"כשמישהי באה אליי ומספרת לי שהיא נפגעה מינית והיא רוצה להגיש תלונה, אני מסבירה לה על התהליך שהיא עתידה לעבור, אבל אני גם אומרת לה שאם סוגרים את התיק, זה לא כי לא מאמינים לה, זה כי המערכת המשפטית עדיין מפגרת בכל מה שקשור לעבירות מין ולהבנה של איך טראומה מינית עובדת", מסבירה עורכת הדין ורדית אבידן, מומחית למניעת הטרדות מיניות ויוזמת "משפט מודע טראומה", שמלווה שורדים ושורדות של פגיעות מיניות יותר משני עשורים.
עו"ד אבידן הגיעה לפודקאסט "סקס אפיל" של ynet ו-Be Po פודקאסטים כדי לספר כיצד השתנה היחס של המערכת המשפטית כלפי מתלוננות ונפגעי אונס ופגיעות מיניות, ומה נפגעים ונפגעות יכולים לעשות כרגע, בהנחה שלא תמיד ישנן מספיק ראיות שיתמכו במקרה שלהם.
סקס אפיל
#168 | איך לגרום לאנס שלך לשלם
56:01
(האזינו לפרק של "סקס אפיל": איך לגרום לאנס שלך לשלם)
"כשעבדתי בפרקליטות, בתחילת הקריירה שלי, הייתי מראיינת כל מתלוננת, ובודקת אם היא יכולה לספר את הגרסה שלה במעמד של חקירה משטרתית ובבית המשפט, אם היא מספיק חזקה לעמוד בחקירה נגדית. לצערי הרב, היו הרבה שלא היו חזקות מספיק.
"היה לי מקרה של מישהי שאבא שלה, סליחה, אזהרת טריגר פה, פגע בה מינית הרבה שנים, והיא פשוט הייתה בדיסוציאציה, שהיא אחד התסמינים של טראומה מינית. זה אומר שהיא לא יכלה לדבר בלי להתנתק, ובמקרה הזה ידעתי שהיא לא תוכל לעמוד ולתת עדות".
למה לא?
"כי אם היא הייתה מנסה לחזור לחוויה, היא הייתה מיד חווה ניתוק, שזה אגב מה שרוב הנפגעות חוות כשמתרחש אקט מיני שנעשה בניגוד לרצונן. במקרה של פוסט טראומה אחרי המקרה – מה שקורה הוא שכל דבר שמזכיר להן את האקט אחרי כן – זה יכול להיות ריח של כביסה או בגד מסוים, והוא ישר זורק אותן לסיטואציה והן כמו חוות אותה שוב. הניתוק קורה כי אותה אישה לא מסוגלת להכיל את הכאב, במיוחד כשמדובר בפגיעה מינית".
(צפו בפרק החדש של סקס אפיל)
זה ממש מנגנון של הנפש שמגן על האישה הזאת. המצב כל כך מציף עד שהנפש שלה מייצרת עבורה מנגנון שמנתק אותה מההתרחשות.
"לחלוטין, אבל במערכת המשפטית זאת בעיה, כי במערכת המשפטית מנגנון ההגנה הזה לא מגן עלייך. אם את לא מביאה את הסיפור ומספרת אותו בבית משפט בצורה ברורה, אז אין 'קייס' ואי אפשר להעמיד לדין את הפוגע, ושוב - זה לא קשור לכך שאת דוברת אמת. לצערי, הרבה פעמים זאת גם התחושה של נפגעות – 'אף אחד לא מאמין לי', ואז והן מלכתחילה לא הולכות להגיש תלונה, ואני לא בעד זה".
"במקרה של פוסט טראומה אחרי המקרה – מה שקורה הוא שכל דבר שמזכיר להן את האקט. זה יכול להיות ריח של כביסה או בגד מסוים, והן ישר נזרקות בחזרה לסיטואציה וכמו חוות אותה שוב. הניתוק קורה כי אותה אישה לא מסוגלת להכיל את הכאב, במיוחד כי מדובר בפגיעה מינית"
החוק היבש לא נרטב אף פעם.
"לגמרי זה. עד שמערכת המשפט לא תשכיל להבין כיצד מתנהלת טראומה מינית - ואני נלחמת על כך שזה יקרה, אבל אנחנו עוד לא שם - אז המקרים הללו ייפלו ולא יגיעו לכדי הרשעה. לכן אותו אדם, אותו אבא שפגע במינית במתלוננת ההיא לאורך שנים, קיבל הסדר על תנאי. זה מראה את אי-הצדק שמתרחש כל הזמן במקרים האלה של פגיעות מיניות".
"פעם לא היה 'סיי' לנפגעת, זה שינוי שנעשה היום", מסבירה עו"ד אבידן. "יש חובה שהמתלוננת תשמיע את דעתה, אבל אין חובה לנקוט בפעולה מסוימת, ומי שמחליט, מי שמנהל את העניינים, זה בעצם המשטרה והפרקליטות, ולא הנפגעת".
כלומר, השליטה שוב פעם נלקחת מהנפגעת.
"לגמרי, זה גם מה שמורכב כל כך, לקיחת השליטה והחוסר אונים הזה שאת נמצאת בו. זאת הסיבה שאחרי כעשור שעבדתי כעורכת דין בהליכים פליליים, עברתי בשנים האחרונות לייצג מתלוננות בהליכים אזרחיים. זה אומר שאני, כנפגעת של עבירת מין, יכולה לתבוע פיצויים כספיים על הנזק הנפשי שנגרם לי כתוצאה מהפגיעה המינית".
את מתכוונת שהנפגעת צריכה להוכיח את הנזק הנפשי שנגרם לה ולא שאכן קרתה פגיעה מינית?
"ההבדל בין הליך אזרחי להליך פלילי הוא שבהליך הפלילי אדם עלול להיכנס לכלא. זה אומר שהחופש שלו, הזכות שלו להתנועע בעולם, נשללת ממנו לחלוטין. לכן הדרישה הראייתית כל כך גבוהה. אני צריכה להוכיח ברמה של 98% שהתבצעה עבירה. בהליך אזרחי, לעומת זאת, אני יכולה להסתפק ברמה של 51% - כי כל מה שאני מבקשת ממנו זה כסף".
אבל אז יגידו המקטגרים – ואנחנו רואות את זה בתקשורת כל הזמן, שמדובר בסחיטה כלכלית.
"אני לא רואה את זה ככה. בדיוק בגלל שרוב התיקים בהליכים פליליים נסגרים בהקשר של פגיעות מיניות, בגלל שזה מילה מול מילה והמצב הראייתי בעייתי, אז תביעה אזרחית היא אפיק אחר, שמאפשר עוד אופציה לנפגעת ומעניק לה תיקוף למה שהיא חוותה. זה עוד ערוץ פעולה, ואני יכולה לפנות לערוץ הזה כדי לקבל הכרה ופיצויים. זאת לא סחיטה, זאת הכרה על מה שהבן אדם הזה גרם לי, הכרה משפטית.
"היום יודעים שפגיעות מיניות הן דבר שהולך עם הנפגע או הנפגעת במשך שנים, לפעמים עשרות שנים. זה משבש להם את החיים. זה טיפולים פסיכולוגיים, פסיכיאטרים, לעיתים נכות והפסקת עבודה".
לא סתם אומרות שאונס הוא רצח של הנפש.
"אז פה אנחנו חלוקות. בעבר היה צריך לבסס את זה שפגיעה נפשית היא פגיעה חמורה. לכן ארגוני הנשים הפמיניסטיים אמרו שאונס הוא רצח של הנפש, כמו שאמרת, כדי שיבינו עד כמה זה חמור. כי כשאני הולכת לבית משפט ואומרת, 'אני צריכה כסף כי מישהו כרת לי את היד', אוקיי? אז רואים שאין לי יד, ואני לא אוכל עכשיו לעבוד בעבודות פיזיות או בהרבה עבודות אחרות. כלומר, הנכות היא ברורה.
"אך כשמדובר על נכות נפשית, אי אפשר לראות אותה, וגם כל אחת מתנהלת אחרת. היו לי נשים שדווקא כל היום רצו להיות בעבודה, כי מבחינתן ככה הן יכלו לשרוד. ככה הן לא היו צריכות להתעסק כל היום עם המחשבות שרצות בראש".
"בדיוק בגלל שרוב התיקים בהליכים פליליים נסגרים בהקשר של פגיעות מיניות, בגלל שזה מילה מול מילה והמצב הראייתי בעייתי, אז תביעה אזרחית היא עוד ערוץ פעולה, ואני יכולה לפנות לערוץ הזה כדי לקבל הכרה ופיצויים. זאת לא סחיטה, זאת הכרה על מה שהבן אדם הזה גרם לי, הכרה משפטית"
עיבוד של טראומה היא תמיד דבר מורכב. לא סתם את שומעת על נשים שממשיכות להיות בקשר עם הפוגע שלהן, ואז לכי תוכיחי שהוא אנס אותך כששלחת לו סמס של "איזה כיף היה".
"הנזק הנפשי אצל כל אחת מתבטא אחרת. היום יש יותר מודעות לתסמינים שאפשר לדבר עליהם, אבל עדיין קשה מאוד להראות פגיעה נפשית, והדרישה לפיצויים - מטרתה שהוא ייתן לי לטפל בעצמי, בנפש הזאת שלי, אוקיי? כי כמו שאמרת, זה משהו שיהיה לי לכל החיים.
"אבל כן חשוב לי שאנשים ונשים במיוחד לא ירגישו שאם אנסו אותן, אז רצחו אותן והן מתות. אני לא רוצה שהן יהיו קורבנות של הדבר הזה. להפך, אני רוצה שהן ידעו שעם טיפול נכון – ובשביל זה הן צריכות את הפיצויים - הן יכולות לנהל את הטראומה, במקום שהטראומה תנהל אותן, והן יכולות לעשות את זה עד סוף חייהן, וראיתי כבר שזה אפשרי.
"הדבר הנוסף שציינת הוא בדיוק מה שיוצר את הדיסוננס בין עולם המשפט לעולם האמיתי של טראומה מינית. צריך להבין שרק ב-3% מהמקרים פגיעות מיניות זה הסטייל של בני סלע - 'הלכתי ברחוב ומישהו זר תקף אותי'. זה כמעט לא קורה. ב- 97% מהמקרים פגיעה מינית היא משהו שקורה במסגרת של קשר, במסגרת של יחסי אמון. ואנחנו רואים את זה קורה ביחסי עבודה, בקרב ידידים ובעולם הדייטים.
"איך טראומה באה לידי ביטוי? אז למשל – אם נאנסתי בדייט, לא פעם קשה לי להבין בכלל שנפגעתי. יכול להיות שההבנה תיקח לי כמה ימים. הרי הייתי עם מישהו שנפגשתי איתו מרצוני, אולי אפילו היה לי נחמד איתו, יכול להיות שאפילו באתי עם רצון לשכב איתו - וזה בסדר גמור לבוא ולרצות לשכב עם מישהו. זה לא בסדר לבוא ולקבל פגיעה. זה לא בסדר לשתות יין ולהיאנס. זה דבר שממש צריך להבין.
"מישהי מתקשרת אליי ומתלבטת איתי – 'מה, להגיש תלונה? אבל הלכתי אליו בכיף, אבל רציתי סקס, אבל הוא פגש אותי במסיבת סקס'. ואני תמיד אומרת לה שלא תתבייש! שלא תבוא בבושה לחוקר ולא תדבר, כי אז הן לא מדברות. ואז הוא ישאל אותה, 'אז מה עשית במסיבת סקס? למה ציפית?"
בעבר ככה היו משפילים מתלוננות - עורכים להן חקירה משפילה וצולבת.
"נכון, המתלוננת באה לספר על המקרה של הפגיעה וחוקרים אותה כאילו שהיא אשמה, ועושים זאת עם השאלה האיומה הזאת שמתחילה ב'למה'. יצירת אשמה עבור מי שעברה פגיעה מינית, כשבמיניות מלכתחילה יש המון בושה, זה מצב מאוד קשה. ישר שואלים את השאלה הזאת והיא משתתקת, פתאום היא לא מספרת את הסיפור.
"חשוב לי שנשים לא ירגישו שאם אנסו אותן, אז רצחו אותן והן מתות. אני לא רוצה שהן יהיו קורבנות של הדבר הזה. להפך, אני רוצה שהן ידעו שעם טיפול נכון – ובשביל זה הן צריכות את הפיצויים - הן יכולות לנהל את הטראומה, במקום שהטראומה תנהל אותן"
"אז כן – אישה יכולה להיפגע מאדם ולמחרת לשלוח לו הודעה ולהגיד 'איזה כיף היה'. למה? כי המוח שלי לא רוצה להאמין שמשהו רע קרה לי! הוא לא רוצה לקבל כאב, אז הוא הודף אותו. אז אני ממציאה איזה סיפור שהיה כיף וכדי להצדיק לעצמי נפשית את הסיפור הזה, אני שולחת לו הודעה עם סמיילי. ואז אחרי יום, יומיים, שלושה, שבוע, לעיתים כמה שנים אחרי, אני פתאום מתחילה להבין שזה לא באמת היה כיף, ואז אולי אני הולכת למשטרה".
יש גם את המקרים של סמי האונס - ואז בכלל הן מתעוררות אצל האדם הזה, והן לא זוכרות מה קרה ואיך הן הגיעו לשם. הן מבינות שהיה סקס בלילה, אבל הן לא זוכרות ממנו כלום. הרבה מדחיקות את המקרים האלה, ממסגרות אותם תחת "סקס שיכור שהן עשו פעם", עד שנופלת עליהן ההבנה שהן נאנסו.
"נכון לגמרי וסמי אונס זה מאוד מורכב, כי כדי לעשות בדיקה לסם אונס, את חייבת ללכת באופן מיידי. יום-יומיים אחרי - זה כבר יוצא לך מהגוף. מי שכן הולכת להיבדק מיד אחרי – אז חשוב לדעת שהיום קיים חדר אקוטי, שנמצא כמעט בכל בית חולים, וזה ממש חדר שמיועד למישהי שעברה פגיעה מינית. כך קל יותר להוכיח את הימצאותו של הסם ושל סימנים נוספים, ואת יכולה לעשות את זה גם אם לא תגישי בסוף תלונה".
האישה צריכה לעשות את זה לפני שהיא מתקלחת.
"כן, לפני שמתקלחת כי בודקים גם די-אן-איי. אז היום כשמתלוננות באות ואומרת לי, 'אין לי קייס. למה אמרתי 'איזה כיף היה', למה לא הלכתי לחדר אקוטי? למה פה ולמה שם, אני אומרת להן - הכל בסדר. הכל תלוי באיך את מספרת את הסיפור, ואת יכולה לספר את זה בדיוק כפי שזה - היית בשוק והיית בהלם ולא הבנת באותם רגעים מה קרה לך".
בדיוק בגלל שטראומה מינית לא מתחברת עם עולם במשפט, עו"ד אבידן יצרה את מה שהיא מכנה "משפט מיודע טראומה", ובתביעות כאלו הנפגעת יכולה גם לתבוע את המשטרה. למשל, אם היא התרשלה בחקירה שלה. "הרעיון הוא שאם הם לא ילמדו ולא ישנו את התפיסה שלהם דרך החוקים או דרך המדינה, אז הם ישנו אותה דרך הכיס, והניסיון שלי מלמד שזה הדבר שהכי עובד", היא אומרת.
צדק זה לא רק כוכב
עו"ד אבידן נולדה עם חוש צדק מפותח, ומגיל צעיר הרגישה שעליה לעזור בתיקון עוולות. "הייתי נערה לוחמנית", היא מעידה. "אני זוכרת שבתיכון היה איזה עניין שביטלו לנו את הטיולים השנתיים, וממש התעצבנתי. אז בשמונה בבוקר עברתי בין הכיתות ואמרתי לכל התלמידים, 'צאו החוצה. אנחנו עכשיו בשביתה עד שמחזירים לנו את הטיולים'.
"גם בצבא עשיתי איזשהו מרד קטן בגלל אי צדק שנגרם לכמה אנשים. כמובן ששילמתי על זה מחיר, אבל תמיד יש בי את הצורך הזה להתערב ולעשות משהו אם אני מזהה חוסר צדק.
"כשהלכתי ללמוד משפטים, זאת ממש הייתה המטרה שלי - לעזור לנפגעים ולחלשים. התחלתי בפרקליטות הפלילית, שם התחלתי להיחשף למקרים מזעזעים של נפגעות תקיפה מינית. סיפורים מאוד-מאוד מורכבים, בלשון המעטה. אני יכולה להגיד לך שחשבתי שראיתי סרטים קשים לצפייה בקולנוע, אבל פתאום שמעתי על מקרים שאמרתי, 'וואי. זה יותר גרוע מכל סרט גרוע שראיתי'.
"ככל שהגיעו יותר סיפורים, כך זה חלחל פנימה. הייתי מאוד בודדה. הרגשתי שאין לי בעצם עם מי לחלוק ולדבר על כל הסיפורים האלה שאני שומעת וחיה אותם ביום-יום שלי, כי אני חייבת לשמור על סודיות. תחשבי שהלקוחות שלי הן נשים עם טראומה. נשים שלא סומכות כבר על אף אחד, לא מאמינות באף אחד. ואם אני לא עונה למישהי באותו הרגע, תחושת חוסר השליטה שלהן עולה".
איך זה בא לידי ביטוי?
"הייתה לי מישהי שפעם התקשרה אליי בשתיים בלילה ואמרה לי שהיא הולכת להתאבד. כמובן שמיד עזבתי הכול ונסעתי אליה מתל אביב לחיפה, ואז באתי וראיתי שהיא בסדר. אני צוחקת, אבל זה לא מצחיק. אחרי המקרה הזה הבנתי שאני פשוט מוצפת ומתמודדת עם דברים שאין לי כלים לנהל אותם.
"למדתי משפטים. במשפטים אנחנו לומדים ולומדות על חוזים. אנחנו לא לומדים על יחסי אנוש, למרות ש-90% מהמקצוע של עורכי הדין זה יחסי אנוש. זה לקוחות, זה להתמודד איתם, אבל אנחנו לא לומדים את זה. תחשבי שאם הייתי עובדת סוציאלית או פסיכולוגית, הייתי מקבלת הדרכה חיצונית, הייתי מקבלת קבוצת תמיכה. יש לי חברות מטפלות, יש להן ממש החזקה. אבל אני עורכת דין, אז מה לי ולטיפול?
"היום אני גם מבינה כמה בודדה הייתי. הייתי נשואה, אבל הרגשתי שאני לא יכולה להביא את הכובד הזה לבן הזוג שלי. הרגשתי שאני לבד ואף אחד לא יכול להכיל את הדבר הזה. ככה הרגשתי. כנראה שזה חלחל פנימה והרס לי את הזוגיות, כי אחרי כמה שנים כאלו התגרשתי.
"גיליתי שכדי שאוכל באופן אישי להתנהל במערכות יחסים, אני חייבת ללמוד לראות גם את הצד הבריא והטוב של המיניות, ולא רק את הצד החולה והאלים שבא לידי ביטוי בעבודה שלי"
"היום אני עושה את החיבור בין הקריירה לבין ההתרחקות הזוגית, אבל אז עדיין לא ראיתי את זה ככה. הייתי אישה צעירה בת 33 עם ילד בן שלוש, ולמרות שעדיין הייתי מנותקת, הייתי בטוחה שמהר מאוד אמצא בן זוג חדש. פתאום התחלתי לצאת לדייטים וקלטתי שזה ממש לא המצב. מצאתי את עצמי במערכות יחסים לא טובות, עד שהבנתי שאני צריכה רגע לעשות פאוזה ולהבין מה קורה איתי, מה קורה אצלי עם מערכות יחסים, מה קורה אותי עם כל ההצפה הרגשית הזאת. לכן לתקופה מסוימת גם עזבתי את התחום, והפסקתי להתעסק עם פגיעות מיניות".
אבל כשוחרת צדק זה לא עבד לה. היא החזיקה מעמד אולי תשעה חודשים, והבינה שהיא חייבת לחזור. "לא באמת יכולתי לעבוד במשרה ללא משמעות. לא יכולתי לברוח מהשליחות שלי".
סקס אחר
היא משתפת שהיא החלה לעבור תהליך אישי של התפתחות דרך למידה וסדנאות. "את יודעת, עם עצמי, כדי להבין מה קורה איתי. רק שם נחתה עליי ההבנה הזאת שאני צריכה תמיכה, שאני צריכה ללמוד להציב גבולות, גם מול עצמי וגם מול הלקוחות. והכי חשוב – גיליתי שכדי שאוכל באופן אישי להתנהל במערכות יחסים, אני חייבת ללמוד לראות גם את הצד הבריא והטוב של המיניות, ולא רק את הצד החולה והאלים שבא לידי ביטוי בעבודה שלי.
"אני כן חייבת לציין שאני כן בן אדם מאוד מיני, שרוב החוויות המיניות שלי היו יותר טובות מרעות, ואני חושבת שזה מה שהציל אותי הרבה פעמים, כי ידעתי שיש סקס אחר. התחלתי טיפול, דיברתי על זה בטיפול והבנתי שיש מיניות בריאה ויש מיניות חולה, וככל שנדבר על מיניות יותר, כך רמת הבושה תרד ורמת האשמה תרד. הלכתי ללמוד מיניות בריאה, הלכתי ללמוד הדרכה להנחיית קבוצות ואיך להדריך אנשים על מיניות בריאה ואיך לדבר איתם על הנושא הזה".
לקראת סיום הפרק עו"ד אבידן מסכמת שכדי שיקרה שינוי במערכת המשפט, יש לערוך הכשרות לשוטרים שיבהירו להם איך טראומה מינית מתנהלת, ולמה למשל אם מתלוננת מחייכת כשהיא מספרת מה היא עברה, זה לא בגלל שהיא משקרת או כי לא קשה לה, זה בגלל שהיא מנותקת עכשיו מהמצב, מצב נפשי שקורה בגלל שהגוף שלה מנתק אותה מהסיטואציה כדי שהיא לא תכאיב לה כל כך.
סקס אפיל הוא פודקאסט המיניות של ynet יחסים, בהנחיית לורי שטטמאור, עורכת הערוץ. מוזמנים ומוזמנות לעקוב אחרינו בספוטיפיי, באפל פודקאסטס, ביוטיוב, בטיקטוק ובכל מקום אחר שבו אתם נוהגים ונוהגות להאזין לפודקאסטים שלכם. רוצים לדבר איתנו? בואו לקהילה שפתחנו בפייסבוק - "סקס אפיל - הקבוצה לדיונים".
