"אני מפרסמת המון בסושיאל, ואחת הפניות שכל הזמן מגיעות אליי, ואגב לא רק מנשים, היא - למה אני תמיד נמשך או נמשכת למי שעושה לי רע, ומניין זה נובע", אומרת ד"ר לירז מרגלית, דוקטור לפסיכולוגיה חברתית, העוסקת בחקר התנהגות בעידן הדיגיטלי.
סקס אפיל
למה אנחנו נמשכים למי שעושה לנו רע? | #164
42:29
(האזינו לפרק החדש של "סקס אפיל" על משיכה לאנשים הלא נכונים)
"אחת הסיבות לדפוס החוזר ולעיתים גם ההרסני הזה היא ניסיון של הלא מודע לתקן משהו מהעבר, מהילדות, ואני אסביר: כשאני יוצאת לדייט ומרגישה משיכה מאוד גדולה לבחור מסוים, בהחלט ייתכן שבלא מודע שלי אני מזהה דפוס קונפליקטואלי שהיה לי עם אבא או אמא שלי. החלקים הלא מודעים האלה תופסים אצלי פתאום פיקוד, ומייצרים אצלי את תחושת המשיכה הזאת.
"צריך להבין שיש חלקים מסוימים במוח, בעיקר במוח הזוחלי שלנו, שמבחינתם הזמן לא עובר. ואם הזמן לא עובר, אז הדפוס הזה הוא כאן ועכשיו. לפעמים זה יכול להיות בקול של הגבר או האישה, לפעמים זה משהו בהבעות הפנים שלהם, אבל השהייה במחיצתם מרגישה לי כמו משהו מוכר.
"כך, ברגע שהלא מודע שלי נכנס לפעולה, הוא נדרך כולו. הוא אומר זה 'זה', וכעת נוצרת אצלו שאיפה כמוסה ונסתרת לפתור את מה שהיה. הוא כמו אומר, 'נכון, לא הייתי אף פעם מספיק טוב, אבל עכשיו, בקשר הזה, יש לי הזדמנות להוכיח את עצמי, יש לי הזדמנות לתקן את העבר'. אבל מה שקורה זה שהאדם חוזר בדיוק על אותו דפוס הרסני מהעבר, ומשחזר שוב ושוב קשר שלא עושה לו טוב".
איך הדפוסים האלה נוצרים?
"דפוסי התקשרות מתפתחים בשנה הראשונה לחיינו, בתגובה ליחסים שנרקמים בינינו לבין הדמות המטפלת. יש את ההתקשרות הבטוחה, שאצלה מילת מפתח היא תגובתיות. כשהאמא תמיד מגיבה לתינוק כשהוא זקוק לה, הוא לומד שהעולם הוא מקום בטוח, ושיש לו יכולת מסוגלות, יש לו שליטה. כי אם אני עושה משהו ומישהו מגיב לכך, גם אם הוא לא מגיב הכי טוב, זה עדיין אומר שהצלחתי להפעיל את העולם - וזאת יכולת מדהימה.
נראה יותר נשים מגברים שיש להן דפוס חרדתי ואמביוולנטי. אישה כזאת תצא לדייט, ואם הבחור יסתכל על המלצרית, מיד זה ידליק אצלה את כל מנגנוני החרדה. או כשהדייט לא יענה לה תוך שנייה בוואטסאפ – למרות שהיא תיראה שהוא אונליין וזמין – בום, הסיפור שלהם יסתיים
"ההתקשרויות הנוספות הן חרדתית-אמביוולנטית ונמנעת. ההתקשרות האמביוולנטית נוצרת כי האמא לפעמים הייתה שם ולפעמים לא. אנחנו מדברים כאן לרוב על אימהות שהן מאוד עסוקות בעצמן. האימהות האלה צריכות את השקט שלהן, אז הן לא ישימו את צרכי התינוק לפניהן. ואז הפעוט לומד שהאמא לפעמים שם ולפעמים לא.
"העניין הוא שברגע שיש לנו חוסר ודאות - זה קצת כמו ניסוי העכברים של סקינר: אני לא יודעת מתי יגיע המזון, אז מה אני עושה? אני כל הזמן לוחצת. זה אומר שהילדים האלה כל הזמן צמודים לאמא שלהם. הם לא רוצים שהיא תלך, הם מפחדים מזה, בגלל שהם לא יודעים אם היא תחזור או לא".
ד"ר מרגלית מסבירה שדפוסי ההתקשרות הללו תופסים אותנו גם בבגרות ומשפיעים על ההתנהלות שלנו בכל קשר רומנטי. נראה למשל יותר נשים מגברים שיש להן דפוס חרדתי ואמביוולנטי. אישה כזאת תצא לדייט, ואם הבחור יסתכל על המלצרית, מיד זה ידליק אצלה את כל מנגנוני החרדה. או שאם הדייט שלה לא יענה לה תוך שנייה בוואטסאפ – למרות שהיא תיראה שהוא אונליין וזמין – בום, הבחור הזה כבר יהפוך לז"ל מבחינתה.
"בגלל שנוצר אצלן בילדות דפוס חיווט מוחי או מסלול עצבי שהוא לא בטוח – אז הדבר הכי קטן כבר יעורר את מנגנון החרדה שלהן", היא מסבירה. "אלו אנשים שמיד שמים את הקשר הזוגי במרכז חייהם. הם יצאו לדייט אחד ובראש שלהם הם כבר יתכננו את החתונה. הכול אצלם מאוד אובססיבי, מאוד גרנדיוזי, כי הם כל כך זקוקים לאהבה. מצד שני, הם כמו בור בלי תחתית, כי לא משנה כמה בן הזוג ינסה להראות להם אהבה, זה לא יעבוד. הדבר הכי קטן יקפיץ אותם.
"הנמנעים, לעומת זאת, לומדים שהם הכי טובים כשהם לא מבקשים כלום. הם למדו זאת כי כשהם בכו, אמא שלהם לא הייתה שם עבורם, היא לא הגיבה לצרכים שלהם, זה עורר בה חרדה - והם מפנימים שאין להם ברירה אלא לסמוך רק על עצמם".
איך זה מתבטא אצלם בבגרות?
"נמנעים בבגרות הם למשל הגברים האלה שנוטים ל'גוסטינג'. יצאתי לשניים-שלושה דייטים ומבחינתי הכול בסדר, ופתאום הבחור שיצאתי איתו נעלם כאילו בלעה אותו האדמה. למה הוא נעלם ככה? כנראה בגלל התקשרות נמנעת. בהתקשרות נמנעת כשמתחילה להיווצר אינטימיות, כשמתחילה להיות קרבה גדולה מדי, הנמנעים מרגישים שהם מוצפים והם לא מסוגלים להתמודד עם ההצפה הרגשית הזאת, כי מעולם אף אחד לא הראה להם את היכולת להרגיש משהו".
"המוח שלנו גורם לנו לפנות למוכר, גם כשהמוכר עושה לנו רע"
"אנחנו משערים שלפחות 65% מהחברה הם חרדתיים, אמביוולנטיים ונמנעים", אומרת ד"ר מרגלית, ומסבירה על ניסוי שהיא נותנת לאנשים כדי לגלות את הדפוס שלהם: "אני שואלת אותם מה קורה בגוף שלהם כשמתרחש אירוע שלילי או חיובי, עד כמה הם מרגישים את זה בגוף בסולם של 0 ל-10.
"אנשים חרדתיים ואמביוולנטיים מרגישים את זה בכל הגוף. הם ממש מרגישים את ההצפה הרגשית. הדבר השני שאני שואלת זה אם קורה לך משהו – האם אתה צריך להיות עם אנשים ולספר על המקרה ולחזור על זה שוב ושוב? או שאתה רגע צריך להיות בשקט לבד, להתנתק ולהיות עם עצמך.
"צריך להבין שהמוח שלנו לא נולד לשגשוג, לשביעות רצון. הוא נועד להישרדות, לכן הוא גורם לנו לפנות למוכר, גם אם המוכר עשה לנו רע. מבחינת המוח שלי זה הרבה יותר טוב מלהכיר דפוס חדש. אבל כשאנשים שואלים את עצמם למה אני נמשכת שוב ושוב, וזה תמיד לאותו טיפוס ותמיד הוא עשה לי רע, ותמיד הוא יכול למשל לעזוב אותי באמצע ולשבור לי את הלב, ואני לא מבינה מה לא בסדר איתי, אז זה זה".
אנשים שמצליחים לעשות שינוי בחיים ולצמוח, הם אלו שבאים ואומרים, 'אוקיי, ההורים שלי לא התנהגו כמו שצריך, אבל אלה הכלים שהיו להם, זה מה שהם ידעו. הם עשו הכי טוב עבורי'
"כאן חשוב לי לעשות איזשהו שינוי חשוב בתפיסה", מבהירה מרגלית. "היום נהיה יותר ויותר פופולרי לפנות לטיפול פסיכולוגי. העניין הוא שהרבה מטפלים שרוצים לייצר קשר עם המטופל שלהם, מייצרים דימון, אויב משותף, והוא לרוב יהיה ההורה. הם באים ומתחילים להשליך את כל הקשיים של אותו מטופל על ההורה שלו, ואז פתאום נורא נעים וטוב בחדר, כי אותו מטופל מבין למה הוא מתנהג באופן שבו הוא מתנהג, ולומד פתאום המון דברים על עצמו, ומצד שני הוא גם חווה פתאום קרבה מאוד גדולה למטפל.
"אלא שלטעמי, זה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות, ואני אומרת את זה בהקשר הזה של תאוריית ההתקשרות. כי גם אם ההורים אחראים על היווצרות הדפוס הזה, עד שלא נוכל לסלוח להם, לא באמת נוכל לסלוח לעצמנו ולהיות שלמים. אין טעם לבוא ולהגיד, 'אמא עשתה לי ככה וככה'. להפך – אנשים שמצליחים לעשות שינוי בחיים ולצמוח, הם אלו שבאים ואומרים, 'אוקיי, ההורים שלי אולי לא התנהגו כמו שצריך, אבל אלה הכלים שהיו להם, זה מה שהם ידעו. הם עשו את ההכי טוב עבורי'".
"כן, יש הורים קטסטרופליים", היא מסייגת, "אבל ברוב המקרים הורה עושה את ההכי טוב שלו. לכן, כדי לשנות את הדפוסים, נצטרך קודם לסלוח להורים שלנו".
מקסים.
"הדבר השני שחשוב לעשות כדי לנצח את הלופ הוא להתחיל לבדוק איך הבחור או הבחורה שהרגע הכרתי גורמים לי להרגיש כשאני במחיצתם. וזה הדבר הכי חשוב שאני צריכה לשאוף לחפש בשלב הדייטים, עוד לפני שאני שואלת את עצמי אם הוא מעניין אותי או לא, כי אם אני כל הזמן מרגישה חרדה וחוסר ביטחון כשאני עם האדם הזה, אולי הוא לא באמת מתאים לי, ואולי אני שוב נופלת לשחזור של אותו הדפוס".
מצד שני, אחד העקרונות של משיכה ארוטית הוא שהדופק עולה, שיש איזשהו מצב של סכנה או אי-ודאות שמפעילים אצלי את הרצון הארוטי להיות עם מישהו באינטימיות. איך אני מוצאת את הביניים - גם להרגיש מאוד בנוח עם האדם החדש ועדיין שתהיה בינינו תשוקה?
"משיכה עולה מהר ויורדת מהר. משיכה היא גם לא רק כלפי המאפיינים הפיזיים של הבן אדם, כי יש גם סיפור שאנחנו מספרים לעצמנו. הרעיון הוא שלפעמים אין משיכה מידית, אבל תוך כדי שאני מכירה את הבן אדם ואני רואה איך הוא עם חברים שלי למשל, אז פתאום אני יכולה להימשך אליו - וזה נפוץ הרבה יותר משחושבים. כלומר, המיתוס הזה שמשיכה צריכה להיות מידית - אין לו שום בסוס במציאות".
גברים עדיין צריכים שהאישה שלידם תיראה טוב. זה נשמע מוזר ופרימיטיבי, אבל זה סמל סטטוס מבחינתם, היכולת להסתובב עם בחורה מושכת, זה מד גבריות. כי כשהם ליד בחורה שנראית טוב, הם מדרגים את עצמם כיותר אטרקטיביים ויותר נחשקים מבחינת המעמד החברתי שלהם
אני מכירה את זה יותר אצל נשים. הן מספרות לי שהן בילו הרבה זמן עם מישהו ופתאום הן פיתחו כלפיו רגשות ומשיכה, והן תמיד יגידו את אותו סיפור: "הוא לא היה טעם שלי, לא בדיוק מישהו שהייתי עושה לו סווייפ ימינה בטינדר, אבל גיליתי שהוא כזה מקסים וכזה כריזמטי, עד שפתאום קלטתי שאני דווקא כן נמשכת אליו".
"נכון. את תשמעי את זה פחות אצל גברים מסיבה שהיא קצת שטחית אבל ביולוגית - גברים עדיין צריכים שהאישה לידם תיראה טוב. זה נשמע מאוד מוזר, פרימיטיבי, אבל זה סמל סטטוס מבחינתם, היכולת להסתובב עם בחורה מושכת. זה מד גבריות. כי כשהם ליד בחורה שנראית טוב, הם מדרגים את עצמם כיותר אטרקטיביים ויותר נחשקים מבחינת המעמד החברתי שלהם".
מה עם גובה, למה רוב הנשים יספרו שהן נמשכות לגבר גבוה?
"זה לא רק הגובה, זאת גם לסת מחודדת. יש מאפייני גבריות מאוד ברורים שקשורים לטסטוסטרון, וריבוי של טסטוסטרון - אין מה לעשות, זה גברים יותר פוריים".
אז איך בכלל אדם יכול לדעת מי מתאים לו, בהנחה שאנחנו מתוכנתים להימשך לאותם טיפוסים שמפעילים אצלנו דברים שאינם בריאים?
"היום שכשאנחנו מסתכלים על התאמה זוגית, יש דברים שהם מאסט - יחס לכסף למשל, הוא במקום הראשון. כנ"ל השכלה - אם לאחד יש השכלה ולשני אין, אנחנו רואים שוב ושוב במחקרים שזה פשוט לא יעבוד. אנשים רוצים לדעת שיש ביניהם מכנה משותף, שיש להם שפה משותפת, אחרת גם אם היא תימשך אליו בטירוף, אחרי שנתיים היא פתאום תראה שהיא לא יכולה לשוחח איתו, או שהיא לא יכולה להביא אותו לחברים שלה, וזה יוריד לה את המשיכה.
"ואם לחזור לדפוסי ההתקשרות, אז אחד הדברים שאנחנו רואים שוב ושוב הוא שגברים נמנעים ונשים שהן אמביוולנטיות מאוד נמשכים זה לזה. העניין הוא שלמרות שהם נמשכים, אם הם לא ידעו איך לנהל את זה, ייווצר ביניהם קלאש. הדוגמה הכי טיפוסית היא אותה אישה שיושבת בבית ומחכה לבן זוגה כדי לאכול איתו ארוחת ערב, אבל בן הזוג מאחר, ובינתיים היא נכנסת לסרטים. היא מתקשרת אליו שוב ושוב והוא לא עונה, ועכשיו היא כבר על סף טירוף.
ואז, ברגע שהוא נכנס הביתה, היא מתחילה לצרוח. אבל הוא, כשצורחים עליו, מתנתק, הוא לא מסוגל. ההצפה הרגשית הזאת לא בשבילו, אז הוא הולך לחדר או יורד למטה. מבחינת האישה - היא מרגישה שהנה, היא צדקה. עובדה שהוא לא מתקשר איתה. אבל זאת פשוט התנגשות של דפוסי ההתקשרות שלהם. אם בני הזוג האלה יבינו את מערכת ההפעלה האחד של השני, הם יוכלו כנראה לפתור המון בעיות בקשר שלהם.
"כי מה שרוב האנשים לא מבינים זה שכמו שכל מוצר חשמלי בא עם מדריך הפעלה, כך גם אנחנו. זה קורה גם בסקס - נגיד יש זוגות שקובעים לעשות סקס פעם-פעמיים בשבוע. אי אפשר כל היום להתנהג רגיל ואז פתאום כשמגיעים למפגש המיני, להפעיל איזה מתג ולצפות שפתאום יהיה סקס.
"לא, כל העניין של סקס ומיניות זה שזה אמור להתרחש על פני כל היום, וצריך לראות מהן הוראות ההפעלה של בן או בת הזוג שלנו. מה גורם להם להרגיש נחשקים, שרואים אותם. אל תחכה ללילה כדי להתחיל יש מאין את ההתקרבות הזאת. תשלח לה הודעות נעימות במהלך היום, תייצרו איזושהי הכנה למפגש, ואל תחשבו שאנשים מגיעים עם הוראות הפעלה זהות לשלכם במקום הזה. אנחנו אנשים שונים".
סקס אפיל הוא פודקאסט המיניות של ynet יחסים ו-Be.po פודקאסטים, בהנחיית לורי שטטמאור, עורכת הערוץ. מוזמנים ומוזמנות לעקוב אחרינו בספוטיפיי, באפל פודקאסטס, ביוטיוב, בטיקטוק ובכל מקום אחר שבו אתם נוהגים ונוהגות להאזין לפודקאסטים שלכם. רוצים לדבר איתנו? בואו לקהילה שפתחנו בפייסבוק - "סקס אפיל - הקבוצה לדיונים".
