"נחטפנו, מבקשים מהממשלות שלנו לסייע בחילוצנו"; "צעד פיראטי מצידה של ישראל" ; "הם הפליגו לעזה שבפלסטין ולא לישראל"; "המעצר שלהם לא חוקי" – אלו הכותרות הבולטות במאות אלפי הפוסטים ברשתות החברתיות, ואפילו בחלק מהעיתונים ואתרי החדשות בעולם, המלוות את הפארסה של גרטה טונברג וחבריה מהרגע שנעצרו על ידי כוח צה"ל טרם הגעתם לחופי עזה.
למרות שצה"ל פעל בהתאם לחוק הבינלאומי בעת המעצר 12 חברי המשלחת, למרות שאפילו בית המשפט בהאג לא מטיל ספק בחוקיות המצור הימי שמטילה ישראל על עזה כבר שנים רבות, ולמרות שברור לכל שמדינה ריבונית רשאית לעצור אנשים שמנסים באופן לא חוקי להיכנס לאזור מלחמה שנמצא תחת אחריותה - נראה שבכל זאת הפייק, התעמולה והשקרים, מוצאים את דרכם אל ליבם של מיליוני מאזרחי העולם, ולא משנה כמה ממים נעלה שצוחקים על כל הסיפור.
ישראל הרשמית עשתה את מירב מאמציה - התמונה של גרטה מחייכת מול החיילת שמגישה לה סנדוויץ' ובקבוק מים עשתה את האפקט הנדרש, וגם תמונות וסרטונים נוספים בהם נראים חיילי צה"ל מחלקים אוכל ומים לאנשי המשלחת מצאו את דרכם לאלפי פוסטים ותגובות בנושא.
ולרגע היה נראה שזה מספיק. בין אם מחמת המיאוס הכללית ששוררת אצל האירופאים כלפי פעילת האקלים הצעירה, ובין אם היה ברור לכל בר דעת שמדובר במסע יח"צ שתוצאתו ידועה מראש, או העובדה שצה"ל הצליח לנטרל באופן אפקטיבי את האירוע, היה נראה שידנו על העליונה.
6 צפייה בגלריה
כוחות צה"ל עם גרטה טונברג אחרי ההשתלטות על ספינת המשט לעזה. למרות הכל, פעילת האקלים ממש לא הסיפור המרכזי כאן
( צילום: משרד החוץ)
הסירוב לגירוש היה צפוי
אבל אז הגיע רגע הגירוש של הקבוצה, ושוב נראה שהכל התהפך. נכון, גרטה נמצאת ברגעים אלו כבר באירופה לאחר שחתמה על מסמכי הגירוש הרשמיים שלה (לצד ארבעה חברי משלחת נוספים), אבל יתר חברי המשלחת, שמונה במספר, בהם חברת הפרלמנט האירופי האנטי-ישראלית מצרפת, רימא חסן, שבעבר כבר גורשה מישראל – סירבו לחתום על המסמכים.
אלה שלא מסכימים לגירוש, ובהם גם חסן, נעצרו ל-96 שעות במתקן המשמורת גבעון לשוהים בלתי-חוקיים - שאחריהן ניתן יהיה לגרשם עם או בלי הסכמתם. אבל היממות הקריטיות שבהן חסן עצורה בישראל הן הרבה יותר מסאגה בירוקרטית של החזקת שוהים בלתי-חוקיים.
אלו 96 שעות שבהן היא, בחסות המצלמות ובשיתוף פעולה הדוק עם מערכות תעמולה אנטי-ישראליות, הופכת את עצמה לקדושה מעונה, קורבן של "הכיבוש" ו"מערכת דיכוי קולוניאלית". היא יודעת בדיוק מה היא עושה: כל שעה שהיא מבלה במתקן גבעון היא עוד הזדמנות לצבור כותרות, לגייס אמפתיה, ולייצר נרטיב שישראל מתקשה גם כך מתקשה להתמודד מולו.
הסירוב לחתום על מסמכי הגירוש הוא לא מעשה של עקרון, אלא מהלך טקטי מחושב - ניסיון לגרור את ישראל לפרובוקציה נוספת, כזו שתספק תמונה "מנצחת" של גירוש בכפייה או של יחס "בלתי אנושי". מבחינתה, כל יום נוסף בו היא מוחזקת כאן הוא עוד נכס תעמולתי יקר ערך לרשתות החברתיות.
לדוגמה, הנה פוסט של חסן בחשבון שלה ברשת X, ובו נכתב: "אנו זקוקים לעזרתכם בשיתוף הפוסט הזה באופן נרחב על ידי תיוג ראשי המדינה של חברי הצוות, במטרה לדרוש את שחרורם המיידי. קראו לרשויות הרלוונטיות לדרוש את שחרורם המיידי של כל הצוות מישראל". כן, זהו פוסט של חברת פרלמנט אירופאית, המודעת היטב לכך שהיא אינה מוחזקת בכוח בישראל, ומסרבת בעצמה לעזוב את המדינה.
וזו בדיוק הנקודה שבה משרד ההסברה חייב להגביר את הקצב. לא רק לספק תגובות מאוחרות, לא רק לפרסם תמונות טובות אחרי שהנרטיב כבר נכתב - אלא לתקוף. להוביל. כי האירוע הזה רחוק מלהסתיים. אם לא תהיה תגובה אסטרטגית, מתוזמנת ויזואלית, ואם לא ייעשה שימוש מסיבי ברשתות החברתיות, באינסטגרם, בטיקטוק וב-X, ישראל תפסיד שוב את זירת הדעת הקהל, למרות שדווקא הפעם יש לה את כל הכלים לנצח.
אם לא ייעשה שימוש מסיבי ברשתות החברתיות, באינסטגרם, בטיקטוק וב-X, ישראל תפסיד שוב את זירת הדעת הקהל, למרות שדווקא הפעם יש לה את כל הכלים לנצח
חשוב להבין: הרשתות החברתיות הן לא רק עוד פלטפורמה - הן שדה הקרב המרכזי של ימינו. מה שקורה שם, בשעות האלה ממש, מכריע יותר מכל פסק דין בהאג או מסיבת עיתונאים בירושלים. הוויראליות חזקה מהעובדות, והאשטאג אחד עם תמונה מניפולטיבית יכול למחוק ימים של הסברה מסודרת. הגיע הזמן להבין את הכללים החדשים, ולשחק בהתאם.
צריך גם לומר את זה בקול רם - חלק מהבעיה טמון בכך שישראל הרשמית עדיין פועלת כאילו היא משחקת שחמט, כשמולה עומדים לוחמים בזירת MMA. בלי חוקים, בלי קווים אדומים, ועם מטרה אחת ברורה: להפיל אותנו בזירה הציבורית.
הפער הזה בין תגובה מדודה למציאות משתוללת פועל לרעתנו שוב ושוב. כשחסן תעלה פוסט עם תמונה ממתקן המעצר, הוא יקבל מיד חשיפה של מיליונים. כשישראל תוציא הבהרה או תמונה מאותו המתקן, היא תגיע, במקרה הטוב, לחשבון הטוויטר של דובר צה"ל. זה לא מספיק. זה לא עובד.
6 צפייה בגלריה
אלפי אנשים יצאו למחאה ברחובות פריז נגד המעצר של חסן וחברי המשלחת. דעת הקהל שנוצרת ברשתות, הופכת למחאות ברחובות ולמדיניות
(רויטרס)
הפתרון: צבא של יוצרי תוכן ומערך הסברה תקיף
אם ישראל רוצה לשנות את התמונה, היא חייבת להקים גוף הסברה דיגיטלי ייעודי שפועל בזמן אמת, 24/7, לא רק עם דוברים במגוון שפות, אלא ממש "צבא" של יוצרי תוכן, עורכי וידאו, ומומחים לרשתות חברתיות, שיודעים ומבינים מה עובד באיזו רשת, וכיצד צריך לפנות לקהל באירופה ובארה"ב כך שזה באמת ישפיע עליו.
סרטונים קצרים, גרפיקות ממוקדות, עדויות מהשטח - כל מה שנדרש כדי להילחם על דעת הקהל, במקום בו היא נוצרת. כן, זה עד כדי כך דחוף וחשוב, כי דעת הקהל היא בסופו של דבר מה שיוצר מדיניות ומה שמשפיע עליה. בעידן שבו הקרב על הלגיטימציה חשוב לא פחות מהקרב בשטח, גם ההסברה חייבת להתנהל כמו מבצע צבאי לכל דבר. כרגע, כך נראה, אנחנו בעיקר ישנים בעמידה.
פנינו למערך ההסברה ולמשרד החוץ לתגובה, וזו תובא לכשתתקבל.
