נועה בנוש. הדיון על החוק חושף מהי צורת החיים המועדפת בחברה הישראליתנועה בנוש. הדיון על החוק חושף מהי צורת החיים המועדפת בחברה הישראלית
נועה בנוש. הדיון על החוק חושף מהי צורת החיים המועדפת בחברה הישראלית
(קרדיט: תמר קרוון)

בהנחה שדבר לא ישתבש בדרך, חלקנו יקבלו היום (א') את הפעימה הראשונה של "מענק לכל אזרח" היישר לחשבון הבנק. חלקנו, משום שהחלוקה הראשונה מיועדת להורים ורק עבור הילדים שבחזקתם. שאר האזרחים, בין אם נזקקים יותר או פחות, ימתינו בסבלנות לתורם.
חוק המענקים עבר כל כך הרבה גלגולים ושינויים, שקשה להאמין שרק לפני שבועיים הופיע ראש הממשלה בלב הפריים-טיים והכריז שכדי למלא את תפקידינו בחברה הקפיטליסטית (לצרוך, ברור שלצרוך), כולנו עומדים לקבל מענק.
האופן בו נקבעו הקריטריונים לחלוקת המענק הוא מעניין במיוחד. עוגה תקציבית יכולה להיות מחולקת בדרכים רבות ושונות, ויעידו על כך השינויים התכופים שחלו בחוק המענקים בשבועיים האחרונים. לכן, ברור שעצם הקביעה של קריטריונים כאלה ולא אחרים רחוקה מלהיות ניטרלית, ונובעת מתוך הערכים השולטים בחברה הישראלית. על פי ערכים אלה נמדדת ונמדד כל אזרחית ואזרח, ונקבע גם השווי שלהם – עבור המענק ובכלל. מכיוון שכך, חוק המענקים מספק לנו הזדמנות נדירה לקבל חור הצצה שבסופו זכוכית מגדלת, אל לב ליבה של התרבות הישראלית.
התחקות אחר הקריטריונים שנקבעו, חילוקי הדעות לגביהם והגלגולים השונים שלהם מאז שהוכרז המענק ועד היום, ואפילו אחר הטרמינולוגיה שנבחרה כדי לתאר את המהלך, משרטטת עבורנו בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים את דמותה של החברה הישראלית כחברה משפחתית. היא חושפת בפנינו מהי צורת החיים המועדפת בחברה הישראלית, הזוכה לעידוד ותמיכת המדינה (גם אידיאולוגית וגם הלכה למעשה), ממסגרת את האופן שבו אנחנו תופסים מושגים כמו משפחה ומשפחתיות, ומראה איך בחירות שנתפסות כאינדיבידואליות, נעשות בשירות המדינה.
קריטריון החלוקה שנקבע בגלגולו הראשון של החוק הוא מספר הילדים. המתווה שהוצג, שכלל מענק של 750 ש״ח לכל אזרח ו-500 ש״ח עבור כל ילד עד הילד השלישי, עורר סערה גדולה. רבים התרעמו על כך שמידת התמיכה שיקבלו אנשים בעת מצוקה לא נקבעת על פי מידת הנזקקות שלהם לתמיכה. אבל איש לא שאל מדוע הקריטריון שנקבע הוא מספר הילדים, ולמה הוא בכלל רלוונטי לתמיכה כלכלית.
אם מחפשים, אפשר למצוא בזה היגיון מסוים. הרי ככל שיש יותר ילדים, כך להוריהם יש יותר פיות להאכיל. ילדים עולים כסף, הרבה כסף, למעשה. אבל יש בחירות נוספות שאנשים עושים בחייהם שגם הן עולות הרבה כסף. אזור מגורים, למשל. למה לא לתת מענק גבוה יותר לאנשים שמתגוררים בתל אביב וצריכים לעמוד בשכירות הגבוהה?
אם ההצעה הזאת נשמעת מטופשת להפליא, יש לכך סיבה. לא מקובל בחברה שלנו לתגמל אנשים על בחירות אישיות בסגנון חיים יקר. רגע, אז למה על ילדים כן?

הולדת ילדים כחובה לאומית

הקונצנזוס סביב תמיכה בבחירת סגנון חיים יקר, אבל רק במקרה של ילדים, מראה עד כמה התפיסה הזאת ערכית. יש בחירות שמקבלות עידוד על ידי המדינה כיוון שהן נתפסות כחשובות ומוקנה להן ערך רב, ויש כאלה שלא. אבל מעבר לכך, בניגוד לדוגמת אזור המגורים שהיא בחירה אישית, הולדת ילדים היא עדיין במידה מסוימת חובה לאומית. איך אמר בן גוריון? אישה יהודייה שאינה מביאה לעולם לפחות ארבעה ילדים בוגדת בשליחות היהודית. לא פחות.
ובכן, מסתבר שלא הרבה השתנה מתקופתו של בן גוריון, מלבד המספר ארבעה שהתחלף בשלושה. קביעת המענק כך שיכלול עד שלושה ילדים, אינו מקרי. הוא משרטט את גבולות הרצוי ותוחם אותם בשלושה ילדים.

"קביעת המענק כך שיכלול עד שלושה ילדים, אינו מקרי. הוא משרטט את גבולות הרצוי""קביעת המענק כך שיכלול עד שלושה ילדים, אינו מקרי. הוא משרטט את גבולות הרצוי"
"קביעת המענק כך שיכלול עד שלושה ילדים, אינו מקרי. הוא משרטט את גבולות הרצוי"
(צילום: Shutterstock)

בגלגולו האחרון והסופי של החוק, אושר מענק של 500 ש"ח עד לילד הרביעי ו-300 ש"ח לכל ילד נוסף, ללא הגבלה, אבל רק לאחר לחץ חזק מצד נציגי המגזר החרדי בכנסת. כלומר, למרות שמדינת ישראל מעודדת ילודה, היא גם קובעת מהי מידת הילודה המקובלת או הרצויה. המודל המשפחתי האידיאלי הוא כזה שמשקף את דמותה של החברה החילונית המורכבת ממשפחות בנות 3-4 ילדים. השיח סביב המענק מבהיר ללא ספק שהדגם המשפחתי של החברה החרדית, הגם שמקבל תמיכה כספית, הוא מחוץ לקונצנזוס של החברה הישראלית.
כשמסתכלים על הטרמינולוגיה שבה נעשה שימוש בהצגת המענק לציבור, מצטיירת בפנינו התמונה הרחבה. כזו שמסדירה לא רק את הולדת הילדים כעניין רצוי, אלא גם את המסגרת הרצויה להבאתם לעולם (רמז: מדובר במסגרת של משפחה). שפה היא תוצר תרבותי, כך שכדי להבין תרבות מסוימת יש להאזין בקשב רב למילים שנאמרות ולאלו שאינן נאמרות, ולבחון אילו ערכים הן משקפות ואיזו מציאות הן מבנות.
למרות שהחוק שהוצע בתחילה הוא יחסית פשוט, בחר ראש הממשלה להציגו בניסוח ארוך ומורכב, שבוודאי אינו מקרי. הוא הודיע כי משפחה עם ילד תקבל 2,000 ש"ח, משפחה עם שני ילדים תקבל 2,500 ש"ח, משפחה עם שלושה ילדים ומעלה תקבל 3,000 ש"ח, וכל השאר - 750 ש"ח לאדם.

כסף כן, הכרה לא

הבחירה להציג את חלוקת המענקים כך שיחידת המידה הקטנה ביותר היא משפחה עם ילד אחד, רחוקה מלהיות סמנטית. היא משקפת את התפיסה הקיימת, ובו בזמן מייצרת אותה לגבי המודל האידיאלי בחברה הישראלית.
הניסוח הזה מביע עמדה, וחושף את העובדה שכל ארגון לקטגוריות מייצר סדר חברתי שבו יש את אלו שנכללים ואת אלו שמודרים. הוא ממחיש לנו מי שייך ומי לא, מי נורמטיבי ומי חריג. מי שאינם מאורגנים במסגרת של משפחה הם החריגים, הם נשארים מחוץ לגדר, תחת התווית של "כל השאר". כסף הם יקבלו, הכרה בלגיטימיות של צורת החיים שלהם - לא כאן.
המינוח גם מגדיר כבדרך אגב מהי משפחה בחברה הישראלית. משפחה היא שני אנשים שמגדלים יחד ילד אחד לפחות. כלומר, הקריטריון להפיכתם מזוג למשפחה הוא הולדת ילד. אז אם אתם מקיימים משק בית משותף, אפילו אם אתם נשואים, אבל לא אוחזים בחיקכם ילד – כדאי שתורידו מעל דלת ביתכם את השלט "כאן גרה באושר משפחת חלומות באספמיה".
מהצד השני, גם הורים יחידניים, גרושים ואלמנים על ילדיהם לא מוגדרים כמשפחה, לא במובן החברתי שלה. ושלא תנסו אפילו לחשוב על דפוסי משפחה חדשים. מה שאינו מתואר בשפה, גם אינו קיים. לשפה יש כוח, וקל לראות איך היא מגדירה כאן את דמותה של המשפחה הנורמטיבית בישראל.

בני זוגבני זוג
אין לכם ילדים? אתם לא יכולים לקרוא לעצמכם משפחה
(צילום: Shutterstock)

אם תרצו, המדינה מתפקדת על תקן הדודה הפולניה שמוכיחה אתכם על כך שלא יישרתם קו עם הנורמה. הדודה הפולניה עבדה שעות נוספות בדיונים סביב גלגולו השני של החוק. הוחלט שבמקום מענק שלא מתחשב במידת הפגיעה של האזרחים, יוקצו סכומים לתמיכה באלו שנפגעו מהמשבר. ומאיפה יגיע הכסף? דרך הפחתת המענק לרווקים מ-750 ל-400-500 שקלים. צ׳ק לכל אזרח, כשאזרח נשוי שווה יותר.
השימוש ברווקות כקריטריון מפלה חושף את האופן בו נתפסת רווקות בחברה הישראלית - כשלב ביניים קצר, כזה שראוי להתחלף בסטטוס 'נשוי'. ומעבר לכך, הוא שם בשוליים את הקבוצות החברתיות שאינן נישאות – אנשים שאינם יכולים או רוצים להתחתן מסיבות של אידיאולוגיה, ארץ מוצא או אוריינטציה מינית.
למה בכלל אמור להיות משנה למדינה הסטטוס המשפחתי שלנו, ומדוע הוא מהווה שיקול בקבלת המענק הכספי? ואם הוא כבר מהווה שיקול, הוא לא אמור להיות לכיוון ההפוך? בבריטניה, למשל, אנשים יחידנים (עם או בלי ילדים) מקבלים הנחה בגובה של 25% בתשלום הארנונה.
ההיגיון מאחורי זה הוא פשוט: קשה יותר לממן מגורים כשהעלות נופלת על אדם אחד ולא מתחלקת בשניים. אבל ישראל, כמדינה שמציגה דגם משפחתי קשיח שכולל שני בני זוג, ממשמעת את החורגים מהדפוס, גם אם החיים יקרים יותר עבורם.
באופן כללי, בישראל יש שימוש מגויס במונח 'רווקים', ומשתמשים בו פעמים רבות לתיאור אנשים שאין להם ילדים. הטרמינולוגיה הזאת היא חלק מתפיסה מעודדת-משדלת ילודה בחברה הישראלית, לפיה יש שתי אפשרויות בלבד: רווק בלי ילדים, ונשוי עם ילדים.
התפיסה הזאת מדירה אנשים שבוחרים שלא להוליד ילדים, ובעיקר נשים ש"מועלות" בתפקיד עליו הופקדו ע"י ידידנו בן גוריון; היא מסיטה הצידה רווקים עם ילדים ושלל דפוסי משפחה אחרים. בכך, היא ממשיכה להנציח את אותם דפוסי משפחה מסורתיים, שכבר אינם עומדים בקנה אחד עם מציאות החיים של ישראל בשנת 2020.
אנחנו נוטים לראות את ההחלטות שקשורות לחתונה וילדים כהחלטות אישיות. אבל דווקא ההחלטות שהן כל כך אינטימיות, שמתרחשות בין כותלי ביתנו, מעוצבות במידה רבה על ידי החברה, המדינה והשפה.