אומרים שפעם היה פה שמח, ואם להסתמך על ספרו החדש של ההיסטוריון והעיתונאי ד"ר עפרי אילני, "השיבה לסדום: הומוסקסואליות והיהודי החדש" בהוצאת עם עובד, מסתבר שבארץ ישראל התקיים רנסנס הומוסקסואלי עוד בתקופת המנדט הבריטי. "תמיד סקרן אותי מה היה פעם, אבל למעשה לא היו מספיק מקורות, לא היה כל כך איך לדעת ולחקור", הוא אומר.
"אני זוכר שפעם נכנסתי למאגר מידע אונליין של עיתונות יהודית היסטורית, כתבתי את הצירוף 'משכב זכר' ואת המילה 'הומוסקסואליסט', וקיבלתי בתוצאות רשימת כתבות משנות העשרים והשלושים על הנושאים האלה. כמובן שאלה היו לרוב כתבות מאוד הומופוביות, אבל עדיין אפשר היה ללמוד מהן דברים. פתאום התברר לי שיש עבר, שאפשר לדעת עליו דברים. זה היה תחילת העיסוק שלי בנושא.
"אחר כך התחלתי ללכת לארכיונים, התחלתי לראיין אנשים, כל מיני גייז מבוגרים בני שמונים ומעלה, חלק מהם כבר מתו. כבר בתחילת המחקר שלי גיליתי שתקופת המנדט הייתה תקופת פריחה של חיים הומואים בארץ, להבדיל מתקופת היובש שבאה מיד אחרי הקמת המדינה".
"פגשתי שבוע שעבר שני גייז מאוד מבוגרים, אחד בן תשעים וחמש, והוא סיפר שהוא עוד הספיק להתמזמז עם חיילים בריטים בתקופת המנדט. הוא גם ממש אישר לי שכל הישוב ידע אז שווקופ הוא הומו"
תקן אותי אם אני טועה - אבל במנדט נחקק אותו חוק מגונה על איסור משכב זכר שמדינת ישראל אימצה, ובוטל רק בסוף שנות השמונים, כך שהתקופה הזאת היא לא בדיוק "גן הומואי פורח".
"זה לגמרי נכון. כלומר, עד שלטון הבריטים לא היה שום איסור חוקי או אפשרות להסתבך עם הרשויות בגין יחסי מין עם גברים. המנדט הכניס את החידוש הזה, שליווה אותנו עוד עשורים אחר כך. זה הפרדוקס או אולי הצביעות של הבריטים, כי מצד אחד, הם הכניסו איסור חוקי שלא היה בתקופה העותומנית, הם הכניסו את זה בתור מדיניות בכל האימפריה הבריטית, לא היה משהו ייחודי לכאן, מצד שני, בצמרת הממשל הבריטי כאן וגם בכל מיני מרחבים לא רשמיים הייתה המון פעילות הומוסקסואלית, והיו לא מעט אנשים שידעו עליהם. לא שכולם אהבו את זה, וזה כמובן לא היה יכול להיות רשמי, כי חלק מההומוסקסואלים הידועים היו נשואים לאישה".
באילו בכירים בממשל הבריטי מדובר?
"היו שמועות ויש עדויות, תיאורים וסיפורים על סר ארתור ווקופ, הנציב העליון הרביעי, וגם על רונלד סטורס, המושל הראשון של ירושלים. הייתה ממש סצנה הומואית בתקופת המנדט. פגשתי שבוע שעבר שני גייז מאוד מבוגרים, אחד בן תשעים וחמש, והוא סיפר שהוא עוד הספיק להתמזמז עם חיילים בריטים בתקופת המנדט. הוא גם ממש אישר לי שכל הישוב ידע אז שווקופ הוא הומו".
היו מקומות בילוי שהיה ידוע עליהם שהם מקומות בילוי של הומואים?
"בהחלט, מבחינת 'קרוזינג' (תרבות פיק-אפ ומין מזדמן) הייתה פעילות בגן לונדון בתל אביב ובברכת ממילא בירושלים. מקומות מפגש יותר אקסקלוסיביים היו מלון ארמון בתל אביב, מלון קליה בים המלח שהרבה מהעובדים שלו היו הומואים, כמו הגנן של המלון והמורה לטניס, והיה גם מלון קינג דיויד המפורסם בירושלים, שם השוערים, הדורמנים, היו סודנים, ויש עדויות על כך שמלבד עבודתם בדלת הכניסה, הם גם סיפקו שירותי מין".
מעבר לאנשי הממשל הבריטי, היו הומואים ידועים גם במוסדות התנועה הציונית?
"מעבר לתנועה הציונית, אני מראה בספר שבתנועה ההומוסקסואלית המוקדמת של תחילת המאה העשרים בגרמניה היו המון יהודים, בראשם כמובן הרופא והסקסולוג מגנוס הירשפלד, מייסד המכון לסקסולוגיה שנחשב לאחד מחלוצי התנועה, והיו גם אחרים. הירשפלד ביקר כאן בארץ בתחילת שנות השלושים, הגיע לפה עם המאהב שלו, ונתן הרצאות שהיו מאוד מאוד פופולריות, בתל אביב, בירושלים ובקיבוצים.
"מבחינת ארגונים ציוניים, בתנועת הנוער היהודית-גרמנית 'כחול לבן' היה מין טרנד הומו-אירוטי. אני עוסק בספר בוולטר מוזס שהיה מנהיג התנועה הזו, דמות מאוד מעניינת. הוא היה הומו ובעצם ניסה לבסס את תנועת הנוער על הכריזמה האירוטית שלו כמנהיג. בסוף הדיחו אותו מההנהגה בגלל שהתגלה שקיים סקס עם חניך. אחרי ההדחה הוא הגיע לפלסטינה וכאן ייסד את חברת דובק.
"הוא היה איש מגונדר, התגורר ברחוב בוגרשוב בתל אביב. היה גם אספן של פוחלצים ושל ארכיאולוגיה. האוסף הפרטי שלו היה הבסיס למה שהפך אחר כך לאוסף מוזיאון ארץ ישראל. גם בשומר הצעיר, בשלבים הראשונים של התנועה, הסתובבו רעיונות של אחוות גברים ארוטית.
"ויש את ידידיה חבקין - לו אני מקדיש פרק שלם בספר. הוא היה ממש הומו גאה, עם זהות הומוסקסואלית מגובשת. חבנקין כתב יומנים, אלפי עמודים שקראתי. הוא מתאר שם את האובססיות והפנטזיות שלו על כל מיני בחורים בירושלים. הוא היה אסטרולוג וצמחוני, דברים שלא היו מאוד מקובלים באותה התקופה. הוא חי במין עולם משלו, מסביב יהום הסער. יש את מאורעות תרפ"ט ואת המרד הערבי הגדול והוא ממשיך לעסוק בפנטזיות שלו ולכתוב כמה חתיכים החיילים הבריטים. זה נראה לי קצת כמו 'הומו נשאר הומו'".
ואז הוכרזה המדינה והגיעה תקופת היובש?
"כן, כי ישראל הייתה מקום מגויס, אידאולוגי ומיליטריסטי".
קשה להומו לגדול בפנימייה
זה ספרו השלישי של אילני (41), מחבר הספרים "החיפוש אחר העם העברי" ו"אנחנו אנשים חדשים", לשעבר מבקר ספרי עיון של "ידיעות אחרונות", וכיום עורך המגזין הדיגיטלי "הזמן הזה" מבית מכון ון ליר, וכותב הטור "תחת השמש" במוסף עיתון הארץ. "אני על התפר בין היסטוריון לעיתונאי", הוא אומר. "התרבות והאידיאולוגיות הגרמניות זה התשוקה שלי, זה הפאשן שלי. אני אוהב את זה. יש בהן כמובן צד אפל, אבל גם הרבה עומק ועושר".
ד"ר עפרי אילני הוא בנם של המורה לביולוגיה תחיה אקסלרוד והזאולוג גיורא אילני, והוא מתגורר כיום בתל אביב עם בן זוגו, שאת שמו הוא מבקש לא לפרסם.
"הקהילה נעשתה יותר מיליטריסטית, יותר לאומית, לעומת האנשים מהעבר שאני עוסק בהם שחיו ברובם באיזושהי גלות. הם לא ראו את עצמם כחלק מהמדינה והצבא והדברים האלה"
הוא גדל במרכז ספיר בערבה. "זה לא מושב ולא קיבוץ, זה מין מרכז אזורי של הערבה, די חור". אבא שלו היה זואולוג, חוקר נמרים, והייתה להם פינת חי עם חיות. "ממש גדלתי עם חיות", הוא אומר, "עם שועלים, אפילו נמרה הייתה לנו. כשעליתי לתיכון עברתי לפנימיה בשדה בוקר. להומו שהיה אז בארון, זה לא היה דבר פשוט כל כך, כי בפנימיה אין לך פרטיות. זה יצר אצלי התבגרות לא פשוטה".
למה קשה להומו לגדול בפנימייה?
"תראה, אתה נמצא במקום שהוא מאוד הטרו-נורמטיבי, לפחות אז זה היה קצת כמו קיבוץ. הסגל שם הניח שהוא מאוד מתקדם מבחינות מסוימות, אבל מבחינת פתיחות וחופש זהות - הם לא היו מתקדמים".
כמי שבקיא בתהליכים שעברו על הקהילה ובמצבה לאורך השנים, איפה אנחנו היום לדעתך? מה מצבנו ביחס לעבר?
"אני חושב שהקהילה השיגה הרבה דברים, אבל הייתי אומר שיש לזה מחיר והוא התקרבות למיינסטרים הישראלי, מכל מיני בחינות. למשל, הקהילה נעשתה יותר מיליטריסטית, יותר לאומית, והאנשים מהעבר שאני עוסק בהם חיו ברובם באיזושהי גלות. הם לא ראו את עצמם כחלק מהמדינה והצבא והדברים האלה. אני חושב שמה שקרה מאז שנות התשעים, יחד עם השיפור המאוד גדול, הוא שנעשתה איזושהי התאמה של הערכים לכיוון היותר מיינסטרים של החברה, וזה דבר שאני חושב שהוא מצער".
הערב (יום א') בשעה 18:00, יתקיים במכון ון ליר בירושלים דיון לרגל צאת הספר, בהשתתפות פרופ' שי לביא, פרופ' כרמה בן יוחנן, פרופ' משה סלוחובסקי, ד"ר שאול סתר והמחבר ד"ר עפרי אילני. הכניסה חופשית, בהרשמה מראש:
ביום רביעי 17.6.36 בשעה 20:00 תתקיים השקת הספר בבית רדיקל בתל אביב
