"קינק זאת מילה בהולנדית שמשמעותה היא איזשהו חיכוך או חספוס מסוים. כלומר, קינק הוא סוג של חיכוך, הוא משהו מחוספס שלא יורד חלק", אומר ד"ר איתמר כהן, חוקר במכון 'סגול' לחקר המוח באוניברסיטת תל אביב, דוקטור לפסיכולוגיה קלינית, ומרצה שרץ בשנה האחרונה עם הרצאה פופולרית בשם "הפסיכולוגיה של הקינק".
סקס אפיל
למה אנשים נמשכים לקינק? | #166
51:56
(האזינו לפרק של סקס אפיל: למה אנשים נמשכים לקינק?)
איך אדם יכול לדעת מה הקינק שלו?
"אם אנחנו מסתכלים על סקס כעל תאטרון פנימי, אז אנחנו צריכים לחפש היכן נמצא החיכוך הפנימי שלנו. זאת אומרת, איפה בסיפור שלנו יש חיכוך פסיכולוגי כזה או אחר, שאם נלחץ שם על גז, זה יהפוך למשהו קינקי. לדוגמה, אם אני אשאל אותך מה התנוחה הכי ונילה, את תגידי 'מיסיונרית', אבל אדם שאינטימיות מפחידה ומרתיעה אותו, מעוררת אצלו איזשהו אלמנט של חרדה, אז ייתכן שדווקא התנוחה המיסיונרית תייצר אצלו הכי הרבה חיכוכים. לא סתם יש מחקרים שמראים שאנשים עם התקשרות נמנעת מעדיפים דוגי".
"יש ספר מעולה שנקרא The Erotic mind שכתב אותו ד"ר ג'ק מורין, ובין היתר הוא מספר שם איך הרבה מהקינקים, לא כולם אבל חלק גדול מהם, נטועים בחוויות אינטנסיביות מבחינה רגשית שקרו בילדות או בבגרות המוקדמת שלנו, כלומר בגיל הנעורים, ויש בזה הרבה היגיון.
"רגשות שנחווה בהווה כמו בושה, אשמה, פחד, אבל גם התעלות שהיא רגש חיובי, הם רגשות אינטנסיביים, והם לרוב מקושרים לחוויות מעצבות שקרו לנו בילדות. אנחנו נזכור אותן היטב כי הופרש במהלכן הרבה מאוד דופמין, הורמון שעוזר לתהליך של יצירת זיכרונות חזקים.
אם אני אשאל אותך מה התנוחה הכי ונילה, את תגידי 'מיסיונרית', אבל אדם שאינטימיות מפחידה ומרתיעה אותו, מעוררת אצלו איזשהו אלמנט של חרדה, אז ייתכן שדווקא התנוחה המיסיונרית תייצר אצלו הכי הרבה חיכוכים. לא סתם יש מחקרים שמראים שאנשים עם התקשרות נמנעת מעדיפים דוגי
"אם אני מרגיש בושה ואשמה כלפי משיכה ספציפית למשהו, יכול להיות שהמקור של התחושה הזאת הוא איזושהי עוררות מאוד אינטנסיבית שחוויתי בגילאים צעירים, וקינק הוא דרך מיוחדת שמאפשרת לגעת בתחושות האלה. כלומר, דווקא כאדם בוגר שיכול עכשיו להציב גבולות, הקינק מאפשר לי לבקר בחרדה הבריאה הזאת, שאפשר לראות אותה בתור הסיפור הארוטי שלי".
למה אתה מתכוון ב"חרדה בריאה"?
"למידה תמיד מתקיימת מחוץ לאזור הנוחות", הוא מסביר. "זה נקרא בשפה הפסיכולוגית Zone of proximal development - אזור שהוא כזה 'סוויט ספוט'. הרי מטלה קלה מדי תשעמם אותנו. אם זה מאתגר יותר מדי, אנחנו נירתע מזה, לא נרצה לשמוע מזה מילה. אבל מקום שנמצא טיפה מעבר ליכולות שלנו - בדיוק שם מתרחשת הלמידה, ההתפתחות, וזה המקום של חרדה בריאה שהוא טוב לנו.
"במקום הזה, של החרדה הבריאה - שם קורה דבר מעניין מבחינה מינית. למעשה, אפשר לעשות איזושהי המרה מסוימת של העוררות הגופנית שאולי היא חרדה, אולי היא פחד - ולרכב עליה, להפוך אותה לעוררות מינית. לכן בקינק חייב להיות אמון מאוד גדול באדם שמפשר לנו לבקר בחרדה הזאת. חייב להיות מסגור, כלומר - התחלה, אמצע וסוף, ויש למשתתפים יכולת שליטה ואפשרות מתמדת להגיד, 'זהו, מספיק לי'. אני יכול לצאת מהמשחק בעזרת מילת קוד למשל, שתבהיר לצד השני שעכשיו אנחנו מפסיקים לשחק".
אחת התיאוריות שפסיכולוגים הכי נהנים לדבר עליה היא תיאורית ההתקשרות שהגה ג'ון בולבי, פסיכיאטר ופסיכואנליטיקאי בריטי, שטען כי הקשר הרגשי הראשוני בין התינוק לדמות המטפלת, שהיא לרוב האם, מהווה אבן יסוד בהתפתחות הנפשית והחברתית של האדם. בולבי טען שלבני אדם יש מערכת ביולוגית מולדת שמניעה אותם לחפש קרבה, ביטחון והגנה, במיוחד במצבי מצוקה, ואיכות ההתקשרות שתהיה להם - בין אם היא בטוחה, חרדה או נמנעת, מתעצבת כבר בילדות המוקדמת, בהתאם לאופן שבו הדמות המטפלת הגיבה לצורכי התינוק.
"יש למשל מחקרים מעניינים שבודקים התאמה בין סגנון ההתקשרות שלי לבין הקינק שאני נמשך אליו", אומר ד"ר כהן. "האדם החרד למשל הוא אדם שכל הזמן שואל האם אני אהוב? האם הולכים לנטוש אותי? האם אני זכאי לאהבה? והדרך שלו להתמודד עם זה עוברת בחיפוש קרבה אל המקור שהוא מפחד שיעזוב אותו.
"אצל הנמנעים לעומת זאת החרדה נמוכה, אבל זה רק בגלל שהם לוקחים צעד אחורה מאוד מהר. הם חייבים את הספייס שלהם. כשמסתכלים על קינק, שמים לב שלמשל שאנשים שההתקשרות שלהם חרדה, הם אנשים שיותר נוח להם בתפקיד הנשלט, ואילו הנמנעים הם אלו שהכי נוח להם להימצא בתפקיד השולט בגדול. אלו שההתקשרות שלהם בטוחה, בדרך כלל אוהבים להיות בסוויץ', מה שנקרא, כלומר לשחק בין שני המצבים.
מחקרים מראים שאנשים שכן פתוחים לקינק וכן נרגעים לתוכו, הם גם בדרך כלל אנשים עם איזשהו ממד אישיותי שנקרא פתיחות לחוויות, והרמה של פתיחות לחוויות בדרך כלל מגיעה עם רווחה נפשית
"אם ניקח את זה עוד צעד נוסף קדימה, אפשר להגיד שלמעשה הקינק הספציפי של אדם, הוא איזשהו כלי שדרכו הוא יכול לחוות חרדה בריאה, אבל עם גלגלי עזר. הנשלט יכול לחזור למצב של להיות חסר אונים כמו שהוא הרגיש בילדות, אבל הפעם הוא יהיה בסיטואציה משחקית ומוחזקת, אז הוא ירגיש שמור. הוא יבקר בחרדת הילדות הבריאה הזאת, ויערוך לה המרה לעוררות מינית".
"אם נסתכל על זה כמו על כפתורים של ווליום, אז קינק מאפשר לנו להיות עם היד על הלחצן", הוא ממשיך. "ברגע שהסביבה מאפשרת לי ואני מרגיש טוב ויציב ובטוח ומוגן ומוכל, אני יכול להעלות את הווליום, וכאן אנחנו נכנסים כבר לאזורים היותר קיצוניים של הקינק. מתי זה יותר מדי? זאת כבר שאלה תרבותית, שאלה חברתית, שאלה פסיכולוגית ושאלה בין-אישית. אבל בעיניי, זאת הסיבה שהעולם הזה הוא כל כך מעניין וכל כך מרגש, ויש בו פוטנציאל גבוה כל כך לצמיחה. כמובן עם כוכבית - כי זה רק למי שזה מתאים לו.
"לכן חשוב לי לא להכניס את הקינק בתור איזושהי תרופה ליבשושיות ולשעמום הזוגי. לא. קינק זה עולם שלם. זה עולם סוער שאפשר להתמסר אליו, אבל כמובן שיש אנשים שסבבה להם לאכול את אותו שניצל ואורז כל ארוחת צהריים, וזה יופי. זה לא אומר שום דבר רע עליהם.
"אבל אם אתם נמנים עם סוג האנשים שמרגישים שאתם צריכים תוכן חדש בשביל להתעניין, בשביל להיסחף, אז אולי קינק הוא דוגמה נהדרת בשבילכם. מחקרים גם מראים שאנשים שכן פתוחים לקינק וכן נרגעים לתוכו, הם גם בדרך כלל אנשים עם איזשהו ממד אישיותי שנקרא פתיחות לחוויות, והרמה של פתיחות לחוויות בדרך כלל מגיעה עם רווחה נפשית".
לגעת בכאב
ד"ר איתמר כהן הוא פסיכולוג קליני במקצועו. את ההכשרה שלו עשה בלונדון, שם התגורר כשמונה שנים. "התחלתי את הדוקטורט כשהייתי בן 28, סיימתי אותו בגיל 31 ואחר כך נשארתי בלונדון עוד חמש שנים". לעולם הקינק הוא נחשף לראשונה דרך המטופלים הבריטים שהגיעו אליו. "אנשים חושבים שברלין היא בירת הקינק, אבל זאת טעות. ברלין נהדרת, סוערת, אבל היא עם ז'אנר מאוד ספציפי של קינק. לונדון כל כך גדולה וכל כך אנונימית באיזשהו אופן, וכל כך רב-תרבותית, הרבה מעבר לברלין. לכן בעיניי לונדון היא המֶכָּה של הקינק.
"כמטפל שמתי לב שאנשים שמגיעים מעולם הקינק, אז יש להם איזושהי שמחת חיים שונה, איזשהו חוסר שקט נעים כזה, מדרבן. הם פתוחים מאוד לחוויות. הם מרגישים. הם אוהבים את הסערה של החוסר ודאות, וזה הקסים אותי. כששככה ירדנו לפרטים, הם סיפרו לי איך דרך הקינק הם מצליחים לגעת בכל מיני כאבים רגשיים מוקדמים.
"למשל היה לי מטופל שנרתע מאינטימיות, וגיליתי שכשהוא לוקח את התפקיד של הדום, שזה השולט, הוא מצליח למנן עד כמה הוא רואה בצד השני כשותף, כסובייקט, והוא יכול להחליט עד כמה הוא מתקרב אליו. וככה הוא משחק למעשה עם החרדה שלו. כלומר, ככל שהוא רואה את הפרטנרית שלו יותר כאובייקט, כך החרדה יורדת. הוא משחק עם המרחק. וככל שדרך הקינק הוא מרגיש יותר בנוח בקשר, כך הפרטנרית שלו הופכת ליותר ויותר סובייקט, עד שהם אפילו יכולים להחליף ביניהם תפקידים.
"בעיניי, זאת דוגמה חיה לאיך אפשר לגעת בכאבים רגשיים מוקדמים ולעשות איתם איזשהו עיבוד, גם בלי להגיע לספת הפסיכולוג ולדבר עם בן אדם ולהישאר רק ברמה הקוגניטיבית. קינק זאת חוויה רב-ממדית, בטח התנהגותית, בטח רגשית, והיא מתאפשרת על ידי עשייה בפועל, על ידי משחקיות מאוד טעונה. אבל וזה אבל חשוב מאוד: שיהיה ברור - קינק זה לא טיפול! והכי חשוב לי להבהיר את זה כי אנשים ינצלו את זה. 'אני המטפל, אני אראה לך מה את צריכה לעשות מבחינה מינית על מנת לפתור בעיות מהילדות' - לא. זה ממש לא זה".
אז אתה רואה את המטופל הזה ומחליט שזה מעניין אותך מספיק כדי לבחון אם גם אתה קינקי?
"כן. אני מחליט שאני הולך על הדבר הזה כי ראיתי יותר מדי דברים טובים בקליניקה, ואני צולל לתוך העולם של קינק לונדון ומגלה שהוא עולם מרגש וסוער. אני ובת הזוג שלי באותה תקופה מתחילים להתנסות, ואנחנו בודקים מה מתאים לנו ומה לא מתאים לנו.
"העניין בלונדון הוא שבגלל שהתרבות של הקינק כל כך מפותחת שם, אז יש לה כבר מסורת עם כללים ברורים, ומתאפשרת ממש תחושה בטוחה בתוך העולם הזה. כלומר, יש חוקים תרבותיים מאוד-מאוד נוקשים, שתפקידם לשמור על האנשים בתוך העולם המיוחד הזה, כי זה עולם שבו אנחנו יכולים מאוד פגיעים, אפילו רגרסיביים. יש למשל אנשים שממש חוזרים למקום היילדי שלהם. לכן לא תראי בחיים מצבים של 'קינק שיימינג' בלונדון.
"ובאמת היכולת ליהנות מקינק בעיניי, היא היכולת להביא פגיעות, להביא לקשר אלמנטים רגשיים פגיעים ויותר רכים. לכן אם לא שומרים עליי, אני לא יכול לשחרר שליטה באמת. בעולם הקינק ככל שהמסגרת תשמור עליי יותר, כך אני אוכל לתת יותר דרור לתשוקה המינית שלי, ואאפשר לה לצאת החוצה בצורה יותר אותנטית ויותר אמיתית, כי אני מוגן".
לדבריו, קינק לא יכול להתרחש אם אין הסכמה ברורה בין כל הצדדים העוסקים בדבר. אבל זאת לא סתם הסכמה, אלא הסכמה מתעדכנת. "ההסכמה הזאת צריכה להתעדכן תדיר לאורך כל האקט, והיא צריכה להיות נלהבת ומתמשכת", הוא מסביר.
האלמנט השני שחייב להתקיים בקינק הוא תקשורת בריאה. "איך השניים האלה עובדים ביחד? למשל דרך 'שיטת הרמזור'. ירוק אומר שאני נהנה ורוצה עוד מזה. אבל אם הפרטנר לתת גז ולהעלות את סף הריגוש, יכול להיות שלי זה לא יתאים וזה יתחיל להתקרב לגבולות שלי. או אז אני כבר מתחיל לסמן לו שאני באזור הכתום. כלומר, 'תתקדם, אבל בזהירות'. זאת אומרת שבקינק יש רצף, וכמובן אדום אומר שזה גבול שאני לא מוכן שיחצו אותו. הכללים האלה מאפשרים לי מרחב בטוח שאני יכול להשתחרר בתוכו".
