כשאנחנו מחפשים קשר איכותי ומיטיב, דייטינג עלול להיות עסק מבלבל. מצד אחד, אומרים לנו להציג את הגרסה הכי טובה שלנו, ומצד שני אומרים לנו להיות אותנטיים. אז איך נכון להציג את עצמנו מול אדם חדש?
"כשאני עובדת עם מטופלים בקליניקה על מציאת זוגיות בשלבים הראשונים של ההיכרות, הרבה פעמים עולה חשש סביב נושא חשיפת היתר. אנשים חוששים להרתיע את בן או בת הזוג הפוטנציאליים. זה מאוד מובן, כל אדם רוצה שקודם כל יכירו את החלקים הטובים שבו, ולא להיות מזוהה עם איזשהו כרטיס ביקור של קושי או מצוקה", אומרת מיה גל, פסיכותרפיסטית ומטפלת בפסיכודרמה ובאומנויות. "אולם הסתתרות מאחורי מסכה גובה מאיתנו מחיר יקר מדי. אם אני מרגישה שאני כל הזמן צריכה להסתיר את מי שאני, מתבזבזת אנרגיה מיותרת על העמדת פנים ואין באמת מקום להיכרות אמיתית".
למה מלכתחילה אנשים נוטים להעמיד פנים?
"הרבה אנשים סובלים מחוסר ביטחון. הם לא יודעים איך יקבלו אותם, מה יחשבו עליהם, האם הם מספיק אטרקטיביים. במקומות שבהם האדם לא שלם עם עצמו, כשהוא מתבייש בעצמו ומרגיש שהוא לא מספיק טוב, יש לו נטייה להשליך את חוסר הביטחון הזה גם על הצד השני. הרבה פעמים זה מיתרגם לביקורתיות יתר כלפי הצד השני. הדברים הללו מעודדים בהכרח חוסר אותנטיות.
"אפשר לומר שכולנו רוצים להשאיר רושם טוב בדייט ולא 'להפיל' מיד את כל הצרות שלנו ואת סיפור חיינו על האדם שמולנו. אבל יש בעייתיות עם להגיע ממקום של הסתרה. התחושה שיש דברים מהותיים בתוכי שאני לא יכול לספר, כי אז לא ירצו אותי, עלולה לסכל את הקשר עוד לפני שהוא התחיל.
"הכמיהה הכי גדולה שלנו היא שיאהבו אותנו ושיקבלו אותנו כמו שאנחנו, על הצדדים הפחות אטרקטיביים שלנו או האפלים לכאורה, אבל צריך לזכור שבמוקדם או במאוחר, החלקים שניסינו להסתיר, יתגלו. אם לא היום, אז בעוד חודש או בעוד שנה. אם אלו דברים שבכל מקרה בשביל בן הזוג מהווים דיל-ברייקר, אז ממילא הפרידה תקרה כך או כך".
"החרדה שיש דברים מהותיים בתוכי שאני לא יכול לספר, כי אז לא ירצו אותי, עלולה לסכל את הקשר עוד לפני שהוא התחיל"
איפה עובר הגבול בין ניסיון להשאיר רושם ראשוני חיובי לבין מסכה שמסתתרים מאחוריה?
"זה ספקטרום. ברור שתמיד נרצה להיות במיטבנו עבור הצד השני, אטרקטיביים, מעניינים וכריזמטיים. זה אומר שבדייטים הראשונים, אפילו מבלי להתכוון, כנראה שנתנהג קצת יותר יפה ונהיה יותר אסופים. הגבול עובר כשזה נהיה סוג של משחק, 'אקטינג', כשזה לא את או אתה בדייט אלא פרסונה אחרת ששמת על עצמך".
למה הכוונה?
"הכוונה היא שאת מתנהגת שונה מאיך שהיית מתנהגת באופן טבעי. לדוגמה, הדייט שלך אומר משהו שהכעיס או עיצבן אותך, אבל את לא תגידי מילה, אפילו לא תראי שזה פגע בך. במקום זה תגידי, 'הכול טוב, הכול בסדר', בזמן שמבפנים את תבערי מרוב עלבון. אפשר כמובן למצוא תחום ביניים שבו אנחנו כן אומרים משהו, ומראים בצורה עדינה וניתנת לעיכול שנעלבנו או כעסנו, אבל בלי להתפוצץ על האדם שיושב מולנו".
עד איזו מידה כדאי לחשוף את עצמנו בדייטים הראשונים?
"זה אינדיבידואלי ומאוד תלוי בשיח שנוצר. הייתי אומרת שכשמתחיל להתפתח שיח אמיתי וגם הצד השני מספר על עצמו, אפשר יותר להיפתח. לא חייבים לצלול לרזולוציות עומק של מה שעברנו בילדות למשל, אבל אפשר לספר באופן כללי סיפורי חיים ואנקדוטות, שבהמשך נפרט עליהם יותר, ככל שההיכרות תעמיק. אני חושבת שאפשר לנסות לשלב את כל החלקים. להגיע עם המיטב שלנו – נחמדות, חוש הומור, שמחת חיים וכו', אבל לא להציג פלקט מושלם.
"להגיד בכנות – 'יש לי את הקשיים והמורכבויות שלי', בלי לפרט יותר מדי. זה אנושי, וזה בסופו של דבר מה שמחבר באמת בין אנשים. הצ'ק-ליסט שמונה הישגים והצלחות, כמה אני חכם, או כמה אני מרוויח, הוא לא זה שיחבר בינינו כזוג. כשנוצר שיח אמיתי, כשמסתכלים למישהו בעיניים ומספרים משהו חשוף, גם אם הוא כואב, גם אם הוא מחוץ לטווח המושלמות, שם קורה הקסם. דייט שמתרכז רק בקורות החיים שלנו יכול להיות שטחי. אם שני הצדדים באים על מנת להכיר באמת, שיח אינטימי ורגשי יכול מאוד לקרב".
"כשמסתכלים למישהו בעיניים ומספרים משהו חשוף, גם אם הוא כואב, גם אם הוא מחוץ לטווח המושלמות, שם קורה הקסם. דייט שמתרכז רק בקורות החיים שלנו יכול להיות שטחי. אם שני הצדדים באים על מנת להכיר באמת, שיח אינטימי ורגשי יכול לקרב"
מתי המסכה הזאת הופכת כבר לדפוס?
"כשאדם מסתובב עם מסכה הוא בעצם מנציח את האמונה הפנימית שלו שאוהבים אותו רק כשהוא מסתתר מאחוריה. הוא משוכנע שרק ככה הוא אהוב, שברגע שהוא ירשה לעצמו לחשוף צד פחות נעים שלו, שהאדם השני לא מכיר – יתנכרו לו, לא ירצו אותו ולא יאהבו אותו. זה מעגל שמזין את עצמו. ככל שאותו אדם מרגיש אהוב ומקובל ע"י סביבתו כשהוא מעמיד פנים, ככה הוא מחזק בתוכו את האמונה שהוא לא יכול להרשות לעצמו להיות אותנטי. בסיטואציה כזו, בהחלט עלול להגיע פיצוץ.
"אם הוא יצא עם אישה במשך כמה חודשים וכל אותה תקופה הציג את עצמו כאדם שאף פעם לא כועס, והיה תמיד נחמד, כזה שקל להסתדר איתו, ואז פתאום הוא מתפוצץ, כל הכעס שהוא קבר בתוכו מתפרץ ברגע. האישה שהוא יוצא איתה בהלם. היא לא הכירה את הצד הזה שלו, היא לא ידעה שזה קיים בתוכו, ויכול להיות שהיא תחליט שזה לא מתאים לה.
"אם החלק הכועס או חסר הסבלנות היה נחשף מוקדם יותר, הפיצוץ יכול היה להימנע. אולי אותו זוג היה מבין שהחיבור ביניהם לא מתאים, אבל ייתכן שהם גם היו יכולים לעבוד עם זה ולהבין יותר טוב האחד את השני. כשהחלק שהוסתר יוצא בכזאת הפתעה, זה יכול להיחוות אפילו כמו בגידה. 'הסתרת ממני עד עכשיו חלק שלם ממי שאתה. בעצם עבדת עליי?'"
אז ריצוי הוא גם סוג של מסכה?
"לגמרי. יש אנשים שנמצאים כל כך עמוק בתוך דפוס של ריצוי שממש קשה להם לצאת מזה, זה כבר דפוס לא מודע בכלל. אך כשהם עוברים תהליך טיפולי ומתחברים לעצמם, הם כבר יותר מרשים לעצמם להביא אותו בפני בן או בת הזוג. הבעיה היא שהצד השני כל כך התרגל לחיות עם אדם ללא רצונות, אדם שמשתיק חלקים בעצמו ומתעלם מהם, שההתעוררות או היציאה מדפוס הריצוי שלהם בהחלט עלול לערער או לטלטל את הקשר.
"כשעושים את זה בצורה שמאפשרת לצד השני להבין את המניעים לריצוי ומתקשרים את זה איתו, הוא יכול לקבל ולהעריך את התהליך שאותו אדם עובר, ובסופו של דבר זה יכול גם לחזק את הקשר, להפוך אותו לאותנטי יותר. אף פעם לא מאוחר מדי לעבוד על עצמנו, אבל לפעמים תוך כדי תהליך כזה, יהיו אנשים בסביבה שלנו שנאלץ להתרחק מהם ובמקומם נמשוך אנשים שיותר מדויקים לנו, שיכולים ומסוגלים לקבל את הרצונות האמיתיים שלנו ולא מצפים מאיתנו לריצוי".
"כשהחלק שהוסתר יוצא בכזאת הפתעה, זה יכול להיחוות כמו בגידה. 'הסתרת ממני עד עכשיו חלק שלם ממי שאתה. בעצם עבדת עליי?'"
מסכה היא סוג של מנגנון הגנה?
"מסכה או העמדת פנים, זו אסטרטגיה שהנפש פיתחה כדי לשמור על עצמנו מפגיעה. הפגיעה היא בעצם הפחד להידחות או להרגיש לא שייכים. יש תרגיל קבוצתי בפסיכודרמה שבו כל אחד מקבל מסכה לבנה וכותב על הצד החיצוני שלה את הדברים שהוא היה רוצה שאחרים יראו בו - יופי, חוכמה, חוש הומור. בצד הפנימי של המסכה, הצד הנסתר, כותבים את הדברים שלא היינו רוצים שיראו עלינו, שאולי אנחנו יודעים על עצמנו אבל קשה לנו לחשוף אותם. הולכים בחדר כל אחד עם המסכה שלו על הפנים והמטרה היא להתבונן על הפער הזה בין מה שהיינו רוצים להראות לבין מה שהיינו רוצים להסתיר".
עד כמה ניתן להימנע מלהשליך על בן או בת זוג פוטנציאליים איזו פנטזיה אידיאלית שאנחנו מגיעים איתה לדייטינג?" "לפעמים את כל כך רוצה למצוא את הפנטזיה, שאת עשויה להשליך אותה על כל מיני אנשים, גם אם הם לא אידיאליים בכלל. תהליך הקבלה שלנו את עצמנו יעזור לנו לקבל גם את האדם השני על אי-המושלמות שלו ולהיפרד מהפנטזיה. יש כמובן מאפיינים חשובים שאנחנו זקוקים להם בבן או בת זוג שלא כדאי לוותר עליהם. לכל אחד ואחת יש דברים שמהותיים לו או לה בבן או בת זוג, והם דיל-ברייקר מבחינתנו. אנחנו לא יכולים להתפשר לחלוטין על הסטנדרטים שלנו וזה מצויין שיש לנו סטנדרטים, אבל כדאי לבדוק איפה בכל זאת אפשר להתגמש, כל עוד זה לא גבול אדום שלנו.
"יכול להיות שאנחנו קצת פחות אוהבים מאפיין ספציפי שגילינו בבן או בת הזוג, אבל בתמונה הכוללת אפשר לחיות עם זה, כי יש בו או בה המון תכונות חיוביות אחרות שכן מתאימות לנו. כדאי לשאול את עצמנו כמה זה באמת חשוב לקשר. יכול להיות שבפנטזיה חשוב לי שבן הזוג שלי יהיה מאוד מצליח ושתהיה לו משכורת מסוימת. אבל כדאי לעצור ולשאול - כמה האספקט הזה באמת רלוונטי לאיכות הקשר עצמו? אולי דווקא על הדבר הזה אפשר להתפשר".
3 צפייה בגלריה
מאיה גל. "תהליך הקבלה שלנו את עצמנו יעזור לנו לקבל גם את האדם השני על אי-המושלמות שלו ולהיפרד מהפנטזיה"
(צילום: אורלי לנדאו)
איך עוזרים לאדם שמתקשה להיות מחובר לעצמו? שלא יודע מי האני האותנטי שלו?
"שאלת מיליון הדולר. זה אחד הנושאים המרכזיים עליהם עובדים בטיפול. איך אני יודע מי אני, איך אני יכול או יכולה להיות מחוברת לעצמי. הרבה פעמים בטיפול אנסה לשקף למטופל או למטופלת רגש או צורך שלא קיבל מענה, כמו למשל להגיד לו או לה – 'זה כל כך פגע בך כשהיא אמרה לך ככה'. לתת מקום לרגשות שיושבים מאחורי המילים. לאט-לאט אנחנו מקלפים את הקליפות. כדי להגיע לרצון האותנטי של האדם אני לפעמים שואלת – 'מה אתה רוצה באמת?' או 'איפה את.ה מרגיש.ה את זה בגוף?'"
"כשאנחנו יכולים להתחיל לראות בעיניים טובות גם את הרגשות הכי קשים שלנו, אנחנו מתחילים להתחבר לעצמי האמיתי שלנו"
איך הרצון האותנטי שלנו מתבטא בגוף?
"אנחנו יכולים לנסות להתחבא מאחורי מסכה, אבל הגוף לא משקר. הגוף מתכווץ כשאנחנו משקרים, גם אם מבחוץ אנחנו נראים כנים לחלוטין. ככה בעצם עובד פוליגרף, הוא בודק את התגובות הפיזיולוגיות שלנו סביב אמת או שקר. אם נקשיב למה שהגוף שלנו עובר, נלמד משהו על הרצון האותנטי שלנו.
"כתוצאה מטראומות וחסכים אנחנו בונים הגנות – מספרים לעצמנו סיפור על למה לא כדאי לנו לעשות מה שמפחיד אותנו. התהליך הטיפולי עוזר לנו להבין שזה שפגעו בנו בעבר, לא אומר שניפגע כך שוב או שכל האנשים שפגעו בנו יחזרו ויפגעו בנו גם היום. האמון שנוצר אל מול המטפל הוא קריטי ועוזר לתהליך לקרות. התובנות האלה מאפשרות לעצמי האמיתי להתחיל לבקוע".
"רובנו מרגישים צורך, במיוחד בעולם הדייטים, להראות את החוזקות שלנו, את הכוחות שלנו. כמה אנחנו וואו. זה בא הרבה פעמים על חשבון הפגיעות שלנו, על חשבון המקומות היותר כואבים שאנחנו מנסים להסתיר. אחת המטרות בטיפול היא לתת מקום לכל מי שאני, לכל הרגשות, לכל הצרכים שלא סופקו. אני אומרת הרבה פעמים למטופלים שלי 'כאן בחדר יש לגיטימציה לכל הרגשות, גם הקשים ביותר'. מותר לכעוס, מותר לשנוא, מותר לקנא.
"זה לא אומר שאני אלך אחר כך ואעשה מעשה אלים, כי אנחנו לא מתרגמים את הרגשות האלה להתנהגות, אבל אנחנו נותנים מקום אמיתי לרגש, ולצרכים הרגשיים שהמטופל מביא איתו. כשאנחנו יכולים להתחיל לראות בעיניים טובות גם את הרגשות הכי קשים שלנו, אנחנו מתחילים להתחבר לעצמי האמיתי שלנו".
איך טיפול יכול לעזור לאנשים למצוא זוגיות?
"הרבה אנשים שהגיעו אליי רווקים או גרושים, ולא מצאו במשך שנים זוגיות וכבר הרגישו אבודים, הצליחו ליצור מערכות יחסים יפות ועמוקות. המודעות העצמית שמתפתחת תוך כדי הטיפול וההתבוננות פנימה, מעניקה למטופל את היכולת להבין את עצמו ממקום אמפתי, להיות בעיניים טובות על עצמו. בתהליך הטיפול אנחנו עובדים על לנסות ולקבל גם את המקומות הפחות 'מושלמים', היותר כואבים ורגישים, שהמטופל לא שלם איתם בעצמו.
"קל יותר למצוא זוגיות כשמגיעים שלמים יותר עם מי שאנחנו. גם תוך כדי מערכות יחסים, מאוד עוזר להביא לטיפול סיטואציות או חיכוכים שקורים בין בני הזוג. במרחב הטיפולי אנחנו מנתחים את המורכבויות שעלו ומבינים קצת יותר טוב את הנקודות הרגישות שמתוכן הגבנו ואיך הצד השני הרגיש. הטיפול פותח את היכולת של המטופל להבין את הסיטואציה מנקודת מבט רחבה יותר ולהתחבר למקום הכואב שלו. להבין מהם הצרכים שלא נענו אצלו ולתקשר אותם טוב יותר עם בן או בת הזוג, בלי להאשים".
