"זין קטן". במשך יותר משבוע השתוללה הרשת סביב הביטוי הרעיל הזה, שהפך לטרנדי מאוד בעקבות הצהרתו של אילון מאסק לרכוש את טוויטר. לאן שלא הסתכלת, ראית סטטוסים וציוצים שלעגו לאיבר מינו של היזם הטכנולוגי, שהפך בינואר 2021 לאיש העשיר בעולם, עם הון שמוערך בכ-265 מיליארד דולרים.
לא סתם לעגו למאסק על איבר המין. בחברה הפטריארכלית שבה אנחנו חיות, אם אתה גבר שמפגין כוח מוגזם מדי כלפי חוץ, כנראה שאתה מבקש לפצות על אובדן או על חוסר, וגבריותך מיד מוטלת בספק.
משחר ההיסטוריה התעסקה האנושות באובססיביות בגודלו של איבר המין הזכרי, אבל לא תמיד היה זה האיבר הגדול שעמד בפרונט. ביוון העתיקה היה זה דווקא הפין הקטן שנתפס כאסתטי מכולם. פסלים ויצירות אמנות פיארו והיללו את האיבר הקומפקטי, שסימל סמכותיות, אלגנטיות וחוכמה, בעוד הפין הגדול נחשב לסמן של וולגריות, תאווה, בורות וטיפשות, ושויך לדמויות נלעגות כמו הסאטיר, שהיה חצי איש-חצי תיש, שניחן באיבר מין מופרך.
אידאל יופי זה המשיך גם מאות שנים לאחר מכן אל תקופת הרנסנס, ואפשר לראות זאת בבירור ב"דוד", פסלו המפורסם של מיכאלנג'לו בואונרוטי, שנחשב לאחד הפסלים הידועים ביותר בתקופת הרנסנס ולאחת מיצירות האמנות הנחשבות ביותר בתרבות המערב.

(האם הגודל באמת קובע? האזינו לפודקאסט "סקס אפיל")

מתי, אם כן, הפך הפין הקטן למוקד למושא וללעג? מתי התהפכו כך היוצרות? ההנחה היא שהייתה זאת תרבות הפורנו, שהביאה לקדמת הבמה את הזין הגדול והפכה אותו לכוכב שאין בלתו. איבר המין הגדול בפורנו מסמל היום את כל מה שהיוונים הקלאסים סלדו ממנו: תאווה, יצרים ופראות. ההפך המוחלט מעידון, אינטלקטואליות ואיפוק.

3 צפייה בגלריה
פסל דוד
פסל דוד
הפסל המפורסם של דוד. איבר מין קטן שסימל גבריות
(צילום: shutterstock)

הפורנו הפך את האיבר הענק למיצג ראוותני של פנטזיה מינית שיש לשאוף ולחתור להגשמתה, כשלצד הנזק הממשי שהתרבות הזאת עוללה לדימוי העצמי של הגבר הממוצע, היא חוללה שמות גם באופן שבו נשים רבות רואות את איבר המין הזכרי, וכמהות אליו.

כל מה (שלא) למדתי מהפורנו

את נועם (שם בדוי) הכרתי כמעט במקרה. חברה ניסתה לעשות שידוך עסקי בינינו, אמרה שהוא מחפש מעצבת, שלחתי לו סקיצות, וכך התחלנו לדבר. היה בו משהו קליל, זורם כזה, בטוח בעצמו, והתרשמתי ממנו כבר על השיחה הראשונה.
בשלב מסוים נועם הציע שנמשיך את השיחות שלנו על קפה, ונפגשנו. אני חושבת שהתאהבתי בו תוך שבוע, ואני לא מגזימה. הרגשתי שהוא נינוח ובטוח בעצמו ולכן גם לא משחק משחקים ולא מתבייש להביע חיבה ועניין, וזה עשה לי את זה. היה בו משהו מכבד ולא מתאמץ, ואהבתי שהוא לא חותר לכך שניכנס מיד למיטה. זה לא הרגיש כמו סטוץ וזה היה מרענן. אפילו מרגש.
אבל הימים עברו ועדיין לא קרה בינינו שום דבר מיני. בכל פעם כשהיינו נפגשים אצלי, והיינו מתנשקים או מתמזמזים על הספה, הוא היה נעצר באיזשהו שלב, והערב היה נגמר. זה כמעט הרגיש שהוא מנסה להימנע ממשהו. התחלתי לדאוג. האם יכול להיות ש...? לא, יובל! עצרתי את עצמי. אל תמהרי להסיק מסקנות! נגיע לגשר ונחצה אותו.

3 צפייה בגלריה
אילון מאסק
אילון מאסק
אילון מאסק. הרשת התמלאה בבדיחות על איבר מינו
(צילום: רויטרס)

ערב אחד ישבנו אצלי על הספה והתמזמזנו. הצמדתי את ערוותי למכנסיו, התחככתי בו אך לא הרגשתי דבר. דאגה קלה אחזה בי, אך גירשתי אותה מהר וניסיתי להתמקד בבחור היפה שנשק לי. כבר הייתי ערומה לגמרי ואילו נועם נשאר בתחתונים. פחדתי להסתכל.
בדרך כלל, כשאיבר המין נחשף בפניי, אני נוהגת לאחוז בו, ללקק אותו, להעניק לו כבוד. נשמע כמו סצנה מסרט פורנו? כמובן, גם אני מושפעת מהתרבות הזאת. הבעיה היא שהפורנו מעולם לא הראה לי מה לעשות כשאיבר מין קטן מהממוצע נגלה בפניי. הרגשתי אובדת עצות, ורעה. כל כך רעה שאני בכלל מתעסקת בזה.
נועם הוריד את התחתונים, ותחושת הבטן שלי התגלתה כנכונה. היה לו איבר מין קטן מהממוצע, וניכר שהדבר העסיק אותו. הוא ניסה לגעת בו, אך הוא לא התרומם, כנראה מרוב לחץ. הרמתי את המבט מאיבר המין והבטתי לנועם בעיניים. הוא הרים אותי, זרק אותי על המיטה וירד לי.
בחיים לא ירדו לי ככה. זה היה אלוהי. ביד אחת פתח נועם את השפתיים של הנרתיק שלי וחשף את הדגדגן, בזמן שהוא ליקק אותו בדיוק מופתי, וביד השנייה הוא הכניס אצבע ועיקל אותה עד שנגע בנקודה הכי רגישה בדגדגן הפנימי שלי. הוא לא הפסיק לרגע. צעקתי, גנחתי והתפתלתי עד שדמעות של עונג זלגו מזווית עיניי. כשגמרתי, לקחתי את ראשו של נועם בין ידיי ונישקתי אותו. זאת הייתה האורגזמה הכי ארוכה ומענגת שאי פעם חוויתי. נועם התיישב והביט באיבר מינו שנותר שכוב. הוא התנצל ומיהר להתהפך על הבטן.
"על מה אתה מתנצל? זאת הייתה האורגזמה הכי טובה שאי פעם חוויתי", אמרתי לו ומשכתי אותו אליי, אבל ניכר שהוא היה מתוסכל ונבוך. לא עניינה אותו כמות העונג שהוא הרגע העניק לי. הוא עדיין הרגיש נבוך מגבריותו. הוא מלמל משהו, התלבש, חיבק אותי קצת במיטה, והלך.

3 צפייה בגלריה
סקס אילוסטרציה
סקס אילוסטרציה
סקס. מתי הפכה החדירה לדבר החשוב ביותר?
(צילום: Shutterstock)

בימים הבאים דיברנו קצת בהודעות. הוא עדיין היה אותו נועם, קליל ובטוח עצמו, אבל משהו בו הרגיש מרוחק. ניסיתי לחשוב עד כמה החדירה חשובה לי? והתשובה הייתה מאוד. מצד שני, גברים עם איבר מין גדול בהרבה לא הביאו אותי לרבע מהעונג שנועם גרם לי להרגיש.
רוב חיי המיניים אפילו לא גמרתי מחדירה. זה קרה לי רק בשנה האחרונה, אחרי שסוף-סוף מצאתי את הזווית שמתאימה לי, חיזקתי שרירי רצפת האגן שלי וצברתי ביטחון בעצמי, במיניות שלי, ובפרטנר שהיה לי. אז מה זה משנה כל כך? ועדיין, משהו בתוכי שוב ושוב נרתע מ"החוסר" הזה.
הרגשתי שנשללה ממני ההזדמנות להתייחס לאיבר המין שלו כפי שתרבות הפורנו לימדה אותי. ללקק אותו, לאחוז בו, להתרשם מגודלו העצום והמאיים. האם זה אומר שאני אוהבת להרגיש מאוימת? האם אני אוהבת את הפחד והציפייה מהכאב? אולי אני שואבת עונג מהכאב? אולי אני רוצה להרגיש קטנה ומושפלת? נועם העניק לי עונג כמו שלא חוויתי מעולם, אז למה אני מתקשה כל כך לשחרר?
המחשבות הללו הסבו לי הרבה מאוד אשמה. הקלישאה ש"הגודל לא קובע" אולי נכונה מבחינה ביולוגית, אך מבחינה פסיכולוגית הגודל הפך עבור רבות מאיתנו לדיל-ברייקר של ממש. אתם מבינים כמה חזק תרבות הפורנו נכנסה לנו לראש?
"הרגשתי שנשללה ממני ההזדמנות להתייחס לאיבר המין שלו כפי שתרבות הפורנו לימדה אותי. ללקק אותו, לאחוז בו, להתרשם מגודלו העצום והמאיים. אבל נועם העניק לי עונג כמו שלא חוויתי מעולם, אז למה אני מתקשה כל כך לשחרר?"
הרי הגודל לא באמת קובע את מידת העונג שנרגיש, לא עבור הגבר ולא עבור האישה. איבר מין גדול או קטן הוא לא מה שימנע ממני להגיע לאורגזמה, וממילא מרבית הנשים זקוקות לגירוי סימולטני של הדגדגן כדי לגמור ממין נרתיקי, כך שמה שמונע מאיתנו לחוות את העונג במלוא העוצמה זה נטו המוח שלנו. הגוף שלנו, גברי ונשי כאחד, תקין לחלוטין, ולכולנו הזכות לחוות עונג וליהנות ממיניות טובה ובריאה.
אבל המוח הוא חלק בלתי נפרד מהגירוי המיני, ואם הוא מוצא משהו לא מושך, או נתקל בפחד או חרדה, כנראה שגם המין שלנו ייראה בהתאם. וזה נכון לגבי תפיסת הגוף של כל אחד ואחת מאיתנו. אם נרגיש בנוח עם הגוף שלנו, ולא ניתן לתחושות של בושה ואשמה להיכנס לתוך האקט המיני, נצליח לחוות עונג בצורה הרבה יותר חזקה.
המקרה הזה לימד אותי שעל כולנו לשנות את התפיסה לפיה גודל איבר המין הזכרי הוא מדד לגבריות. גבריות נמדדת על ידי התנהגות, ממש כמו שהיוונים גרסו, והיא יכולה להיות מאופקת, מתחשבת ורגישה, בדיוק כמו שהיא וולגרית, מטופשת ומלאת תאווה. היא יכולה להיות הכול. גבריות פנים רבות לה, מבפנים ומבחוץ.
הקשר עם נועם לא שרד. מאחורי האווירה המרוחקת שנוצרה בינינו עמדה בושה גדולה. שנינו ידענו במה מדובר, אבל אף אחד לא העז להציף את הנושא ולדבר עליו. איך מעלים כזה דבר? בפעם הבאה שאכיר גבר כמו נועם, אני מקווה שאצליח להשתחרר מהדימוי של איך מין צריך להיראות, ולהיות פתוחה לכל מה שיגיע.