"אני יודעת שאני אמא טובה ועדין הוא לא אמר לי כלום". כך אמרה לי אישה מדהימה בסוף הרצאה שהעברתי להורים. "אל תראי אותי ככה", היא המשיכה, "אנחנו מדברים על הכול בבית, הבית הכי פתוח שיש, דיברנו מלא על פורנו ועל לא לצפות בו ובכל זאת הבן הבכור שלי עלה לכיתה ז' ממש לא מזמן, והייתי צריכה לגלות מההורים של החבר שהוא כבר כמה שבועות צופה איתו בפורנו".
מה שהיא לא יודעת זה כמה התחושה הזו נפוצה. כמה מהר אנחנו הופכים התנהגות של הילדים שלנו, במיוחד כשהם עושים משהו שאמרנו שאסור, למדד להורות שלנו. הם הקשיבו ועשו בדיוק את מה שאמרנו - סימן שהצלחנו. אם זה לא קרה, אנחנו מתחילים להרגיש כמו כישלון.
אני זוכרת שסיפרתי להורים שלי בגיל 16 שאני לא רוצה להיות דתייה. הם הרגישו שנכשלו כהורים, ואני זוכרת שאמרתי להם: "לא נכשלתם. ההצלחה שלכם לא נמדדת בשאלה אם אימצתי את אורח החיים שלכם, אלא ביכולת שלי להקשיב לעצמי, לחשוב, לבחור ולהיות נאמנה לעצמי ולערכים שלי - ואת כל אלו למדתי מכם!"

נער צופה בפורנו
נער צופה בפורנו
נער צופה בפורנו. "אנחנו הופכים התנהגות של הילדים שלנו, במיוחד כשהם עושים משהו שאמרנו שאסור, למדד להורות שלנו"
(צילום: Shutterstock)

בקיצור, אולי במתמטיקה משוואות כאלה עובדות. בחינוך קצת פחות, והגיע הזמן שנפסיק למדוד את ההורות שלנו רק דרך ציות, ונתחיל לראות גם חשיבה עצמאית והתנגדות כחלק מההצלחה.

המרחב הפורנוגרפי

יש מליון ואחת סיבות למה ילדים לא מספרים לנו דברים. הסיפור שהאמא הזו סיפרה לעצמה היה שאם הוא לא סיפר לה, כנראה שמשהו בקשר ביניהם לא עובד. אולי. אבל אולי גם לא. אולי הוא כבר בגיל ההתבגרות ובתהליך טבעי של נפרדות, שבו יהיו דברים שהוא פשוט לא ירצה לספר לה. אולי זה היה כל כך שולי בעיניו שהוא לא חשב שצריך לספר. אולי החבר ביקש ממנו לא לספר והנאמנות לחברים בגיל הזה הייתה חזקה יותר. אולי הוא פשוט התבייש ולא מצא את המילים וממש קיווה שהיא תיזום את השיחה.
התכנים של הפורנו כבר מזמן לא נשארים בתוך אתרי הפורנו. המסרים והשפה הפורנוגרפית – הדימויים, המילים והרעיונות על איך גוף, יחסים ומיניות אמורים להיראות ולהתנהל נמצאים סביבנו בכל מקום
אני לא יודעת למה הוא לא סיפר, אבל אני מבינה שזאת לפעמים השאלה שהכי יושבת עלינו. אחלה שאלה - אבל היא לא מה שיעזור לך לתת את המענה הטוב ביותר עבור הילד שלך. אז בואו נניח אותה רגע בצד. מה כן אפשר לעשות עם הסיטואציה הזאת? על זה אני אענה בסוף, מבטיחה. אבל לפני זה חשוב להבין משהו: התכנים של הפורנו כבר מזמן לא נשארים בתוך אתרי הפורנו. המסרים והשפה הפורנוגרפית – הדימויים, המילים והרעיונות על איך גוף, יחסים ומיניות אמורים להיראות ולהתנהל נמצאים סביבנו בכל מקום.
הפסיכולוג גיא עינת מכנה זאת, ובצדק, "המרחב הפורנוגרפי": הזליגה של השפה הזו אל מחוץ לפורנו עצמו, לתוך פרסומות, סדרות, משחקים, רשתות חברתיות ובעיקר לתוך השיח היומיומי שלנו ושל הילדים שלנו. כן, גם בלי שנרגיש.

סהר גל
סהר גל
סהר גל. הגיע הזמן שנפסיק למדוד את ההורות שלנו רק דרך ציות
(צילום: אקזורה לי יניב)

לתפיסתי, הורים בשנת 2026 כבר לא יכולים להרשות לעצמם להתעלם מהשיח על מיניות. התפיסות של הילדים שלנו על גוף, יחסים ומיניות יתעצבו, גם אם לא נאמר להם מילה אחת בנושא. לכן השאלה בעיניי היא איזה קול נרצה להשמיע בתוך הקולות שהם פוגשים?
לפעמים הקול שלנו נעדר. כי אנחנו לא יודעים מה לומר, כי מרגיש לנו שזה עוד מוקדם, כי היא בת, כי אנחנו בטוחים שאנחנו יודעים בדיוק למה הילד שלנו חשוף, או כי אנחנו מפחדים להכניס להם רעיונות לראש. הברקסים האלה מובנים לגמרי. אבל הגיע הזמן לשחרר מעצורים ולדבר איתם - ואני פה לעזור בכמה עצות קטנות.
לפעמים השיחה תקרה בעקבות משהו שקרה, כמו בסיפור כאן, ולפעמים כדאי פשוט ליזום אותה. וזאת אולי הסיבה שהטור הזה נכתב דווקא בתחילת השנה. תחילת שנה היא הזדמנות טובה לשיחה כזאת. הילדים שלנו חוזרים מהקיץ קצת אחרים. הם גדלו, השתנו, החברויות זזו - בקיץ יש תנועה ויש משהו בתחילת השנה שיכולה להיות הזדמנות מעולה לעצור ולדבר.
אז תמצאו רגע, שבע דקות גג, ותגידו מראש שהם לא חייבים לענות, רק רגע להקשיב. אני ממליצה להתחיל מהחיובי: "איזה כיף שאתה חוזר לבית הספר", "אני ממש מתרגשת לקראת החוויות שיהיו לך השנה", "אני רואה כמה גדלת בקיץ ואני רוצה להגיד לך משהו קטן..." - ואז תבחרו דבר אחד שחשוב לכם לדבר עליו.
זה יכול להיות פורנו, אבל ממש לא חייב. הרעיון הוא פשוט לדבר על משהו שחשוב לכם שהילדים שלכם ישמעו דווקא מכם. ואם אתם מחפשים רעיונות נוספים, כתבתי כאן עוד כמה לקראת החזרה לבית הספר.
ותתכוננו גם לאפשרות שהם לא יגידו כלום בחזרה. אפילו לא "תודה" או "הקשבתי". כן, אולי גם יהיו נהימות או כזה "אבא אתה חופר". זה בסדר. תהיו חופרים ותגידו לעצמכם בשקט שיום אחד הם עוד יעריכו את זה. ובעיקר תזכרו: זאת רק שיחה אחת מני רבות.

ומאיזה גיל להתחיל לדבר איתם על פורנו?

מהגיל שבו הם מתחילים להיות חשופים לתכנים חיצוניים זה הזמן לדבר איתם על מה לעשות כשיש תוכן ביוטיוב או במחשב שלא תואם את הגיל שלהם. זה לא רק פורנו. יש תכנים נוספים שכדאי ללמד אותם איך לפעול כשהם חשופים אליהם.
בגיל הרך (עד כיתה ב') נאמר להם: "אם יש תוכן שמפחיד או לא נעים לך או שיש בו עירום או אלימות, מיד לכבות את המחשב/טלפון ולומר לי". כך נלמד אותם על הדרך שבאינטרנט יש תכנים שלא מיועדים לגיל שלהם. שזה לא כמו בגן או בכיתה שהמרחב תואם את הגיל. ברשת כל התכנים פתוחים לכולם.
בגילי 8-11 אפשר לומר: "יש באינטרנט תכנים שמיועדים למבוגרים, ולפעמים יש בהם אנשים עירומים או מגע מיני. יכול להיות שמתישהו תיתקל.י בהם בטעות או שמישהו יראה לך. יכול להיות גם שזה יסקרן אותך ויהיה לך קשה לא להסתכל וזה ממש מובן. אם זה קורה, הכי טוב מיד לסגור ולא להמשיך לצפות. התכנים האלו לא מתאימים לגיל שלך. ואם ראית או שהיה קשה לסגור ונשארת עם מה שראית אני ממש רוצה לשמוע. לא משנה מה, אני לא אכעס ואני רוצה להיות איתך בזה".
ובגילים הבוגרים יותר השיחה יכולה להישמע כך: "אני רוצה לדבר איתך על משהו וזה ממש בסדר אם זה יעלה מבוכה או שתעדיף שהשיחה תסתיים עוד לפני שהיא התחילה, אבל חשוב לי לומר לך את הדברים האלו. יש מצב שכבר שמעת את זה - יש תכנים שמיועדים למבוגרים שנקראים פורנו או פורנוגרפיה. זה יכול להיות סרטונים, תמונות, תיאורים בספרים וגם מדבקות בוואטסאפ שלמעשה כוללות עירום ותיאורים מפורשים של מגע מיני.
בגיל הרך (עד כיתה ב') נאמר להם: "אם יש תוכן שמפחיד או לא נעים לך או שיש בו עירום או אלימות, מיד לכבות את המחשב/טלפון ולומר לי"
"מיניות בין אנשים מבוגרים היא דבר נפלא שברור לי שמסקרן לדעת איך זה נראה ומה זה בדיוק אבל מה שהפורנו מראה הוא לא באמת איך שנראית מיניות. וכדי לגלות מהי מיניות צריך בעיקר לחקור אותה לבד בזמן ובגיל המתאים. התוכן בפורנו נועד כדי שכמה שיותר אנשים יצפו בו ויתגרו מינית, וכמו בכל סרט או ספר טוב יש פער גדול בין מה שרואים או קוראים לבין המציאות".
אפשר גם להוסיף ש"זה קצת מבאס אותי להבין שסיכויים גדולים שכבר ראית או נתקלת בנושא... ובגדול ממש הייתי רוצה שהתפיסות שלך על מיניות לא יגיעו מהפורנו. זה יכול לפגוע בך, זה יכול לגרום לך להתנהג בצורה פוגענית, זה יכול גם להפחיד ולעשות לא נעים. זה יכול גם להיות משהו שיהיה לך קשה לעצור מלקרוא או לצפות בו. וברור לי שזאת בקשה לא פשוטה בכלל, כי זה מסקרן וכי לפעמים חברים לוחצים וקשה להגיד לא, או להיות היחיד שאומר לא.
"אז חשוב לי לומר שגם אם כן ראית או נחשפת, הכול בסדר. אני לא אכעס עליך ואני ממש רוצה לשמוע ולהיות איתך בזה. ואם יש משהו שאתה רוצה לדעת או להבין על מיניות, גם אם הוא ממש מביך אני תמיד פה להקשיב ואם לא אדע את התשובה, נמצא אותה ביחד".
השיחות האלו צריכות להתקיים כמה פעמים בשנה, בכל מיני ורסיות ודרכים. ממש לא חד-פעמי. הורות וחינוך זה משהו שצריך לתחזק כל הזמן.
ועכשיו נחזור לאמא מתחילת הסיפור: קודם כל, תניחי בצד את ההלקאה העצמית ותמצאי רגע לשיחה קצרה עם הבן שלך. תשאלי את עצמך מה חשוב לך לומר לו כדי לחנך אותו. זה יכול להישמע כך: "אני יודעת שאתה ו-X צפיתם יחד בפורנו. אני לא כועסת עליך. ברור לי שזה מסקרן, והייתי שמחה שלא היית נחשף לזה, אבל מאחר שזה כבר קרה אני רוצה להיות איתך בזה".
ומשם לשאול, להתעניין ולהקשיב, בלי חקירה ובלי שיפוטיות. ואם הוא לא רוצה לדבר כרגע, אפשר פשוט להשאיר את הדלת פתוחה: "אם משהו במה שראית עשה לך לא נעים, או אם תרצה לדבר על זה מתישהו, אני פה".
כי בסוף, המסרים שאנחנו מעבירים כהורים נמצאים לא רק במה שאנחנו אומרים, אלא גם במה שאנחנו עושים ברגע האמת. אפשר להגיד "בבית אצלנו אפשר לדבר על הכול", אבל דווקא ברגעים האלה הילדים שלנו לומדים אם באמת אפשר.
כהורים אנחנו יכולים להסביר, להציב גבולות, לדבר, לחסום את האינטרנט, לתת דוגמה אישית ולעשות את הכי טוב שלנו. ועדיין הילדים שלנו יגדלו ויפגשו עולם. הם יפגשו דברים שלא רצינו שיפגשו, הם יעשו טעויות ודברים שאמרנו לא לעשות והם לא תמיד יספרו לנו. זה לא אומר שנכשלנו.
כי בסוף, הרבה יותר מהשאלה אם הם תמיד הקשיבו לנו, חשוב הקשר שבנינו איתם. קשר שיכול להחזיק גם טעויות, בחירות שאנחנו לא אוהבים ורגעים שבהם הם עשו בדיוק את ההפך ממה שקיווינו. קשר שבו הם יודעים שגם כשאנחנו כועסים, מאוכזבים או דואגים, אנחנו עדיין פה. אוהבים ולא הולכים לשום מקום.
אז אם יש שריר אחד ששווה לעבוד עליו – זה שריר הקשר. אנחנו לא תמיד נהיה איתם, אבל הקשר שלנו ילך איתם לכל מקום. הוא יעזור להם לבנות גבולות פנימיים, להרגיש בטוחים יותר בעצמם ולהתנהל בעולם גם כשאנחנו לא שם לידם.
סהר גל היא אשת חינוך, מרצה ומנחה בכירה בתחום החינוך למיניות וגיל ההתבגרות. מחברת הספר "על הפין ועל הפות", חברת הוועד המנהל של האגודה לחינוך מיני בישראל וממנהלות קהילת הפייסבוק "חינוך למיניות חיובית"