האורולוג ביקש ממני לשכב על המיטה ולהפשיל תחתונים. לאחר מבט של כמה שניות ומישוש קל, הוא אמר לי: "זה לא נראה טוב. ב-99.9% זה סרטני".
כך זה התחיל אצלי.
לאחרונה התפרסמה הסדרה החדשה של דיסני פלוס, Dying for sex, שמבוססת על פודקאסט בעל אותו שם. את הפודקאסט הזה פגשתי לראשונה באמצע הסגר הראשון של הקורונה, כשנה אחרי שהחלמתי מסרטן באשך השמאלי. הרגשתי שמצד אחד אני בריא ומצד שני, אני עדיין לא באמת חי.
בפודקאסט ובסדרה, מולי, שחלתה בסרטן סופני, משתפת במסע החקירה המינית שיצאה אליו אחרי שהיא הבינה שלא נשאר לה הרבה זמן. היא בחרה לחיות עד הרגע האחרון. בדומה למולי, גם אני יצאתי למסע שלא תכננתי. כי כשאתה פוגש את האפשרות למוות מקרוב, משהו משתנה.
"עבורי, האבחנה הייתה לא רק פחד מהמוות, אלא פחד עמוק ממשמעות הזהות הגברית שלי. מה יחשבו עליי? האם אהיה עדיין מושך? האם עדיין יראו בי גבר? האם אני אראה את עצמי ככזה?"
פתאום הייתי מוכן לשאול את עצמי שאלות שמעולם לא העזתי לשאול. הייתי מוכן לפרוץ גבולות שהחברה מעדיפה לשתוק עליהם, וגיליתי שהתשוקה היא לא לסקס, התשוקה היא לחיים עצמם.
עבור נשים המתמודדות עם סרטן השד, יש קמפיינים, קבוצות תמיכה, שיח ציבורי. כשגבר מאבד אשך? שקט. כלום. החברה מצפה שתמשיך כאילו לא קרה דבר. אבל בפנים, משהו עמוק נשבר.
עבורי, האבחנה הייתה לא רק פחד מהמוות, אלא פחד עמוק ממשמעות הזהות הגברית שלי. מה יחשבו עליי עכשיו? האם אהיה עדיין מושך? האם עדיין יראו בי גבר? האם אני אראה את עצמי ככזה?
מה יקרה כשאעמוד מול בת זוג או פרטנרית מינית, ואצטרך להיחשף? איך אספר על מה שעברתי מבלי לאבד את המשיכה? האם היא תראה בי את אותו הגבר? הפחד הזה יכול להקפיא.
סקס אפיל
מתה לסקס: הקשר שבין מין למוות בהשראת הסדרה | #158
41:11
(האזינו לפרק בפודקאסט "סקס אפיל" על הסדרה "מתה לסקס" והקשר שבין מין לסרטן)
סרטן באשך הוא נדיר יחסית, רק חמישה אחוזים מהגברים שחלו בסרטן חווים אותו. אבל אצלנו, הגברים, הבושה וההסתרה חזקות במיוחד כשזה נוגע למיניות שלנו. זו אחת הסיבות שבחרתי להיחשף ולכתוב את זה כאן, כדי לתת לגברים אחרים את הלגיטימציה לדבר. כי אם אנחנו לא מדברים על זה, אנחנו נשארים לבד עם הפחדים שלנו, עם הבושה ועם ההסתרה.
ההחלמה שלי לא הסתיימה ברגע שהבדיקות חזרו תקינות. האמת? שם היא רק התחילה. ישבתי עם עצמי ושאלתי - למה? למה משכתי לחיי חוויה כזו, ועוד במקום כל כך רגיש? הבנתי שמיניות היא הרבה יותר מסקס. היא אנרגיית חיים. היא הניצוץ שממנו אנחנו נוצרים, והיא ממשיכה להזין אותנו גם אחרי שאנחנו נולדים. היא מקור התשוקה שלנו לחיים עצמם, לא רק למפגש מיני.
עולם חדש מופלא
השאלות הללו הובילו אותי לחקירה עצמית ומינית. התחנה הראשונה שלי במסע החקירה המינית שלי הייתה סדנת מיניות נועזת, ממש על קצה גבול היכולת שלי. מעולם לא הייתי במרחבים כאלה לפני כן. אבל אחרי המחלה, הבנתי שאין לי יותר מדי זמן לבזבז. הרגשתי שקריאת ההתעוררות שקיבלתי נועדה לגרום לי לעשות דברים שבעבר הייתי בורח או נמנע מהם.
בסדנה הזו לא רק פגשתי את המיניות שלי, בעיקר פגשתי את עצמי. פגשתי את המקומות שהכי הפחידו אותי: את הדימוי העצמי שלי, את דימוי הגוף, את התחושות שלי כגבר, את הפחד מדחייה ואת התחושה שאני לא שייך. אבל לצדם גיליתי גם חופש. את החופש להיות אני, את החופש להיות אדם מיני בלי בושה, בלי גינוי ובלי הסתרה, אזורים כל כך נפוצים כשמדובר באופן שבו מיניות תופסת מקום בחיים שלנו.
2 צפייה בגלריה
מולי ובן זוגה בסדרה "מתה לסקס". היא לא שרדה את המחלה, אבל ערן כן
(צילום: באדיבות דיסני+)
בחמש השנים מאז, המסע הזה רק המשיך והעמיק. גיליתי עולם אחר של מיניות. עולם מופלא ועמוק, כזה שרובנו לא פוגשים ביום-יום שלנו. מיניות שמבוססת על תקשורת עמוקה, על הקשבה, על גבולות והסכמה. מיניות שמאפשרת לכל אחד להיות בחופש לגבי מה שנכון ומתאים לו. מיניות שלא מלמדים אותנו כמעט בשום מקום, ושיכולה לשנות חיים.
עם הזמן, הבנתי שהמיניות עבורי היא רק שער, ושהיא משפיעה על כל תחום בחיי. ככל שלמדתי לדבר בכנות ובפתיחות עם בת זוגי על המיניות שלנו, כך יכולתי גם לדבר בפתיחות ובכנות עם חבר טוב, או עם לקוח על נושאים מורכבים. ככל שהעזתי לבטא את המיניות שלי בעולם, כך גם העזתי יותר לבטא את הרעיונות שלי ואת האמת שלי. וככל שהתשוקה המינית שלי התחזקה, כך גם התחזקה התשוקה שלי לחיים עצמם.
"עבורי, הסרטן היה מתנה, עטופה באריזה מכוערת, אבל מתנה. הוא הכריח אותי לבחון מחדש את חיי, את המיניות שלי, את אנרגיית החיים שלי, וליצור מהם משהו חדש, שמתאים באמת למי שאני"
למדתי שאינטימיות אמיתית לא נמדדת באיברים, היא נמדדת ביכולת להיפתח באמת מול בת הזוג שלי. גיליתי שהמפגשים המיניים שלי הם לא רק חוויה גופנית, הם תהליך ריפוי של ממש. כל נגיעה, כל שיחה, כל מבט שאומר "אתה מספיק", חיברו אותי מחדש לעצמי. אין כאן איזשהו קסם, אלא רצף ארוך של רגעים שהחזירו אותי לעצמי.
גיליתי הקבלה ברורה: במקומות שבהם ויתרתי על עצמי במיניות, ויתרתי גם בחיים. וכשהפסקתי לוותר במיטה, הפסקתי לוותר גם מחוץ לה. ככל שקיבלתי את הגוף שלי ואת הגבריות שלי, כך קיבלתי גם את מי שאני בעולם. ככל שאהבתי את המיניות שלי, כך אהבתי את עצמי.
הסיפור של מולי הסתיים במוות. היא לא שרדה את המחלה. הסיפור שלי ממשיך. עבורי, הסרטן היה מתנה, עטופה באריזה מכוערת, אבל מתנה. הוא הכריח אותי לבחון מחדש את חיי, את המיניות שלי, את אנרגיית החיים שלי, וליצור מהם משהו חדש, שמתאים באמת למי שאני.
אבל זה לא רק הסיפור שלי. יש עוד גברים רבים שיפגשו את המחלה ואת ההשפעה שלה על המיניות שלהם. ועבורם אני כותב את זה. כדי להזכיר שמיניות היא לא מותרות. היא חלק מהחיים. היא ריפוי. והיא דרך עוצמתית להחזיר לעצמנו את מה שהמחלה ניסתה לקחת.
ערן שטרן מזה כ-20 שנים מלווה אנשים בתהליכי שינוי וטרנספורמציה בחייהם. ומחבר הספרים רבי-המכר "להגשים" ו"להתעורר"
