בימים של ניסיון לחזור לשגרה אחרי לילות ארוכים בממ"ד ובמקלט, עם ההורים שלו והגיסה שלה, עם הטרינינג והעיניים הטרוטות, יש מי ששואלים ''כיצד חוזרים לחיי האהבה". יש שיצליחו, אבל לא כל הזוגות מסוגלים להדליק בחזרה את אש המיניות אחרי תקופה של דחק ונתק.
בלי קשר למלחמה, עצירה מוחלטת של המיניות היא תופעה לא נדירה, שיכולה לקרות בעקבות משבר אישי או זוגי, אחרי תקופות של לחץ ולפעמים גם בלי שיש סיבה ברורה לכך. למעשה, זו אחת הסיבות השכיחות לפניה לטיפול זוגי ומיני. מי שהפכו להורים זוכרים שגם אחרי לידה קשה לחזור להיות נאהבים. כך גם אחרי ההנקה וההתעוררות בלילה. אך כאשר חולפות שנה, שנתיים ויותר ללא מין, כדאי לבדוק מה קורה.
3 צפייה בגלריה
עצירה של המיניות היא תופעה שכיחה אך שווה לטפל בה
(צילום: Henrik Sorensen/Getty Images)
אולי יש איזה כעס סמוי? אולי פחד? אולי דברים שנספגו בילדות צצים פתאום כשאנו הופכים בעצמנו להורים? זוהי אקרובטיקה לא פשוטה להיות גם הורה, גם בת זוג, גם חברים טובים וגם שותפים למלאכת החיים, והמיניות היא הרבה פעמים החולייה החלשה שנפגעת ראשונה. טיפול זוגי עם מודעות למיניות, יחפש סיבות סמויות שחוסמות ומפריעות לאותו זוג להיות גם הורים, גם חברים וגם נאהבים.
הפסיכואנליטיקאי הבריטי, פרנסיס גרייר, ניגש לסוגיה הזו באופן שונה ממה שאנו רגילים לקרוא בעיתונים ובספרות הייעוץ. הוא לא מחפש כיצד לייעץ ולהשיב את המיניות ישירות, אלא בודק את הבסיס הלא-מודע להתרחקות של בני הזוג. הוא נותן כדוגמה את אליזבת ואנדרו, זוג שהגיע לטיפול כשבתם כבר הייתה בת ארבע.
מיניות היא הרבה פעמים החוליה החלשה שנפגעת ראשונה. טיפול זוגי עם מודעות למיניות, יחפש סיבות סמויות שחוסמות ומפריעות לאותו זוג להיות גם הורים, גם חברים וגם נאהבים
הם סיפרו לו שמאז הלידה, שררה ביניהם דממה בחדר המיטות. במהלך היום הם שיתפו פעולה, אך בלילות כל אחד פנה לצד שלו במיטה. אם הם היו פונים לסקסולוג, רוב הסיכויים הם שהוא היה ניגש ישירות לעבוד על ההיבט ההתנהגותי שלהם, ומעודד אותם בהדרגה ובעדינות להתקרב שוב.
אך בחשיבה פסיכואנליטית מחפשים את השורשים הלא מודעים להתנהגות, מתוך מחשבה שלעתים עצם הזיהוי כבר מספיק כדי לחולל את השינוי המיוחל. מה שניתוח המקרה של גרייר חושף, הוא שהמחסום של אותו הזוג לא היה טכני או פיזי. האשה, אליזבת, גדלה כ"ילדה של אבא". היא הרגישה שניצחה את אמה בתחרות על לבו של אבא, והדבר עורר בה, ברובד לא מודע, התרגשות ותחושה שהיא "אשה קטנה", לצד רגשות אשמה כלפי אמה.
כאשר התחתנה והפכה לאם בעצמה, הסיטואציה עוררה את הפצעים הישנים. האשמה הלא מודעת על "הניצחון האדיפלי" ההוא, חלחלה פנימה והפכה את המיניות עם בעלה, אבי ילדיה, למשהו אסור ומאיים. אנדרו, מצדו, סחב מטענים עמוקים מהילדות שלו לגבי קשרים וקירבה. הוא גדל עם אמא שתלטנית וחודרנית ושמר ממנה מרחק רגשי. הוא לא הרשה לעצמו "להתאהב" באמא בגיל ארבע, כשכל הילדים עוברים את השלב האדיפלי.
לכן, ברגע שאליזבת אשתו הפכה לאם, הוא היה חייב "לכבות" את המשיכה אליה כדי להרגיש מוגן. ביחד, הם יצרו ברית לא מודעת ששומרת עליהם כהורים מסורים, אבל משאירה אותם זרים במיטה.
הפיצול הזה, בין יחסים של קרבה חברית והורית לבין המיניות, הוא אחת התופעות השכיחות והמתסכלות. ובתקופות של עומס ולחץ, הוא עלול להחמיר. אבל, יש גם פיצול אחר בתחום של טיפול בזוגות שהפסיקו לקיים יחסי מין, ועליו כדאי לתת את הדעת.
בעולם הטיפול, נוצר עם השנים פיצול אומלל: יש מי שמטפלים בנפש (בעיקר עובדים סוציאליים ופסיכולוגים/ות) ויש מי שמטפלים במיניות (סקסולוגים ומטפלים מיניים). אבל המציאות היא שהמיניות היא הצומת שבו הגוף והנפש נפגשים. כשאנחנו בסטרס, הגוף נסגר; כשהנפש פגועה, החשק נעלם. כשמתחולל שינוי סביבתי כמו מלחמה, מעבר דירה או לידה, המיניות עלולה להיפגע.
איך משחררים את הלפיתה של העבר, וגם משנים את ההתנהגות?
זוגות שנתקלים בקשיים להחזיר את המיניות לחייהם, בעקבות לידה או תקופות משבר, כדאי שידעו שניתן לטפל במכלול השלם של חייהם הזוגיים - בנפש, ברגש, וגם בגוף ובהתנהגות. בטיפול זוג-מיני עם מבט פסיכואנליטי נחפש גם את ה"לא מודע הזוגי" – אותן אמונות עתיקות ופחדים מהעבר שצבעו את ההווה, אך במקביל, תהיה עבודה על הממד ההתנהגותי.
אי אפשר לפתוח נושאים רגישים כמו מיניות תחת לחץ, איומים, ביקורת או טענות. הקשבה פתוחה, סקרנית, ואמפתית היא התנאי החשוב ביותר לתקשורת בריאה
ככל שבני הזוג יבינו יותר את המקורות הלא מודעים למחסומים ולהימנעות שלהם - כך הם יגבשו כלים יחד עם המטפל/ת, שיעזרו להם לעשות שינויים קטנטנים והדרגתיים כדי שהם לא ייתנו עוד לריחוק ולניתוק להתקבע. כל זה מבחינת עזרה מקצועית. מבחינה אישית וזוגית ההמלצה היא קודם כל לדבר: ממש להקצות זמן מיוחד לשיחות, שבהן כל אחד מכם יוכל יפרוש בכנות את הרגשות שלה ושלו לגבי המיניות.
כשמדברים חשוב גם לדעת להקשיב - אי אפשר לפתוח נושאים רגישים כמו מיניות תחת לחץ, איומים, ביקורת או טענות. הקשבה פתוחה, סקרנית, ואמפתית היא התנאי החשוב ביותר לתקשורת בריאה.
שימו לב שעל השיחה להתנהל בלי להאשים ובלי לתקוף. לא לדבר בלשון "את/אתה". לחלק את הזמן ביניכם, כך שכל אחד פורש את הסיפור שלו, כשהשני מאזין באמת.
על מה מדברים? נסו לחפש בקול רם תשובות לשאלות כמו: מה קרה למיניות שלי? למשל, "הגוף שלי השתנה ואני מתבייש/ת בו", או - "אני מניקה וזה מבלבל את היחסים עם הגוף שלי ושלך". ספרו מה אהבתם פעם ואיך זה השתנה? ודברו גם על מה הייתם רוצה לנסות. למשל - משהו חלקי כמו רק חיבוקים, או להתחיל עםמגע קליל בלי לחץ להתקדם לשום מקום.
נושא שיחה חשוב נוסף הוא מה קרה אצל כל אחד מכם בעבר שעשוי להשפיע על ההווה. נסו לפשפש בזיכרון, כמו בדוגמה של אנדרו ואליזבט. אולי תגלו שיש דברים שגורמים לכם בושה ורתיעה בגלל ניסיון העבר. זה יכול להיות חוויות לא נעימות, זיכרונות מגילאים שונים, נסו לזהות אירועים שעשויים להשפיע על מה שקורה היום.
אם היא גילתה שמאז שהפכה לאמא יש לה קושי לחשוב על עצמה כאשה מינית, בגלל שזה מתנגש עם הזהות החדשה והאימהית שלה, היא צריכה למצוא פתרון יצירתי. אולי להיפגש במקום מרוחק מהבית?
אחרי הדיבורים חשוב גם לעשות. אם למדתם לשוחח בפתיחות ובכבוד הדדי, יש סיכוי שתרגישו יותר קירבה ובטחון. אם זה קרה, יופי, אפשר לעבור למעשים. להפוך את ההבנה בנוגע למה פגע בחשק, למסקנה מעשית. למשל, אם היא גילתה שמאז שהפכה לאמא יש לה קושי לחשוב על עצמה כאשה מינית, בגלל שזה מתנגש בזהות החדשה והאימהית שלה, היא צריכה למצוא פתרון יצירתי. אולי להיפגש במקום מרוחק מהבית? אולי להתרחק מהתינוק/ת לכמה שעות? התהליך של החזרה לעצמי המיני יכול להיות מעניין ומרגש, כל עוד הוא לא נעשה תחת לחץ.
3 צפייה בגלריה
התהליך של החזרה לעצמי המיני יכול להיות מעניין ומרגש, כל עוד הוא לא נעשה תחת לחץ
(צילום: shutterstock)
לגבי גברים ונשים שחוזרים ממילואים, לעתים המיניות נפגעת בגלל משקעים נפשיים שאינם קשורים כלל למיניות, כמו רגשות אשם ("איך אני יכול לחיות וליהנות כשאחרים לא חזרו מהקרב"). במקרים אחרים, המיניות נבלמת מסיבות פיזיולוגיות כי הגוף תשוש מתקופה ממושכת של סטרס והדבר משנה את האיזון ההורמונלי. במקרה כזה, צריך לחפש מה מרגיע, מה מחזיר את הגוף למצבו הנינוח שיכול להתעורר למיניות. זה יכול להיות טיפולים אלטרנטיביים, עיסוי, ספורט, נופש, שינוי תזונתי, או כל דבר שהגוף מבקש.
לסיכום - התקשורת הזוגית והמינית היא המנוע החשוב ביותר לקדם תהליכים ולהתמודד עם אתגרים, אבל, וזה אבל גדול, ברוב המקרים כדי לשוב למיניות כדאי שהדיבורים יתורגמו למעשים. מיניות היא צומת רגישה ומורכבת שנפגשים בה הלב והגוף. השיחה תופרת מחדש את החוטים העדינים של בטחון ואינטימיות, ומתוכה ניתן להסיק מסקנות לגבי צעדים קטנים שכל אחד מבני הזוג יכול לעשות כדי להשיב לעצמו ולעצמה את החיוניות. כשבני הזוג קשובים לעצמם, ומרגישים חופשיים מלחץ, האשמה או כעס, יש סיכוי לבסס מחדש את החיבור הזוגי השלם.
ד''ר עירית קליינר פז מנהלת מסלול לימודים לטיפול זוגי פסיכואנליטי ומחברת הספר "הלא מודע הזוגי".
