בשנים האחרונות שוק הטלוויזיות הזולות מוצף במותגים סיניים כאלה ואחרים, חלקם מוכרים יותר וחלקם מוכרים פחות. חלקם מבטיחים "איכות ללא פשרות" ואחרים מנסים לשכנע אותנו ש"לא תמצאו מסך כזה גדול במחיר כזה נמוך".
בין כל אלו, הופיע בחודשים האחרונים בחנויות האלקטרוניקה השונות המותג CHiQ. זו הפעם השנייה בה המותג מנסה להיכנס לשוק הטלוויזיות הישראלי הצפוף, הפעם בייבוא של חברת אס.ג'י
על הנייר, זה נשמע טוב, אפילו מצוין. CHiQ מציעה טלוויזיות 4K, לפעמים גם QLED, Google TV מובנה, מסכים גדולים ומחירים נמוכים (יחסית, תיכף נגיע לנקודה הזו). השאלה היא האם מדובר במציאה אמיתית ובמסך שבאמת שווה את הכסף שלנו הצרכנים.
בגלל שמדובר במותג שטרם יצא לי להכיר מקרוב, החלטתי לבדוק במה מדובר מקרוב. אחרי כמה חודשים עם דגם הפרימיום של החברה, ה-M65Q10S, אני יכולה להגיד שאמנם לא מדובר במותג פרימיום שמנסה להתחרות בסמסונג או ב-LG, אבל גם לא מדובר במותג "מדבקה" אלמוני כמו שאפשר לטעות ולחשוב.
במילים אחרות - המסך של CHiQ לא מנסה להיות טלוויזיית יוקרה, וכל הרעיון כאן הוא לתת את המקסימום האפשרי במחיר נמוך. בחלק מהמקרים היא מצליחה לעמוד במשימה, בחלקים אחרים, לא לגמרי.
מי עומד מאחורי CHiQ?
אחד הדברים שרוב האנשים לא יודעים הוא ש-CHiQ שייכת בכלל לחברת צ'אנגחונג (Sichuan Changhong) הסינית, יצרנית אלקטרוניקה ותיקה שפועלת עוד משנות ה-50. בעולם המערבי השם שלה פחות מוכר, אבל בסין ובחלקים מאסיה מדובר בחברה ענקית עם פעילות רחבה מאוד בתחום המסכים והמכשירים הביתיים.
איכות התמונה
בהתחלה, הופתעתי לרעה מאיכות התמונה של הטלוויזיה. לא הצלחתי להבין למה הצבעים נראים כל כך לא נכונים. אבל אחרי שקראתי קצת באינטרנט וחפרתי בנושא, הבנתי שאחת הבעיות הגדולות של הטלוויזיות של CHiQ היא שהן מגיעות לרוב עם הגדרות ברירת מחדל לא טובות מהמפעל.
ברגע שביטלתי חלק מההגדרות ועברתי למצב Cinema או Movie, התמונה השתפרה ונראתה הרבה יותר טבעית, עם צבעים קרובים יותר למה שציפיתי. מצד אחד קורה שהגדרות מפעל יהיו לא אופטימליות במסכי טלוויזיה, אבל מצד שני, הצרכן הפשוט שמצפה לשלוף את הטלוויזיה מהקופסה ולהתחיל להשתמש בה כמו שהיא, עשוי להתקשות.
לא הצלחתי לאתר את הנתון על מספר אזורי ההחשכה (Local Dimming Zones), ויכול להיות ש- CHiQלא מפרסמת אותו בכוונה, אבל הוא ככל הנראה נמוך. בסצנות חשוכות הטלוויזיה התקשתה להציג את מלוא הפוטנציאל של טכנולוגיית המיני-לד, וכן ראיתי את ה"הילה" מסביב לאובייקטים בהירים.
בנוסף, למרות שיש לה בהירות מאוד גבוהה, שזה טוב לתכני HDR, הניגודיות שלה מעט מאכזבת, ככל הנראה בגלל מספר אזורי ההחשכה הנמוך. זה מתבטא בעיקר בצבעים, שמרגישים איכשהו "עייפים".
סאונד
סאונד זו כנראה נקודת החולשה הגדולה של CHiQ. הרמקולים המובנים בדגם שסקרתי, עד כמה שאהבתי את העיצוב, התגלו כחלשים ואנמיים. לא "בסדר למחיר" או "סבירים", אלא פשוט מינוס ברור. בסרטים הסאונד הרגיש שטוח, דק וחסר עומק.
מי שקונה CHiQ צריך להבין שסאונדבר הוא לא בגדר המלצה - הוא חובה. לא מעט מותגים יקרים יותר סובלים גם הם מבעיית רמקולים בינוניים ומטה, אבל יש גם מתחרות זולות כמו שיאומי שמציגות יכולות סאונד מרשימות הרבה יותר במסכים שלהן. החדשות הטובות הן שגם סאונדבר זול יחסית יעשה הבדל עצום.
ממשק
כמו כל הטלוויזיות החכמות הסיניות, גם CHiQ מגיעה עם Google TV שמאפשר לכם יש גישה מלאה לאפליקציות סטרימינג כמו נטפליקס, יוטיוב, דיסני, ערוצי החדשות הישראלים ועוד. או במילים אחרות - כל מה שרוב המשתמשים באמת צריכים ומשתמשים בו.
עם זאת, הממשק מרגיש לעיתים קצת איטי, במיוחד אחרי תקופה של שימוש או כשהמערכת עמוסה באפליקציות. לפעמים יש תגובה איטית לשלט, לפעמים תפריטים נתקעים לשנייה-שתיים. זאת לא קטסטרופה, אבל גם לא החוויה החלקה שמקבלים בטלוויזיות יקרות יותר.
לרוב האנשים זה כנראה לא יהיה דיל ברייקר. מי שמחפש פשוט לראות נטפליקס בערב כנראה יחיה עם זה בלי בעיה. אבל מי שרגיש לביצועים או רגיל לממשקים מהירים במיוחד, כנראה ירגיש את זה די מהר.
כמו כל הטלוויזיות החכמות הסיניות, גם CHiQ מגיעה עם Google TV עם גישה מלאה לאפליקציות סטרימינג כמו נטפליקס, יוטיוב, דיסני, ערוצי החדשות הישראלים ועוד
השורה התחתונה
אחרי כמה חודשים עם ה-M65Q10S של CHiQ , קשה להתעלם מהבעיה המרכזית של החברה בישראל: המחיר. כי כל הפשרות שציינתי - סאונד חלש, מערכת הפעלה שלא תמיד מרגישה חלקה, והתעסקות די הכרחית עם הגדרות התמונה - היו הרבה יותר קלות לעיכול אם היינו מדברים על טלוויזיה שעולה 2,000 שקלים, אולי אפילו פחות.
אבל כשהמחיר של המסך עומד בישראל סביב ה-4,200 שקלים, כל הסיפור מתחיל להרגיש פחות משתלם. בנקודת המחיר הזאת, הצרכן הישראלי כבר נכנס לטריטוריה שבה נמצאות יצרניות כמו TCL ושיאומי, שמציעות ברוב המקרים חבילה מאוזנת ומלוטשת יותר: מערכות מהירות יותר, איכות תמונה עקבית יותר, פיצ'רים מתקדמים יותר ולעיתים גם איכות בנייה טובה יותר.
וזאת בעצם הבעיה הגדולה של CHiQ. לא בהכרח הטלוויזיה עצמה, אלא התמחור שלה בישראל. כי כמסך תקציבי זול באמת, יש פה היגיון. איכות התמונה טובה מספיק, והמוצר עצמו לא מרגיש כמו "מותג מדבקה", אלא כמו מוצר של חברה אמיתית וטובה.
אבל ברגע שהמחיר מתקרב למותגים שכבר הצליחו לבסס לעצמם מוניטין הרבה יותר חזק בשוק התקציבי, היתרון המרכזי של CHiQ פשוט מתחיל להיעלם. בסופו של דבר מדובר במסך לא רע בכלל, אבל זה פשוט מרגיש כמו טלוויזיה שמתומחרת בישראל גבוה מדי.
