"הייתי בן 19 והוא היה בן 31, יצאנו לתקופה קצרה של חודשיים, באתי אליו והוא השתמש בכוחניות כדי להפשיט אותי. ביקשתי שיפסיק, וכל מה שהוא אמר לי זה, 'עוד מעט זה נגמר'". (א', בן 23)
"נפגשנו במסיבה, היינו נורא שיכורים. באתי אליו ואז נרדמנו. הוא העיר אותי בלילה והתחלנו להתמזמז. הוא חדר אליי, היה לי לא נעים וביקשתי שיפסיק. הוא אמר לי, 'בשביל זה באת הנה' והמשיך". (ר', בן 37)
"שניים הזמינו אותי לדרינק, לקחו אותי לשירותים, והדבר הבא שאני זוכר הוא שהתעוררתי בבוקר מדמם מאחורה. הלכתי לאיכילוב לקבל טיפול מונע" (ד', בן 39).
הווידויים המטלטלים הללו פורסמו השבוע בעמוד אינסטגרם חדש, בשם "תורנו". מי שיזם את העמוד הוא עומרי פיינשטיין, יוצר תוכן בן 27 מתל אביב, שהחליט שהגיע הזמן להוציא מחוץ לארון את תופעת ההטרדות והתקיפות המיניות שמתרחשת בקהילה הגאה. "בתקופה האחרונה דיברתי עם הרבה חברים מהקהילה הגאה על תופעת ההטרדות המיניות, וגיליתי שזאת תופעה נפוצה מאוד עד כי נדמה שלכל אחד כמעט יש סיפור", הוא אומר בשיחה עם ynet.
"באחת השיחות חבר סיפר לי על מקרה אונס מזעזע שהוא חווה. כששאלתי אותו אם הוא עשה עם זה משהו או מתכוון לעשות עם זה משהו, הוא ענה לי, 'מה אני אעשה? אתה יודע איך זה אצלנו בקהילה, זה ברגיל'. המשפט הזה נורא צרם לי, בעיקר מפני שהוא נכון. זה גרם לי לרצות לחקור את התופעה בקהילה, לבדוק עד כמה היא באמת נפוצה ואילו סוגים של מקרים מתרחשים. אז פרסמתי באינסטגרם שלי סטורי שבו פניתי ללהט"בים שעוקבים אחריי, וביקשתי מהם לשתף אותי בחוויות על הטרדות ותקיפות מיניות שהם חוו. קיבלתי כמות מטורפת של עדויות, עשרות רבות, שלא הפסיקו להגיע".
וואו.
"כן, אז אחרי שאספתי את כל העדויות, הבנתי שיהיה נכון להפיץ אותן ולעורר שיח, במיוחד לאור חודש הגאווה. פניתי לאותם אנשים שכתבו לי ושאלתי אותם אם הם מסכימים שאשתף את הציטוטים בעילום שם. כמעט כולם הסכימו, והתחלתי להעלות את השיתופים לעמוד אינסטגרם ייעודי".
חבר סיפר לי על מקרה אונס מזעזע שהוא חווה. כששאלתי אותו אם הוא עשה עם זה משהו, הוא ענה לי, 'מה אני אעשה? אתה יודע איך זה אצלנו בקהילה, זה ברגיל'
"הקהילה הנאורה ישבה בצד בזמן שהעולם התקדם"
לא בכדי קרא עומרי לעמוד האינסטגרם "תורנו". "בשנים האחרונות אינספור סיפורים על הטרדות ותקיפות מיניות יוצאים לאור, אבל הקהילה הגאה נשארת דוממת ומסוגרת", הוא אומר. "ניסיתי לבדוק אם יש גופים שמטפלים בנושא בקרב הקהילה ודואגים להעלאת המודעות, ולא מצאתי. הופתעתי שבעידן של התעוררות, דווקא בקהילה שאמורה להיות מתקדמת, יש פיגור בנושא לעומת האוכלוסייה הכללית. אני אפילו זוכר שבזמן השיתופים של MeToo, נשמעו קולות בקהילה הגאה שטענו שזה קורה רק אצל גברים סטרייטים, ולא הייתה שום הסתכלות פנימה. הקהילה הנאורה לכאורה ישבה בצד בזמן שהעולם התקדם".
עד כמה הופתעת מכמות הסיפורים שהגיעו אליך?
"בהחלט הופתעתי, גם מהכמות וגם ממגוון העדויות. זה מרגיש שלכל אחד יש סיפור, לעיתים יותר מסיפור אחד. אני בטוח שיש הרבה מאוד אנשים שחוו הטרדה מינית אך בחרו שלא לשתף. מצד שני, זה היה אישור לתחושת הבטן שישבה אצלי עוד קודם לכן".
אילו סיפורים למשל הגיעו אליך?
"שלל סיפורים, החל ממקרים שבהם אנשים שולחים ידיים במסיבות ועד למקרי אונס של ממש, סיטואציות של הפעלת כוח ברגע שיש סירוב לאקט המיני, ועד מקרים שבהם בחורים היו שיכורים בבית של מישהו, והתעוררו כשבחור אחר שוכב איתם.
"גיל 17 חזר על עצמו הרבה בתור גיל שבו אנשים חוו הטרדה או תקיפה מינית. הרבה מבוגרים שיתפו אותי שבנערותם הם יצאו למסיבות גייז כשהם עוד היו בארון או בדיוק יצאו ממנו, ובהרבה מקרים לא הייתה להם יכולת להתנגד לגברים שקלטו את הבחור החלש וחסר הביטחון ונטפלו אליו. אז אומנם רוב העדויות לא מגיעות עם פרטים מזהים, אבל בכל זאת אפשר לשים לב לדפוסים, כמו מקומות שמוזכרים יותר מפעם אחת. זה יכול להוביל אולי לאיתור של אנשים ומקומות בעייתיים יותר".
מישהו מהנפגעים התלונן על כך במשטרה?
"מתוך עשרות האנשים שפנו אליי, אף אחד לא סיפר שהוא התלונן על כך במשטרה. אני חושב שזה נובע מכך שהדבר הפך לשגרתי כל כך, כמעט נורמטיבי, עד שאפילו לא רואים אותו כבעיה מבחינת הקהילה. אנשים חושבים שאם הם מרגישים מוטרדים, הבעיה היא ככל הנראה אצלם, והם אלה שלא מתיישרים עם מה שנהוג".
"אישית, עברתי בעצמי חוויה קשה לפני מספר שנים. לא התייחסתי אליה יותר מדי, ורק שיתפתי חברה. היא אמרה לי, 'עכשיו תנסה לספר את אותו סיפור מזווית של אישה מול גבר, ואז זה יהיה לך ברור', והיא צדקה. הקהילה הגאה מאופיינת בתרבות של חיי לילה, סטוצים וחופש מיני. על פניו, זה דבר טוב, אבל דווקא בשל כך חשוב לשים יותר לב לגבולות, במיוחד בסיטואציות שמערבות אלכוהול או סמים. לצערי, הרבה פעמים אנשים מרגישים שמותר להם יותר".
מתוך עשרות האנשים שפנו אליי, אף אחד לא סיפר שהוא התלונן על כך במשטרה. אני חושב שזה נובע מכך שהדבר הפך לשגרתי, כמעט נורמטיבי, עד שאפילו לא רואים אותו כבעיה
אתה מרגיש שהתופעה הזאת מושתקת על ידי גורמים מהקהילה?
"לתחושתי, יש הרגשה של קהילתיות בקרב הקהילה הגאה וחוסר רצון לכבס בחוץ את הכביסה המלוכלכת. מישהו למשל, כתב לי שאם הסיפורים יצאו החוצה, זה עשוי לשמש נשק להומופובים. בעיניי, חשוב להבין שבדיוק כמו שיש הטרדות מיניות באוכלוסייה הכללית, התופעה לא פוסחת על הקהילה הגאה".
מה תענה למי שמבקר אותך שאתה מכבס את הכביסה המלוכלכת בחוץ?
"בעיניי, ככל שהנושא מושתק, כך התופעה הולכת ומתרחבת ומייצרת נזק גדול. כך שגם אם יהיו מי שישתמשו בזה כנגד הקהילה הגאה, עדיין זה מחיר נמוך לשלם לעומת התועלת וההשפעה החיובית שיכולות להיות לדבר בתוך הקהילה".
אילו תגובות קיבלת עד כה?
"הרבה הודו על כך שיש מקום להיחשף ולשתף, וכתבו לי שעצם השיתוף, גם מול אדם זר, הקל עליהם. מאוד הורגש שהיו מי שרק חיכו להזדמנות הזאת לשתף. קיבלתי גם הרבה תגובות מצד אנשים שאמרו שהם מרגישים נחמה והקלה לדעת שהם לא לבד ושהבעיה היא לא בהם. הוקרת התודה הזאת מאוד הפתיעה אותי, מפני שלא הרגשתי שעשיתי משהו מהפכני וחדשני. הרי בשנים האחרונות ישנה מגמה לשתף ולחשוף מקרים של הטרדות מיניות.
"מצד שני, היו מי שאמרו לי שאני טועה בכך שאני מתמקד בקהילה הגאה, כיוון שתקיפות מיניות מתרחשות אצל כלל האוכלוסייה. חשוב לי לומר שזה לא מאבק שמתחרה במאבק אחר, אבל מכיוון שלקהילה הגאה יש תרבות שונה ומאפיינים משלה, ומכיוון שהשיח עד כה פסח עליה, צריך בעיניי לשים עליה את הזרקור. אני חושב שהגיע הזמן שיהיה MeToo גם בקהילה הגאה".
אתה זוכה לאיזשהו תמיכה נפשית? זה ודאי לא קל להיתקל בכל כך הרבה עדויות קשות.
"ההתעסקות אכן מאוד מדכאת, אבל אני משתדל להתרכז בתגובות של אלו שמבקשים לשתף ולדבר. אני מרגיש שאני נותן לאנשים מקום לחלוק וזאת נחמה".
מה אתה מקווה שיתפתח מהיוזמה הזאת?
"כרגע אני מקווה לגרום להעלאת המודעות וליצירת שיח בנושא, ומקווה שבעתיד יוקם מערך של תמיכה נפשית וייעוץ משפטי שיעודד גם אנשים בקהילה להתלונן. אומנם באופן אישי, יש לי את היכולת להקשיב לאחרים כאדם עם אמפתיה, אבל אני נעדר את הפן המקצועי שנחוץ במקרים האלה".
