מצוקה, קשיים ובעיות בתפקוד המיני בעקבות טראומה מינית בילדות: במחקר בינלאומי חדש שנערך באוניברסיטת חיפה ופורסם בכתב העת Journal of Interpersonal Violence, נמצא כי פגיעה מינית בילדות ותקיפה מינית בגיל ההתבגרות ובבגרות קשורות ברמות גבוהות יותר של מצוקה מינית וקשיים בתפקוד המיני בבגרות בקרב נשים, גברים ובעלי זהויות מגדריות מגוונות, ללא הבדלים בין מדינות ותרבויות שונות.
המחקר התבסס על נתונים של 82,243 בני אדם מ־42 מדינות, ונערך במסגרת הסקר הבינלאומי למיניות. המחקר נחשב לרחב ביותר שנערך עד כה בנושא.
המשתתפים מילאו שאלונים אנונימיים שבחנו חוויות של פגיעה מינית ותפקוד מיני, והנתונים נותחו באמצעות מודלים סטטיסטיים שאפשרו להשוות בין נשים, גברים ובעלי זהויות מגדריות מגוונות, וכן בין קבוצות מיניות ותרבויות שונות.
מתוצאות המחקר עולה כי גם פגיעה מינית בילדות וגם תקיפה מינית בגיל ההתבגרות או בבגרות נמצאו קשורות באופן מובהק לרמות גבוהות יותר של מצוקה מינית ולבעיות בתפקוד המיני. בנוסף נמצא כי אנשים שחוו פגיעה בשתי התקופות – כלומר, גם בילדות וגם בבגרות, דיווחו על קשיי תפקוד מיני חמורים יותר, הכוללים ירידה בחשק המיני, קשיים בעוררות, קושי להגיע לאורגזמה, כאב בקיום יחסי מין ותחושת חוסר סיפוק.
פרופ' עטרת גבירץ מידןצילום: עדן פשינסקיבהשוואה בין מגדרים נמצא כי דפוסי ההשפעה שונים: נשים שחוו תקיפה מיניות בגיל ההתבגרות או בבגרות חוו פחות קשיים בתפקוד, בעוד שבקרב גברים לא נמצא קשר מובהק בין תקיפה בגיל מבוגר לתפקוד מיני. לעומת זאת, אצל שני המגדרים נצפתה עלייה ברמות המצוקה המינית בעקבות פגיעה מינית בילדות. בקרב בעלי זהויות מגדריות מגוונות היה קשר חלש יותר בין פגיעה בילדות למצוקה מינית בבגרות.
"במדינות שמרניות יש טאבו גם על מיניות וגם על הפגיעה המינית. השילוב הזה יוצר שתיקה מתמשכת סביב הנושא, מעכב פנייה לעזרה, ומחזק את תחושות הבושה וההאשמה העצמית"
הבדלים מובהקים נמצאו גם בין קבוצות מיניות שונות: בקרב הטרוסקסואלים וביסקסואלים נצפו רמות גבוהות יותר של מצוקה וקשיים בתפקוד המיני בהשוואה לקבוצות אחרות, בעוד שבקרב משתתפים שהגדירו את עצמם קוויריים, פאנסקסואלים וא־מיניים הקשר היה חלש יותר ולעיתים אף הפוך.
עוד עולה מן המחקר כי בהשוואה בין מדינות, הקשרים בין פגיעה מינית בילדות ובבגרות לבעיות בתפקוד ולמצוקה מינית נמצאו חזקים במיוחד במדינות שמרניות יותר. "במדינות שבהן שוררים ערכים שמרניים, מתקיים למעשה טאבו כפול. כלומר, יש טאבו גם על מיניות וגם על הפגיעה המינית. השילוב הזה יוצר שתיקה מתמשכת סביב הנושא, מעכב פנייה לעזרה, ומחזק את תחושות הבושה וההאשמה העצמית", אמרו החוקרות.
שולמית שפרברצילום: אלעד ליפשיץ"הממצאים מראים כי ההשפעה של פגיעה מינית ניכרת בקרב כל המגדרים ובכל החברות, ומדגישים את הצורך הדחוף להרחיב את ההבנה הקלינית של טראומה ומיניות. טיפול בטראומה בלבד אינו מספיק. כדי לסייע לנפגעים באמת יש לשלב גם את המיניות בתוך הטיפול, ובאותו אופן יש לכלול התייחסות לטראומה בתוך טיפול מיני", אמרה פרופ' עטרת גבירץ־מידן מאוניברסיטת חיפה, מעורכות המחקר.
"אצל חלק מהאנשים המצוקה אינה מתבטאת בקושי בתפקוד מיני, אלא במצוקה נפשית ורגשית סביב המיניות עצמה, כמו למשל אשמה סביב הנאה מינית"
הדוקטורנטית שולמית שפרבר, הוסיפה: "חשוב לזכור שמדדנו רק תפקוד מיני, ותפקוד הוא רק היבט אחד של האופן שבו מצוקה נפשית מתגלמת בגוף. אצל חלק מהאנשים המצוקה אינה מתבטאת בקושי בתפקוד מיני, אלא במצוקה נפשית ורגשית סביב המיניות עצמה, כמו למשל אשמה סביב הנאה מינית. צריך לזכור שאצל אנשים שונים המצוקה יכולה להופיע בצורות שונות, ולא תמיד דווקא כקושי בתפקוד מיני".
"ברמה הטיפולית צריך לשבור את השתיקה סביב הנושאים הללו ולהפסיק לייצר הפרדה גסה בין טיפול בטראומה לטיפול במיניות", סיכמו החוקרות. "כדי לספק סיוע מתאים לשורדות ולשורדי פגיעה מינית צריך להציע טיפול מיני מיודע טראומה וטיפול בטראומה מיודע מיניות, משום שהשניים שזורים זה בזה.
"טראומה אינה נחווית רק בנפש אלא גם בגוף, והיא נוגעת במערכות יחסים, באינטימיות וביכולת להרגיש הנאה וביטחון. ההכרה בכך שטראומה משפיעה גם על המיניות היא צעד הכרחי בדרך לריפוי שלם ומלא".
