היי, זו אני! זוכרים אותי? ענבל, הרווקה שהשכן שלה אמר לה שהיא בחיים לא תמצא מישהו כי אף אחד לא סובל אותה, ואז זה המשיך לטוקבקים מכוערים על זה ש"בחיים לא יהיו לי ילדים", אז יש לי חדשות מסעירות: לשכן החביב ובת זוגו שניבאו לי חיי בדידות, וגם לטוקבקיסט ש"מודאג" ממצב הביציות שלי, אני שמחה לבשר – התחזיות שלכם לא התגשמו, אני בהיריון!
קחו רגע לנשום, גם אני צריכה לעשות את זה בכל פעם שאני מוציאה את שתי המילים האלה מהפה. אני בהיריון! אני הולכת להיות אמא - חמסה, בעזרת השם, בלי עין הרע, שום ונשל של נחש.
אז אחרי שלל טורים שבהם הוצאתי קיטור על המין הגברי (בסדר, גם לי לא חסר), על השכן הפוגעני (בכנות? מרחמת עליו), ועל הסביבה הטורדנית שראתה לנכון לעצור אותי בסופר ולשאול בטון מודאג, "יפה שלי, מה עם ילדים? הזמן לא לטובתך", אני פה כדי להכריז שתודה לאל, התקופה הזו מאחוריי!
אבל רגע לפני שאתחיל באמת לשמוח, אציין שאותן תזכורות על השעון הביולוגי התחלפו בשאלה אחת מנצחת - "את בהיריון? ממי????" - ובכן גברתי, לא ממך, וגם לא ממך אדוני, ועד שסוף-סוף יצאתם לי מהרחם - עכשיו אתם נכנסים לי לתחתונים?
מעולם לא הסתרתי את מה שמתחולל בחיי האישיים, האינסטגרם שלי פתוח לכל, הסטורי שלי מספק מידע עדכני ולא מתייפייף בכל רגע נתון - ואני באמת אוהבת את החשיפה. עם זאת, יש דברים שהם לא רק שלי, כמו למשל ההיריון המבורך הזה, וזה משהו שמתחשק לי לשמור לעצמי, לאבא של הבת שלי (כן, זו בת!!!) ולמשפחות שלנו.
"מתי הכריזו שמהיום כל אחד ואחת יכולים לגשת בשיא החוצפה, להביע את דעתם על המשקל שלך, להתעניין ממי את בהיריון, איך זה קרה, מתי ו'האם האבא של הילדה מאושר'"
אז מי את, מכרה מימי בית ספר יסודי, שתבואי ותשאלי אותי איך נכנסתי להיריון ו"האם האבא בתמונה", ומי אתה, איש שאני פוגשת אחת לשבועיים בסופר, שתושיט יד מטונפת לבטן שלי ותוסיף "הגיע הזמן"?
וזה לא נגמר בזה: באיזה שלב בחיי נתתי למישהו את ההרגשה שזה בסדר לבוא ולשתף אותי במסקנות הכה לא רלוונטיות שלו על החיים שלי, כמו אותה אחת שאמרה לי בטון מצחקק, "יואו ענבל, את ענקית! את חייבת לשמור".
מתי הכריזו שמהיום כל אחד ואחת יכולים לגשת בשיא החוצפה, להביע את דעתם על המשקל שלך, להתעניין ממי את בהיריון, איך זה קרה, מתי ו"האם האבא של הילדה מאושר". ממי, שאלה לי אלייך - האם בעלך מאושר שהוא נשוי לכזאת רכלנית מעוררת חלחלה?
ושלא תבינו לא נכון, אני מבינה את הסקרנות. חיטוט עמוק ברשתות החברתיות שלי לא יסגיר ולו לרגע היריון פוטנציאלי, ואני לוקחת בחשבון שלפעמים מרוב הלם, מתגנבת לה שאלה חסרת טאקט כזאת או אחרת, ותתפלאו - לרוב אני גם שמחה לענות. אבל היי, דעו את הגבול וגם שמרו את הידיים לעצמכם. אין לי שום רצון שאותה יד שבדיוק אחזה בשווארמה שמנונית בכיכר, תמצא את עצמה על הבטן שלי. תודה!
