מאז התחילה מלחמת "שאגת הארי" לפני קצת פחות מחודש, הפכה טיקטוק עבור רבים בציבור הישראלי ליומן מלחמה בזמן אמת. סרטונים של יירוטים מהמרפסת (עניין מאוד מסוכן ואסור לפי הנחיות פיקוד העורף, ד"ג), אנשים שמתעדים אזעקות, משפחות בממ"ד -וגם לא מעט הומור וממים על המצב.
כל אלה עולים לרשת בתוך דקות, מגיעים למאות אלפי צפיות, ולעיתים מתפשטים עוד לפני שהאירועים מקבלים ביטוי במהדורות החדשות.
תיעוד רגעי הפגיעות בערד ודימונה
(צילום: שימוש לפי סעיף 27 א' לחוק זכויות יוצרים)
התופעה הזו לא מסתכמת רק בתיעוד של אזעקות או יירוטים. עבור רבים, הרשת הפכה למעין יומן דיגיטלי של החיים בזמן מלחמה, רגעים קטנים מתוך השגרה שנשברה, תגובות בזמן אמת למה שקורה בחוץ, וגם ניסיונות להתמודד עם המתח דרך הומור, סאטירה וטרנדים שנולדים כמעט בן רגע.
כך, לצד העדכונים הרשמיים והדיווחים בתקשורת, התפתח ברשת תיעוד אזרחי רחב שמספר את סיפור המלחמה מנקודת המבט של האנשים שחווים אותה. אבל מה עומד מאחורי כל אלו? ולמה אנחנו מרגישים צורך לתעד ולראות את המלחמה דרך הרשתות החברתיות?
לדבריו של רוני גבריאל שדה, מרצה במחלקה לתקשורת במכללה האקדמית ספיר ויועץ אסטרטגי בתחומי שיווק וחוסן, מדובר בשינוי משמעותי באופן שבו הציבור חווה אירועי חירום. "הרשתות החברתיות בכלל וטיקטוק בפרט, הפכו בזמן המלחמה לבמה לתיעוד עבור אנשים רבים. לצד היותה פלטפורמה חברתית, יש משתמשים רבים שרואים בה ערוץ חדשות לכל דבר".
שדה טוען כי יותר ויותר משתמשים צורכים כיום עדכונים בעלי ערך חדשותי דרך הרשתות החברתיות, לרבות דרך עמודים עצמאיים ולא רשמיים, לעיתים דרך יוצרי תוכן, משפיענים או אזרחים שמתעדים את המתרחש סביבם.
"משתמשים רבים צורכים את העדכונים והחדשות שלהם בעיקר דרך הרשתות החברתיות. מעבר לכך, הפלטפורמות האלה מאפשרות לאנשים לקבל מעורבות והכרה בתוכן שלהם - מה שיוצר תחושת שייכות וחיבור לקהילה, אחד הדברים החשובים במיוחד בזמן חירום", שדה מסביר.
עם זאת, האלגוריתם של הרשתות החברתיות גם מעודד הפצה של תכנים דרמטיים במיוחד. "מלחמה ומצבי חירום משלבים שני פרמטרים קריטיים להפצה ברשת - מצבי קיצון חוזרים ותוכן אותנטי שנוצר על ידי הציבור בשטח. זאת לצד סקרנות של משתמשים כלפי תכנים מהסוג הזה", הוא מסביר.
"בנוסף, בתקופות כאלה הציבור מגדיל את טווח הפעילות והצריכה של הרשתות החברתיות, ולכן גם היקף הצפייה והמעורבות גדל. מלחמה גם מייצרת הרבה מצבים בלתי צפויים, והצורך להבין מה קורה, כמעט בכל רגע נתון ובפרט סמוך לאירועי שיגור, מגביר את הסקרנות ואת הצריכה של מידע, בין אם מדויק ושאינו מדויק".
החשיפה החוזרת לסרטונים קצרים של אזעקות, יירוטים ופיצוצים יכולה גם להשפיע על התחושה הציבורית. "מינון מוגבר של צריכת מדיה, במיוחד של סרטונים המתעדים אירועי קיצון לא מצונזרים, עלול להגביר מתחים ופחדים", הוא אומר.
"ברשתות החברתיות נוצרת לעיתים סוג של 'שרשרת הדבקה', בה השיתופים, התגובות והמעורבות רק מהדהדים את אותם תכנים וגורמים לנו להיחשף אליהם שוב ושוב, מה שעלול ליצור מעין ספירלה שקשה לצאת ממנה".
לצד זאת, לא כל הסרטונים שמופצים ברשת הם בהכרח תיעוד אותנטי. "תכנים רבים עוברים עריכה ולעיתים גם משלבים אלמנטים של בינה מלאכותית. במצבים אקוטיים אנשים עלולים לפרש תוכן כזה כאמת לפחות בדקות הראשונות של החשיפה", שדה אומר. "חשוב לזכור שהתוכן הזה מופץ לא רק בטיקטוק אלא גם בקבוצות גדולות ברשת ובוואטסאפ, כך שגם מי שלא פעיל במיוחד ברשתות החברתיות נחשף אליו".
הומור ככלי להתמודד עם הפחד
ובכל זאת, לצד סרטוני האזעקות והיירוטים, חלק גדול מהתוכן שעולה לרשת דווקא עוסק בניסיון להתמודד עם המציאות דרך הומור. "הומור הוא אחד האמצעים הבולטים להפגת מתחים.
"תראו למשל יוצרים, קומיקאים ושחקנים כמו ציפי שביט, יקיר בר זוהר ועוד מגוון יוצרים ויוצרות המשלבים הומור בתוכן שהם מעלים לרשת", אומר שדה. "מדובר בכלי שמאפשר להתמודד עם סיטואציות מורכבות, ליצור הזדהות ולבטא רגש. לכן גם תכנים הומוריסטיים אותנטיים יכולים להתפרסם בזמן חירום ולהפוך לוויראליים".
לדבריה של ד"ר רוני פשדצקי, פסיכולוגית קלינית ומנהלת הקליניקה לפסיכולוגיה ומרכז החוסן D5 ע"ש פרל-אלן גורדון באוניברסיטת רייכמן, ההומור שמופיע ברשתות בזמן מלחמה הוא מנגנון התמודדות מוכר.
"אנשים רבים חשים לפעמים אשמה כשהם צוחקים בזמן מלחמה, אבל הפסיכולוגיה דווקא מצביעה על תמונה אחרת. מחקרים על אוכלוסיות אזרחיות שחוו הפגזות ותקיפות אוויריות מצאו שהומור היה אחד ממנגנוני ההתמודדות המרכזיים, וקשור לרמות נמוכות יותר של תסמיני פוסט-טראומה לאחר מכן.
"הומור עצמי מחזק את היכולת לשמור על נקודת מבט שפויה גם מול לחץ וקשיים, והוא מוגדר במחקר כמנגנון בריא של ויסות רגשי, שמאפשר להתמודד עם מציאות אינטנסיבית מבלי לאבד פרספקטיבה. הממים מהממ"ד הם לא בריחה מהמציאות אלא הם ניהול פסיכולוגי פעיל של לחץ.
"מעבר לכך, יש הבדל פסיכולוגי מהותי בין מי שצורך תוכן באופן פסיבי לבין מי שיוצר אותו. מחקרים בתקופת הקורונה מצאו שתחושת תחושת שליטה ומסוגלות (agency) הייתה אחד הגורמים המנבאים החזקים ביותר לרווחה נפשית בתקופת משבר, אפילו חזקה יותר ממשתנים סוציו-אקונומיים.
"מחקרים על יצירה ובריאות נפשית מראים שהעיסוק בביטוי יצירתי, כולל תיעוד וסיפור מחוויה אישית, מגביר ביטחון, דימוי עצמי ותחושת שליטה על הבריאות הנפשית. כשאדם מצלם, עורך ומעלה - הוא לא רק מדווח על המציאות, הוא במידה מסוימת מנהל אותה", פשדצקי מסכמת.
