ככל שאפשר בכלל להתחקות אחר טרנדים, הטרנד הדומיננטי בטיקטוק כיום כרגיל מגיע מחו"ל והוא נקרא "אנחנו משתייכים לקבוצה". פעם זה תל אביבים, פעם זה ראשל"צים, אחר כך עיראקים וכיאה לתקופה, גם ציונים.
מה בדיוק קורה בסרטונים הללו? אנשים מצטלמים ומספרים על דברים שהם עושים שמסמנים אותם כשמשתייכים לקבוצה, אבל באירוניה. למשל: "אנחנו ראשל"צים, אנחנו לא יכולים לראות יותר את קניון הזהב".
ריפרש
בין הטיות להזיות: הצד האפל של הבינה המלאכותית / עם רוית דותן
52:28
כמו כל דבר טוב באינטרנט, זה התחיל כביקורת עם סאבטקסט. למשל: "אנחנו מילניאלז, ברור שנצפה בסרטוני הדרכה בטיקטוק כיצד ללדת, ברור שנבסס את כל האישיות שלנו על סוג הקפה שאנחנו שותים". אבל ככל שהטרנד תפס תאוצה, המשמעות הכפולה איבדה את חשיבותה עד כדי אימוץ הטרנד לטובת סרטונים שיווקיים.
מי שכנראה ייבאו את הטרנד הזה לארץ הם צוות הסושיאל של עיריית תל אביב. שכל הנראה ניסתה לעודד שימוש בקו 106. בסרטון שפרסמה העירייה נראים שני צעירים תל אביבים, קצת היפסטרים אבל לא באופן מאיים או מוגזם, מספרים על דברים מאד תל אביביים שהם עושים בתבנית שחוזרת על עצמה: "אנחנו תל אביבים, רותי ברודו פעם אמרה לנו היי" או "אנחנו תל אביבים, אנחנו לא יודעים מה החומוס הכי טוב אבל ברור שנגיד אבו חסן״. זה סרטון חמוד, שעשוי בתקציב מינימלי אבל גם קצת קרינג'י למרות שהוא מאד מודע לעצמו.
מכאן הדרך לגרסאות מקומיות הייתה קצרה, בטיקטוק אפשר למצוא שלל גרסאות, כולל "אנחנו ראשל״צים", ״אנחנו עיראקים", וגם הכוכבים של המסך הקטנטן לא פסחו על הטרנד. כוכב הטיקטוק אורן להב הצטרף לטרנד עם הגרסה שלו ל"אנחנו תלמידים" ונטלי דדון העלתה את הגרסה שלה - "אני ציונית". שיא הקרינג׳ מגיע כמו תמיד כשהקפיטליזם נכנס לתמונה, כשגופים מסחריים עושים שימוש בתבניות האלה. וכמו כל הדברים, ברגע שהם מאבדים את האותנטיות שלהם הם מאבדים את המגניבות ואת הגובה.
מה סוד הקסם של הסרטונים האלה? אנחנו אוהבים לזהות קבוצות ולהצביע עליהן. כי זה מאפשר לנו לזהות את המיקום שלנו בתוך הקולקטיב. ומתוך זה אנחנו יכולים או להזדהות עם ההומור על הקבוצה שאנחנו משתייכים אליה, או לבוז לקבוצה אחרת. לסמן לעצמנו טריטוריאלית איפה אנחנו בתוך דיאגרמת ון ענקית של החברה שאנחנו חיים בה ולצחוק על עצמנו. או על אחרים.
