ההגנה שנקבעה בחוק לא מיושמת בשטח: חיילים וחיילות מהקשת הטרנסית התלוננו לאחרונה כי הפקודה המסדירה את מעמדם, וקובעת כי חיילים וחיילות על הקשת הטרנסית ילונו בחדרים נפרדים במגורי חיילים או חיילות, ויהיו זכאים ללו"ז נפרד למקלחות - לא מתקיימת בשטח, ובאופן אבסורדי, במקום שהמערכת הצבאית תגן על החיילים הללו, הם יוצאים ממנה פגועים.
טל (השמות בכתבה שונו כדי לשמור על פרטיות המרואיינים) בן 22 מפתח-תקווה, נולד כאישה, ובגיל 14 החל לעבור תהליך התאמה מגדרית. "זה כלל לשון פנייה, תספורת, לבוש ושם, הרבה לפני השינוי הפיזיולוגי", סיפר. התהליך, שהמשיך בניתוח בכיתה י', זכה לתמיכת המשפחה והסביבה הקרובה.
"אני גבר הומו. מרגע שיצאתי מהארון, כל הסביבה קיבלו את זה מקסים, לא נתקלתי בהומופוביה", סיפר והוסיף שמלבדו היו שלושה תלמידים בשכבה שעברו הליך דומה. "זה הקל עליי בהתמודדות מול המערכת. לא הייתי לבד בסיפור. עשו הכל כדי שארגיש בנוח".
עם קבלת הצו הראשון, לפני כשש שנים, טל היה נחוש לשרת בצה"ל. "אני ישראלי, חשוב לי לתרום למדינה שלי, ואין שום סיבה שהזהות שלי תמנע את זה", הצהיר. "היו לי חברים מהקשת שקיבלו פטור מקב"ן, וכאלו שנלחמו כדי להתגייס. אומנם הצבא כבר לא נותן פטור אוטומטי לאנשים על הקשת הטרנסית, אבל הרגשתי הססנות ביחס כלפיי".
"בהתחלה מאוד רציתי שירות קרבי, אבל זה לא התממש בגלל היחס המתסכל מצד הצבא. ממש מרחו אותי", הוא משתף בצער. "לא ידעו להנחות אותי בדרך. היה פער בין לשכת הגיוס למש"קית מגדר, שאמורה ללוות אותי במיונים לשירות ולכל אורכו.
"זומנתי לקב"ן שקבע לי קה"ס 40 (קשיי הסתגלות, ג"ג), ופסל עבורי את היכולת להיות לוחם ולצאת לקצונה. זאת הייתה חוויה מאוד לא נעימה. הרגיש לי שמתעסקים בדברים הלא נכונים. לא היו נתונים פיזיים שיימנעו ממני להיות קרבי - למה שקב"ן יקבע עבורי מה נכון לי? הרגיש לי שלא מתייחסים למה טוב לי ותורם לצבא - אלא מה ייצור כמה שפחות חיכוכים, איפה אהיה הכי פחות בעייתי למערכת".
טל: "לא היו נתונים פיזיים שיימנעו ממני להיות קרבי - אז למה שקב"ן יקבע עבורי מה נכון לי? הרגיש לי שלא מתייחסים למה שתורם לי ולצבא, ומעדיפים את מה שייצור כמה שפחות חיכוכים למערכת"
אחרי שהשלים שנת שירות, התגייס טל באוגוסט 2022 לתפקיד פיקודי בחיל החינוך, שם ניתן לו חדר במגורי הנשים ולא במגורי הגברים. "חוויה מאוד לא נעימה. הייתי עם גלח, זקן, מדי בנים, אחרי ארבע שנים של הורמונים. לאורך כל הקורס היו הרבה רגעים לא נעימים, וכשהצפתי את הפערים, נאמר לי שאלו הפתרונות שאפשר לתת לי בבסיס הספציפי הזה".
בתום ההכשרה, טל שובץ בסביבה אזרחית ומילא את התפקיד שניתן לו עד פרוץ המלחמה. אלא שאז הפלוגה שבה שירת הופנתה לתפעל את מלונות המפונים בים המלח, ומאחר ולא נמצא חדר עבור טל, הוא הופרד מחבריו לשירות, והועבר לשירות בבסיס אחר.
"הורידו אותי מהפיקוד ועברתי לבסיס שממנו חזרתי כל יום הביתה, רק בגלל שאף אחד לא דאג לי לחדר נפרד. דווקא בתקופה עם המון חוסר ודאות, היה לי חשוב מאוד להיות עם החיילים שלי. זה היה מתסכל, מכעיס ומקטין. אני לא רציתי חדר נפרד, אבל זה מה שצה"ל החליט שצריך לעמוד בו - ובסוף אני זה שנדפק. הכול הרגיש מחוץ לשליטה שלי".
"המפקדים האישיים והחיילים שלי כיבדו אותי, ראו אותי כבן אדם, אבל במערכת הגדולה הכול התנהל עקום", סיכם. "לצערי יש הרבה תפקידים שלטרנסים לא כדאי לשרת בהם. אני מקווה שבעתיד נרגיש יותר שהמערכת רוצה אותנו כחלק, שיקשיבו למה שאנחנו רוצים וצריכים".
"החוק לטובתי, אבל הוא לא מתבצע בשטח"
נטע (19) מאשקלון מספרת שהבינה שהיא על הקשת הטרנסית חודשים ספורים לפני שהתגייסה. "בהתחלה רציתי להיות לוחמת בקרקל, אבל כשזומנתי לקב"נית היא קבעה לי קה"ס 40, רק בגלל שאני טרנסית.
"זה היה קשוח. כבר דמיינתי איך השירות שלי ייראה, ובסוף במקום להתייחס למי שאני כאדם, לתכונות וליכולות שיש לי - הכל השתנה. ערערתי על ההחלטה, אבל הרגשתי שלא היה לי עם מי לדבר. בגלל הזמן הקצר עד לגיוס, לא יכולתי להתעקש".
אחרי גיוסה, שהתה נטע לאורך כל ההכשרה בחדר במגורי הבנים, בניגוד מוחלט לפקודות. "זה לא אמור לקרות", הבהירה. "החוק לטובתי, אבל היישום שלו בפועל לא התבצע. הרגשתי זרה במרחב, חוויה של הסתרה. זה היה פשוט קשה".
גם נטע הופרדה לבסוף מחבריה ונשלחה לתפקיד אחר, שלא מייצג את הכשרתה. "זה היה קורע. כולנו בכינו, כעסנו ובעיקר התאכזבנו. עשיתי שנת שירות, המדינה והחברה בוערות בי, רציתי להרגיש שיש לי את הגב של אלו שאני מתנדבת עבורם. העשייה שלי היום שונה מהותית מזאת שהוכשרתי אליה. הגעתי לתפקיד שלי ללא הכשרה. מעבר לפגיעה בזכויות שלי, זה פשוט לא מקצועי. גם האנשים שפגשתי מתוסכלים מהמצב. הם רגישים אליי, אבל יש פה משהו מערכתי פגום. אם יש פקודות שנועדו להגן עליי, חשוב שמישהו יישם אותן".
"אנחנו רואים את התסכול ואת חווית חוסר הצדק שמרגישים חיילים וחיילות על הקשת הטרנסית שרוצים למלא תפקיד משמעותי - אבל המערכת לא יודעת להכיל אותם", מאשרת רום אוחיון, מנכ"לית שותפה באיגי, ארגון הנוער הגאה שמלווה בין היתר מלש"בים ומשרתים מהקשת הטרנסית.
"הצבא יצר נוהל מעולה ומבורך, אבל לא ישים. הפקודה עברה ללא תקציבים ומהלך הסברתי שיתמכו בה. המערכת לא פועלת לאכוף אותה, ובפועל נוצרת אפליה כפלי הקהילה הטרנסית. מראש לא כל התפקידים פתוחים בפניהם ולעיתים יש פערים לוגיסטיים. כתוצאה מכך, החיילים הטרנסים נפגעים ולא ממצים את הפוטנציאל שלהם. הם נדרשים להתמודד מול מערכת גדולה, וזה קשה להם להיאבק לבד מול הצבא".
מדגם שערך מכון המחקר מבית איגי על שם מגנוס הירשפלד, בקרב חיילים וחיילות מהקשת הטרנסית שהארגון מלווה, העלה כי 33.3% מהנשים הטרנסיות, 25% מהגברים הטרנסים ו-66.7% מכלל המשתתפים הא-בינריים מדווחים על היעדר תחושת שייכות בצה"ל.
יתרה מכך, 40% מהם סבורים שעדיף להישאר בארון בזמן הצבא, עלייה של 13% אל מול סקר דומה שנערך בשנת 2016. בנוסף, יותר ממחצית מהנשאלים.ות דיווחו על אי-כיבוד לשון הפנייה המבוקשת על ידי מפקדים (64%) וחיילים (71%) בניגוד לפקודה הצה"לית.
תגובת דובר צה"ל: צה"ל נותן מענה מותאם לצרכים ייחודיים של משרתיו ממגוון אוכלוסיות. קיים נוהל שירות למשרתים על הקשת הטרנסית המסדיר את תנאי שירותם, המענים וההתאמות האפשריות לאוכלוסיה זו בשירות.
