יעל התיישבה לידי מתנשפת, הפילה את התיק על הכיסא וסימנה למלצר שיתקרב. "יש לי רק רבע שעה", דיווחה, בודקת את פניה בצג הטלפון. "אני בדרך לדייט. קבענו לשתות קפה מוקדם יחסית כי הוא עוד צריך לחזור לירושלים", אמרה ועצמה לרגע את העיניים. "עידו! קוראים לו עידו. כן".
"זה ההוא מיום שישי האחרון? אבל חשבתי שאמרת שהוא גר בשכונה, לא בירושלים", הופתעתי. יעל הרימה את עיניה מעל התפריט שהגיש לה המלצר. הבנתי שהיא כבר לא מתלבטת מה להזמין, אלא עסוקה בלהיזכר עם מי היא יצאה ביום שישי האחרון.
"את מדברת על יונתן? לא, יונתן הוא באמת מהשכונה. עידו זה בחור אחר", ענתה. "בזמן האחרון אני ממקבלת (יוצאת עם מספר אנשים בו זמנית, ל.ר) יותר מהרגיל. הנה, יש לי פה סוודר בתיק כי מאוחר יותר הערב, אחרי הקפה הזה, אני אמורה להיפגש עם ידיד של אלונה, מישהו שהכרתי אצלה במסיבה, וכנראה שנשב בחוף ויהיה קריר".
"דייט?"
"סוג של".
"ועידו יודע שאת ממשיכה אחריו לאפטר-קפה רומנטי?"
לאוזניים זרות זה אולי נשמע שיפוטי, אבל יעל ידעה שזה לא רחוק מתקופות דייטים דומות שגם אני חוויתי ברווקותי הירושלמית. "נו, לא מדברים על זה היום באמת. לא שואלים אם אתה יוצא עם מישהי נוספת במקביל או אם אנחנו אקסקלוסיביים, ובימינו גם ככה ברור ששום דבר לא ברור", היא חצי צחקה, חצי נאנחה, ובדקה בטלפון את השעה.
"וחוץ מזה… אוי, קבלי את ההודעה שקיבלתי עכשיו מהבחור הזה!", אמרה והראתה לי את המסך. היה שם חלון של אפליקציית היכרויות שלא הכרתי, והתכתבות עם בחור חדש לגמרי. "הוא ממש חמוד, לא?"
בתקופה שבה הסגר הבא מרחף באיום מעל ראשנו, וטעמו המר של הריחוק החברתי עוד צרוב לנו בזיכרון, נדמה שגם הדחיפות הרגילה שמרגישים רווקים למצוא כבר זוגיות מתודלקת באש מלחיצה נוספת. אנשים מדמיינים איך הם שוב מסתגרים בדירותיהם הקטנות, ללא מגע וללא חום גוף נוסף בלילות, ומסתערים על האפליקציות והרשתות החברתיות, בתקווה למצוא בהן את האהבה הבאה, רגע לפני שסוגרים אותם בטווח של מאה מטרים ליציאה.
יעל לא הייתה צריכה את הקורונה כדי להירשם לאתרי ההיכרויות השונים. כבר שנים שהיא מתזזת מדייט לדייט, נחושה בדעתה להתחתן לפני גיל 28, שהפך ל-30, שהפך ל-32, שהפך ל"כל עוד אני לא צריכה בדיקת מי שפיר להיריון הראשון". היא כן העלתה הילוך מאז הגל הראשון, ועכשיו יש לה פתק מיוחד בטלפון שמוקדש לרשימת שמותיהם של כל הבחורים שהיא יוצאת איתם.
לא בקטע קריפי, פשוט כדי לזכור מי זה עידן ומי זה עמוס, מי זה רועי ומי זה אורי, כי קצת מביך לשאול את הבחור שאיתך אם הוא בסוף נסע לבקר את אמא שלו, אחרי שהצהיר כבר בדייט הראשון שהיא נפטרה מול עיניו בגיל שמונה (סיפור אמיתי שאכן קרה לאחד מהם).
לעומתה, יש את אלו ששייטו להם על גלי רווקותם האיטית והזורמת, ללא דאגות וללא שעון ביולוגי, עד שהקורונה הגיעה ושינתה את הכול. ואז - בהבהוב הראשון של הסרת המגבלות, האיטיים והזורמים מצאו עצמם שועטים אל עולם הדייטים, העיקר לא לחזור אליו, למקום הזה של הבדידות שוב.
תפוס כפי יכולתך
אפרת מנור, מטפלת מינית מוסמכת, סבורה שאנשים בעולם הדייטים נוטים לחפש בני זוג כמו שהם יוצאים לריאיון עבודה. "בעולם מלא אפשרויות והזדמנויות לכאורה, כפי שמשלות אותנו האפליקציות וריבוי החברים הדמיוניים שלנו ברשתות החברתיות, הרבה מאמינים שתמיד יש מישהו נכון יותר עבורנו, ושאם לא ניקח את ההזדמנות החדשה שנחתה עלינו, אולי נפספס אותו", היא אומרת ומכנה זאת "תפוס כפי יכולתך".
רעות יצחק פורת, שמלווה תהליכי זוגיות, קצת יותר אופטימית לגבי המצב המאתגר. לדבריה, דווקא המקבול יכול להפתיע ולחדד לנו טוב יותר את הטיפוס הספציפי שאותו אנחנו מחפשים. "מישהי שליוויתי אותה התחילה לצאת עם בחור שהיה, על פניו, מוכשר ומושך ומעניין", היא נזכרת. "הם יצאו למספר דייטים וחוו אינטימיות ביחד, אך לאחר שלושה שבועות היא יצאה לאירוע שבו היא הכירה בחור אחר שהיה לה איתו חיבור רגשי ומיני.
"המפגש המסעיר הזה גרם לה להבין שלא הייתה לה תשוקה עם הבחור הראשון איתו יצאה, ולמרות האשמה שחשה, המפגש החדש עזר לה להבין שעליה לסיים עם הבחור הראשון את הקשר. לדעתי זה מראה כמה חשוב להקשיב לעצמנו בשלושת הרבדים - במיינד, בלב ובגוף".
יעל התקשרה אליי למחרת כדי לדווח על דילמה. במהלך הדייט הנהדר עם יונתן, כלומר, עידו, הידיד של אלונה סימס לה שהוא הקדים להגיע לעיר ושהוא מת לראותה. מאחר שהזמן שבילתה עם עידו נעם לה, היא ניסתה למשוך את הידיד בשכנועים ובקשות, כדי שיחכה לה בזמן שהיא "מסיימת כאן משהו".
בינתיים, השיחה עם עידו הפסיקה לזרום. יעל התפזרה, חשבה על הידיד של אלונה, והיה גם את הרגע הזה שבו קיבלה טלפון ממספר שלא זיהתה, רק כדי לגלות שמדובר ביונתן, ההוא מהשכונה, שתהה היכן היא כי דפק על דלתה והיא לא הייתה זמינה.
לפתוח את צינור ההתאהבות
אז איך עם כל ההתפזרות הזאת לא נפספס חלילה את אהבת חיינו? "נניח שבחורה יוצאת עם שלושה בחורים וכל אחד מהם מביא איתו משהו אחר שמוצא חן בעיניה: האחד מאהב נהדר, השני הוא חבר מדהים ואיש של שיחות נפש אל תוך הלילה, והשלישי מחמיא לה ללא הרף ועף עליה", אומרת מנור, ומציינת את גישת הפוליאמוריה, לפיה אפשר להיאהב ולאהוב יותר מאדם אחד בו זמנית.
"אבל אם אתם כן מחפשים את האחד שלכם", אומרת מנור, "מוטב כי תבינו בדיוק מה אתם מחפשים ואילו תכונות הכי עושות לכם את זה. שאלו את עצמכם עד כמה חשובה לכם המיניות, עד כמה הרוחניות ומהי עמדתכם לגבי שיחות הנפש שאתם מנהלים. זה יסייע לכם להתמקד".
"הכי חשוב לא להגזים", מוסיפה רעות. "קבעו לעצמכם רף שבו תעצרו ותבחרו עם מי אתם ממשיכים הלאה, אחרי ארבעה דייטים או אחרי שבועיים, למשל. זו בחירה שלכם אם לשתף את הבחור או הבחורה בנוגע לעובדה שאתם יוצאים עם עוד מישהי או מישהו במקביל, אבל מומלץ שתשימו לב שהאנושיות לא הולכת לאיבוד, ושאתם לא נגררים לתחרות".
יעל באמת החליטה, במיוחד אחרי אותו ערב מבלבל, לשבת עם עצמה ולערוך רשימת יתרונות וחסרונות של כל אחד מהגברים עמם יצאה. לבסוף היא בחרה בעידו, ושמחה על ההחלטיות שלה. בגאווה היא הרימה אליו טלפון, רק כדי לשמוע ממנו שהוא הרגיש שהיא "לא הייתה מחוברת לגמרי, ושהאנרגיות שלהם לא מתאימות". נעלבת ומאוכזבת, היא סיימה את השיחה ואת הקשר, ופנתה אליי כדי להתלונן - בעיקר על עצמה.
חודש חלף מאז, ויעל טרם החליטה על המשבצת שכל אחד מהגברים הנוכחיים בחייה ממלא עבורה. היא לא מצליחה להתאהב באמת, אבל היא סבורה שזה לא קשור למקבולים. הרי איש לא יכול להתחייב לה שוויתור מוחלט על אחד משני בני זוג פוטנציאליים נפלאים, יפתח לה את צינור ההתאהבות הבלעדי דווקא אל הבחור השני.
הכותבת היא סופרת, מנחת סדנאות ומרצה באוניברסיטת בן גוריון
