באמבל נולדה כהבטחה פמיניסטית: נשים יעשו את הצעד הראשון. הן לא ישבו וימתינו שיבחרו בהן, לא יוצפו בפניות מגברים שהן לא מעוניינות בהם ולא ישחקו את תפקיד הנסיכה הפסיבית. רק במקרה שהאישה תחליט לפתוח בשיחה, יהיה מאץ'.
החודש החליטה באמבל לבטל באופן סופי את הכלל שהפך אותה למפורסמת, ולתת גם גברים לשלוח את ההודעה הראשונה. לפי נתוני החברה, כ-66 אחוז מהנשים מעדיפות שהגבר ייזום.
אפשר לקרוא לזה כניעה מסחרית. אפשר לומר שהחברה פשוט מנסה להחזיר משתמשות לאפליקציה, וכמובן שאפשר לדבר על הירידה ברווחיות, אבל כדאי להסתכל לאמת בעיניים: הניסוי הפמיניסטי הגדול של עולם הדייטים נכשל. לא מפני שנשים אינן מסוגלות להתחיל עם גברים. הן מסוגלות. וגם לא מפני שהן חסרות ביטחון או תלויות באישור גברי. הוא נכשל מפני שהפמיניזם ניסה לשנות את הכללים באמצעות שינוי בהגדרות האפליקציה, והביולוגיה סירבה לשתף פעולה.
במחקר שערכתי עבור באמבל בישראל התקבלה תמונה ברורה: רוב הנשים רוצות שהגבר יחזר אחריהן. כאשר אישה מעוניינת בגבר, היא אינה מסתפקת בכך שהוא יסכים להיענות לה. היא רוצה לראות שהוא מעוניין בה באופן ברור, שהוא יוזם, מתאמץ ומוכן להסתכן בדחייה. הדפוס הזה מופיע כמעט בכל קבוצות הגיל.
רק שבמחקר התגלה דפוס מעניין נוסף: נשים רוצות שהגבר יחזר, יעשה את הצעד הראשון ואפילו ישלם עליהן בדייט, אבל הן מרגישות שזה לא לגיטימי להצהיר על כך. בשורה התחתונה - נשים רוצות לבחור בגבר, אבל הן רוצות לבחור מתוך הגברים שבחרו בהן.
זה עשוי להישמע כסתירה רק אם מניחים ששוויון מחייב גברים ונשים להתנהג בדיוק באותו אופן. זאת הייתה אחת הטעויות הגדולות של הפמיניזם: הוא נאבק בצדק למען שוויון בזכויות, בהזדמנויות ובכוח, אבל בדרך החל להתייחס לכל הבדל בין המינים כאילו הוא תקלה חברתית שממתינה לתיקון. אלא ששוויון אינו סימטריה, ולתשוקה אין שום מחויבות אידאולוגית.
האבולוציה של החיזור
כדי להבין מדוע נשים עדיין רוצות שיחזרו אחריהן, צריך לחזור הרבה לפני אפליקציות ההיכרויות, לפני הנישואים ואפילו לפני התרבות האנושית. בטבע, המין שמשקיע יותר ברבייה, הוא בדרך כלל גם המין הבררן יותר בבחירת בן הזוג. אצל בני אדם, המינימום הביולוגי הנדרש מאישה כדי להביא ילד לעולם כולל היריון, לידה והנקה. לכן המחיר האפשרי של בחירה לא מוצלחת היה במשך רוב ההיסטוריה האנושית עצום.
במחקר התגלה שנשים רוצות שהגבר יחזר, יעשה את הצעד הראשון ואפילו ישלם, אבל הן מרגישות שזה לא לגיטימי להצהיר על כך
(צילום: Shutterstock)
לעומת זאת, ההשקעה הביולוגית המינימלית של גברים נמוכה בהרבה. מכאן נוצרה א־סימטריה בסיסית: גברים נדרשו להתחרות ולהוכיח את עצמם; נשים נדרשו לסנן ולבחור. כאשר גבר יוזם, הוא מאותת שהעניין שלו אינו מקרי. שהוא מוכן לשלם מחיר בדמות זמן, מאמץ וסיכון בדחייה. החיזור מאפשר לאישה לבדוק לא רק אם הגבר נמשך אליה, אלא עד כמה הוא מעוניין בה. לכן הודעה ראשונה אינה רק הודעה. היא הוכחה של מוטיבציה. נשים אינן מחכות ליוזמה הגברית מפני שאין להן כוח. הן מחכות משום שהיוזמה שלו היא חלק מהמידע שעל פיו הן בוחרות.
חיזור אינו אומר שהגבר מחליט והאישה מצייתת. להפך - הגבר מציג את עצמו, והאישה בוחרת. הוא מסתכן, היא מסננת. הכוח שלה אינו טמון בכך שהיא חייבת לבצע את אותה פעולה שהוא מבצע, אלא בכך ששום דבר אינו מתקדם ללא הסכמתה
באמבל נתנה לנשים שליטה, אבל דרשה מהן לוותר על המבחן. האישה בחרה בגבר באמצעות הסווייפ, ואז נדרשה גם לפתוח בשיחה, גם להניע אותה וגם לבדוק תוך כדי אם הוא באמת רוצה אותה, או רק מגיב מפני שהאפשרות הוגשה לו.
וזו האירוניה הגדולה. במשך שנים אמרנו לנשים - אתן לא צריכות לחכות. תיזמו. תציעו. תתקשרו. תגידו בדיוק מה אתן רוצות. אל תשחקו משחקים. המסר הזה שחרר נשים מהאיסור להיות מיניות ואקטיביות, אבל בשלב מסוים הוא הפך לעוד דרישה: לא מספיק שתהיי עצמאית, מצליחה ותנהלי את חייך, עכשיו את גם צריכה לנהל את החיזור.
אם את רוצה שהוא ייגש, את מיושנת. אם את רוצה שהוא יתקשר, את תלותית. אם חשוב לך שהוא יתאמץ, את משחקת משחקים. אם את נמשכת לגבר שלוקח יוזמה, כנראה הפנמת את הפטריארכיה.
אבל זה ממש לא המצב.
אפשר להיות מנכ"לית, להרוויח יותר מהגבר, להצביע למפלגה פמיניסטית ולרצות שהוא יזמין אותך לדייט. אין כאן סתירה. אישה יכולה לרצות שוויון בתוך הקשר ועדיין להזדקק לא־סימטריה כדי שהתשוקה תתחיל. למעשה, ככל שנשים נעשו עצמאיות יותר, החיזור נעשה חשוב מתמיד. כי אם בעבר אישה הייתה עשויה להזדקק לגבר בגלל ביטחון כלכלי, מעמד או הגנה, היום היא אינה זקוקה לו כדי להתקיים. לכן היא צריכה סיבה אחרת לבחור בו.
ד"ר לירז מרגליתצילום: רמי סיניהטעות הייתה לזהות יוזמה גברית עם עליונות גברית. אלה שני דברים שונים. חיזור אינו אומר שהגבר מחליט והאישה מצייתת. להפך - הגבר מציג את עצמו, והאישה בוחרת. הוא מסתכן, היא מסננת. הכוח שלה אינו טמון בכך שהיא חייבת לבצע את אותה פעולה שהוא מבצע, אלא בכך ששום דבר אינו מתקדם ללא הסכמתה.
השוויון התקדם. האבולוציה לא קיבלה את העדכון. אפשר לחנך נשים שאין שום פסול בלזום, וזה נכון. אפשר לעודד אותן לבטא עניין, וזה חשוב. אבל אי אפשר לדרוש מהן להימשך לתוצאה
הפמיניזם היה צריך להילחם בתלות הנשית, לא ביוזמה הגברית. הוא היה צריך לתת לנשים את הזכות לומר כן ולא, לא לשכנע אותן שהדרך היחידה להיות חזקות היא להתנהג כמו גברים.
אנחנו אוהבים לחשוב שהתקדמנו מעבר לביולוגיה. שהשכלה, עצמאות כלכלית ושוויון מגדרי כתבו מחדש את כללי המשיכה. אבל אפשר לשנות מוסדות הרבה יותר מהר מכפי שאפשר לשנות מנגנוני תשוקה.
השוויון התקדם. האבולוציה לא קיבלה את העדכון. אפשר לחנך נשים שאין שום פסול בלזום, וזה נכון. אפשר לעודד אותן לבטא עניין, וזה חשוב. אבל אי אפשר לדרוש מהן להימשך לתוצאה.
באמבל גילתה אחרי יותר מעשור את מה שנשים ידעו בגוף הרבה קודם: הן אינן רוצות פחות כוח. הן רוצות יותר בחירה. ובחירה אמיתית אינה מחייבת אותן לוותר על החיזור, היא מחייבת שיהיו להן מספיק מחזרים לבחור מתוכם.
הכישלון הפמיניסטי לא היה שנתנו לנשים יותר מדי חופש. הוא היה ששכנענו את עצמנו שחופש אמיתי חייב למחוק את ההבדלים בין נשים לגברים.
ד"ר לירז מרגלית היא מומחית בעיצוב התנהגות ובעיצוב תודעה
