יפן. יש שיגידו שאין מדינה מתאימה ממנה לארח משחק כמו Forza Horizon 6 שכולו תרבות רכב, מרוצי רחוב, שדרוג רכבים, דריפטים והבעה עצמית בעזרת עיצובים שונים ומיוחדים. כל אלו משורשים עמוק ביפן עוד משלהי שנות ה 70, כאשר צעירים רבים החלו לשפר את הרכבים שלהם למראה קיצוני, מוגזם ורועש, כסוג של מרד נגד הממסד.
בשנות ה-80 כבר התפתחו במדינה סצנת המרוצים והדריפטים, כאשר האחרונים הפכו עם הזמן לאומנות של ממש בהחלקה על כבישים הרריים מפותלים. בשנות ה-90 רכבים יפניים דוגמת ניסאן והונדה כבר פרצו לשווקים העולמיים והפכו לאגדות מוטוריות של ממש בקרב חובבי רכבים.
עיצוב ומפה: טוב שלקח זמן
כבר שנים רבות ששחקני סדרת המשחקים מבקשים ואף דורשים שהמשחק יגיע ליפן, ויש מי שיגידו שהמפתחת Playground Games אפילו איחרה, ויכלה להציג את נופיה של המדינה האסייתית כבר במשחק או בשניים הקודמים.
אבל אם תשאלו אותי, טוב שלקח לפלייגראונד זמן להגיע ליפן, בראש ובראשונה בגלל המפה. מעבר לכך שמדובר במפה הגדולה ביותר של המשחק אי פעם (קרוב לפי 2 מהמפה של הכותר הקודם) וייתכן גם שהכי יפה בסדרת המשחקים, לדעתי היא גם המפה הכי מושקעת בפער.
ניכר שכל פינה, רחוב, חניון ואפילו שולי הכביש עברו מחשבה ותכנון קפדני. כל סנטימטר במפה מרגיש ונראה טוב, ומעניק תחושה אותנטית של הימצאות ברחובות יפן. בין אם מדובר בטוקיו בה המשחק מתחיל, בהרים המושלגים, הסמטאות הצרות שבין הרחובות או הכבישים שעוברים בפרוורים ובכפרים - כל אזור מעניק תחושה ייחודית ושונה.
הרחובות של טוקיו מלאים בעוברי אורח, שלטי ניאון וצלילים מכל פינה, הכבישים הבינעירוניים מלאים בתנועה ערה, אך לא כזו שמפריעה יתר על המידה, והכבישים המפותלים נותנים לנו אפשרות להחליק עליהם בדריפטים, בזמן שמסביב יש נופים מרהיבים. במילים פשוטות- המפה מרגישה חיה ונושמת.
משחקיות: אותה מכניקה, סיפור שונה
בדומה לקודמיו בסדרה, פורזה הוריזן 6 מציע פחות או יותר את אותה החוויה בכל הנוגע למכניקת המרוצים עצמם, אם כי מהלך ההתקדמות שלנו כשחקנים עבר שינוי קל. הפעם בשונה מהמשחקים הקודמים, השחקן לא נוחת באתר הפסטיבל כגיבור והדמות הראשית של המשחק, אלא כתייר שצריך לטפס את דרכו בסולם הדרגות ולהוכיח יכולות, תוך קבלה של פרסים. כך, ניצחון במרוצים מהווה תנאי ישיר להתקדמותו בהלך המשחק.
מבחינת המרוצים והאירועים, שחקנים חוזרים הרגילים למכניקה של המשחק לא יופתעו או ירגישו שינוי רב, שכן הכניסה למרוצים, הגדרות הקושי וכיוון הרכבים אמנם עברו שינויים קוסמטיים קלים מבחינה ויזואלית על המסך, אך נשארו זהים למשחקים הקודמים.
עבור שחקנים חדשים שלא נחשפו לעולם המרוצים של פורזה עד כה, דעו שמדובר בפלטפורמה קלה, מובנת ואינטואיטיבית גם בנהיגה וגם בתפעול המשחק, שלא דורשת מאמץ מיוחד. אפשר להבין את המשחק ולהתרגל אליו בצורה מהירה ופשוטה.
ואם אתם אומרים לעצמכם "זה בטח אותו המשחק כמו הקודם, רק עם מפה חדשה ומשחקיות חדשה", דעו שאתם טועים ובגדול. איכות הגרפיקה השתפרה באופן ניכר לעומת המשחק הקודם, הפרטים הפכו לחדים וברורים יותר וחשוב לא פחות – הסאונד של הרכבים עצמם השתדרג והפך למציאותי מאי פעם.
בנוסף, אתם מקבלים אפשרויות שדרוג שלא היו עד כה במשחקי הסדרה, בהן האפשרות לעצב באופן חופשי למדי את הרכב, וכן אופציות שדרוג שלא היו קודם, כמו גלגלים שונים ומגוון מדבקות שאפשר למקם על הרכב ללא הגבלה, ועוד.
בשורה התחתונה
עם מפה ענקית ויפיפייה ששואבת לתוך המשחק לשעות של נהיגה מבלי לשעמם לרגע, מגוון עצום של למעלה מ-550 דגמי רכבים מ-71 יצרניות (אין ספק שיתווספו עוד בהמשך) וכמובן שיפור גרפי משמעותי לעומת הכותרים הקודמים בסדרה - מדובר ללא ספק באחד ממשחקי המרוצים הטובים והמדוברים של השנה.
בסופו של דבר, פורזה הוריזן 6 הוא לא רק עוד משחק מרוצים נוצץ עם רכבים יפים ומפה ענקית. זה כנראה המשחק שהכי הצליח עד היום לתפוס את תרבות הרכב עצמה, את האובססיה לשדרוגים, את אהבת הנהיגה הלילית ברחובות מוארים בניאון ואת התחושה הזאת של פשוט לצאת לכביש בלי יעד מוגדר.
גם אחרי עשרות שעות המשחק ממשיך להרגיש כמו גלויה אינטראקטיבית מיפן לחובבי מוטוריקה. וזה אולי ההישג הכי גדול של פלייגראונד: לגרום לכם לפעמים לשכוח בכלל שאתם באמצע מרוץ.
