יש רגעים שלא מדברים עליהם בארוחות שישי וגם לא ממש מספרים לנכדים, אבל כולם זוכרים אותם. לדוגמה, הפעם הראשונה שצפינו בפורנו. אצל חלקנו זו הייתה לחיצה תמימה על האתר הלא נכון, אצל אחרים דיסק שנשכח במחשב של ההורים או קלטת שהועברה בסוד בין חברים. יש כאלה שהבינו מיד מה הם רואים, לאחרים לקח רגע או יותר. עשרים או שלושים שנה קדימה והסיפור הזה הוא כבר לא רק זיכרון מביך מהעבר. הוא משפיע על איך שאנחנו רואים מיניות, זוגיות, אינטימיות, ואפילו על האופן שבו אנחנו צורכים תוכן היום.
ביקשנו מארבעה מרואיינים שונים - גברים ונשים, מרקעים וגילאים שונים, לחזור לרגע שבו הכול התחיל: איך נראו הדקות הראשונות מול המסך, מה זה עשה להם אז, ומה נשאר מזה היום.
חיכיתי לזה כל השבוע
עומר, 42, מירושלים, רווק
הפעם הראשונה שנתקלתי בפורנו הייתה להערכתי בגיל 10 או 11. זה היה בערוץ גרמני מאוחר מאוד בלילה ואם אני זוכר נכון זה היה במוצ"ש. הייתי מחכה לזה בציפייה. זו הייתה תגלית חיי לראות נשים ערומות והמצחיק הוא שזה עוד היה עירום מאוד עדין, לא בקנה המידה שיש היום.
אני זוכר שהפעם הראשונה שנתקלתי בזה הייתה בטעות והרגשתי כאילו גיליתי את האש, תרתי משמע. הרגשתי הלם וסקרנות וכל התחושות שילד בגיל הזה יכול לחוות. מאז הפעם הראשונה הייתי מחכה כל השבוע למוצ"ש בשביל הסדרה הזו ואם משום מה לא שודר פרק, הייתי ממש מתבאס. כמובן, אף אחד לא ידע. זה היה הדבר האישי שלי, שמרתי את זה לעצמי. זה ממש פתח לי עיניים. בשנים שבא אחר כך הראש שלי היה עמוס בדמיונות ותרחישים לכל מיני סיטואציות בין נשים לגברים. אחרי הפעם הראשונה הגיעו הרבה פעמים נוספות.
ככל שהטכנולוגיה השתנתה כך גם צריכת הפורנו השתנתה. בגיל ההתבגרות שלי זה היה קלפים או מגזינים או ארוטיקה קלה בטלוויזיה. כשהגיעה הקדמה הטכנולוגית הכול הפך להרבה יותר נגיש והפורנו בעצמו השתנה, ברמת הרזולוציה וברמת הנועזות שלו.
אני חושב שהחל מהפעם הראשונה ההיא, חיפשתי לראות עוד, לגלות עוד. היום צפייה בפורנו היא חלק מהחיים שלי. זה לא משהו קבוע בלו"ז אלא תלוי בסטייט אוף מיינד שלי, האם הראש פנוי לזה, האם מתחשק לי. התדירות, בממוצע, היא יום כן, יום לא.
מתישהו זה התחיל להגעיל אותי
מעיין, 32, מתל אביב, מאורסת
תמיד הסתובבתי עם גברים והם אלה שחשפו אותי לפורנו לראשונה כי הם ידעו שאני לא נגעלת ולא מזדעזעת. אני חושבת שהפעם הראשונה הייתה ביסודי, פתאום בשיעור מחשבים מישהו כתב בגוגל "עולם הסקס של ענת" וזה עלה. תמיד נמשכתי לתוכן קיצוני – ראיתי סרטי אימה מגיל צעיר, ומבחינתי לצרוך פורנו או סרטי אימה זה הינו הך. פה אין בגדים ופה אנשים מתים.
הפעם הראשונה שראיתי מבחירה הייתה בשנות החטיבה או בתחילת התיכון. בהתחלה זה היה כזה וואו, אנשים ממש עושים סקס! זה לא מרומז כמו ב"מורדים" שהם מתנשקים ונופלים על מיטה, זה ממש שם. ברור שזה הדליק והייתה לי תקופה שהייתי צופה. זה היה מין טקס כזה של להיות לבד בבית. ההורים אינם, איזה כיף, הבית כולו שלך ופורנו היה חלק מהחוויה. כשחציתי את גיל 20, מתישהו זה התחיל להגעיל אותי כי זה יותר מדי שם, יותר מידי סקס בפרצוף, זנותי. זה כבר לא הדליק אותי, כבר לא היה לי כיף. דברים התחילו להיראות כמו קלישאה של פורנו, היה בזה משהו שאפילו קצת התחיל להרגיש "איכס, זה זול, בא לי משהו יותר מתוחכם".
בשנים האחרונות יש יותר פלטפורמות של פורנו לנשים ששונות מאוד מהפורנו המסורתי. שם שמים דגש על דברים אחרים. זה כבר לא איבר מין ענק או חזה גדול או בלונדינית שנתקעה עם מכונת הכביסה אבל גם שם, הסקס מאוד בפרצוף שלך וזה קצת מוריד את ההתלהבות מזה. לפעמים, פעם בכמה חודשים, כשאני לבד בבית, אני כזה, טוב , יאללה, בואו נראה מה חדש.
אני אדם מאוד פתוח בשיח המיני שלו. אין לי בעיה לדבר על דברים ולהתנסות אבל איכשהו דווקא עם בני זוג לא מצאתי את עצמי עושה צפייה משותפת בפורנו. האופציה תמיד על השולחן, שני בני הזוג מסכימים אבל זה לא קורה. אולי פעם אחת היה לי פרטנר שצפינו ביחד וזה היה כזה טוב יאללה, בא לנו תנוחות חדשות ונשמח לגוון אז ראינו ביחד. אגב, הבנות שם בכושר מאוד טוב. מה שנראה נוח וקל אצלן לא ממש קל ונוח במציאות. באופן כללי, חשוב לזכור שזו פשוט הצגה, כמו שקומדיות רומנטיות לא באמת מציגות מערכות יחסים. אלה לא החיים האמיתיים.
כמו לגלות מטמון נפט
ניב, 43, מחיפה נשוי פלוס שלושה
הפעם הראשונה שנחשפתי לפורנו הייתה סביב גיל 11 או 12 אצל חבר, חיפשנו איזו קלטת וידאו, משהו לראות ומצאנו קלטת בלתי נשכחת שהיה כתוב עליה ש.ב.ש. כנראה שמאז גם השתבש לנו הראש. האמת שלא הבנו מה אנחנו רואים אבל כן ידענו שאנחנו רוצים להמשיך לראות. מאז הפעם הראשונה, הגיעו ימים קבועים של הברזות מבית ספר, חבורה של חברים שיושבת ורואה סרט כחול. באותו רגע זה היה כמו לגלות זהב, מטמון נפט חבוי. ידענו שעלינו על משהו שאסור לנו ושאנחנו מאוד חפצים לראות.
מאז צפיתי במיליוני סרטי פורנו. גם היום אני צופה. עם זאת, אני נשוי באושר ואבא לילדים. היום, המקום של הפורנו בחיים שלי הוא כמו כל שאר הדברים שאני נהנה מהם מדי פעם, לפעמים לבד ולפעמים בתוך הזוגיות. זה לא משהו שמגיע, חלילה, במקום בת הזוג שלי או מעוות את המציאות. הוא פשוט חלק מהחיים.
לא הבנתי מה קורה על המסך
אלה, 39, מבת ים, בזוגיות
בפעם הראשונה שנתקלתי בפורנו הייתי רק בת 7. כשאנשים שומעים את זה הם בהלם מוחלט. מה לילדה בת 7 ולפורנו? אפילו בעידן של היום שבו הכול פרוץ ופתוח ולכל תינוק יש טאבלט ביד זה נחשב מוקדם מאוד. אבל זו האמת. פורנו הוא אחד הזיכרונות המוקדמים של חיי.
ההורים שלי השאירו אותי ואת אחותי הגדולה, אז בת 10, בבית ונסעו לאנשהו. יחד איתנו הייתה גם בת של חברים שלהם, ילדה בת 12 שפגשתי אז לראשונה בחיי. כנראה שההורים שלי הרגישו שזה בסדר להשאיר את שלושתנו ביחד לשעה-שעתיים. מה כבר יקרה? הילדה "החדשה" הייתה פרועה וסקרנית, שונה מכל הילדות שפגשתי. מהר מאוד היא התחילה להסתובב בבית, לחטט בארונות, לפתוח מגירות. אני לא זוכרת ממש את כל הפרטים אבל מתישהו נכנסנו שלושתנו לחדר השינה של ההורים. הילדה הצביעה על איזו מגירה ושאלה מה יש ואני ככל הנראה ניסיתי לרצות אותה אז פתחתי אותה.
במגירה היו ערמת קלטות. אם היינו לבד, רק אני ואחותי, הסצנה הזו הייתה נקטעת ממש שם כי לא ידענו להשתמש בווידאו בשלב הזה. אבל לא היינו לבד והילדה ההיא כן ידעה. היא לקחה את אחת הקלטות, הכניסה לווידאו והפעילה. על המסך הופיע סרט כחול. אני זוכרת שבהיתי במסך בהלם, פשוט לא הבנתי מה אני רואה. זה היה מגעיל ודוחה ובו זמנית חדש ומסקרן. הילדה הייתה הרבה פחות מהלם. היא הסבירה שזה מה שמבוגרים עושים אחד לשני כשהם לבד. נראה לי שלקח לי שנים להבין במה צפיתי. הייתי צעירה מדי והלוואי שלא הייתי פותחת את המגירה ההיא.
בערך בחטיבת הביניים פורנו חזר לחיים שלי בזכות האינטרנט. בהתחלה היו סיפורים ארוטיים ואז תמונות ואז סרטונים מפורשים. מאז הוא חלק מהחיים שלי והתדירות משתנה לפי תקופות. יש חודשים של אפס פורנו ויש חודשים של כל יום. אני חושבת שפורנו, במובנים מסוימים, גם עיצב את איך שעשיתי סקס כשרק התחלתי להיות פעילה מינית. ניסיתי לחקות את מה שהראו שם והתוצאה הייתה שנים של סקס רע שבהן עשיתי "מה שאמורים לעשות" ולא "מה שעושה לי נעים".
היום, רגע לפני גיל 40, אני יכולה לומר שפורנו זה דרעק אחד גדול. ההשפעות שלו בעיקר שליליות – הוא מעוות את המציאות ופוגע ביכולות הדמיון. מצד שני, אני לא באמת יכולה לחשוב על העולם שלי בלעדיו.
