ביום הבחירות אנחנו מדברים על קואליציות, הבטחות, פשרות וזכותו של כל אדם להשמיע את קולו. מתברר שגם בזוגיות מתקיימים משאים ומתנים: מי יוזם, מי נענה, מי מוותר ומי מרגיש שלא מקשיבים לו. אבל יש הבדל מהותי בין הכנסת לחדר השינה - בפוליטיקה אפשר לנצח בהצבעה, גם כשהמיעוט מתנגד. במיניות אין רוב שמקנה לאדם זכות להחליט על גופו של אחר.
בטיפול מיני חשוב להבחין בין שני עניינים שאינם סותרים זה את זה: לכל אדם זכות מלאה להחליט אם הוא רוצה מגע מיני, איזה מגע ומתי לעצור. גם בתוך נישואים של עשרות שנים, גם אם אתמול הסכים, וגם אם בן או בת הזוג התאכזבו. מצד שני, גם מי שרוצה יותר מין רשאי לומר שהוא מתגעגע לקרבה, נפגע מדחייה או מבקש שינוי. הזכות לסרב אינה מבטלת את זכותו של האחר לבטא כאב. היא כן שוללת את האפשרות להפעיל לחץ כדי להפוך את ה"לא" ל"כן".
כאשר פערי החשק הופכים למצב מתמשך
מה עושים כאשר פערי החשק מתמשכים לאורך זמן? בניגוד לכנסת, כאן לא מקיימים הצבעה. מנסים להבין מה באמת חסר. האם מדובר בצורך במין, במגע, בתחושת רצויות, בביטחון או באינטימיות? ומן הצד השני - האם הסירוב קשור לעייפות, לכאב, לחוויה מינית לא מספקת או למתח זוגי?
גם מי שרוצה יותר מין רשאי לומר שהוא מתגעגע לקרבה, נפגע מדחייה או מבקש שינוי. הזכות לסרב אינה מבטלת את זכותו של האחר לבטא כאב. היא כן שוללת את האפשרות להפעיל לחץ כדי להפוך את ה"לא" ל"כן"
לפעמים אחרי ניסיונות כנים להתמודד עם הפער, בני הזוג נדרשים לבחון גם את המשך הקשר. גם פרידה עשויה להיות בחירה לגיטימית כאשר צרכים מהותיים אינם מקבלים מענה, אך אין להפוך את האפשרות הזאת לאיום שנועד להשיג הסכמה מינית.
מה אומר המדע?
הדיון הזה אינו רק שאלה מוסרית או פילוסופית. יש לו גם בסיס מחקרי: במאמר שפורסם בכתב העת Personality and Social Psychology Bulletin המתאר שלושה מחקרים בהשתתפות 786 אנשים, נמצא קשר בין התחושה שבן או בת הזוג מכבדים ותומכים באוטונומיה המינית שלנו, לבין שביעות רצון מינית וזוגית גבוהה יותר.
פרופ' רפי חרותיצילום: ינאי יחיאלמחקר נוסף, שהתפרסם בכתב העת The Journal of Sex Research וכלל 250 זוגות בשתי מסגרות מחקר, הצביע על הבחנה מעניינת במיוחד: היענות לצרכים המיניים של בן או בת הזוג מתוך רצון ונדיבות נקשרת לשביעות רצון גבוהה יותר, בעוד היענות מתוך לחץ, חובה או ביטול הצרכים האישיים נקשרת לתוצאות פחות טובות. במילים פשוטות, לא כל פשרה היא כניעה, ולא כל הסכמה היא בהכרח בחירה חופשית.
לא כל פשרה היא כניעה, ולא כל הסכמה היא בהכרח בחירה חופשית
(צילום: Shutterstock)
לעיתים אדם בוחר להיענות להזמנה מינית, גם כשהוא לא חש בתחילה תשוקה עזה, משום שהוא מעוניין בקרבה או שהוא מאמין שהמפגש עשוי להיות נעים. זו יכולה להיות בחירה חופשית ומיטיבה. אבל כשהמניע הוא פחד מתגובה, מריבה או ענישה רגשית, מדובר כבר במציאות אחרת.
אחת השאלות המעניינות שאני שואל מטופלים היא לא רק "האם רצית?", אלא גם "מה לדעתך היה קורה אילו אמרת לא?" אם התשובה היא "הוא היה מתאכזב, אבל מקבל את זה", אנחנו במקום אחד. אם התשובה היא "היא הייתה מענישה אותי בשתיקה במשך ימים", אנחנו במקום אחר לגמרי. אכזבה היא רגש אנושי לגיטימי. ענישה אינה דרך לייצר תשוקה.
ומה עם הרווקים והרווקות? גם להם יש זכות בחירה
רווקים ורווקות אינם צריכים להקים קואליציה כדי להחליט עם מי לצאת, אם להתנשק או מתי לחזור הביתה. ובכל זאת, גם בעולם ההיכרויות פועלים לחצים רבים.
אחרי שלושה דייטים מתגנבת לפעמים המחשבה שכבר לא נעים לסרב. אחרי חודשים באפליקציות נדמה שצריך להסתפק במי שסוף-סוף הסכים להיפגש. ומסביב תמיד נמצאת ועדת קרובים שמוכנה להזכיר לנו את הגיל.
להסכמה אין קדנציה - מותר לשנות את דעתנו, גם באמצע מפגש מיני. הסכמה חופשית אינה מחייבת חשק מסחרר מהרגע הראשון, אבל היא מחייבת אפשרות אמיתית לסרב, להאט או לעצור. בלי סנקציות ובלי ענישה
אבל דייט אינו חוזה קואליציוני, ארוחת ערב אינה מקדמה על סקס, והסכמה בתחילת הערב אינה התחייבות לסופו. מותר לבחור בזוגיות, בקשר מזדמן בהסכמה או בתקופה ללא קשר. וגם מותר לשנות את דעתנו. ולפעמים, דווקא היכולת לומר "זה לא מתאים לי", היא שמאפשרת להמשיך לחפש את מה שכן מתאים.
4 חוקי יסוד לחיים אינטימיים
1. אין חוק המחייב תשוקה - אפשר לבקש מגע, להציע סקס ולשתף בפנטזיה. אי אפשר לדרוש עוררות או לפרש כל סירוב כהצבעת אי אמון. "לא עכשיו" אינו בהכרח "לא אותך".
2. להסכמה אין קדנציה - מותר לשנות את דעתנו, גם באמצע מפגש מיני. הסכמה חופשית אינה מחייבת חשק מסחרר מהרגע הראשון, אבל היא מחייבת אפשרות אמיתית לסרב, להאט או לעצור. בלי סנקציות ובלי ענישה.
3. לא כל מחלוקת מחייבת בחירות חוזרות - במקום להתווכח על מספר הפעמים הרצוי, כדאי לשאול מה באמת חסר. לעיתים הפתרון הוא הרחבת דרכי האינטימיות, ולעיתים נדרש בירור רפואי בשל כאב, שינוי בתפקוד המיני או השפעת תרופות. לא כל בעיה במיטה נפתרת במשא ומתן.
מותר לשנות את דעתנו, גם באמצע מפגש מיני
(צילום: Shutterstock)
4. כשאין בחירה חופשית, אין דמוקרטיה אינטימית - בקשר שיש בו פחד, איומים, שליטה או כפייה, אין טעם להציע עוד תרגיל זוגי כאילו שני הצדדים חופשיים באותה מידה. קודם דואגים לביטחון, אחר כך בוחנים את האפשרות לשינוי.
ומה נבחר בסוף?
אחרי שנים רבות בחדר הטיפולים, אני מתרשם שהקושי המיני אינו תמיד מחלוקת על מה לעשות במיטה. לעיתים הוא שאלה עמוקה יותר: מי רשאי לרצות, מי רשאי לסרב, והאם אפשר להישאר קרובים גם כשלא מסכימים.
דמוקרטיה מלמדת אותנו שלכל אדם יש קול. מיניות מוסיפה לכך עיקרון חשוב: אף אחד אינו מאבד את קולו רק משום שהתאהב, התחתן או נכנס למיטה.
אז חשוב מאוד שתצאו להצביע. וכשתחזרו הביתה, אולי כדאי לשאול את האדם שמולכם שאלה שאינה מופיעה בשום מצע מפלגתי: "מה היית רוצה שנבחר יחד?", ואם תחליטו לבלות במיטה בזמן ספירת הקולות, אין שום צורך לחכות לתוצאות האמת. רק ודאו שלשניכם הייתה באמת זכות בחירה. ואם אתם לבד, גם רוב של אחד מספיק.
פרופ' רפי חרותי, מומחה ברפואת שיקום, FECSM, מטפל ומדריך מיני מוסמך, מנהל ומייסד – מרכז "אישי" – בית לטיפול מיני, פרטני וזוגי – בפריסה ארצית וראש התוכנית ללימודי מיניות האדם בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת תל אביב.
