"מה שרוב האנשים לא מבינים זה שבתור טרנס אתה לא יוצא מהארון פעם אחת וגמרנו, זאת יציאה מהארון שנמשכת כל החיים", אומר איזי ריידר, טרנסג'נדר בן 32 מתל אביב. "גם להט"ב שאינם טרנסים יוצאים מהארון כמה פעמים בחיים, אבל תארו לעצמכם שבכל פעם כשאתם צריכים ללכת לבית חולים, לדבר עם נציג מהבנק או להתחיל עבודה חדשה, אתם מוכרחים לחשוף בפני אנשים שהרגע הכרתם את הדבר הכי גולמי שלכם, את נקודת הכאב הכי עצומה אצלכם.
"אני למשל חושב פעמיים לפני שאני מגיע לבית חולים, רק בגלל החשש להתמודד עם שאלות ופרצופים מבולבלים, כי השם והמגדר שנמצאים בתעודת הזהות שלי לא תואמים את הנראות שלי. כשמכריזים במיקרופון את השם הביולוגי שלי, יש לי התכווצות כזאת בלב שאם אני לא מגיע מחוסן נפשית, היא עלולה להפיל אותי לקרשים. אני לא חושב שבחיים האלה אני אפסיק לצאת מהארון".

"גורמים שמרנים חטפו את השיח הפמיניסטי"

אנחנו אומנם חיות וחיים בישראל, אולם על פי נתונים שמפרסם אתר החדשות NBC, השנה האחרונה היתה השנה הגרועה ביותר בעשור האחרון עבור להט"ב באמריקה. 238 הצעות חוק שמגבילות זכויות להט"ב הוגשו בשנה החולפת, כשהחקיקה האנטי להט"בית כוללת הגבלות על תוכניות לימוד בבתי ספר, איסור על אפליית להט"ב ממניעי אמונה דתית והגבלת האפשרות של טרנסים לעסוק בספורט, להשתמש בשירותים ציבוריים התואמים את זהותם המגדרית, ולקבל טיפול רפואי מאשש מגדר. תומכי הצעות החוק הללו טוענים שהן עוסקות בהגנה על ילדים, זכויות הורים וחופש דת, אולם בקהילה טוענים שהצעות החוק הללו מפלות ומסכנות את הקהילה. כעת החשש של רבים מקהילת הטרנס בישראל הוא שהרוח השמרנית הזאת מתקדמת לישראל, ושקרוב היום שנראה גם אצלנו הצעות חוק דומות.
3 צפייה בגלריה
איזי ריידר
איזי ריידר
איזי ריידר. בכל יום מצופה ממנו לצאת מהארון מחדש
(צילום: ניצן קרימסקי)
"כבר כמה שנים שהנושא הטרנסי והלהט"בי נמצא בלב מלחמת התרבות בין השמרנים לדמוקרטים", מסביר עידו קטרי, ד"ר למשפטים באוניברסיטת תל אביב, חוקר מדיניות הנוגעת לשונות מגדרית ולזכויות טרנס בעולם ובישראל, ויו"ר פרויקט גילה להעצמה טרנסית. "בחודשים האחרונים הייתה עליית מדרגה במתקפות נגד הקהילה הלהט"בית בארה"ב, ובהקשר הטרנסי אנחנו רואים כבר כמה שנים גל של חקיקה שמגביל גישה לטיפולי התאמה מגדרית ובריאות הנפש, אפליה נגד ילדים ונוער מגווני מגדר, וחקיקה שמקשה על ילדים על הקשת הטרנסית לקבל ביטוחי בריאות. יש כרגע גם מגמה הולכת וגוברת של אגודות ספורט עממי, שמונעות מילדים ומנוער טרנס להשתתף בחוגי ספורט".
"תארו לעצמכם שבכל פעם כשאתם צריכים ללכת לבית חולים, לדבר עם נציג מהבנק או להתחיל עבודה חדשה, אתם מוכרחים לחשוף את נקודת הכאב הכי עצומה אצלכם"
נשמע ממש כמו מתקפה על קהילת הלהט"ב וספציפית על טרנסים. "נכון, אבל חשוב לזכור שיש בארה"ב גם מגמה הפוכה - בחוף המערבי והמזרחי, כלומר בניו יורק ובקליפורניה, אנחנו רואים שינויים לכיוון השני. ישנן רפורמות שמבקשות להנגיש שירותים ומרכזים לילדים ולבני נוער על הקשת הטרנסית, כמו למשל מהלכים של הנגשה של תעודות זהות תואמות מגדר ואיסורים על טיפולי המרה. בארה"ב הרוחות סוערות, אבל זה מאוד משנה איפה אתה נמצא, באיזו מדינה ובאיזו עיר".
מה יכול להסביר את הגל הזה של החקיקה? תגובת נגד למשהו? "גורמים שמרניים בארה"ב משתמשים בחוקים האלה כדי ליצור פיצול בתוך מחנות ליברלים ודמוקרטים, בתוך קבוצות שמאמינות בשוויון ובתוך קבוצות פמיניסטיות. מכוני מחקר בארה"ב וגם בישראל מראים שדרך זריעת פחד מפני ההשלכות האפשריות של השתלבות אנשים טרנסים בחברה, אותם גורמים שמרניים מנסים לפרק את המחנות הליברלים. הדיונים הפסאודו ענייניים בנוגע לאנשים על הקשת הטרנסית הם הרבה פעמים מסווה לשיח שנאה. האינטרסים של אותם גורמים שמרניים הם לא באמת להגן על זכויות ילדים ובני נוער, או לפתור בעיה של אדם או קבוצה".
זה נכון גם בישראל? "בהחלט. מי עומד מאחורי תרגום והפצת הספר של אביגיל שרייר, 'נזק בלתי הפיך' על ילדים ובני נוער טרנס? הוצאת סלע מאיר, שנתמכת ע"י פורום קהלת ושמחה רוטמן".
אז הפיצול בתוך הקהילה הפמיניסטית בנוגע לזכויות טרנסים זה משהו שנובע מאינטרסים פוליטיים? משחק לידיים של גורמים שמרנים? "קתרין מקינון, משפטנית פמיניסטית מהחשובות בעולם, פרסמה לאחרונה מאמר שבו היא טוענת שגורמים שמרנים מהימין חטפו את השיח הפמיניסטי. גם בישראל נעשו מחקרים שמראים כיצד באופן אסטרטגי גורמים שמרנים כמו פורום קהלת ודומיו החליטו להתביית על הנושא של בני נוער מגווני מגדר, כי זה נושא שמאוד קל לשבש לגביו את המידע ולייצר דיונים מוטים בקשר אליו".
מה הטיעונים העיקריים של הגורמים השמרנים נגד טרנסים? "בהקשר של ילדים ונוער מגווני מגדר, הטיעון הראשון שתמיד עולה הוא שזה לא בסדר לעקר ולסרס ילדים. שעם כל הכבוד לילדים הטרנסים ולזהות המגדרית שלהם, אנחנו לא יכולים לאפשר דבר כזה בחוק. זאת אמירה שעובדתית אין בה שום אמת. על פי הסטנדרטים הרפואיים המקובלים בעולם, כל הטיפולים להתאמה מגדרית מותאמים גיל ומבוצעים תחת פיקוח רפואי. לא מבוצעות בישראל פרוצדורות באיברי המין מתחת לגיל 18. מעלים את הטיעון הזה רק כדי לעורר פרובוקציה. מה שמפתיע זה שגם בארה"ב וגם בישראל אותם אנשים שרוצים לחוקק חוקים שמגבילים את האפשרות של אנשי מקצוע לתת טיפול מבוסס מחקרים לבני נוער שזקוקים לזה – טיפול מאשש מגדר, בטענה שהם דואגים לפוריות ושנעשים לאותם בני נוער דברים בלתי הפיכים בגוף, הם אותם גורמים בדיוק שדורשים מאדם לעבור הליך רפואי כדי לשנות את מינו בתעודת הזהות. הדברים האלה הם די סותרים.
"אחת הסתירות הגדולות בהקשר הזה הוא היחס לתינוקות אינטרסקס. כלומר, אנשים שמבחינה ביולוגית נולדים כשההתמיינות המינית שלהם היא לא זכר או נקבה באופן מוחלט. לגבי הקטינים האלה, שהם תינוקות בני יומם, כדבר כמעט שבשגרה גם בישראל וגם בארה"ב יש נוהל ברור שמבצעים בהם ניתוחים לשינוי מגדרי, גם באיברי המין, ניתוחים שאינם הכרחיים מבחינה רפואית. אותם תינוקות בני יומם בוודאי לא יכולים לתת לכך הסכמה מדעת, ועם זאת לבוגרים טרנסים שיכולים לתת הסכמה מדעת מקשים מאוד על מתן טיפול להתאמה מגדרית. אני מציע לציבור, כשהוא שומע רעיונות מפחידים או מעוררי מחלוקת, קודם כל לבדוק באמת מאיפה מגיע המידע הזה ומה האינטרס של מי שמפיץ את המידע.
"הטיעונים הרבה פעמים נסובים סביב הרעיון של טובת הילד, כאילו שצריך לשמור על הילדים מאיזו קבוצה אבסטרקטית של 'אנשים רעים'. אנחנו מתנהלים בחברה שיש בה בלי קשר לאנשים טרנסים הרבה מרחבים מופרדים מגדרית, והרבה פעמים הנחות היסוד של ההפרדה המגדרית קשורות להנחות היסוד שלנו על הגוף. אם המטרה היא למצוא פתרונות קונקרטיים לאנשים קונקרטיים אז אפשר לעשות את זה, אבל זאת לא המטרה של אותם גורמים. המטרה שלהם היא נטו לעורר פחד, ולזרוע פאניקה מפני חווית החיים הטרנסית".
"הטיעון הראשון שתמיד עולה הוא שזה לא בסדר לעקר ולסרס ילדים. זאת אמירה שעובדתית אין בה שום אמת. על פי הסטנדרטים הרפואיים המקובלים בעולם, כל הטיפולים להתאמה מגדרית מותאמים גיל ומבוצעים תחת פיקוח רפואי. לא מבוצעות בישראל פרוצדורות באיברי המין מתחת לגיל 18. מעלים את הטיעון הזה רק כדי לעורר פרובוקציה"
אותם גורמים שמרניים טוענים שהם מנסים לשמור על מוסד המשפחה. "מוסד המשפחה זה רעיון. אדם יכול להגיד שהוא מאמין במוסד המשפחה ועל כן הוא רוצה שיהיו כמה שיותר סוגים של משפחות. למה לאפשר לא.נשים על הקשת הטרנסית, ללסביות והומואים להקים משפחות נוגד את מוסד המשפחה?".
3 צפייה בגלריה
ד"ר עידו קטרי
ד"ר עידו קטרי
ד"ר עידו קטרי. מטרת השיח החדש היא לפלג את המחנה הליברלי
(צילום: קרן מנור)

"חשבתי שזה שיגעון חולף אבל זה לא חולף. היום בני מאושר"

חגית היא אם לארבעה, כאשר שניים מילדיה הם טרנסים. "הבת השנייה שלנו תמיד הייתה 'בן'. מגיל מאוד צעיר, תמיד היו לה רק חברים בנים, תחביבים של בנים, סגנון לבוש של בנים. לא התחברה לבנות בכלל, עד גיל ההתבגרות, שאז לא הייתה לה ברירה כי חברות עם בנים התחילה להיתפס כרומנטית. בתיכון היא חוותה דיכאון שטופל ובאמצע השירות הצבאי הוא אמר לי שהוא בן. הוא אמר לי שהוא רוצה לעבור כריתת שדיים, שנקרא לו בלשון זכר, ואימץ לעצמו שם חדש, לא ישראלי.
"הייתי בשוק טוטאלי. לכרות איבר בריא? לקחת הורמונים? מה זה השטויות האלה? בטח זה איזה שגעון חולף. אבל זה לא חלף. מהרגע הראשון היה לי ברור שאני איתו, אבל מאוד התנגדתי להליך. החלטתי לקרוא על הנושא, הצטרפתי לקבוצת הורים לילדים להט"בים ולבסוף הגעתי לארגון 'ברית הלביאות', שם מצאתי הרבה הורים כמוני וזה הקל עליי מאוד. הוא עבר ניתוח וזה היה קסם. זה פשוט לא אותו בן אדם לפני ואחרי הניתוח. פתאום הוא קיבל ביטחון עצמי, שמחת חיים, הוא צוחק, מתבדח, דברים שלא הכרנו. כיום הוא לומד במכללה רחוק מהבית, חי בדירת שותפים, ומאוד מאושר.
"לפני שנה בני הצעיר עדכן אותנו שהוא רוצה להיות בת. חשדתי בהתחלה שמדובר בתשומת לב, או בחיקוי של הגדול, אבל כבר ידעתי במה מדובר. המקרה שלו שונה לגמרי, כי אצלו, לא היה שום סימן מגיל צעיר, הוא היה בן לכל דבר. רק בגיל ההתבגרות הוא החל לחוות דיספוריה מגדרית. היום היא ילדה מאוד-מאוד חכמה, ובינתיים יצאה מהארון רק בפני כמה חברות קרובות, שקיבלו אותה יפה מאוד. גם שוחחתי עם הצוות בבית הספר, שהגיב בצורה מכילה. אני לא מסתירה את המצב, אבל גם לא עושה מזה עניין. לא סיפרתי לחוג המכרים הרחב ולמשפחה שאנחנו פחות מתראים איתה כי חלקם הגדול דתיים. מי ששואל אני עונה בתמציתיות".
"זה פשוט לא אותו בן אדם לפני ואחרי הניתוח. פתאום הוא קיבל ביטחון עצמי, שמחת חיים, הוא צוחק, מתבדח, דברים שלא הכרנו. כיום הוא לומד במכללה רחוק מהבית, חי בדירת שותפים, ומאוד מאושר"

"ילדים מגווני מגדר הפכו לדבר החם להתעסק בו"

"החברה בישראל, וזה נכון לגבי כל המגזרים וכל העדות, היא חברה שמבוססת משפחה", מסביר ד"ר קטרי. "אמריקאים רואים את אמא ואבא שלהם פעמיים בשנה, בזמן שאצלנו אם אתה נחשב ל'אנטיפת' אתה רואה את המשפחה המורחבת פעם בחודש. בישראל הרוב המכריע של הלהט"בים והטרנסים מתקבלים ע"י המשפחות שלהם, בלי קשר למוצא או למפלגה שמצביעים אליה. בגלל שאנחנו כל כך קשורים למשפחות שלנו, ברגע שהמשפחה שלך מקבלת אותך, יש לך גב.
"אז המגמות ההופכיות בהחלט מפחידות ואנחנו רואים הרבה מאוד כספים שמוזרמים לאותם כוחות שמרניים שרוצים לקחת אותנו אחורה. רק לאחרונה אבי מעוז הוקלט כשהוא אומר שהוא מפחד מא-בינאריות, כי אם לא תהיה הפרדה בין גברים לנשים, אז גם לא תהיה הפרדה בין יהודים ללא יהודים. רוח המפקד מורגשת כבר בדרג המקצועי בממשלה, ומהלכים מדאיגים מתרחשים מאחורי הקלעים".
למה הכוונה? "כבר היום בישראל, חוקים ותקנות נקבעים באופן מחושב כדי להגביל את הגישה למשאבים ולהזדמנויות של אנשים להט"ב ואנשים על הקשת הטרנסית. הכול על מנת לדאוג שהם יישארו בשוליים של החברה. המדינה עדיין מחזיקה בפרדיגמה שהיא חושדת באנשים טרנסים שהם לא באמת מי שהם אומרים שהם, וכתוצאה מכך אנשים בוגרים צריכים לשכנע את המדינה שהם מי שהם אומרים שהם כדי לקבל טופס 17 או הכרה בביטוח לאומי.
"אנחנו רואים תת ייצוג של אנשים על הקשת הטרנסית בהשכלה הגבוהה, אנחנו רואים שיעורים גבוהים של תת תעסוקה, של אבטלה, של נזקקות לקצבאות, וזה לא בגלל שאנשים טרנסים הם טיפשים, בטלנים או מתמודדי נפש, אלא בגלל שמאוד קשה להשתלב בשוק העבודה, בהשכלה הגבוהה ובחיים הכלכליים, אלא אם נעשה מאמץ לשלב ולסגור את הפערים הללו.
"זה יכול להיות הכי פשוט, למשל שהאוניברסיטה תאפשר לסטודנטית לשנות תמונה בתעודת הסטודנט שלה ושיהיה רשום השם שהיא בחרה לעצמה בכל מקום, כך שהיא לא תצטרך לגשת לכל מרצה ולהסביר לו מה השם שלה ולבקש שישנה אצלו את הפרטים. צריך להבין שטרנסים וטרנסיות מודרים באופן שיטתי ממערכת ההשכלה הגבוהה וכדי לשלב אותן.ם יש למצוא עבורם.ן פתרונות דיור, תמיכה כלכלית ובחינות כניסה ייעודיות, כמו שניתן לאוכלוסיות אחרות בישראל שנעשה מאמץ לשלב אותן בשוק התעסוקה, חרדים למשל. אם ניתן לעשות התאמות תרבותיות במוסדות ההשכלה הגבוהה כדי לאפשר לכל מיני קהילות להשתלב, ניתן לעשות זאת גם עבור אנשים מהקשת הטרנסית".
3 צפייה בגלריה
דגל הטרנסג'נדרים
דגל הטרנסג'נדרים
דגל הטרנסג'נדרים. "ניתן לערוך התאמות כדי לאפשר לקהילה להשתלב"
(צילום: Shutterstock)
מחקרים מארה"ב מראים שיש עלייה ביציאה מהארון המגדרי בדור Z. מה יכולה להיות הסיבה לכך? "על פי הנתונים שיש בידי 'ברית הלביאות', בכל המרפאות להתאמה מגדרית בישראל מטופלים בסך הכול בין 200 ל-300 בני נוער מגווני מגדר. זאת בדיוק דוגמה לאיך עושים סערה מדבר שהוא לכאורה 'סקסי'. לצערי, ילדים ונוער מגווני מגדר זה 'הדבר החם' הבא להתעסק בו. אז אני לא חושב שפתאום כולם 'נדבקו' באיזה 'נגיף' של א-בינאריות או טרנסיות, פשוט בעבר הדברים האלה היו מוסתרים ומושתקים. גם לפני 200 שנה היו א.נשים שנולדו במגדר מסוים וכל חייהם חיו במגדר אחר, ורק במותם התגלה שביולוגית הם נולדו במגדר שונה מזה שהם חיו בו.
"אני לא יכול לקרוא לאנשים האלה טרנסים כי אלה לא מילים שהיו להם בתקופות הללו. אז מאוד יכול להיות שעצם השיחה וההמשגה מאפשרות לאנשים להזדהות עם הקטגוריות השונות הללו, וכיום יש יותר נראות של להט"ב וטרנסים בתקשורת, במחקר, בשיח המקצועי ובשיח מדיניות, אבל אין לנו מספרים מדויקים אלא רק הערכות סטטיסטיות. אנחנו רואים גם התגברות בתנועה לזכויות של טרנסים. פעם אמא שהבת שלה יצאה מהארון והיו רוצים להעביר אותה בית ספר, לא הייתה מעלה על דעתה לפנות לבית המשפט בנושא הזה. היום אנשים דורשים את הזכויות שלהם. אנשים טרנסים כבר לא מתחבאים בצללים, אלא אומרים - אנחנו פה, יש לנו אוטונומיה, מגיע לנו לחיות את החיים שלנו כמו כולן.ם.
"בנוסף, קרה דבר משמעותי ביחס לילדים ונוער מגווני מגדר - הורים של ילדים ונוער מגווני מגדר החלו להתארגן. אותן תנועות אומרות - זאת לא הבעיה של הילד שלי, זאת בעיה של המערכת שלא מספיק מותאמת לצרכי הקהילה. וכמובן, כשיש יותר יחס ציבורי לקהילה מסוימת, אז יהיו יותר אנשים שיצאו נגד אותה קהילה".
"אני עדיין יוצאת מהארון מול אנשים, זה תהליך מתמשך. לפני שלוש שנים הייתי אפילו יותר בארון מעכשיו" מספרת ת', אישה טרנסית בת 25, שבחרה להישאר אנונימית כי זהותה המגדרית עדיין בארון מול חלק מהקרובים לה. "בשלוש השנים האחרונות היה הרבה גישוש, בירור של 'האם אני באמת טרנסית', ומהם הפרטים הספציפיים של המגדר שלי. ניסיתי להיות מוכנה עם ראיות חד-משמעיות שאני לא הוזה ושאני לא הולכת לחבל בעצמי, אבל אני בהדרגה מתחילה לחיות את החיים שלי יותר ויותר, מזמינה עוד ועוד אנשים לראות את הארון שלי ולהסתכל מבעד לדלת שלו. אם אתם.ן מזדהים.ות איתי, צאו למסע החיפוש הזה. גם אם תגיעו לנקודה שבה התחלתן.ם, לא הפסדתם.ן כלום. אין שום נזק, בהחלט לא נזק בלתי הפיך, בלהכיר את עצמכם.ן טוב יותר".