בדורות קודמים אנשים היו מתקבצים זוגות-זוגות ומוצאים חתן או כלה כבר בשנות העשרים המוקדמות לחייהם. היו את אלו שהתחברו כבר בתיכון, היו את אלו שמצאו אהבה במהלך השירות הצבאי, ואחרים שהתאהבו והתחתנו קצת אחרי. אבל מאז אמצע המאה הקודמת ועד היום, המגמה השתנתה.
שינויים תרבותיים שונים העלו את הגיל הממוצע של המתחתנים, ואת אחוזי הרווקים, והדבר נכון לא רק לישראל. זאת ממש תופעה גלובלית. הבעיה היא שרווקות מאוחרת מייצרת לא מעט לחץ. "לחוצי החתונה" מתעוררים, מי בשנות העשרים המאוחרות של חייו ומי רק באמצע-סוף שנות השלושים, מסתכלים סביב ורואים עוד ועוד זוגות מתהווים, תינוקות שנולדים ובזמן שהם נותרים בגפם. וזה לא שהם לא רוצים - הם פשוט לא מוצאים.
עטוף בגוף
מתן גולצמן, חיפאי בן 47, הוא רווק שכזה. ספר השירה החדש שלו, "עטוף בגוף" (הוצאת קתרזיס) עוסק וסובב סביב מה שהיה יכול או אמור לקרות, וטרם קרה. הוא מספר על הכמיהה הזו לזוגיות, לאהבה, למשפחה. הוא בוחן את המקום המכווץ הזה בתוך הלב דרך פילטר הפרידות שהיו לו, תחושת הבדידות המתגנבת, הילדים עליהם הוא חולם.
במקצועו, מתן מנהל סדנאות משחק בתיאטרון פרינג' חיפאי. הוא גם מנהל תפעול של עמותה שפועלת לקידום ערכים של ליברליות, ועכשיו הוא גם משורר. ורווק. אבל הוא לא תמיד היה רווק. אומנם הוא מעולם לא התחתן, אבל ברזומה הזוגי שלו אפשר למצוא כמה קשרים רציניים, מהם אפילו כאלו שנמשכו מספר שנים.
יש רווקים מאוחרים שמעולם לא היו במערכת יחסים רצינית, אבל זה לא המקרה של מתן. לכן, אי אפשר שלא לחשוב שאולי כבר היה לו ביד גרעין של אהבה שיכולה להחזיק חיים שלמים, והוא פשוט פיספס את זה. "הקשר הראשון תפס אותי כשהייתי בן 25", הוא מספר. "זה היה הקשר הרציני הראשון שהיה לי בחיים, ובדיעבד אני מבין שזה התפספס כי אני לא הבנתי את הנדירות, לא הבנתי שהקשר הזה הוא עשוי להיות הדבר האמיתי.
כריכת ספרו של מתן גולצמן, עטוף בגוף
(קרדיט: מתן גולצמן, הוצאת קתרזיס)
"זאת הבנה שלצערי באה רק בדיעבד, למרות שזה כן קשר שהיה לי מאוד קשה לסיים. כי זה לא שסבלתי, פשוט חשבתי שאני אגיע לקשר טוב יותר, הרמוני יותר. אני חושב שאם אותו קשר בדיוק היה מגיע 10 שנים מאוחר יותר, בגיל 35, הייתי רואה את זה בצורה שונה לגמרי".
"לא מספיק חיפשתי, לא מספיק. זאת אומרת, לקחתי לעצמי הפסקות ארוכות. היו גם תקופות שהייתי מאוד עמוס, נגיד בעבודה, ולא פיניתי לזה מספיק מקום. אני כן יודע לומר שכשאני בתוך קשר, אז אני מאוד-מאוד בתוכו, ואני נותן לו עדיפות גבוהה. אני חושב שהשוני ביני לבין אנשים אחרים זה שהם יותר עובדים בזה"
האם הנגישות הגבוהה שלנו למידע בעידן הנוכחי והפומו המוכר מבלבלים אותנו? גורמים לנו להאמין שגם אם יש לנו משהו טוב בידיים, אולי יש בחוץ משהו טוב יותר? האם הפחד מלהפסיד משהו מצא דרכו גם למערכות יחסים? כנראה שכן. אבל זה לא המקרה של מתן.
שיר של מתן גולצמן
(כתיבה: מתן גולצמן)
רק מספר שנים אחרי שהתחיל לצאת לדייטים החלו לצוץ אתרי ההיכרויות. הוא לא סונוור מהשפע המטעה, וגם היום הוא מעדיף את המפגש הפיזי על פני המפגש הדיגיטלי, שבעצם מהווה עוד משוכה שצריך לעבור לפני שמתקדמים לדבר האמיתי.
אתה שואל את עצמך איפה טעיתי, או מה אני עושה לא נכון? מה עשיתי לא טוב, שלא הצלחתי כמו רוב האנשים מסביבי?
"לא מספיק חיפשתי, לא מספיק. זאת אומרת, לקחתי לעצמי הפסקות ארוכות. היו גם תקופות שהייתי מאוד עמוס, נגיד בעבודה, ולא פיניתי לזה מספיק מקום. אני כן יודע לומר שכשאני בתוך קשר, אז אני מאוד-מאוד בתוכו, ואני נותן לו עדיפות גבוהה. אני חושב שהשוני ביני לבין אנשים אחרים זה שהם יותר עובדים בזה. היו תקופות שעבדתי בזה. זאת אומרת, הייתי באפליקציות, יצאתי לדייטים ברצף, רתמתי את הסביבה להשיג לי דייטים".
שיר של מתן גולצמן
(כתיבה: מתן גולצמן)
מתן לא מקנא כשהוא רואה זוגות אחרים. היו לו מערכות יחסים זוגיות ולכן זה לא ממש מפעיל אותו לראות ברחוב זוג מחזיק ידיים או מפגין חיבה אחרת בפומבי. אבל, הוא מודה, כשהוא מבחין בגבר הולך ברחוב עם ונושא בידיו פעוטה - זה שובר לו את הלב.
בגלל הגיל שהולך ומתקדם, כשאתה מגיע לדייט ראשון - יש לחץ על האירוע?
"אני אף פעם לא מגיע לחוץ לדייט, אבל כן יש ציפיות. אם אני מזהה עוד בתקשורת הראשונית שזה לא משהו שיש לו פוטנציאל להיות קשר רציני, קשר ארוך טווח, אני בכלל לא נפגש. אבל אם אני בא - אני בא מאוד פתוח, פתוח ברמה של אולי עוד חודש נעבור לגור ביחד. זאת אומרת, אני בא עם כל האפשרויות פתוחות. אני חושב שסיגלתי את זה לעצמי כדי באמת להוריד מעליי את הלחץ, אבל אם הגעתי, זה אומר שזיהיתי את הפוטנציאל הגדול".
כשאמצא אותך, אבנה סביבך בית
"כשאמצא אותך, אבנה סביבך בית, ואניח בו את תרמילי", הוא כותב בספרו, וחושף רגשות לא פשוטים. כמיהה גדולה, געגועים למערכות יחסים שהסתיימו, ואפילו להריון שכשל. אבל בחיי היום-יום, מחוץ לספר, המסר שמתן מעביר נשמע הרבה יותר רגוע, מסר של אדם שהוא מספיק בוגר כדי להשלים עם הנתיב שלו.
הוא מודה שהיום הוא כבר יודע עד כמה נדיר למצוא התאמה לאדם אחר, התאמה שתשרוד שנים. ובכל זאת, אחרי הפרידות שחווה במערכות היחסים המאוחרות יותר בחייו הוא סירב להתרוצץ כתרנגול כרות ראש בחיפוש אחר ההתאמה הבאה. הוא מאמין שהוא חייב לבוא לקשר כשהוא מרגיש מוכן לזה, וההרגשה יכולה להגיע תוך כמה שבועות אבל יכולה מבחינתו להימשך גם שנה ואפילו שנתיים.
מאחר וגם הרצון להיות אבא שב ועולה מתוך הספר, נשאלת השאלה האם מתן חשב על הורות משותפת. מתן אומר שזה משהו ששקל בעבר, אבל הוא איבד את אביו בגיל 16 בפתאומיות, ומאחר והיה בן יחיד להוריו מצא עצמו בלי הכנה במשפחה הכוללת שתי נפשות.
בשבילו, הורות משותפות תהיה פשרה עצובה כיוון שהמשפחה שרצה לא תתממש בה באופן שבו חשקה נפשו. לאחרונה מתן הוציא סינגל מתוך אלבום שלם שיכלול שירים מספרו, והוא ממשיך לחפש - בקצב הנכון לו - אהבה. בתקווה שבקרוב ימצא מקום לתרמיל שלו.
