות לכולנו". בתחילת החודש האחרון נישאה לבת הזוג שלה בארבע השנים האחרונות, טל, והשבוע הן חזרו מירח הדבש שלהן בתאילנד.
"בחתונה שלנו הקמנו עמדה לזכרו של רועי עם תמונה מאוירת שלו, וגם בחופה עצמה הזכרנו אותו ואת זה שבזכותו ובזכות החיילים שהקריבו את החיים שלהם, אנחנו כאן היום ויכולים בכלל לחגוג. זה היה חשוב גם לי וגם לטל אשתי לציין את הדבר זה, להנציח את רועי. כל המשפחה מאוד התרגשה. הזמנו לחתונה גם את בת הזוג של רועי, נויאל, והיא באה".
עד כמה האובדן נוכח בחיי היום יום שלכם?
"זה מאוד נוכח, בכל אירוע, בכל דבר, גם כשהמשפחה נפגשת אבל גם כשאת לבד בדברים היום-יומיים. הוא חסר לנו בכל חג, בכל שבת, בכל דבר. לקראת ערב פסח עשינו הדפסת הגדות עם התמונה שלו. ביום הזיכרון יש לנו את הטקס של המשפחות השכולות בשוהם. כל המשפחה מגיעה, לא רק ההורים והאחים שלו, גם אנחנו וגם סבתא, כולנו יושבים שם יחד באזור של המשפחות השכולות".
בחודש מרץ השנה, נחנך בעיר לוד בית התבשיל "האור של רועי", מפעל חסד המעניק מדי יום ארוחות חמות לנזקקים ומנציח את זכרו של סמל פרי ז"ל שאהב לבשל, תמונתו תלויה במקום. בחודש הבא תתקיים "אליפות שהם הפתוחה בטניס 2025" על שמו של פרי ז"ל (9-23/5), בסימן "לחייך אל הקושי", משפט שהיה מוטו של רועי.
