אחרי ארבע שנות לחימה מול רוסיה, הרגע של אוקראינה הגיע: ארה"ב, ישראל ומדינות המפרץ מחזרות אחר אוקראינה לצורך רחפני יירוט זולים מתוצרתה, המיוצרים במדפסות תלת-ממד. אתמול פורסם ב-ynet, כי גם ראש הממשלה נתניהו פנה לנשיא אוקראינה, וולודימיר זלנסקי, בבקשה לשיתוף פעולה ישראלי-אוקראיני בנושא.
אז מה מיוחד כל-כך ברחפני היירוט האוקראיניים?
המלחמה ברוסיה חייבה את אוקראינה להתמודד עם ההרס שחוללו הכטב"מים המתאבדים הרוסיים - רובם מתוצרת איראנית, בעיקר דגמי "שאהד-136" - והיא עשתה לשם כך שימוש במגוון רחב של פתרונות זולים ויעילים, שמפתיעים בטכנולוגיה המתקדמת שלהם.
מדובר בדור חדש של "מיירטי כיס" - רחפנים קטנים, מהירים וזולים להפליא, שעולים עד 2,000 דולר ליחידה, ומצליחים לעשות את מה שסוללות טילים יקרות מתקשות לעשות מול האיום הזה.
האוקראינים מצליחים כיום להפיל את רוב כטב"מי התקיפה של הרוסים: למרות שבפברואר האחרון שיגרה רוסיה כ־5,000 כטב"מי תקיפה וכטב"מי-דמה לעבר ערים באוקראינה, אלו הצליחו להפיל 87% מהם.
רחפן יירוט אוקראיני מהדגם הזול ביותר, P1-SUN, המבוסס על שלדה שיוצרה במדפסת תלת-ממד, עולה 1,000 דולר, זול דרמטית מטילי הפטריוט היקרים (שלושה מיליון דולר לטיל) שבהם עשו עד כה ארה"ב ובנות בריתה שימוש נגד הכטב"מים המתאבדים של איראן. לאיראנים, אגב, ייצור כטב"ם התקפי מדגם "שאהד" עולה כ-50 אלף דולר.
4 צפייה בגלריה
שר החוץ של אוקראינה אנדרי סיביהה מראה לשר החוץ גדעון סער כטב"ם מתאבד מתוצרת רוסיה, הזהה לשאהד האיראני
(צילום: REUTERS/Valentyn Ogirenko)
מדובר ברחפני יירוט מהדגמים "סטינג", "בולט", P1-Sun, "אוקטופוס 100", ו-ODIN Win Hit, שתוכננו באוקראינה. אלה הם רחפנים מסוג FPV, כלומר כאלה המאפשרים למטיס בקרקע לראות את העולם מנקודת המבט של הרחפן עצמו - אבל הם מצוידים בשבבי עיבוד תמונה וראייה ממוחשבת, המאפשרים נעילה עצמאית, אוטומטית, על מטרה.
ברגע שהמפעיל האנושי מזהה אותה ו"נועל" עליה את המיירט - זה עובר למצב אוטונומי. כלומר, גם אם התוקף מצליח לשבש את הקשר עם המפעיל, המיירט ממשיך לעקוב אחר ה"שאהד" על-פי הצורה והמבנה שלו עד לפגיעה. הראייה הממוחשבת מאפשרת גם למיירט לזהות את הנקודות הרגישות בכטב"ם, המנוע או ראש הנפץ, ולפגוע בהם ישירות.
בלילה, אגב, הטכנולוגיה משתנה: המיירט חייב "לראות" את החום שנפלט ממנוע הבוכנה של השאהד, ולשם כך אוקראינה משתמשת בחיישני אינפרא-אדום זולים המתבייתים על מנוע הבעירה הפנימית של הכטב"ם התוקף גם ממרחק מאות מטרים, או בחיישני CMOS, שהם למעשה מצלמות המסוגלות להגביר אור מזערי לרמה שמאפשרת למפעיל לראות את קווי המתאר של המטרה בבירור.
כדי שהרחפן לא רק "יראה" אלא גם "יבין" מה הוא רואה, בבקר הטיסה מותקנים שבבי בינה מלאכותית זעירים (NPUs), המריצים מודלים שאומנו לזיהוי כלי טיס. אלגוריתם עקיבה מחשב את נקודת המפגש האופטימלית עם הכטב"ם, כך שהמיירט לא טס למקום שבו המטרה נמצאת עכשיו, אלא למקום שבו היא תהיה בעוד שנייה.
כדי להגיע למהירות של יותר מ-150 קמ"ש הנדרשת להדבקת השאהד, עושים המהנדסים האוקראינים שימוש במנועים בעלי הספק גבוה ובסוללות עם פריקת זרם גבוהה במיוחד. במקום לפגוע ישירות בגוף הכטב"ם התוקף - הם מצוידים במטען רסס קטן שמתפוצץ בקרבת המטרה, מה שמגדיל משמעותית את סיכויי הצלחת היירוט, גם אם הניווט הסופי לא היה מושלם.
4 צפייה בגלריה
כטב"ם של רוסיה מדגם שאהד של איראן אחרי שהופל באזור חרקוב אוקראינה ב-30 באפריל
(צילום: Ivan SAMOILOV / AFP)
יכולת גילוי מבריקה
אבל הצלחת היירוט מתחילה לפני הכל ביכולת הגילוי. אוקראינה - בהברקה יוצאת דופן - פרסה ברחבי המדינה רשת של אלפי מיקרופונים רגישים המקושרים סלולרית לסמארטפונים פשוטים (פרויקט "Zvuk").
הרעיון הוא לנצל את העובדה שכטב"ם השאהד רועש מאוד (האוקראינים מכנים אותו "מכסחת דשא מעופפת"). הרשת האקוסטית מאפשרת לעבד במהירות את הנתונים המתקבלים מהחיישנים, מזהה את כיוון הטיסה והגובה של הכטב"ם בדיוק רב, ומעבירה את הנתונים בזמן אמת ליחידות הרחפנים.
הנתונים הללו מאפשרים למפעילי הרחפנים להעלות אותם לאוויר מראש, בכיוון מסלול ההתנגשות המשוער, במקום לרדוף אחריהם מאחור, מה שחוסך באורך חיי הסוללה שלהם ומגדיל את סיכויי הפגיעה. למרות היכולות האוטומטיות של המיירטים, המפעילים האוקראינים צברו ניסיון קרבי כזה, שמאפשר להם לתמרן אותם בסביבה "רועשת" במיוחד ולבצע תיקוני מסלול של שברירי שנייה.
אחד היתרונות של רחפני היירוט האוקראינים הוא, שניתן לשגר ולשלוט בהם על-ידי אדם אחד בלבד. זאת, לעומת טילי פטריוט, הזקוקים לשלושה חיילים לכל שיגור, ולכ-90 אנשי צוות להפעלה ותחזוקה מתמשכת של מערכת השיגור. בעולם קיים גם מחסור כללי בטילי פטריוט, ובשנה שעברה סופקו לצבאות בעולם רק 620 טילים כאלה.
על ההיענות האוקראינית לבקשה האמריקאית דיווח נשיא אוקראינה זלנסקי בפוסט ברשת החברתית X ובראיון ל"ניו יורק טיימס". ביום חמישי האחרון כתב זלנסקי, כי הוא ממתין ל"אישור מהבית הלבן" לחתום על הסכם ייצור רחפנים גדול.
"אנחנו מוכנים לעזור", אמר זלנסקי, "אבל מצפים בתמורה שאוקראינה תקבל גישה למערכות הגנה אמריקאיות מתקדמות יותר". לפי זלנסקי, המיירטים הראשונים עם צוותי ההדרכה שלהם הגיעו לירדן כבר לפני יותר משבוע, והם צפויים להיכנס בהדרגה לפעילות.
בסוף השבוע הופיעו פרסומים על כך שמאגר המיירטים המשמשים להגנה אווירית בישראל ובמדינות המפרץ הולך ואוזל. פרשנים מציינים, כי במהלך מלחמת איראן שוגרו יותר טילי פטריוט מכל הטילים שקיבלה אוקראינה בארבע השנים האחרונות למלחמה ברוסיה. לפי מקורות מודיעין מערביים, איראן מחזיקה עדיין באלפי רחפני שאהד זולים מתוצרתה, מהסוג שסיפקה גם לרוסים.
האיראנים מצידם מאשימים את אוקראינה בסיוע לישראל ומאיימים שיתקפו גם אותה. ראש ועדת הביטחון הלאומי של הפרלמנט האיראני, אברהים עזיזי, קרא בשבוע שעבר להתייחס לכל שטח אוקראינה כמטרה לגיטימית עבור ארצו: "בעצם מתן תמיכה במשטר הישראלי באמצעות כטב"מים, אוקראינה הקורסת מעורבת בפועל במלחמה".
בשבוע הראשון למלחמה הרג אחד הכטב"מים האלה שישה חיילים של צבא ארה"ב במרכז פיקוד בכוויית. מטחי הטילים הבליסטיים הראשונים מאיראן נחלשו אמנם לאחר תקיפות ארה"ב וישראל, אולם מספר הכטב"מים המשוגרים לא פחת.
