איראן הודיעה הבוקר (א') באופן רשמי כי המנהיג העליון, האייתוללה עלי חמינאי, נהרג במתקפה משותפת של ארצות הברית וישראל כחלק ממכת הפתיחה של מבצע "שאגת הארי". התקשורת הממלכתית מסרה כי התקיפה התרחשה בזמן שחמינאי שהה בלשכתו, והמשטר מיהר להכריז על 40 ימי אבל ציבורי.
2 צפייה בגלריה
חמינאי על רקע המתחם המאובטח שבו הותקף
(צילום: Airbus, New York Times, AFP/HO/KHAMENEI.IR)
אבל תוך זמן קצר, הדרמה קיבלה תפנית דיגיטלית אחרת לחלוטין. לאחר פרסום דבר מותו, בחשבון ה-X הרשמי של חמינאי הופיע לפתע פוסט עם פסוק מהקוראן: "מן המאמינים יש אנשים שקיימו את אשר התחייבו לו בפני אללה: יש מהם שמילאו את נדרם ויש מהם שממתינים, ולא שינו מאומה".
הטיימינג עורר גל תגובות מיידי. איך ייתכן שמנהיג שמותו פורסם רשמית זה עתה, מפרסם פוסטים? האם מדובר בהודעה שתוזמנה מראש? במהלך תודעתי מתוכנן? או שמישהו בלשכה לחץ על הכפתור ה"שגר" ברגע דרמטי במיוחד?
בטהרן הציגו את הדברים כמעין מסר אחרון מהמנהיג, כזה שממסגר את מותו של חמינאי כהגשמת שליחות דתית. ההדגשה בפסוק ברורה: חמינאי מוצג כמי שקיים את נדרו, מי שלא סטה מדרכו. זה לא ציוץ רגיל - זה נרטיב בנוי היטב.
לא מקריות
משמרות המהפכה אישרו בהמשך את מותו של חמינאי ופרסמו הודעת הספד שבה כינו אותו "מנהיג ייחודי בטוהר רוחו, בעוצמת אמונתו ובאומץ לבו". גם כאן, השפה אינה מקרית. היא משרתת מסגור של מות קדושים, של המשכיות רעיונית, של מאבק שלא נגמר.
במקביל דיווחה סוכנות פארס כי גם בתו, חתנו ונכדתו נהרגו בתקיפות. "אושרה בצער הידיעה על נפילתם כשהידים", נמסר. מדובר אם כך לא רק באירוע מדיני-צבאי דרמטי, אלא גם בטרגדיה משפחתית שהופכת לכלי תעמולתי עוצמתי.
חמינאי, שעמד בראש איראן מאז 1989, היה הדמות החזקה ביותר במערכת. הוא שלט בצבא, במשמרות המהפכה, במערכת המשפט ובקביעת הקו האידיאולוגי. בעשורים האחרונים הוביל קו תקיף מול ארה"ב וישראל, ודחף את התבססות הציר האיראני באזור.
אבל דווקא ברגע שבו נטען כי חוסל - הסיפור הגדול עובר לרשת. בעידן שבו גם מוות פוליטי מתרחש בלייב, הציוץ הזה הפך מיד לסמל. מסר דתי, תודעתי, מחושב. כזה שמבקש לקבע מורשת ולהבעיר רגש. אם יש משהו שהאירוע הזה ממחיש, זה שגם אחרי המוות, הקרב על התודעה רק מתחיל.
