יש משהו כמעט מגוחך בטלוויזיה בגודל 98 אינץ'. כשמסתכלים עליה בפעם הראשונה, קשה שלא לתהות מי באמת צריך מסך כל כך גדול בסלון. הרי עד לא מזמן טלוויזיות בגודל 65 אינץ' נחשבו לענקיות, וגם 75 אינץ' היו שמורים בעיקר לחובבי קולנוע מושבעים.
אלא שאחרי שמבלים קצת זמן עם ה-TCL 98C8L, השאלה משתנה. במקום לתהות למה צריך טלוויזיה כל כך גדולה, מתחילים לתהות איך אפשר לחזור למסך קטן יותר. וזאת כנראה המסקנה המרכזית שלי מהתקופה שבה בדקתי את הטלוויזיה הזאת.
הגודל שלה הוא לא סתם נתון במפרט הטכני, אלא משהו שמשנה לחלוטין את חוויית הצפייה. סרטים מרגישים הרבה יותר קולנועיים, משחקים הופכים לסוחפים יותר, ואפילו סדרות שכבר ראיתי בעבר מקבלות פתאום ממד אחר.
אבל הגודל לבדו זה כמובן לא מספיק. אחרי הכול, אפשר לייצר טלוויזיה עצומה עם איכות תמונה בינונית, ואז כל מה שמקבלים הוא תמונה בינונית על שטח גדול במיוחד. מה שהופך את ה-98C8L למעניינת באמת הוא השילוב בין הגודל העצום שלה לטכנולוגיית ה-Mini LED, שמצליחה לספק תמונה מרשימה מאוד גם כשפורסים אותה על כמעט שני מטרים ורבע של רוחב.
קודם כל, צריך למצוא לה מקום
כדאי להתחיל מהדבר הכי ברור מאליו: מדובר בטלוויזיה ענקית. מסך בגודל 98 אינץ' מגיע לרוחב של כ-217 ס"מ ולגובה של כ-122 ס"מ, לא כולל המסגרת והמעמד (במקרה שלי בחרתי בתלייה על הקיר עם זרוע מתכווננת). אלה ממדים שכדאי לקחת בחשבון לפי ששוקלים לרכוש אותה.
היא לא מתאימה לכל סלון, ולא רק בגלל המקום שהיא תופסת. צריך גם לחשוב על המרחק מהספה, על הגובה שבו מתקינים אותה ועל הדרך שבה בכלל מכניסים אותה הביתה. בניגוד לטלוויזיה רגילה, שאפשר להזיז יחסית בקלות, כאן מדובר במוצר שדורש תכנון מראש.
מצד שני, אחרי שמתרגלים לנוכחות שלה, קשה להתעלם מהיתרון. מסך כזה ממלא חלק גדול משדה הראייה ויוצר תחושת צפייה שקשה לשחזר בטלוויזיות קטנות יותר. זאת לא בדיוק חוויית קולנוע, אבל היא בהחלט הדבר הכי קרוב אליה שאפשר לקבל בסלון בלי להתקין מקרן.
ויש גם משהו מעניין בדרך שבה המוח מתרגל לגודל. בהתחלה 98 אינץ' נראו לי מוגזמים לחלוטין. אחרי יום או יומיים, המסך כבר היה נראה בעיני טבעי לחלוטין. ואז, כשחוזרים לצפות בטלוויזיה בגודל רגיל, פתאום מבינים כמה קל להתרגל לדבר הטוב הזה.
מסך 98C8L של TCL. קודם כל - תוודאו שיש לכם מקום בשבילה
(דניאלה גינזבורג)
מיני לד: כשהגודל פוגש איכות תמונה
כמו שכבר ציינתי, טלוויזיה בגודל כזה צריכה להציע הרבה יותר ממסך גדול. ככל שהתמונה גדולה יותר, כך גם הפגמים שלה בולטים יותר, ולכן איכות התצוגה הופכת לחשובה במיוחד.
ה-C8L משתמשת בטכנולוגיית SQD-Mini LED של TCL, שמשלבת תאורה אחורית מתקדמת עם שכבת נקודות קוונטיות לשיפור הצבעים. בניגוד למסכי LED רגילים, שמשתמשים בתאורה אחורית פחות מדויקת, כאן יש מספר גדול של נורות LED זעירות, המחולקות לאזורי תאורה נפרדים.
המשמעות היא שהטלוויזיה יכולה לשלוט בצורה מדויקת יותר באזורים הבהירים והכהים של התמונה, ולהציג ניגודיות גבוהה יותר בלי לוותר על בהירות. בפועל, התוצאה מרשימה מאוד. השחורים עמוקים, הצבעים עשירים, והיכולת להציג במקביל אזורים חשוכים לצד מקורות אור חזקים מעניקה לתמונה עומק שלא תמיד מקבלים בטלוויזיות LCD.
הדבר בולט במיוחד בסצנות חשוכות. כשמופיע מקור אור קטן על רקע שחור, למשל פנס, כוכבים בשמיים או תאורה של עיר בלילה, התאורה האחורית מצליחה לשמור על הפרדה טובה בין האזורים השונים. במקום שכל האזור מסביב יתבהר, התמונה שומרת על מראה נקי יחסית.
זה לא אומר שהטכנולוגיה מושלמת. בניגוד ל-OLED, שבה כל פיקסל יכול להיכבות באופן עצמאי, כאן עדיין מדובר במערכת תאורה אחורית. לכן בתנאים מסוימים אפשר להבחין בהילה קלה סביב עצמים בהירים. מצד שני, Mini LED מאפשרת לשלב בהירות גבוהה במיוחד עם מסכים גדולים מאוד, ובמחירים נמוכים יותר מאלה של טלוויזיות OLED ענקיות. במקרה של ה-C8L, התוצאה בהחלט מרשימה.
מסך חד, אבל מה יהיה עם ההשתקפויות?
(דניאלה גינזבורג)
תמונה שמצליחה להרשים גם באור יום
אחד הדברים שהכי אהבתי בטלוויזיה הזאת הוא הבהירות שלה, שמגיעה לנתון מטורף של 6,000 ניט. הסלון שלי נמצא בקומת קרקע בבית פרטי, עם ויטרינה גדולה שמובילה לחצר וכמה חלונות שמכניסים אור טבעי לאורך רוב שעות היום. במילים אחרות, מדובר בסביבה לא פשוטה לטלוויזיה.
כאן בדיוק נכנס היתרון של המיני-לד - התמונה שה-C8L מצליחה להפיק בתנאים האלה היא חזקה, צבעונית ומלאת חיים גם בלי להחשיך לחלוטין את החדר. היתרון הזה מורגש במיוחד בתכני HDR, שבהם הטלוויזיה יכולה להציג פערים גדולים בין אזורים חשוכים לבהירים. השתקפויות של שמש, פיצוצים, תאורת ניאון או נופים מוארים נראים מרשימים מאוד, והמסך הענק רק מעצים את האפקט.
גם הצבעים הם אחד הצדדים החזקים של ה-C8L. התמונה עשירה ותוססת (בהיעדר מילה טובה יותר לתאר את זה), ובתכנים הנכונים היא יכולה להיות פשוט מרהיבה. באופן אישי, אני מאוד אוהבת את המראה הזה, במיוחד בסרטים ובמשחקים.
עם זאת, יש כמה פשרות שכדאי להכיר. הראשונה נוגעת לדיוק הצבעים: אם רוצים להפיק מהמסך את הבהירות המרבית ומעבירים את הגדרת Peak Brightness למצב High, הצבעים עלולים להיות מעט פחות מדויקים. מצד שני, במצבים שבהם באמת זקוקים לעוצמת הבהירות הזאת, למשל בצפייה בחדר מואר מאוד, מדובר בפשרה שאפשר לחיות איתה.
חיסרון נוסף הוא זוויות הצפייה, שאינן רחבות במיוחד. כשצופים בטלוויזיה ישירות מהמרכז, התמונה נראית מצוין, אבל ככל שזזים הצידה, הצבעים מאבדים מעט מהעוצמה שלהם והניגודיות נחלשת. בטלוויזיה בגודל 98 אינץ', שעשויה לשרת כמה אנשים שיושבים במקומות שונים בסלון, זה משהו שכדאי להביא בחשבון (מידת ההפרעה תלויה בעיקר במבנה החדר ובמיקום הספות).
הצבעים מרהיבים
(דניאלה גינזבורג)
חבל שזווית הצפייה מעט צרה
(דניאלה גינזבורג)
גם ההתמודדות עם השתקפויות אינה מהטובות שראיתי. למרות הבהירות הגבוהה, מקורות אור וחלונות שממוקמים מול הטלוויזיה עדיין עלולים להשתקף על המסך, בעיקר בסצנות חשוכות. לכן כדאי לחשוב מראש על מיקום הטלוויזיה ביחס לחלונות.
אלה פשרות שלא מבטלות את איכות התמונה המרשימה של ה-C8L, אבל חשוב להכיר אותן. מי שמקפיד על דיוק צבעים יעדיף ממילא לצפות בסביבה עם תאורה מבוקרת ולהשתמש בהגדרות תמונה מתאימות, כך שלא בהכרח יזדקק לבהירות המרבית.
מה קורה כשהתוכן לא מספיק איכותי?
כאן מגיע אחד האתגרים של מסכים גדולים במיוחד. כשצופים בתוכן 4K איכותי, התוצאה יכולה להיות נהדרת. אבל ברגע שעוברים לשידור באיכות נמוכה יותר, מתחילים לראות את המגבלות של המקור.
למרות הגודל, הרזולוציה נשארת 4K, כלומר 3,840 על 2,160 פיקסלים. מדובר באותה כמות פיקסלים שתמצאו גם בטלוויזיה בגודל 55 אינץ', רק שכאן הם פרוסים על שטח גדול בהרבה.
המשמעות היא שכדי ליהנות מתמונה חדה באמת, כדאי לספק לטלוויזיה תוכן איכותי. סרטים וסדרות ב-4K הם כמובן הבחירה הטבעית, אבל שידורי טלוויזיה דחוסים, סרטונים באיכות נמוכה ותכנים ישנים עלולים לחשוף רעשים, טשטוש וחוסר פירוט. זה לא חיסרון ייחודי ל-TCL, אלא משהו שצריך להביא בחשבון בכל רכישה של טלוויזיה בגודל כזה.
לשחק על מסך 98 אינץ'
אם יש תחום אחד שבו מסך בגודל 98 אינץ' יכול להיות ממכר במיוחד, זה גיימינג. ה-C8L מציעה קצב רענון טבעי של 144 הרץ ברזולוציית 4K, לצד מצב האצה שמאפשר להגיע עד ל-288 הרץ, במחיר של ירידה ברזולוציה. המשמעות היא שמי שמעדיף איכות תמונה וחדות מרבית יכול לשחק ב-4K בקצב רענון גבוה, בעוד שמי שמעדיף תנועה חלקה ומהירה ככל האפשר יכול לבחור במצב המואץ, בתנאי שהמחשב שלו תומך בכך.
לצד אלה יש גם תמיכה בקצב רענון משתנה (VRR) ובחיבורי HDMI 2.1. יחד עם הבהירות הגבוהה והניגודיות המרשימה, על הנייר מדובר בטלוויזיה שאמורה להיות מצוינת למשחקים.
אלא שבפועל, דווקא כאן נתקלתי באחד החסרונות המשמעותיים ביותר שלה. במהלך הבדיקה שיחקתי בשני משחקים דו-ממדיים, Bloodstained: Ritual of the Night ו-Momodora: Moonlit Farewell, ובשניהם הבחנתי בטשטוש קל בקצוות של עצמים נעים.
ה-C8L מציעה קצב רענון טבעי של 144 הרץ ברזולוציית 4K, לצד מצב האצה שמאפשר להגיע עד ל-288 הרץ, אם כי במחיר של ירידה ברזולוציה
מדובר בטשטוש תנועה (Motion Blur), שמתבטא במריחה קלה בקצוות של עצמים נעים. התופעה עשויה להיות קשורה בין היתר לזמני התגובה של הפיקסלים, כלומר למהירות שבה הם מחליפים צבע.
זה לא משהו שהופך את המשחקים לכאלה שלא ניתן לשחק בהם, אבל בהחלט אפשר להבחין בו, במיוחד במשחקי דו-ממד שבהם הדמויות והעצמים נעים על רקעים חדים ומפורטים. מבחינתי, זה החיסרון המשמעותי ביותר של ה-C8L עבור גיימרים, דווקא משום ששאר התכונות שלה מתאימות כל כך למשחקים.
ועדיין, קשה להתעלם מהחוויה שמספק מסך בגודל כזה. המשחקים ממלאים חלק גדול משדה הראייה, הצבעים מרשימים, והגודל העצום מעניק גם למשחקי דו-ממד תחושה שונה מזו שמקבלים על מסך רגיל. רק חבל שטשטוש התנועה פוגע מעט בחוויה.
ומה לגבי כל מה שמסביב?
מעבר לאיכות התמונה, ה-C8L מצוידת במערכת ההפעלה Google TV, שמציעה גישה לאפליקציות הסטרימינג המוכרות, המלצות צפייה ואפשרויות חיפוש ושליטה קולית, בהתאם לשפה ולזמינות השירותים.
היתרון של Google TV הוא שמדובר במערכת מוכרת יחסית, עם מבחר רחב של אפליקציות וממשק שקל להתרגל אליו. מצד שני, כמו במערכות חכמות רבות, גם כאן יש לא מעט המלצות תוכן ותפריטים שלא תמיד באמת צריך.
מבחינת הסאונד, TCL שילבה בטלוויזיה מערכת שמע של Bang & Olufsen, מותג האודיו הדני המוכר. בפועל, איכות השמע טובה בסך הכול ומספיקה לצפייה יומיומית בסדרות, בסרטים ובתוכניות טלוויזיה. היא רחוקה מלהיות אחת ממערכות השמע הגרועות שנתקלתי בהן בטלוויזיות, אבל בהתחשב בשיתוף הפעולה עם מותג אודיו יוקרתי כמו Bang & Olufsen, ציפיתי לקצת יותר.
הסאונד פשוט לא מצליח להרשים באותה מידה כמו התמונה. לכן, מי שכבר משקיע במסך בגודל 98 אינץ' ורוצה ליהנות מחוויית קולנוע ביתית מלאה, כדאי שיביא בחשבון גם רכישה של סאונדבר איכותי או מערכת שמע חיצונית. מסך כזה בהחלט ראוי לסאונד ברמה גבוהה.
למרות הלוגו של Bang & Olufsen, הסאונד לא ממש מרשים
(דניאלה גינזבורג)
אז האם באמת צריך טלוויזיה בגודל 98 אינץ'?
התשובה הקצרה היא שלא. אף אחד לא באמת צריך טלוויזיה בגודל כזה, בדיוק כפי שאף אחד לא באמת צריך מסך OLED יקר במיוחד או מערכת קולנוע ביתית בסלון.
אבל אחרי שביליתי כמה חודשים עם ה-TCL 98C8L, אני מבינה הרבה יותר טוב את המשיכה למסכים הענקיים האלה. הגודל הוא לא רק גימיק, אלא משהו שמשנה את האופן שבו חווים את התוכן.
היא אמנם לא מושלמת: זוויות הצפייה מוגבלות יחסית, ההתמודדות עם השתקפויות הייתה יכולה להיות טובה יותר, וטשטוש התנועה עלול להפריע לגיימרים, אבל ה-C8L מצליחה לשלב את היתרון של הגדול עם איכות תמונה מצוינת, בזכות הבהירות הגבוהה, הניגודיות המרשימה והצבעים העשירים של טכנולוגיית ה-Mini LED.
ומה לגבי המחיר? בישראל נמכרת ה-TCL 98C8L במחיר התחלתי של כ-15,000 שקלים (תלוי רשת ומבצעים). מדובר בסכום גבוה, במיוחד כשמביאים בחשבון שכיום אפשר למצוא טלוויזיות בגודל 98 ואפילו 100 אינץ' של סמסונג, LG, שיאומי והייסנס גם בפחות מ-10,000 שקלים.
אלא שלא כל המסכים הענקיים נולדו שווים: חלק מהדגמים הזולים משתמשים בטכנולוגיות תצוגה פשוטות יותר, בעוד שה-C8L מציעה מערך מיני-לד פרימיום מתקדם, בהירות גבוהה במיוחד ותכונות גיימינג עשירות. כאן כבר המחיר מתחיל להיות הגיוני יותר.
בשורה התחתונה, ה-C8L אינה הבחירה המשתלמת ביותר למי שרוצה פשוט את המסך הגדול ביותר בכמה שפחות כסף, אלא למי שמוכן לשלם יותר כדי לקבל גם איכות תמונה גבוהה וגם בהירות יוצאת דופן.
כך או כך, מאוד אהבתי את ה-C8L. היא מספקת בדיוק את מה שהייתי רוצה לקבל מטלוויזיה בגודל כזה: תמונה מרשימה מספיק כדי להצדיק את כל שטח הקיר שהיא תופסת. הבעיה הכי גדולה שלה? אחרי שמתרגלים לצפות בסרטים ובסדרות על 98 אינץ', כל טלוויזיה אחרת פתאום נראית קצת קטנה מדי.
