השיאומי 15T פרו מבטיח הרים וגבעות עם זום פי 5 ומעבד מפלצתי, אבל האם הוא מצליח להסתיר את הפינות ששיאומי (עדיין) מעגלת? בואו נשים את הקלפים על השולחן: סדרת ה-T של שיאומי תמיד הייתה הילד המוזנח, אך המוכשר של המשפחה. מצד אחד, מפרט שגורם לאייפון להסמיק, ומצד שני תג מחיר שאמור להשאיר לכם עודף לשווארמה (טוב, להרבה שווארמות).
השנה, השיאומי 15T פרו נוחת אצלנו בנובמבר 2025 עם הבטחה יומרנית: להיות "כמעט-מכשיר-דגל" (Sub-Flagship) שמרגיש כמו הדבר האמיתי. עם מעבד Dimensity 9400 Plus של מדיה טק ומערך צילום חדש של לייקה, הוא מנסה לשכנע אתכם שאין שום סיבה לשלם 4,000 שקל ומעלה על סמסונג או אפל. האם זה עובד? כן, אבל עם כוכבית בגודל של המצלמות שלו.
עיצוב ואיכות בנייה: יוקרתי, אבל אל תסתכלו בציציות
הדבר הראשון ששמים לב אליו ב-15T פרו הוא ששיאומי החליטה שהשנה "גדול זה יפה". אי המצלמות בגב המכשיר הפך ליבשת עצמאית. העיצוב (במיוחד בצבע "זהב מוקה" ששיאומי דוחפת בכל הכוח) מרגיש פרימיום למראית עין, עם גב זכוכית מט דוחה טביעות אצבע (בצורה מרשימה) ומסגרת אלומיניום שטוחה שמזכירה, איך לא, את מכשירי חברת התפוח מקופרטינו.
עם זאת, כשמחזיקים אותו, מרגישים את המשקל. זה לא מכשיר קליל (210 גרם). השינוי המבורך ביותר הוא המעבר למסך שטוח לחלוטין (תודה לאל שנפטרנו מהמסכים הקמורים שנשברים מכל מבט לא נכון). הכפתורים מרגישים "קליקיים" ואיכותיים, אבל המכשיר מתנדנד על השולחן כמו ספינה בלב ים בגלל מערך המצלמות הבולט. תכינו כיסוי, ומהר.
איכות הבנייה טובה מאוד ומשתווה למכשירי הדגל של שיאומי, אבל החברה בחרה בזכוכית משוריינת קצת פחות חזקה מאשר במכשירי הדגל האחרים שלה ושל המתחרים. כאן תמצאו את הקורנינג גורילה גלאס 7i שנחשבת לקצת פחות טובה מזכוכית גורילה ויקטוס דור 2 שתמצאו למשל במכשירים של סמסונג.
מסך ומולטימדיה: מסנוור, תרתי משמע
כאן שיאומי זורקת את כל המספרים שהיא מכירה על הדף: פאנל AMOLED בגודל 6.83 אינץ', תמיכה בHDR-, בדולבי ויז'ן, רזולוציית 1.5K, וקצב ריענון של 144 הרץ. בפועל, המסך פנטסטי - עם בהירות שיא מוצהרת של 3,200 ניט (במבחן המציאות תגיעו לפחות מזה מכיוון שמדובר בנתון מקסימלי שאף פעם היצרנים לא מצליחים להגיע אליו - שיאומי או אחרות), אבל מי סופר כשזה עדיין קריא לחלוטין בשמש ישראלית של אוקטובר), הכל נראה חד, רווי ופאנצ'י.
הקאץ' הוא שההכרזה על קצב הרענון של המסך שעומד לדברי היצרנית על 144 הרץ הוא גימיק שיווקי לרוב המשתמשים. רוב האפליקציות והמשחקים עדיין תקועים ב-60 או 120 הרץ, כי מה לעשות, אפליקציות צריכות לתמוך בתכונה הזו כדי שהיא תנוצל, וכרגע רק הגלריה של שיאומי באמת מנצלת את המהירות הזו.
בגזרת האודיו יש אכזבה קלה. הרמקולים הסטריאופוניים חזקים, אבל חסרי בס באופן מורגש. זה נשמע "מתכתי" וחלול. ליוטיוב ופודקאסטים זה מספיק, למוזיקה? שימו אוזניות. אבל בינינו זה לא מפתיע, רמקולים של סמארטפון סובלים מבעיה קשה - מציאות פיזיקלית - שזה אומר שבס מרמקולים בגודל של בול דואר. זה לא משהו שאפשר לסמוך עליו.
ביצועים ושימוש יומיומי: כוח ברוטאלי
מתחת למכסה המנוע יושב ה-MediaTek Dimensity 9400 Plus. למי שעדיין חי בסטיגמות של 2018: מדיה-טק כבר לא מייצרת מעבדים לטוסטרים. השבב הזה הוא מפלצת, אולי לא ברמה של הקוואלקום סנאפדרגון 8 Elite , אבל כן ברמה של הסנאפדרגון 8 דור 3 למשל. בחיים האמיתיים הכל טס - אנימציות, מעבר בין אפליקציות, עריכת וידאו קלילה, המכשיר לא מגמגם לשנייה.
בבדיקות גיימינג (Genshin Impact ודומיו), המכשיר שומר על קצב פריימים יציב בצורה מרשימה. בשימוש אינטנסיבי ממושך, המכשיר מתחמם. לא לרמה של כווייה, אבל בהחלט מרגישים את החום בחלק העליון ליד המצלמות. נראה שמערכת הקירור עושה עבודה טובה בלהוציא את החום החוצה, שזה טוב למעבד אבל פחות נעים ליד שלכם.
מבחינת קישוריות, יש כאן את כל התקנים האחרונים - WiFi 7 ובלוטות' 6, כמו גם תמיכה ב-eSim משהו ששכחו בפוקו F7 אולטרה שסקרנו. הזיכרון נדיב עם 12 גיגה-בייט של RAM ואחסון שמגיע עד ל-1 טרה-בייט בתקן UFS 4.1 המהיר. מנגד, שקע ה-USB - אם אתם רוצים להטעין סרטים או קבצים כבדים למכשיר - מוגבל לדור 2.0 לעומת 3.2 שמקובל כיום במכשירי דגל.
בחיים האמיתיים הכל טס - אנימציות, מעבר בין אפליקציות, עריכת וידאו קלילה, המכשיר לא מגמגם לשנייה
תוכנה: סליחה
HyperOS 3 (המבוססת על אנדרואיד 16) הגיעה אלינו באמצע הסקירה. המערכת עדיין עמוסה ב-Bloatware (אפליקציות מותקנות מראש), הפרסומות המציקות עדיין מופיעות מדי פעם במקומות הזויים (אם לא מכבים אותן ידנית במעמקי ההגדרות), והממשק מרגיש לפעמים כמו חיקוי זול של iOS.
ההבטחה ל-5 שנות עדכונים היא נחמדה, אבל כשסמסונג וגוגל נותנות 7, זה מרגיש כמו המינימום ההכרחי. בקיצור, אנחנו מבינים גאוות יחידה, אבל למה לתת לה להרוס? לא חייבים לדרוש להמתין 10 שניות מהחיים כדי לאשר שקראנו את הודעות האזהרה לפני שעושים מהלך "מסוכן". אף אחד לא יתבע אתכם על איפוס מכשיר בשוגג.
כמובן שגם ה-AI זמין כאן וחלק מהפיצ'רים, אפילו כמה של שיאומי תומכים בעברית (לא תמלול ההקלטות). אתם כמובן יכולים להישאר נאמנים לגוגל עם ג'מיני. כך תוכלו לבחור אם הנתונים הפרטיים שלכם יישמרו במאונטיין ויו או בבייג'ינג. בכל מקרה זה לא יישאר רק על הסמארטפון.
סוללה וטעינה: צעד קדימה, צעד אחורה
הסוללה צמחה ל-5,500 מיליאמפר-שעה, וחיי הסוללה הם אחד היתרונות הגדולים של המכשיר. בשימוש מעורב שכלל ניווט, רשתות חברתיות וצילום, סיימנו את היום עם כ-30% סוללה בקלות. יומיים של שימוש קל הם תרחיש ריאלי לחלוטין.
בצד הטעינה, כאן יש הפתעה מוזרה. הטעינה החוטית ירדה ל-90W (לעומת 120W בדור הקודם, ה-14T פרו). האם תרגישו בהבדל? כנראה שלא (מדובר על טעינה מלאה בכ-28 דקות במקום 20). מצד שני, קיבלנו טעינה אלחוטית של 50W, שזה פיצ'ר נדיר בקטגוריית המחיר הזו ובונוס ענק למי ששונא כבלים אבל דורש מטען תואם בנפרד.
המצלמה: לייקה מצילה את המצב
שיתוף הפעולה עם לייקה הגרמנית ממשיך, והפעם הוא מביא בשורה אמיתית: עדשת הטלפוטו. המצלמה הראשית בת 50 מגה-פיקסל מצוינת. התמונות חדות, הטווח הדינמי רחב, והצבעים נוטים לריאליזם (במצב Leica Authentic) ולא לזרחניות מלאכותית.
צילומי לילה מרשימים מאוד, עם מעט מאוד רעש דיגיטלי. עדשת הטלפוטו גם היא מסתירה חיישן בן 50 מגה-פיקסל ומדובר בשדרוג גדול. זום אופטי פי 5 (לעומת 2.6 בדור הקודם) הופך את המצלמה הזו לשימושית באמת. גם פורטרטים ממרחק נראים נהדר, והיא שומרת על חדות גם בזום דיגיטלי של עד פי 10.
העדשה הרחבה עם חיישן 12 מגה-פיקסל היא החוליה החלשה במערך, כאשר נראה ששיאומי הזניחה את העדשה הזו. היא עושה את העבודה באור יום, אבל בלילה התוצאות רכות ומלאות במריחות. לא ברור למה בשנת 2025 אנחנו עדיין מקבלים חיישני 12 מגה-פיקסל בינוניים במכשיר "פרו".
צילום וידאו מציע רזולוציה של 4K יציב ואיכותי, אבל המעבר בין העדשות בזמן צילום עדיין לא חלק כמו באייפון. מצלמת הסלפי מאכזבת גם - יש לה אמנם הרבה מאוד מגה-פיקסלים (32 מגה-פיקסל), אבל היא לא כוללת מיקוד אוטומטי אלא קבוע והיא מצליחה להיות אפילו קצת פחות טובה מזו של הדור הקודם למרות שעל הנייר מדובר באותו החיישן.
השורה התחתונה
ה-שיאומי 15T פרו הוא מכשיר מתסכל במובן הטוב של המילה. החומרה שלו פנומנלית – המסך, המעבד, הסוללה והמצלמה הראשית והזום מספקים תמורה מטורפת למחיר. אבל התוכנה של שיאומי והחלטות קטנות כמו רמקולים בינוניים, מצלמת סלפי מאכזבת מונעים ממנו להיות "מושלם".
עם זאת במחיר שהוא נמכר (כ-3,000 שקלים דרך יבואן רשמי המילטון או אפילו פחות דרך מקבילים) קשה לומר שיש לו הרבה מתחרים. למעשה למרות שעל הנייר הוא מאותה קטגוריה של הסמסונג S25 FE אנחנו היינו משווים אותו דווקא ל-S25 פלוס.
אמנם חוויית התוכנה של סמסונג הרבה יותר מלוטשת מזו של שיאומי, אבל החומרה (חוץ מהמעבד אבל לא בהרבה והזכוכית המשוריינת) טובה לא פחות ואפילו טובה יותר במקרים מסוימים (תקן זיכרון ובלוטות' למשל או מצלמה ראשית).
לסיכום, זה מכשיר מומלץ לקנייה, אבל בחוכמה. אם אתם גיימרים, צלמים חובבים או סתם אנשים שרוצים מפרט הכי חזק שיש במחיר משתלם – זה המכשיר בשבילכם. אם אתם רגישים לחוויית משתמש נקייה (Clean Android) או מלוטשת ומחפשים מכשיר שיחזיק 5-6 שנים – חפשו במקום אחר או חכו לירידת מחיר שתהפוך את העסקה למשתלמת עוד יותר.
