כשמתבגר מחפש תשובות על מין, ההורים עשויים לחשוש ממה שימצא בטיקטוק. דו"ח חדש ממדינת ניו יורק מזכיר שכדאי להציץ גם בחומרי הלימוד של בית הספר: מצגת אחת מייחסת עגבת להיטלר, לנפוליאון ולוואן גוך בלי בדל של ראיות היסטוריות. אחרת מציגה את ליידי גאגא, ביונסה, ג׳סטין ביבר, לני קרביץ ורוברט פטינסון כדוגמאות לידוענים שבחרו לכאורה להימנע ממין. ובחומר נוסף נטען שגלולות למניעת היריון מגבירות את הסיכון להידבק במחלות מין.
האגודה לזכויות האזרח בניו יורק, ה-NYCLU, ביקשה מ-50 מחוזות חינוך ברחבי המדינה את חומרי הלימוד שלהם, ובדקה מה תלמידים אמורים ללמוד על גופם, על יחסים ועל הסכמה. ב-18 מחוזות, יותר משליש מהמדגם, נמצאו חומרים עם מידע רפואי שגוי או מוטעה. בעשרה מהמחוזות שנבדקו ההוראה מתמקדת בהימנעות מיחסי מין, כמעט בלי הסברים על אמצעי מניעה או הגנה מפני מחלות מין.
במחוז המבורג הסמוך לבאפלו מוצג לתלמידים תרחיש אחר: יחסי מין לפני הנישואים, כך נטען במצגת, עלולים להביא לבגידות ולחוסר אמון בין בני זוג. המצגת מונה גם אכזבה, ריקנות, חרטה ואשמה כרגשות שעלולים לבוא בעקבות יחסי המין.
חומר אחר מציג שאלה לתלמידות: "מה גרוע יותר, להגיד לו לחכות או להגיד לו שהמחזור מאחר?" כרזה נוספת קובעת שאיש אינו אומר "הלוואי שקיימתי יחסי מין מוקדם יותר", וכי רוב האנשים דווקא מצטערים שלא חיכו. למעשה, ב-17 מהמחוזות מצאו החוקרים חומרי לימוד המשתמשים, להגדרתם, בבושה ובהפחדה.
במחוז קנדיגואה הוצגו נתונים שלפיהם אחת מכל חמש נשים תיכנס להיריון בפעם הראשונה שתקיים יחסי מין, ואחת מכל שתיים בתוך שישה חודשים מתחילת הפעילות המינית. המספרים מתעלמים מהשאלה הבסיסית אם נעשה שימוש באמצעי מניעה.
במחוז מסנה שואלת חוברת עבודה על העלות הציבורית של היריון בגיל ההתבגרות: "מי באמת משלם על הילדים האלה?”, כשהתשובה היא כמובן החברה, ולא ההורים. בדף עבודה ממחוז אחר נכתב שבנים לאמהות שילדו בגיל ההתבגרות, מועדים פי שניים להגיע לכלא. בחומר ממחוז סידני היריון הופך לחשבון שמגישים לחברה ולתחזית על גורל ילדיהם של הורים צעירים.
רק תשעה מחוזות הציגו הפלה כאחת האפשרויות במקרה של היריון, ובשלושה הופיעו חומרים מארגונים המתנגדים להפלות. גם עונג אינו חלק מהשיחה: ב-39 מחוזות לא נמצא בחומרי הלימוד דיון באורגזמה או בעוררות מינית. כשכבר דיברו על הנושא, ברוב המקרים ההתייחסות היתה לגוף הגברי
במחוז סמיתטאון בלונג איילנד, מצגת על "סימני התנהגות של אנס פוטנציאלי" מונה גם עיסוק מוגבר במין. לדברי החוקרים, ערבוב של התנהגויות מדאיגות עם מאפיינים עמומים עלול לעודד האשמות שווא, במקום ללמד תלמידים לזהות כפייה ולהציב גבולות.
ב-16 מחוזות לא נמצא בחומרים שנמסרו לארגון דיון על מין בהסכמה, ובעשרה נוספים הנושא הוזכר בקצרה או באופן בעייתי. בארבעה מחוזות לא נמצאו בחומרי החינוך המיני אפילו יסודות של אנטומיה ורבייה. ב-14 הושמט או הוצג באופן מטעה מידע על מניעה וטיפול במחלות מין.
הפער בולט במיוחד אצל תלמידים להט"בים: לפי הדו"ח, 22 מתוך 50 המחוזות העבירו חומרים שמדירים במפורש זהויות וחוויות להט"ביות; ב-12 נוספים היתה התייחסות שלא סיפקה, לדעת החוקרים, מידע משמעותי ומכיל.
מסרים שגויים מתוך הדו"ח. "הגלולה מגדילה את הסיכוי לחלות במחלת מין"
(צילום: print screen)
רק תשעה מחוזות הציגו הפלה כאחת האפשרויות במקרה של היריון, ובשלושה הופיעו חומרים מארגונים המתנגדים להפלות. גם עונג כמעט אינו חלק מהשיחה: ב-39 מחוזות לא נמצא בחומרי הלימוד דיון באורגזמה או בעוררות מינית. כשכבר דיברו על הנושא, ברוב המקרים ההתייחסות היתה לגוף הגברי.
יש בדו"ח גם דוגמאות לשיעורים אחרים. ב-24 מחוזות מצאו החוקרים חומרי לימוד מספקים או טובים על מערכות יחסים בריאות ופוגעניות, אלימות בדייטים ותקיפה מינית. בעיר ניו יורק עצמה ההוראה מוסדרת יותר מבעבר, ובמסמכים שנסקרו נמצאו תכנים מפורשים יותר על זהות ויחסים, לצד פערים ביישום. תלמיד במחוז אחד עשוי לעסוק בגבולות ובאמצעי הגנה, תלמיד במחוז אחר מקבל מצגת על רגשות אשמה.
איך נוצר פער כזה במדינה "כחולה", כלומר דמוקרטית, שמזוהה עם פתיחות וליברליות? חוקי מדינת ניו יורק מחייבים הוראה על HIV ואיידס ומניעת פגיעה מינית בילדים, אך אינם קובעים חובת חינוך מיני מקיף לכל בתי הספר. זה אומר שלמחוזות החינוך נותר מרחב גדול להחליט מה ילמדו.
חלק מהחומרים שנמסרו לחוקרים ישנים במיוחד: מחוז אחד שלח מדריך מ-1995: במחוז אחר נמצאה אותה חוברת עבודה עם מידע שגוי על הדבקה ב-HIV, שכבר הופיעה בבדיקה שערך הארגון ב-2012, ובו איור שעלול לרמוז כי מגע ידיים מעביר את המחלה.
אך לדו"ח הביקורת יש גם מגבלה משמעותית: החוקרים בחנו את המסמכים שמחוזות החינוך מסרו להם, ולא ישבו בכיתות כדי לבדוק מה נאמר בכל שיעור. ייתכן שמורים הוסיפו הסברים בעל פה או שלא השתמשו בחלק מהשקפים, אך הארגון עצמו מודה שאין בידיו דרך לקבוע זאת. חמשת המחוזות שבחומריהם נמצאו הדוגמאות על הידוענים, העגבת, הגלולה, נתוני ההיריון ו"האנס הפוטנציאלי" לא מסרו תגובה לממצאים.
"הרבה צעירים ומבוגרים בוחרים בהתנזרות"
(צילום: print screen)
"הרבה תלמידים מקבלים מידע לא מדויק, ומרגישים שמביישים ומתייגים אותם בגלל זהותם והבחירות שעשו בנוגע לגופם ולמערכות היחסים שלהם", אמרה עליאה אנסארי, אסטרטגית חינוך בכירה בארגון וממחברות הדו"ח. לדבריה, ניו יורק נחשבת למדינה מתקדמת בחינוך, אבל בנושא הזה היא מפגרת אחרי מדינות אחרות. מבחינת התלמידים, השאלה אינה היכן מדורגת המדינה, אלא איזה מידע יהיה להם כשהם צריכים לקבל החלטה אמיתית.
בישראל, משרד החינוך הגדיר כבר בשנת הלימודים תשפ"ג (2022-2023) את "מיניות בריאה ומניעת פגיעה מינית" כנושא חובה בתוכנית כישורי חיים. מסמך מדיניות עדכני שלו מתייחס גם לנטייה מינית ולזהות מגדרית בכיתות ט' עד י"ב. באתר המשרד, לצד שיעור חטיבת הביניים "איפה אני ומה הגבול שלי?", מופיע גם מערך לתיכון על זכויות במיניות. אבל בדיוק כפי שהמצב בניו יורק מלמד, המסמכים האלה מציגים מה בתי הספר אמורים ללמד. הם אינם מגלים מה נאמר בפועל בכיתה עצמה.
