כשהבמאי והתסריטאי יובל שני היה נער יפה תואר בירושלים של ראשית שנות ה-90, הוא קישט את קירות חדרו בפוסטרים של מכבי חיפה האלופה, וגם של אחד מכוכביה – טל בנין. "את כל ההרכב של הקבוצה ידעתי בעל-פה", אומר שני ומצחקק. "הייתי מזייף עניין בכדורגל כדי לדבר על כדורגלנים עם הבנים בכיתה. ממש הרחקתי לכת - הייתי אפילו מגיע למשחקים, ידעתי סטטיסטיקות, ממש עבדתי בזה. עד היום אני יכול לתת לך את כל ההרכב של מכבי חיפה בעונת 1993/1994, בה היא זכתה באליפות בלי אף הפסד".
אבל היית ירושלמי.
"כולם אהדו אז את מכבי חיפה ואני רציתי את מה שכולם רוצים. במציאות הרגשתי חוסר – שאני לא מספיק גבר, שאני לא הגבר שאני צריך להיות. לכן, כל הזמן ניסיתי להיות גבר ולהתחקות אחרי התנהגות גברית. ניסיתי להיות מי שאני לא, כדי לשרוד, להרגיש שייך. שיחקתי כדורגל והייתי שוער. תמיד אומרים שירושלים היא עיר ששייכת לכולם, אבל אני מעולם לא הרגשתי שהיא שייכת לי, בשום צורה. הרגשתי שאני לא מצליח להיות הדבר שציפתי – ניסיתי כאמור להתחקות אחר התנהגות גברית ותמיד נכשלתי. לא הצלחתי להיות הגבר הזה".
חרף מאמציו של שני להיות כמו כולם, להיות "גבר", הוא מצא את עצמו מהר מאוד קורבן לבריונות ולהתעללות. "תמיד אומרים שהכוח של בריונים זה בפיזיות שלהם, אבל זה לא נכון. הכוח הגדול של בריונים זה לזהות חולשה. הם זיהו את החולשה שלי מיד. סימנו אותי. ראו אותי לפני שאני ראיתי את עצמי. קראו לי קוקסינל לפני שידעתי מה זה. אני חושב שהפעם ראשונה ששמעתי את המילה קוקסינל הייתה בכיתה ו' – זה היה במגרש כדורגל. קוקסינל היה כינוי שליווה אותי בכל הילדות. לאן שלא הגעתי הרגשתי שמזהים אותי".
חטפת מכות?
"כן, הרביצו לי".
סיפרת להורים?
"הסתרתי מהוריי הרבה מהכאבים שלי".
"תמיד אומרים שהכוח של בריונים זה בפיזיות שלהם, אבל זה לא נכון. הכוח הגדול של בריונים זה לזהות חולשה. הם זיהו את החולשה שלי מיד. סימנו אותי. ראו אותי לפני שאני ראיתי את עצמי. קראו לי קוקסינל לפני שידעתי מה זה"
כיום, בגיל 45, הוא עורך תוכן מצליח בתעשיית הטלוויזיה ("המרוץ למיליון", "מאסטר שף", "נינג'ה ישראל"), מדריך שחקנים ובמאי עסוק, שעדיין מתחזק קשר קרוב עם חברי הילדות הסטרייטים מירושלים. "אני בר מזל. אלה אנשים נפלאים שליוו אותי, שמכירים אותי מכיתה ד', שאני לא צריך להתחפש לידם".
יצא לך להיתקל בבריונים שהתעללו בך?
"את חלקם אני עדיין רואה ואני גם אוהב את חלקם. הם היו אז ילדים. אני לא מחפש נקמה בבריונים שהתעללו בי. דרך הקולנוע שאני עושה, אני מנסה לחזק את החלשים".
מנסה לחזק את החלשים. יובל שני
(צילום: עמית סופר)
וזה מה ששני עושה ב"מכולת", סרטו העלילתי הארוך הראשון, שמגיע בסוף השבוע לבתי הקולנוע ברחבי ישראל. הסרט שזכה בפרס האנסמבל בפסטיבל הקולנוע של ירושלים, מתרחש אומנם בבירה - אבל שני הרחיק את הסיפור והדמויות מהמיליה האליטיסטי בו גדל, וגם מהמשפחה האמיתית והאינטלקטואלית שלו.
העלילה עוקבת אחרי אמיר (אותו מגלם עידו טאקו, השם הכי לוהט בקולנוע הישראלי עכשיו) ואליהו (התגלית אמיתי שולמן). – נערים מתבגרים שחיים בפאתי ירושלים ומנסים לשרוד בעולם של מבוגרים לא מתפקדים. אמיר עובד במכולת של הדוד שלו, בעוד אמו מאושפזת במחלקה פסיכיאטרית. אליהו הוא נער יפה ונשי ומעודן, המסור לאימו הנרקומנית. הצטלבות בין שני המתבגרים, ערב חג הפסח, תוביל אותם למסע לא צפוי.
עוד משתתפים בסרט הילה וידר, מוריס כהן, אדם גבאי והיתאם עומרי. "בסופו של יום, זהו סיפור על ילד הומו שמציל ילד אחר והוא מציל אותו בחזרה", אומר שני. "זהו סרט על חמלה, על חברות, על לראות. בכוונה לא רציתי לפשט את הקשר בין שני הנערים לרומן הומוסקסואלי".
שני אומנם לא משחזר כאן את ילדותו שלו, אבל הוא כן מבטא את המצוקה שחווה באותן שנים. "הסרט הוא פרי דמיוני, והרעיון שלי היה להחדיר לתוך ירושלים את אליהו - יצור מופלא, חצי נשי, חצי גברי. בסרט הזה רציתי לקחת את הילד שכולם רואים כחלש, ולהפוך אותו לדמות הכי חזקה בסרט. כשאני הייתי ילד, לא הייתה לי את הדמות הזאת. לא היה לי מודל כזה. חשבתי שיש רק דרך אחת להיות גבר, להתנהל בעולם. יצרתי את אליהו בשביל להציל את הילד האבוד שהייתי. זאת המטרה של 'מכולת' - להעניק כוח לי ולאחרים.
מתוך "מכולת". תהליך הליהוק היה ארוך
(צילום: מאי עבאדי גרבלר)
תהליך הליהוק של אליהו היה ארוך. "רציתי למצוא מישהו שלא יהיה קל לעיכול, שלא 'יתנחמד', שיעורר איזושהי רתיעה. ראיתי הרבה שחקנים ואף אחד לא התאים. ואז עברתי ללא-שחקנים. כשהגיע אמיתי שולמן האנדרוגני, הבנתי שהוא הדבר האמיתי. היום אמיתי עובר התאמה מגדרית".
"הביסקסואליות שלי היתה שלב מעבר"
שני הוא בנם של דיפלומט ושגריר ואמא מרצה לאמנות האסלאם. בגלל עבודת אביו, הוא גדל בלונדון, וכשהיה בן עשר, המשפחה שבה לארץ. "חזרתי לירושלים עם מבטא בריטי מעצבן וגינונים אירופאים. וגם זה עורר עניין סביבי", הוא נזכר. במהלך השנים, שני התמודד ונאבק עם זהותו ונטיותיו המיניות. "עד גיל 27 הייתי ביסקסואל", הוא מגלה. "בגיל 18 הייתה לי בת זוג. ואחרי שנפרדתי ממנה, אמרתי לחברים שלי: 'אני נמשך גם לבנים ואני הולך לצאת עם בנים'. כולם מיד חיבקו אותי והדייט הראשון שלי עם גבר היה בנוכחות כל החברים שלי מהכיתה. הם הצטרפו כדי לשמח ולהביך ולהצחיק ולחבק אותי. זאת הייתה פעולה של קבלה. עם המשפחה זה היה יותר מורכב".
"אחת האהבות הגדולות בחיים שלי הייתה מישהי שידעה שאני בי, וקיבלה את זה. אני מבין יותר נשים מגברים, אבל הביסקסואליות הייתה בשבילי שלב מעבר, בגלל המחסום שלי להגיד את המילה הומו"
בצבא, שני שירת במודיעין ואחרי שסיים את שירותו, החליט לעקור לתל-אביב ("ירושלים הייתה עבורי מגבילה וחונקת. הייתי צריך להשתחרר") והתחיל ללמוד בחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל-אביב. " הקולנוע תמיד היה לי יותר ממפלט. פנטזיה למקלט אלטרנטיבי.
"מצאתי שם מה שלא מצאתי בסביבה המיידית שלי מבחינת זהות. בירושלים, כשלא היה לי מודל גבריות בסביבה, הקולנוע תמיד סיפק לי אחד כזה. למשל 'איידהו שלי' של גאס ואן סנט או הסרטים של ג'ון קאסבטס. החוג לקולנוע היה מבחינתי חוויה של קצת חזרה לארון, בגלל הדינמיקה החברתית שם. הייתי 'סטרייט אקטינג', 'סטרייט לוקינג' והייתה לי בת זוג, אבל הסרטים שלי היו הומואים מאוד".
יובל שני בפרס האנסמבל בפסטיבל ירושלים. "הסרטים שלי הומואים מאוד"
(צילום: תום וינטראב)
הנשים שניהלו איתך רומנים ידעו שאתה ביסקסואל?
"כן! אחת האהבות הגדולות בחיים שלי הייתה מישהי שידעה שאני בי, וקיבלה את זה. אני מבין יותר נשים מגברים, אבל הביסקסואליות הייתה בשבילי שלב מעבר, בגלל המחסום שלי להגיד את המילה הומו, ובגלל המחסום שלי להתחייב למשהו מוחלט".
אחד הסרטים ששני עשה במסגרת לימודיו בחוג לקולנוע, "סגל", עסק בטרנסית (יוסף כרמון) מזדקנת ובודדה, שזוכה לביקור של הבת הרופאה שלה (עלמה זק) שהתנכרה לה. "סגל" זכה בפרס בפסטיבל סן סבסטיאן והתקבל לתחרות סרטי הסטודנטים היוקרתית של פסטיבל קאן 2009. רגע לפני שמשפחת שני יצאה לריוויירה הצרפתית, הוא החליט לצאת מהארון בפני הוריו. "המשפחה שלי הייתה האחרונה לדעת", הוא מודה.
"להורים שלי לא היה ברור שאני הומו כי תמיד סיפקתי להם חברות. נכון, המעגל המשפחתי שלי היה חם ותומך, אבל המחסומים היו אצלי. אני כאמור ניסיתי להיות הגבר שמעולם לא הצלחתי להיות. עשיתי עבודה טובה בלהתחפש, וזה היה לי קל, בגלל שאהבתי נשים ואת מערכות היחסים שלי איתן. זאת לא הייתה תחושה של דכאון עמוק וכבדות. אבל בסוף הדברים בעבעו והבנתי שאני רחוק ממה שאני רוצה באמת. תעתעתי בהורים שלי הרבה זמן".
איך התנהלה השיחה?
"לקחתי את ההורים שלי לשיחה, וסיפרתי להם שאני נמשך גם לבנים. זאת הייתה השיחה הכי קשה שניהלתי בחיים שלי. החשיפה שלי תפסה אותם בהלם טוטלי. תהליך הקבלה היה גם מידי וגם הדרגתי. הדלת הייתה מיד פתוחה והם קיבלו את זה, אבל ההפנמה לקחה הרבה זמן, כי הם דור אחר. הקבלה שלהם אותי מאוד מרגשת אותי. היא מלאה ומוחלטת". כששני מדבר באהבה על הוריו, עיניו היפות, בצבעי כחול-אפור, מסגירות את ההתרגשות שלו.
אחרי שסיים את לימודיו, שני השתלב בתעשייה. כעת הוא שוקד על עריכת סרט קצר, שביים על סמך תסריט שכתבה השחקנית והתסריטאית סוול אריאל אור, שמופיעה גם ב"מכולת". העלילה מתרחק בחוף מציצים המיתולוגי, בו אריאל אור גדלה. השניים מפתחים גם סדרה שתעסוק באותו לוקיישן. במקביל, שני עובד כעורך תוכן ב"מירוץ למיליון".
"ניסיתי להיות הגבר שמעולם לא הצלחתי להיות. עשיתי עבודה טובה בלהתחפש, וזה היה לי קל, בגלל שאהבתי נשים ואת מערכות היחסים שלי איתן. זאת לא הייתה תחושה של דכאון עמוק וכבדות"
אתה בזוגיות עכשיו?
"כרגע אני לא בזוגיות. הרבה יותר קל לי לביים, מאשר לעשות זוגיות", הוא אומר ומשגר את חיוכו הרחב, המקסים והכובש. "כבמאי אני כל הזמן רוצה לייפות, לערוך, לסדר ולנקות את המציאות. בזוגיות פשוט צריך לפעמים להגיד את האמת, לדבר בצורה ישירה כדי להגן על הרצונות והצרכים שלך, ואני הרבה פעמים לא מצליח לעשות את זה. הייתי בזוגיות משמעותיות עם גבר פעם אחת בלבד".
שני מספר שבעברו רשום פרק של בילוי במועדונים. "הייתה לי תקופה נפלאה, סוערת ומסעירה של מועדונים כמו הברקפסט והבלוק, אבל חיי לילה משאירים אותך מרוקן בבוקר. כעת, חיי הלילה של ת"א פחות מדברים אלי. אני מכור רק לדבר אחד – לאינטימיות, אבל הרבה פעמים האינטימיות הזאת ארעית".
איך החיפוש שלך אחר אינטימיות משתלב עם עידן אפליקציות ההיכרויות?
"העידן בו אנו חיים מקשה עליי לעשות אינטימיות. השיטוט באפליקציות הוא שיח ממוחזר של משפטים משומשים. אני מרגיש שיש שם הרבה ניכור. הכול מאוד מקוטלג ומסודר. אני לא אוהב את הקטלוגים האלה. אני מרגיש שבקהילה ההומואית יש משהו שמרני יותר מהנראה לעיין. אני, בחוויה שלי, אני מחפש לפתוח משבצות ולא לסגור אותן".
היית רוצה להיות אבא?
"יש לי חברים הומואים שעשו ילדים. אני שמח בשבילם. אבל אני לא רוצה – אין לי צורך ביולוגי ואין לי עניין להתרבות ולעשות ילדים. אין לי בעיה להיות עם בן זוג שיש לו ילד, ולהיות אבא לילדים של אחרים. אני מבין שהדחף להתרבות הוא טבעי, אבל לא מחובר אליו".
