חבורה של עריקים - עובדים לשעבר בענקיות הטכנולוגיה - מתיישבים מול מצלמה ומכים על חטא: כולם כיהנו בתפקידי מפתח בחברות שהפכו לחלק בלתי נפרד מחיי היום-יום שלנו; בכירים בפייסבוק, מפתחים בגוגל, מהנדסים בטוויטר, באינסטגרם, באובר, באפל. הם חרשו את עמק הסיליקון במהלך הקריירות שלהם, עד שהמצפון שלהם התעורר. האנשים שהמציאו את הלייק של הפייסבוק, שלימדו אותנו לתייג תמונות, שעיצבו את ההתראות או תכננו את מנוע ההמלצות של יוטיוב - בכלל לא מרשים לילדים שלהם להשתמש בסמארטפון, ויש להם סיבה טובה. הם יודעים מה יש מתחת למכסה המנוע. הם אלה שבנו את המכונה.
נטפליקס הדילמה החברתיתנטפליקס הדילמה החברתית
מסכי עשן: המלכודת הדיגיטלית
(צילום: מתוך הטריילר)
את הווידויים שלהם קיבץ ג'ף אורלובסקי בסרט תיעודי חדש בשם "מסכי עשן: המלכודת הדיגיטלית" (או באנגלית - The Social Dilemma) שמוזרם בימים אלה בנטפליקס. באופן די חריג בנוף התיעודי, הוא בוחר לעשות את זה בשילוב סצנות מתוסרטות, קולנועיות לגמרי: משפחה שמתמודדת עם מלחמת המסכים ברמה היומיומית; והאנשה של האלגוריתמים ששולטים בחייהם. הבחירה הזו נראית מגוחכת לעיתים, אבל מתגלה במהרה כהכרחית. הבחירה להראות, באמצעות שחקנים, איך פועלים המודלים החישוביים על מיליארדי משתמשים בזמן אמת - מצליחה איפה שהרבה סרטים תיעודיים על עידן הרשתות החברתיות נכשלו, כשהניחו מראש הרבה מדי ידע מוקדם של קהל הצופים.
העובדה היא שגם בשנת 2020, רובנו משתמשים בטכנולוגיות האלה מבלי להבין את המנגנונים האמיתיים שלהן. אנחנו מושיבים את הילדים מול יוטיוב, מתכתבים עם חברים בפייסבוק, מעלים סטורי לאינסטגרם, פותחים קבוצת וואטסאפ, מתעדכנים בטוויטר. כל יום, כל היום, כבר יותר מעשור. ועדיין, חוץ מלדקלם ש"המוצר הוא אנחנו" או לתהות "מה רע בפרסומת שאשכרה מעניינת אותי?", אין לנו מושג. וגם במקרה הזה - הבורות שלנו היא ברכה, ואחת רווחית במיוחד.
במובן הזה, ועל אף הנטייה הדיסטופית החריפה שלו ("אם נמשיך ככה בעוד 20 שנה המין האנושי ייכחד" זה בכל זאת קצת מופרך) - הדוקו הזה עושה עבודה טובה בפירוק המושגים המבלבלים - בייחוד עבור הציבור הרחב. מה בדיוק עושים עם הדאטה שלנו? על מה לעזאזל מפרסמים משלמים כל כך הרבה? למה רשתות חברתיות ניזונות מתיאוריות קונספירציה? ובמה שונה ההווה שלנו מהחידושים הטכנולוגיים של העבר?
נטפליקס הדילמה החברתיתנטפליקס הדילמה החברתית
טכנולוגיית שכנוע
(צילום: מתוך הטריילר)
אחד העריקים מסביר בשלב מסוים ש"כשהמציאו את האופניים - אף אחד לא חשב שהכלי הזה הולך להרוס את העולם". הוא אמר את זה במטרה להדגיש את המעבר מטכנולוגיות מבוססות כלים לטכנולוגיות מבוססות רווחים. אבל האמת היא שזה פשוט לא נכון. בשנת 1869, פורסם בניו-יורק טיימס מאמר שכותרתו "טירוף האופניים", וליתר דיוק טירוף ה-Velocipede, שהם פיתוח מוקדם של האופניים המוכרים היום. הטכנולוגיה החדשה השתלטה על רחובות ניו-יורק, והסיקור התקשורתי כלל פרסום של מקרי "מוות בידי האופניים", קבוצות חברתיות שקראו להחרמת הטכנולוגיה המסוכנת ואפילו מאמרים רפואיים שמזהירים מפני מצב בריאותי חדש: "פני אופניים" (Bicycle Face), שעלולים להתקבע מהפרצוף שעושים הרוכבים כדי להגיע לאיזון.
כשטכנולוגיות דפוס הבשילו לכדי עיתונים - הפאניקה הציבורית התעוררה מחשש שאנשים, שמתהלכים ברחובות כשפניהם דבוקים לדפי העיתון, יגרמו לתאונות ולפציעות פיזיות. אותה טרמינולוגיה ששימשה אותנו להתמודדות עם הסמארטפון בעשור הקודם. זה לא אומר בהכרח שגם הפעם ההיסטוריה חוזרת, אבל זה כן אומר שאנחנו מוכרחים להאיר בזרקור גם על חלקה של החברה בהתקבלות של הטכנולוגיות הללו, על ההקשר העכשווי.
נטפליקס הדילמה החברתיתנטפליקס הדילמה החברתית
להבין את ההתמכרות
(צילום: מתוך הטריילר)
המרואיינים בסרט לוקחים אחריות. הם יושבים מול מצלמה ומסבירים בצורה מושלמת איך כל מה שהתרגלנו לחשוב עליו כגליצ', כפאשלה, זליגת מידע פה, דליפת נתונים שם, ניצול לרעה, אלגוריתם משובש - כל הדברים האלה הם בכלל לא באג, הם פיצ'ר מהונדס ומחושב היטב, שמאחוריו יש צוותים שלמים שמתמחים במניפולציה, בפסיכולוגיה התנהגותית, בתיאוריות שכנוע. מתמחים ביצירת מודלים עסקיים שיודעים לתרגם בצורה מדוייקת את ההרגלים, הדעות, המחשבות והפעולות שלנו לכסף, והרבה ממנו.
רובם ככולם קוראים לרגולציה משמעותית, וממליצים באופן חד-משמעי למחוק את החשבונות ברשתות החברתיות. ואם לא למחוק לגמרי, אז לפחות לא לזרום עם מנועי המלצות. לבטל התראות בטלפון. לא להכניס אותו לחדר השינה. חלקם פועלים כדי לייצר מסגרות ותוכניות שיחייבו את ענקיות הטכנולוגיה לקודים אתיים חדשים, להנדסה "הומנית" יותר, כזו שרואה לא רק את עמודת הרווחים לנגד עיניה, אלא גם את טובת המשתמשים. אבל כולם מודים בפה מלא - הגלגל כבר לא יחזור לאחור.
להטיל אחריות מוסרית על תאגידים זה נאיבי למדי, ולחכות לרגולציה? זה כבר כמעט מגוחך. אז מה כן? באחד החלקים בסרט משווים פיתוחים טכנולוגיים לקסם. את החוטים השקופים אנחנו לא רואים, והאשליה עובדת. כל עוד לא נחשוף את הטריק - הקסם של רשתות חברתיות יימשך. ערנות, חינוך, ביקורת ומודעות ציבורית להשלכות ולהשפעות של הטכנולוגיות האלה יוכלו לחולל שינוי - לרוקן אותן מאבק הקסמים ולהחליף בפתיתים של התפכחות. והסרט הזה הוא מקום טוב להתחיל ממנו.