ב- 1 בספטמבר 1980, היועצת והמנחה למיניות יפה צרפתי (70) עבדה כיועצת בבית ספר, שבו למדו גם בני נוער בסיכון. היא בדיוק נכנסה למשרדה, כשבמסדרון החלו להישמע צעקות. "יש פה נערה היסטרית. אנחנו לא יודעים מה קרה לה, היא בוכה ואומרת שהבטן שלה כואבת", אמרו המורות. יפה קראה לנערה למשרד שלה. "אני שואלת אותה - מה? מה קורה? מה כואב לך? 'כואבת לי הבטן, כואבת לי הבטן'".
הן החליטו לגשת למיון. אחרי מספר בדיקות, הרופא בישר ליפה שהנערה בהריון. "עכשיו לכי תבשרי להורים שלה דבר כזה. גם הנערה עצמה לא ידעה שהיא בהריון. לכי תסבירי מה זה הריון לנערה בת 16".
יפה צרפתיצילום: אלבום פרטיחוסר הידע גרם ליפה לחפש מי מהמערכת אמור לעזור לה ולנערה עם המצב המאתגר. כך היא הגיעה לראשונה לסניף של "דלת פתוחה", שהיה ממוקם אז בבניין ישן במרכז תל אביב. "הגעתי לאיזה משרד קטן, חשוך, ואמרתי שאני מחפשת מישהו שיכול לעזור לנערה ולי. פגש אותי רופא-גינקולוג וכך הכול התחיל".
יפה צרפתי: "לא קל לאנשי מקצוע לדבר על נושא כמו מיניות. יש בורות נוראית שמשולבת בפחד. הטאבו עדיין מאוד-מאוד גדול"
יפה התאהבה במקום, וביקשה ללמוד כל מה שהיא יכולה על אמצעי מניעה ומיניות בריאה. אחר כך התנדבה בעמותה, ולפני 25 שנה החלה לנהל את מרכז ההכשרה של "דלת פתוחה", המרכז הראשון בישראל שהכשיר אנשי מקצוע בתחום של מיניות האדם.
60 שנות עזרה לקהילה
"דלת פתוחה" מציינת החודש 60 שנה להיווסדה. היא הוקמה בשנת 1966 בשם "האגודה הישראלית לתכנון המשפחה" והפכה לעמותה רשומה בשנת 1984, במטרה לקדם חברה אשר מגינה על ערכי השוויון בין המינים ועל זכויות האדם, הכוללים בין היתר את הזכות למיניות בריאה. הכוונה היא שכל אדם רשאי לקבל החלטות לגבי המיניות שלו במודע ובאופן חופשי, תוך נגישות שווה לחינוך ולשירותי בריאות איכותיים.
"דלת פתוחה" היא גם חלק מארגון בינלאומי בשם IPPF (ראשי תיבות של International Planned Parenthood Federation), שפועל ב-180 מדינות ברחבי העולם. מדובר בארגון שבכל מדינה פועל בהתאם לצרכים הייחודיים לה. בישראל הוא עובד בשיתוף פעולה עם המדינה, אולם יש מדינות שבהן הארגון עוזר לנשים ולנערות מתחת לרדאר. כך למשל במדינות שבהן הפלות אינן חוקיות, כשהמטרה היא להעניק מענה מותאם לנשים ולנערות כדי לשמור על בריאותן.
ל"דלת פתוחה" יש היום מספר ערוצי פעולה, המוכר שבהם הוא מרכזי הייעוץ המפוזרים בערים השונות ועובדים יחד עם העובדות הסוציאליות של כל עיר. במרכזי הייעוץ הללו בני נוער, צעירים, הורים, אחיות ורופאים יכולים לקבל שירותי ייעוץ אינטרנטיים וגם פיזיים ללא תשלום, כשהצוותים עושים זאת בהתנדבות מלאה.
בנוסף, נערות יכולות להגיע למרכזים כדי לקבל מידע על אמצעי מניעה, לקבל את 'הגלולה שאחרי' – במידה וקיימו מין ללא אמצעי מניעה, וכן לקבל ייעוץ וטיפול מהגינקולוגים שמתנדבים בסניפים. המוכר והמפורסם מהגינקולוגים המתנדבים הוא פרופ' רוני גמזו, שמשמש בתור היועץ המקצועי של "דלת פתוחה" לתחום הגינקולוגיה, וכן הגינקולוג של סניף "דלת" בתל אביב. פרופ' גמזו מייעץ לנערות על אמצעי מניעה, ועוזר במקרים של חשש להריון לא רצוי, מחלות מין, וכן עוזר לעמותה בקידום מדיניות מול הכנסת.
מתוך סדנה של דלת פתוחה
(צילום: באדיבות דלת פתוחה)
יפה צרפתי שיצאה לגמלאות ונשארה בעמותה כמתנדבת, נמצאת בצד ההכשרתי יותר – אפיק נוסף של "דלת פתוחה", שמטרתו להכשיר אנשי מקצוע בשדה המקצועי, כדי שהם ידעו איך לגשת לנושא המיניות בחברה שלהם.
"הגיעו אוכלוסיות שלא היה להן ידע על אמצעי מניעה"
"העליה מברית המועצות והעליה מאתיופיה, שהגיעו בשנות ה-90, הביאו איתן הרבה מאוד אנשים שהיו זקוקים להכשרה בנושא מיניות בריאה ומוגנות. אלו אוכלוסיות שלא בהכרח הכירו אמצעי מניעה, והיתה שם גם פחות מודעת למחלות מין", אומרת יפה. "אז הכשרנו לא מעט אנשי מקצוע מהקבוצות הללו. באותם זמנים הכשרנו גם נשים וגברים מהקהילה הקווקזית, ערבים, ערביות, היו לנו מרכזי למידה ומרכזי ייעוץ בשפה הערבית, מצפון ועד דרום, כולל בדואים".
סיון לוטן: "כשהייתי בת 18 בצופים, המדריך שלי שם לב שאנחנו מדברות מלא על סקס, אז הוא הביא לנו מנחה מטעם 'דלת פתוחה', שתדבר איתנו על מיניות. המפגש הזה שינה לי את החיים. החלטתי שזה מה שאני רוצה לעשות במקצועי"
יפה מספרת שכל הכשרה מותאמת לסוג האוכלוסייה והתרבות הייחודית לה, כולל התחשבות בדקויות הכי ספציפיות של כל חברה. "מן הסתם, אני לא יכולה לבוא ולדבר בעצמי על מיניות וזוגיות בפני נשים אתיופיות למשל, כשאני לא מכירה מספיק את התרבות.
מתנדבת של דלת פתוחה. לכל קהילה יש עובדת סוציאלית שמדברת את שפתה ו
(צילום: באדיבות דלת פתוחה)
"לכן לקחנו לצידנו אנשי מקצוע מתוך הקהילה, עובדות סוציאליות שהכשרנו להיות מנחות למיניות בריאה, והן הפכו לשליחות שלנו בקהילה. בהמשך התחלנו להכשיר אוכלוסיות נוספות, בעלי מוגבלויות למשל. בדיוק לאחרונה הכשרנו קבוצה של עיוורים", היא מספרת. "הכול כדי ללמד ולעזור לאנשים להבין שלכל האדם הזכות למיניות בריאה".
"יותר קל לתרום לחולה סרטן מאשר לארגון שדואג למיניות בריאה"
סיון לוטן היא עו"ס קלינית (MSW), מטפלת מינית מוסמכת, מרצה ומחנכת למיניות חיובית, ויו"ר האגודה לחינוך מיני בישראל. היא מרצה באקדמיה, מטפלת בקליניקה פרטית, וממגישות הפודקאסט "שיט של אחרים". היא משתפת אותי שהיא למדה את רוב מה שהיא יודעת על מיניות בריאה הודות ל"דלת פתוחה".
"כשהייתי בת 18 בצופים, המדריך שלי שם לב שאנחנו מדברות מלא על סקס, אז הוא הביא לנו מנחה שתדבר איתנו על מיניות. המפגש הזה שינה לי את החיים".
באיזה אופן?
"אחרי שהשתחררתי מהצבא, התקשרתי אליו ואמרתי לו, 'תקשיב, אני רוצה את הטלפון של ויקי, ההיא שהרצתה לנו על מיניות בריאה, כי אני רוצה לעשות את מה שהיא עושה'. כאילו, זה היה פשוט רגע מכונן בחיים שלי, השיחה הזאת איתה. כשיצרתי איתה קשר, גיליתי שהיא מתנדבת ב'דלת פתוחה'. ספציפית אלינו היא הגיעה בזמן שהיא התנדבה במרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית, אבל היא המליצה לי לא להתנדב שם בגילי".
סיון לוטן (בסגול) עם מתנדבות מדלת פתוחה. המפגש עם אחת המתנדבות כנערה היה רגע מכונן בחייה
(צילום: באדיבות סיון לוטן)
למה לא?
"היא אמרה לי, 'זה יצבע לך את המיניות בצורה לא טובה, בגלל הקושי מהסיפורים של הנפגעות, אבל תפני לדלת פתוחה'. אז שלחתי להם קורות חיים ובהתחלה הם התעלמו ממני לחלוטין. ואז גיליתי שאבא שלי, שהוא גינקולוג וסקסולוג, התנדב שם בעצמו פעם, וחזרתי אליהם.
"הייתי בת 21 והם קיבלו אותי להתנדב, ותחשבי שזה כאילו גיל שאת באמת עוד לומדת מה זה בכלל מיניות. אז אני למדתי איך ללמד את זה, אבל בגלל שנראיתי כמו נערה, בעיקר נתנו לי בתקופה ההיא לעשות דברים משרדיים. כן נכחתי בכל ישיבות הצוות, הגעתי למשמרות והקשבתי לשיחות.
"אחרי חצי שנה הם אמרו לי, 'יאללה סבבה, את יכולה להתחיל לענות לטלפונים אמיתיים', ושם התחיל המסלול המקצועי שלי. התנדבתי בתל אביב כמה שנים, ואז עברתי לגור בבאר שבע כסטודנטית לעבודה סוציאלית, והתחלתי להתנדב בסניף של באר שבע. שם כבר הייתי מתנדבת ותיקה. אחרי שסיימתי תואר שני בעבודה סוציאלית, נהייתי הרכזת של 'דלת פתוחה' בבאר שבע, ועשיתי את זה ארבע שנים".
מה גרם לך להתאהב בעמותה הזאת?
"זה היה שילוב של כמה דברים: אחד זה השיח החיובי. כאילו, הרגשתי שבאמת אין כמעט מקומות בארץ שמדברים על מה כן, ומדברים על מיניות ממקום טוב ובריא. רוב המקומות בזמנו בעיקר עסקו במניעת סיכונים, למשל דיבור על אמצעי מניעה ומחלות מין, או מניעת פגיעה מינית, ו'דלת' היא ממש מקום שצבע את ההסתכלות שלי על מיניות בצורה חיובית.
"מה שמעניין זה שלאורך השנים הארגון הזה פשוט גידל עוד ועוד דורות של אנשים שמדברים מיניות בריאה וחיובית. כאילו, אני מרגישה ש'דלת פתוחה' היא הסבתא-רבא במובנים מסוימים של כל עמותות החינוך המיני שפועלות כרגע בישראל.
סיון לוטן בפרויקט שיזמה בשיתוף עם דלת פתוחה ופרופ' מני מלכה
(צילום: באדיבות סיון לוטן)
"לאורך ההתנדבות שלי בארגון הרגשתי שלמדתי על מיניות מכל כך הרבה זוויות. גם מהמקום הפרטני של ללוות נערה להפסקת הריון, לבחירת אמצעי מניעה, לעזור לה לגבי שיקולים לקיום מגע מיני, להבין איתה אם היא מוכנה או לא מוכנה לקיים יחסים או לעזור לנער להבין מה הוא מרגיש לגבי קיום יחסים. הודות ל'דלת פתוחה' זכיתי להכיר בני נוער ולהיות שם בשבילם ברגעים הלא קלים האלה".
סיון לוטן: "לאורך השנים הארגון הזה פשוט גידל עוד ועוד דורות של אנשים שמדברים מיניות בריאה וחיובית. כאילו, אני מרגישה ש'דלת פתוחה' היא הסבתא-רבא במובנים מסוימים של כל עמותות החינוך המיני שפועלות כרגע בישראל"
בשנים האחרונות "דלת פתוחה" מתמודדת עם קשיים כלכליים קשים. "תחשבי שיש המון ארגונים שמתחרים על גיוס תרומות, והרבה יותר קל לאנשים לתרום לחולה סרטן, מאשר לארגון שדואג למיניות בריאה", אומרת סיון.
"מ-2020, כשפרצה מגיפת הקורונה, 'דלת' נאבקת על הזכות להתקיים", אומרת מנכ"לית העמותה, לירון באוכנר. "כל התקציבים הממשלתיים הופנו תחילה לקורונה, אחרי זה למלחמה, אז לעמותות כמו 'דלת פתוחה' לא נשאר מקום. מאז אנחנו נלחמים על המקום שלנו".
לירון באוכנר. מדגישה כל הזמן שהעמותה לא מעודדת הפלות
(צילום: באדיבות דלת פתוחה)
לירון מספרת שאחד הדברים שהכי חשובים לעמותה הוא לשנות את החברה הישראלית לחיוב. "היו לנו כמה וכמה מהפכות לאורך השנים. הצלחנו למשל להכניס את הנושא של אמצעי מניעה לסל תרופות. לצערי, מאז זה השתנה, ואנחנו לא מצליחות יותר להכניס את זה. אנחנו כל שנה מנסות. אבל במשך מספר שנים זה היה מסובסד.
לירון באוכנר: "אנחנו לא מקדמות הפלות, אנחנו עוזרות לנשים לעשות החלטה מושכלת על הגוף שלהן, זה הכול. נשים ונערות. לצערי, אנחנו כן נתקלות בהריונות חוזרים אצל נערות שאין להן גב משפחתי"
"דבר שני שאנחנו מנסות מאוד בשנים האחרונות הוא לעזור בכל הנושא של ועדות להפסקת הריון. בשנתיים האחרונות נכנסו ועדות דיגיטליות, שזה מוריד את כל האלמנט של הבושה סביב לשבת מול ועדה של אנשים זרים, ולדבר על ההיריון הלא רצוי שלך. כבר יש כמה בתי חולים שניתן לקבל דרכם את השירות הזה של ועדה דיגיטלית. שיבא התחילו עם זה, בתקווה שזה ייכנס יותר ויותר. אז זה גם מסוג הדברים שאנחנו מאוד רוצות לקדם. יש בעיה בוועדות האלה, גם בהמתנה שלך בוועדה, וגם בכך שלפעמים נכנסים לשם כל מיני גופים שמנסים לשכנע אותך לא לעשות הפלה".
עם זאת, חשוב ללירון כל הזמן להבהיר ש"דלת פתוחה" לא מקדמת הפלות. "אנחנו לא מקדמות הפלות, אנחנו עוזרות לנשים לעשות החלטה מושכלת על הגוף שלהן, זה הכול. נשים ונערות. אנחנו תמיד נשאף לזה שהנערה תספר להורים שלה, כי זה מאוד-מאוד חשוב לנו כן לשתף את ההורים בהחלטות כאלה.
"לפעמים זה גם באמת סתם פחד של הנערה, את יודעת, וזה נפתר די מהר ברגע שהיא יושבת איתנו ועם עובדת סוציאלית ואנחנו מלוות אותה בתהליך. לצערי, אנחנו כן נתקלות בהריונות חוזרים אצל נערות שאין להן גב משפחתי.
יפה צרפתי: "אני עבדתי עם נוער בסיכון הרבה שנים, ואני אומרת את הדבר הבא - כל מה שראינו אצל המתבגרים בסיכון, וחשבנו שזה קיצוני, לימים ראינו את זה גם במה שנקרא 'מתבגרים נורמטיביים'. אני מדברת על תקיפות מיניות, על דברים שנראים לנו פעם הזויים, לאט-לאט זה מחלחל וזה מגיע לכל מקום"
"פעילות נוספת שלנו בכנסת היא שכרגע, בחורה בת 16-17 שרוצה לקחת אמצעי מניעה והולכת לגינקולוג - אז בעצם המרשם שנכתב לה עובר לאפליקציה של הקופה שנמצאת אצל ההורים. אם היא לא רוצה שהם ידעו, זאת בעיה. אז אנחנו מנסות למנוע את הסיפור הזה".
כשאני שואלת את יפה איך החברה הישראלית השתנתה ב-25 שנים שהיא מתנדבת ב"דלת", התשובה שלה מצליחה להעציב אותי נורא. "תראי", היא אומרת, "אני עבדתי עם נוער בסיכון הרבה שנים, וכל מה שראינו אצל המתבגרים בסיכון וחשבנו שזה קיצוני - לימים ראינו את זה גם במה שנקרא 'מתבגרים נורמטיביים'. אני מדברת על תקיפות מיניות, על דברים שנראים לנו פעם הזויים, לאט-לאט זה מחלחל וזה מגיע לכל מקום. זה דבר אחד.
"דבר השני זה החשיפה המוקדמת לפורנוגרפיה - אנחנו רואים התנהגויות מיניות של ילדים שהן קיצוניות, בואי. ילדים לא אמורים להיחשף לפורנוגרפיה בגילים האלה - והם נחשפים, ואת רואה גם ילדים דתיים וחרדים. אנחנו רואים הקצנה בהתנהגות.
פורנוגרפיה. "אנחנו רואים חשיפה מוקדמת גם בקרב ילדים דתיים וחרדים"
(צילום: Shutterstock)
"בנוסף, עדיין לא קל לאנשי מקצוע לדבר על נושא כמו מיניות. יש בורות נוראית שמשולבת בפחד. הטאבו עדיין מאוד-מאוד גדול. עכשיו, ככל שהאדם הוא משכיל יותר, ככל שהאדם הוא פתוח יותר והוא גם הורה, אז אני רוצה להאמין שהוא מחפש יותר את התשובות, אבל זה עדיין מאוד קשה לחזר אחרי הורים ולהגיד להם לבוא להדרכות. מבחינת מרבית ההרים, הם מגיעים להדרכה רק אחרי שהם כבר נתקלו בהתנהגויות חריגות בבתים שלהם. רק אז הם שואלים - מה אני עושה עם זה עכשיו".
"לצערי, אנחנו לא נהיינו חברה ליברלית יותר", מאשרת לירון. "זאת אומרת, אני עדיין נתקלת בבורות מצד הורים ואנשי חינוך והרבה מאוד פחד וחרדה סביב כל נושא המיניות. גם מערכת החינוך מאוד מקשה על כניסה של סדנאות לבתי ספר, וגם מצד ההורים יש הרבה התנגדות כמו 'למה ילד בגיל כזה צריך לשמוע דברים כאלה'.
"הם לא מבינים שהם רואים דברים הרבה יותר גרועים בטיקטוק ובאינסטגרם, הרבה-הרבה יותר גרועים ממה שאנחנו מלמדות אותם בסדנאות, ושאצלנו לפחות זה ידע שהוא מקצועי, מבוסס מחקרים ובאמת מציל חיים".
"חשוב לי שיבינו שמה שאנחנו עושות לא מנרמל הפלות ולא מנרמל קיום יחסי מין, שזה מה שלפעמים אנשים חושבים", לירון מבהירה שוב לסיכום. "הרצון שלנו הוא לייצר עולם שמסתכל על מיניות בצורה טובה ומיטיבה, ומסתכל על הגוף כגוף שהוא טוב ובריא, ושמגיע לו גם ליהנות מזה. הכי חשוב, אנחנו רוצות להמשיך לעשות את זה עוד לפחות 60 שנה פה".
