מפתחיו של Saros (סארוס) המשחק החדש של סוני לפלייסטיישן 5, מגדירים אותו כ"מחול כדורים", וזו הגדרה מדויקת למדי. גם ברגעיו המותחים ביותר, כשעשרות אויבים יורים לעברכם אלפי כדורים, זה מרגיש מאוד אסתטי ומסודר. אין פה ירי כאוטי, יש שורות ומשבצות ופסים שמתקדמים לעברכם.
שנית, ההתחמקות מכל הטוב הזה היא תוצר של מיומנות אותה אתם לומדים לכל אורך המשחק, ממש כאילו למדתם לרקוד עם האויב שלכם. זה מזכיר במעט את משחקי Dark Souls ודומיהם - כשתנצחו בוס, זה יהיה כי למדתם משהו והשתפרתם, ולא כי היה לכם מזל.
והתוצאה מרהיבה למדי. ל-Housemarque המפתחת יש מעל 30 שנות ניסיון בפיתוח של משחקי יריות מהסוג הזה. הם מבינים יותר מרוב החברות האחרות בשוק איך לייצר אתגרי אקשן בלי להעמיס יותר מדי, וגם איך ללמד את השחקנים להתמודד עם האתגרים האלה.
במובנים רבים, Saros הוא ממשיכו הרעיוני של Returnal, המשחק הקודם של החברה. העלילה אמנם שונה, אבל הרבה מהמכניקות הבסיסיות נמצאות כאן, כאשר החידוש הגדול הוא בעץ התקדמות קבוע וביכולת לעשות התאמה אישית לרמת הקושי שלכם. בנוסף, רוב השלבים כאן קצרים יחסית - חצי שעה מנקודת ההתחלה ועד לבוס.
משחקיות
לולאת המשחק של Saros די פשוטה: אתם חוקרים אזור בכוכב הלכת המוזר "קרקוסה", הורגים עשרות אויבים, אוספים משאבים ושדרוגים, עולים בדרגות, ואז משהו הורג אתכם. אחרי שהשתמשתם בשדרוג כדי לשפר את יכולותיכם, אתם חוזרים - המפה בינתיים השתנתה לגמרי, אם כי עדיין מורכבת מאותם אזורים, פשוט בקונפיגורציה אחרת - וממשיכים עד ששוב הורגים אתכם.
אחרי שניצחתם את הבוס של האזור, תוכלו להתקדם לאזור הבא. בין הריצות השונות, תוכלו גם להפעיל ולכבות דברים שיעלו או יורידו את רמת הקושי של המשחק. עד עכשיו תיארתי הרבה מאוד משחקים בז'אנר ה-Roguelite, אבל היופי כאן הוא בביצוע ובמכניקות השונות ש-Saros מלביש.
ה"חדרים" שמהם השלבים מורכבים מהונדסים בצורה מעולה כדי לתמוך בסגנונות משחק שונים, ויש מגוון רחב מאוד של כלי נשק ייחודיים. אוהבים להתקרב לאויבים, לירות ולברוח? המשחק ישמח לספק לכם נשקים שעובדים מטווח קצר. רוצים לירות מרחוק? אקדחים ורובי חיצים יעשו את העבודה. יש גם שלל רובים, ובשלבים המתקדמים גם כלי נשק חזקים יותר.
יש לכם גם מגן, שמסוגל לספוג חלק מהכדורים ולהטעין באמצעותם נשק חזק וייחודי. עם הזמן מקבלים גם יכולת להדוף חלק מהכדורים. יש שדרוגים ברחבי השלבים שהופכים כל ריצה לייחודית, ויש יכולות שנפתחות עם הזמן שמאפשרות לנוע מהר יותר ברחבי השלבים ולהגיע לאזורים שיהיו סגורים בפניכם בפעמים הראשונות שהייתם בהם.
מעל הכל, יש את מנגנון "ליקוי החמה". בנקודות מסוימות בכל שלב, תוכלו לתת ליד מוזרה לתפוס אתכם, מה שיהפוך את הכל לצהבהב ויעלה את רמת הקושי של האויבים, אך גם את כמות השדרוגים שתוכלו לקבל כשתנצחו אותם. לעיתים (לא תמיד) תהיה לכם בחירה האם לשחק במצב הרגיל או במצב הקשה, אך לא תוכלו להגיע לבוסים מבלי להפעיל אותו.
סארוס הוא גם הדגמה נוספת לכך שסוני יודעת להוציא מפלייסטיישן 5 את המיטב. זו לא רק הגרפיקה המהממת ועיצוב הסאונד המצוין, אלא גם השימוש המושכל בשלט הפלייסטיישן. כמו ב-Returnal, גם כאן ההדקים יכולים לשמש כשני כפתורים: חצי לחיצה ליכולת א' של הנשק, לחיצה שלמה ליכולת אחרת.
ובגלל שלהדקים יש התנגדות דינמית, המשחק גם מאפשר לכם להרגיש מתי הגעתם לחצי. בכלל, מנגנון הרטט כאן עושה שעות נוספות, וזה אמנם מרוקן את הסוללה של השלט מהר יותר, אבל מוסיף ממד נוסף לאקשן. מזמן לא קרה לי שהרגשתי רטט בידיים שעה אחרי שהפסקתי לשחק.
עלילה
הבעיה של Saros, ככל שיש כזאת, היא עלילה יומרנית ומתחכמת. קודם כל, היא מציבה אתכם בנעלי דמות בלתי נסבלת, בלי יותר מדי סיבה. ארג'ון, בגילומו של השחקן הבריטי רהול קולי, הוא שבלונה דקיקה למדי שמשמשת להעברת מסר די בנאלי. גם הדמויות שסביבו, ככל שיש כאלה, אינן מעניינות במיוחד, עם אפיון דמות דקיק ואינטראקציה מינימלית עם ארג'ון עצמו.
התעלומה של העולם המוזר בו אנחנו נמצאים דווקא כן מעניינת, אבל המשחק לא מעוניין לתת לכם תשובות טובות, ולמעשה, זה החטא העלילתי הכי גדול שלו. אי אפשר לפרט יותר מדי על הדרך בה Saros מתכתב עם אוסף הסיפורים הקצרים "המלך בצהוב" של רוברט ו. צ'יימברס בלי לעשות ספוילרים, אבל זה קשר שהמשחק ממש לא מסתיר.
השם של כוכב הלכת עליו אתם נמצאים הוא קרקוסה, לצבע הצהוב יש משמעות מאוד גדולה, ויש גם מלך. אם קראתם את הסיפורים הקצרים, (או ראיתם את העונה הראשונה של "בלש אמיתי") זה יישמע לכם מוכר, ולא בכדי.
רק ש-Saros לא מצליח להחליט איפה הטקסט נגמר, הסאב-טקסט מתחיל, ומה בסוף אנחנו אמורים ללמוד מעבר למסר אחד, די בסיסי, שקל מאוד להבין כבר בתחילת המשחק. בפריימים האחרונים שלו הוא גם זורק איזה מקל לגלגלים שבעיניי סתם מעצבן. מצד שני, אפשר לגמרי להתעלם מהעלילה ועדיין ליהנות מהמשחקיות הנהדרת.
השורה התחתונה
אחרי 29 שעות ו-50 ריצות, סיימתי את כל מה שיש למשחק להציע בגדול, והגעתי למסקנה שלמרות העלילה המעצבנת, Saros זה עדיין משחק מעולה ששווה את הזמן שלכם. אז בין אם אהבתם את Returnal או טרם שיחקתם בו, Saros זה משחק המשך מעולה, אפילו שאין ביניהם קשר עלילתי.
פעם אחר פעם תפסתי את עצמי מבין שניצחתי בוס קשה כי למדתי להיות טוב יותר ולהשתמש ביכולות שלי בצורה אפקטיבית יותר. ופעם אחר פעם, מצאתי את עצמי מבין ששיחקתי עכשיו שעה בלי לשים לב לזמן, פשוט כי מחול הכדורים הזה היה מהפנט.
ציון: 8/10
