בשנים שבהן ישראל נשענת יותר מתמיד על ההייטק כמנוע צמיחה לאומי, דוח של המכון הישראלי להערכת חדשנות (INSA) מציג תמרור אזהרה: הקטר של המשק הישראלי מתחיל להאט. לא בגלל מחסור בטכנולוגיה או בכישרון, אלא בשל צמצום שיטתי של השקעה, ניהול ותשתיות חדשנות.
"בעוד הכותרות הכלכליות ממשיכות להתהדר באקזיטים מרשימים וגיוסי הון נוצצים, ההצלחה הפיננסית של חברות צעירות אינה מעידה על בריאותו של המשק כולו ולמעשה, במעטפת של אותה הצלחה, חוסן המשק הישראלי, המתבסס על חדשנות, עלול להסדק".
לפי הדוח, בתעשיות המסורתיות ואפילו בקרב חברות ההייטק הבוגרות והמבוססות יש צמצום שיטתי ורוחבי בהשקעה בתשתיות ניהול חדשנות. ארגונים שעוברים ל"מוד הישרדות" מקצצים בתפקידי חדשנות, מוותרים על שיתופי פעולה אסטרטגיים וזונחים את הניהול השיטתי לטובת כיבוי שריפות. "זו אינה קריסה דרמטית, אלא נסיגה שקטה ומסוכנת, שעלולה לגבות מחיר כבד מהכלכלה, מהתעסוקה ומהיכולת של ישראל להישאר בחזית החדשנות העולמית", נכתב בדוח.
נסיגה רוחבית
דוח החדשנות 2025, שמתפרסם זו הפעם השנייה (הדוח המלא באתר INSA), מצביע על נסיגה רוחבית בניהול חדשנות בארגונים בישראל על רקע המלחמה וחוסר ודאות מתמשך. הדוח מבוסס על מדד רחב הכולל כ-600 ארגונים. האבחון מתבצע באמצעות שאלון או ראיון עומק עם גורם בכיר בארגון, לצד ניתוח חיצוני של צוות המכון.
על פי הדוח נרשמה נסיגה בעידוד והטמעה של חדשנות ובהקצאת משאבים. הנסיגה מאפיינת את כלל הארגונים והמגזרים במשק. המשמעות רחבה: ישראל אינה חווה האטה זמנית אלא שחיקה מתמשכת ביכולת הארגונית לחדש באופן שיטתי, תהליך שעלול לפגוע בכושר התחרות של המשק בטווח הבינוני והארוך.
המכון הישראלי לניהול חדשנות הוא גוף מקצועי הפועל לקידום חדשנות ארגונית במשק, ועוסק במחקר, מדידה, פיתוח ידע והכשרת מנהלים במגזר העסקי, הציבורי והחברתי. הדוח החדש מגלה כי בצל המלחמה ארגונים רבים קיצצו בתקציבי החדשנות, יוזמות עתירות סיכון נעצרו והשקעות ארוכות טווח נדחו. לפי ממצאי הדוח, המלחמה לא רק פגעה בפעילות העסקית עצמה, אלא גם שינתה דפוסי קבלת החלטות ניהוליים. חדשנות, שבעבר נתפסה כהשקעה אסטרטגית, החלה להיתפס כעלות שיש לצמצם.
אבי שגיא, מנכ"ל INSA, אומר: "הטכנולוגיה מתקדמת בקצב מסחרר. היא משפרת את חיינו, אך גם דורשת מאיתנו הסתגלות תמידית. מה שהיה חדשני ושימושי אתמול, היום כבר עלול להיות מיושן ולא רלוונטי. ההרגלים שלנו נשחקים, והכישורים שאנו סומכים עליהם כבר אינם מספיקים".
לדברי מיכל זיגלמן, שותפה מייסדת, סמנכ"לית אסטרטגיה ובינה מלאכותית, הדוח מצביע על פרדוקס מטריד בלב ההייטק הישראלי: בעוד הבינה המלאכותית חודרת במהירות כמעט לכל ענף ומשנה מודלים עסקיים, פריון ותחרות גלובלית, ניהול החדשנות סביב AI נותר חלקי ולא שיטתי. "במציאות של מלחמה ואי-ודאות, השקעות בחדשנות וב-AI הן מהראשונות להיחתך ודווקא שם מתחילה השחיקה של היתרון הטכנולוגי הישראלי".
פרופ׳ גיל אבנימלך, שותף וסמנכ"ל ידע וחדשנות, מוסיף: "מהפכת הבינה המלאכותית מתחילה להשפיע באופן ניכר על כלל ענפי המשק, והטמעתה מציבה אתגר ניהולי ואסטרטגי מהותי בפני ארגונים. אימוץ AI אינו מהלך טכנולוגי נקודתי, אלא תהליך ניהולי שיטתי הדורש חזון, תשתיות, תרבות ארגונית ותהליכי חדשנות סדורים. ללא ניהול שיטתי וראייה אסטרטגית, הפוטנציאל של AI לייעול ולצמיחה עלול להתבזבז".
תרבות ארגונית
אחד הממצאים המורכבים בדוח נוגע לפער בין תרבות ארגונית לביצוע בפועל. מצד אחד, ארגונים בישראל ממשיכים להפגין מאפיינים תרבותיים של חדשנות: פתיחות ליוזמות, חשיבה יצירתית, תקשורת פנים-ארגונית טובה ונכונות לשינוי. מהצד האחר, בהיעדר תהליכים סדורים והקצאת משאבים, החדשנות נותרת "אוסף יוזמות אקראיות ונקודתיות ואינה מתורגמת לחדשנות שיטתית ואסטרטגית - המאפיינים החיוניים כדי להפוך את החדשנות למנוע תפעולי יציב".
ירידה בשת"פ
הדוח מצביע גם על ירידה משמעותית בשיתופי פעולה חוץ-ארגוניים: עבודה עם סטארטאפים, אקדמיה, ספקים ושותפים עסקיים. זהו שינוי חד עבור משק שנבנה לאורך שנים על חדשנות פתוחה, חיבורים בין-מגזריים והפריה הדדית. סגירת האקוסיסטם פוגעת ביכולת לייבא רעיונות, טכנולוגיות ומודלים חדשים ומחלישה את המערכת כולה.
הדוח מצביע על פרדוקס מטריד בלב ההייטק הישראלי: בעוד הבינה המלאכותית חודרת במהירות כמעט לכל ענף ומשנה מודלים עסקיים, פריון ותחרות גלובלית, ניהול החדשנות סביב AI נותר חלקי ולא שיטתי
רק כשליש מהארגונים מקיימים כיום חדשנות פתוחה ברמה מפותחת, וכ-20% בלבד מקדמים חדשנות משתפת, נתונים המצביעים על ירידה חדה לעומת השנה הקודמת. המשמעות ברורה: יותר ארגונים בוחרים לפתח לבד, בזהירות ובטווח הקצר, גם במחיר ויתור על ערך משותף.
בדומה למה שאירע בקורונה, הדוח מזהה מגמה של צמצום ואף ביטול תפקידי מנהלי חדשנות. זהו פרדוקס ניהולי: דווקא בתקופה של חוסר ודאות, שבה נדרש גורם שמנווט סיכונים ומזהה הזדמנויות, ארגונים מוותרים על התפקיד שאמור לעשות זאת. התוצאה — חדשנות ללא בעל בית.
